ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
בן אדם לא יכול להאמין בזה שהקדוש־ברוך־הוא לא נמצא. יכול להיות שיהיו לו ספקות, אבל הוא לא יכול להאמין באופן שלם ומוחלט בהעדר, תמיד יישאר לו ספק קטן. אבל אי אפשר לבנות חיים על הספק הקטן הזה – אני מדבר על כך שבן־אדם בא ואומר: עכשיו! בואו ונתחיל לבנות את זה, בגיל תשע־עשרה, בגיל עשרים, בגיל עשרים ושתיים, בגיל עשרים וארבע, בואו נתחיל לבנות את העניין הזה של "אלוקים חיים ומלך עולם", בואו נבנה את זה בפועל.
ואיך בוני'ם את זה? לפעמים יש לבן־אדם יסוד בנפשו, לפעמים אין לו כבר את היסוד ואז עליו לחפור בעומק יותר ולחשוב יותר, שיתבונן האדם ויכניס לתוך ליבו את הדברים שבאמת צריכים להיכנס ללב. אחד מהדברים שצריכים להיכנס ללב הוא אמונה כפשוטה. בשביל להגיע לזה צריך לשבת ולחתור בתוך הלב, לחתור בתוכו והרבה מאוד. ישב האדם ויתבונן, להתבונן זה לא שאני אומר לחבר שלי, "יתבונן האדם" זה מה שאני אומר לעצמי, יתבונן האדם ויגיע עד לנקודה כזאת שהיא כולה אמת, שהוא מחזיק בה באמת. כשמישהו מגיע לנקודה כזו זה לא אומר שהוא בבת־אחת מתהפך, אבל זה אומר שיש לו ממה להתחיל.
זה לא הולך ברגל. לחשוב על הקדוש־ברוך־הוא שהוא "חיי החיים ומלך עולם", לחשוב על זה לא בתור נתון שאני מוכן לחתום על נכונותו, אלא לחשוב על זה במובן שאני מבין, אני מתייחס, אני מזדהה, זה בשבילי פשוט, ברור וחלק. לפעמים בשביל להגיע לכך שזה יהיה פשוט וברור, אדם צריך לחזור בתוך עצמו עשרים שנה אחורה, לזמן שהוא היה ילד. לפעמים גם שם אין מה למצוא, אבל בן־אדם יושב וחושב.
על ההתבוננות בבחינה הזו שהקדוש־ברוך־הוא הוא "חיי החיים", אומרים בכמה ספרים שהיא איננה שייכת לבחינת האמונה כלל, אלא שייכת לשכל הישר; אבל בשביל שהשכל יהיה ישר צריך לעבוד עליו. זה לא כל־כך פשוט. להגיד זה קל, לדעת זה קשה.
הסוג הזה של המחשבה, כשאדם מגיע למצב שהוא יכול להגיד: "כי אני ידעתי כי גדול ה'", זה מאוד מאוד משמעותי. "אני ידעתי" – אני, פרטית, אישית, ידעתי; לא השכן שלי, ולא אבות אבותיי, אלא אני ידעתי. מה בפועל אני יודע? אולי שמץ, אפס קצהו, נקודה זעירה, אבל הנקודה הזו היא הדבר שממנו אני יכול להתחיל. כל השאר לא באמת חשוב.
קרוב אליך (649)
הרב שבתי סלביטיצקי
157 - הכוכב שכבה ומאיר
158 - כי אני ידעתי
159 - דף חדש עם אבא
טען עוד
התחלת האמונה היא שהקדוש־ברוך־הוא הוא ככה – כמו השולחן; הקדוש־ברוך־הוא קיים לגביי באותו אופן בדיוק שברור לי שהשולחן הזה קיים. זה לא סוף האמונה, זה רחוק מלהיות סוף האמונה, אבל זו התחלת האמונה. שהקדוש־ברוך־הוא הוא ממשי בשבילי - "כי אני ידעתי". מאותו מקום והלאה אני יכול להמשיך. ואם אני רואה שהקדוש־ברוך־הוא איננו ממשי בשבילי, פירושו של דבר שאני צריך להגיע לשורשים, זה המאבק האמיתי שבן־אדם עושה. כמו שבן־אדם מתפלל כשיש בעיה שבאמת מציקה לו – הוא מכה את הראש בקיר, כפשוטו, לא כמדרשו, מפני שהוא באמת היה רוצה להגיע למשהו. מתי בן־אדם מגיע למצב שבו הוא יכול להגיד: זהו זה, זה אכן אמת ויציב? אמת ויציב זה קודם כל ככה, יציב כמו השולחן, אחר־כך זה גם הרבה יותר מאשר ככה.
צריכים שייכנס העניין הזה שהקדוש־ברוך־הוא נמצא בעולם. רבן יוחנן בן זכאי אומר: "ולואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". אז אני לא מאחל את זה בינתיים, אני אומר: קודם כל – כמו השולחן; אם לא כבשר ודם אז כמורא השולחן, מפני שמורא בשר ודם זה הרבה יותר מזה, כפי שמסופר על רבי נחמן מברסלב, שכשהיה ילד והיה עושה משהו לא בסדר הוא היה מסמיק, מפני שהוא נזכר שהקדוש־ברוך־הוא רואה אותו. מי מסמיק כשהוא נמצא לבד? זה חלק מהעניין של מורא שמים כמורא בשר ודם. אני מדבר על לידע ולהאמין, להאמין ולידע, לחוש ולנשום את העניין הזה שהקדוש־ברוך־הוא ממשי כמו השולחן.
אפשר להתעלם מנקודות האמת. אדם יכול לשבת בדרשות בחמישים השנים הבאות, אבל לפני כן עליו לבדוק שהוא לא בונה בניינים באוויר ולרצות לראות איפה נמצא היסוד. "יסוד היסודות ועמוד החכמות": האם זה נכון או לא נכון? קיים בשבילי או לא קיים בשבילי? אומר בשבילי משהו או לא אומר בשבילי משהו? על זה אני מדבר, על יסוד היסודות ועמוד החכמות. כשהוא קיים, אז הכל אחרת.
כשהייתי צעיר הייתי מורה למתמטיקה. תלמידה שקיבלה ציון גרוע במבחן, הייתה יכולה להגיע אליי ולומר: "תראה, אני פתרתי את זה. לפי החשבון שלי זה יצא ארבע ושלושת־רבעי, אתה אומר לי שהפתרון הנכון הוא ארבע וחצי, אז זו לא שגיאה גדולה כל־כך, אז מה אתה רוצה? אתה לא צריך להוריד לי את כל הניקוד של השאלה הזו, תוריד לי רק חצי ציון". הייתי מסביר לכל הנפשות הללו, שבאופן מסחרי הייתי מוכן לוותר ולרדת משלושת־רבעי לחצי, אבל בפתרון של תרגיל זה לא הולך ככה, או שהוא נכון או שהוא לא נכון, ואם הוא לא נכון אז זה לא משנה בכמה הייתה הסטייה. או שזה אמיתי או שזה לא, ואם זה אמיתי זה קיצוני, וזה לא יכול לבוא בתור "יש אומרים" כך ו"יש אומרים" אחרת.
בקיצוניות הזו, אפילו אמונה בנקודה קטנה צריכה להגיע לנקודה של אמונה שלימה. יכול להיות שאני לא יכול לשבת כך עם כל י"ג העיקרים, אולי אני יכול לשבת ככה עם עיקר אחד או עם חצי עיקר, אבל בתוך העיקר הזה, בתוך הנקודה הזאת צריך להאמין באמונה שלימה, שהדבר הזה יהיה בשבילי מוחלט, לא זמני, לא יחסי ולא חלק מתפיסה של חברה, אלא דבר מוחלט. מכאן והלאה אני יכול להמשיך.
אלה הם הדברים שבאמת צריך לחזק אותם כדי להגיע, שתהיה קיצוניות, שלא יהיו פשרות בדברים הללו שעליהם אני עומד. כי אם אני בונה על אבני תוהו, על קיר של בוהו, אז לא יישאר מזה שום דבר. צריך לבנות דברים על אבן השתיה, שעליה מושתת העולם.
בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע
הלכות שטיפת כלים בשבת
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד גמרא?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
חידוש כוחות העולם
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
אוצרות בלב הים
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
