ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק אֵל עוֹלָם" (בראשית כ"א לג).
מאחורי הקלעים של פסוק זה, מסתתרת דרך בלתי צפויה בעבודת ד'. בעזרת הבנת פסוק זה, נשתדל גם להסביר פסוק קשה מספר ישעיהו.
בפרשה הקודמת קראנו פסוקים דומים:
"וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי: אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְקֹוָק" (בראשית י"ג ג- ד).
הקמת מזבחות ואפילו מצבות, כבסיס למרכז רוחני בתקופת האבות, נראית לנו טבעית ורגילה. שהרי גם יצחק אבינו בנה מזבח, כמפורש בפרשת תולדות:
"וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק" (בראשית כ"ו כה).
גם יעקב אבינו נהג כך. כמו שמפורש בכתוב:
"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ" (בראשית כ"ח יח).
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ: וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל" (בראשית ל"ה ו).
מעשהו של אברהם בפרשתנו, הוא שנראה במבט ראשון תמוה! נטיעת עץ? אשרה ח"ו!? והרי נצטוינו: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ".
התמיהה לכאורה, הולכת ומתחזקת כשאנו מגלים עד כמה המרכז שבנה אברהם בבאר שבע, סביב ומתחת האשל, תפס מקום מרכזי בעבודת ד' שלו. שהרי מיד אחרי העקידה, האירוע המכונן שהתרחש בהר המוריה הוא הר הבית בירושלים, אברהם הלך דווקא לבאר שבע. כך מבואר בכתוב:
"וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כ"ב יט).
הרמב"ן, שהתקשה בכך, תירץ את התמיהה בדרך מאוד מעניינת וקשר אותה לעבודת ד' באזור האשל: "והנראה בעקידה שהיתה הצואה בה בבאר שבע, כי שם היה דר ושם חזר, כי כן כתוב בתחילה (לעיל כא לג) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, ..., והוא גרותו בבאר שבע ..., ושם נצטווה בעקידה" (בראשית פרק כ"ג ב).
פרשת העקידה תחילתה ב"אשל" וסופה ב"אשל". שם בחר אברהם להודות להקב"ה על הסוף הטוב של הציווי על העקידה.
המסקנה היא, שאכן, האבות עבדו את הקב"ה באמצעות מזבחות, מצבות ועצים מקודשים.
אומנם, לאחר מתן תורה, נאסרה עבודת ד' באמצעות מצבות ועצים, כמפורש בספר דברים:
"לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ: וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" (דברים ט"ז כא-כב).
בעזרת הקדמה זו, נשתדל להסביר בקיצור, את אחד הפסוקים הקשים בספר ישעיהו:
"וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיהו ו' יג).
במסגרת קצרה זו לא נסביר את כל הפסוק, (הקוראים מוזמנים לעיין בספרי החדש צפנת ישעיהו עמודים 52-61), נעיר רק כי בפסוק זה, מוזכרת המצבה ונזכרים העצים- האלה והאלון. המשותף לשמות העצים הללו: אשל אלה ואלון, הוא המרכיב התיאופורי א-ל, הכלול בשמם, הרומז לקדושתם. צריך להבין מה פשרם של עצים אלה ומה פשר השלכת הנזכרת בפסוק זה?
רש"י במקום מביא שלשה פירושים (המשמעות של עצם הבאת כולם הוא קושי גדול בהסבר הפסוק). נצטט את השלישי שבהם: ("ויש פותרים שער שלכת הייתה בירושלים כמו שאמר בעזרא והיו שם אלה ואלון נטועים".
לפי הסברו של רש"י, ליד שער השלכת, אחד משערי העיר, עמדו אלה ואלון ומצבה, ששימשו לעבודת ד' עוד מימי האבות. יתכן ועצים אלה היו חלק מהמרכז הרוחני שייסד בירושלים שֵם בן נח. תחת צילם של עצים אלה היה אסור, בימי ישעיהו, לעבוד את הקב"ה. קדושתם נבעה מכך שניטעו והוקדשו לעבודת הבורא, בתקופת ההיתר שלהם, תקופת האבות ולכן היה אסור לגדוע אותם.
בפסוק זה מבטיח הנביא לעם ישראל כי כשם שעצים אלה, שנטעו בקדושה, מוגנים מפני כליה והשמדה, אף על פי שהיו יהודים שנכשלו ועבדו תחתם את הקב"ה, גם לאחר מתן תורה, כך גם עם ישראל שיסודו בקדושה, אפילו אם הוא חוטא, הוא מוגן מפני כליה ומובטח לו שלא יושמד ח"ו.
הבה נתפלל כי נזכה לחסות בצל השכינה ונזכה להגנה שלימה של הקב"ה, בזכות אבות האומה ומייסדיה,
מפני כל העומדים עלינו לכלותינו. הבה נפנים מסר זה ונחפש יחד את הדרך לחיים יותר טובים, יותר נעלים ויותר צודקים
על בסיס של אמת ושלום. חיים של מתן משמעות רוחנית גם לצדדים הגשמיים של המציאות. חיים שבהם לא נחיה תחת
ממשלת הזמן אלא ניתן משמעות ונקדש את החיים והזמנים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
