ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
איגרת השמד חלק י"ג
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נעה בת בת אל מזל
וְאוּלָם מִי שֶׁיֹּאמַר, אוֹ מִי שֶׁיַּעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר", שֶׁאִם עָבַר שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב מִיתָה - זֶהוּ טָעוּת גְּמוּרָה. שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאֲסַפֵּר, וְזֶה, שֶׁהוּא מְצֻוֶּה שֶׁיֵּהָרֵג, וְאִם לֹא נֶהֱרַג - אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, וַאֲפִלּוּ עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה בְּאֹנֶס - אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ בֵּית דִּין. וְזֶה הָעִקָּר הוּא מְבֹאָר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אָמַר ה' בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ: "'(ונתתי) [וַאֲנִי אֶתֵּן] אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא' - לֹא אָנוּס וְלֹא שׁוֹגֵג וְלֹא מֻטְעֶה" (ויקרא כ, ג וספרא שם). הִנֵּה שֶׁאָמַר שֶׁאָנוּס אוֹ שׁוֹגֵג אוֹ מֻטְעֶה אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב אִם עָשָׂה בְּמֵזִיד וּבְרָצוֹן כָּרֵת. וְכֹל שֶׁכֵּן עֲבֵרוֹת שֶׁיְּחַיֵּב עַל זְדוֹנָם מַלְקוֹת אַרְבָּעִים בְּרָצוֹן - שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב אִם עָשָׂה בְּאֹנֶס בְּמַלְקוֹת בְּשׁוּם פָּנִים. וְחִלוּל הַשֵּׁם בְּלָאו הוּא, כְּמוֹ שֶאָמַר ה' יִתְעַלֶּה: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" וְגוֹ' (ויקרא כב, לב). וְיָדוּעַ הוּא שֶׁשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר הוּא חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁכֵּן כְּתִיב: "וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, יב), וְעִם כֹּל זֶה לְשׁוֹן הַמִשְׁנָה: "נוֹדְרִין לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וְלַמּוֹכְסִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּנֵדֶר, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף בִּשְׁבוּעָה" (נדרים כז ע"ב). וְהָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הֵם מְבֹאָרִים בְּעַצְמָם, וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה בְּשׁוּם פָּנִים, כִּי אֵיךְ יוּשַׂם דִּין מִי שֶׁעָשָׂה בְּאֹנֶס כְּדִין מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּרָצוֹן?
במקום שצריך לעבור אסור לההרג
[וּבְמָקוֹם] שֶׁאָמְרוּ חז"ל "יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג", וְרָאָה אִישׁ אֶחָד עַצְמוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר יָקָר* מֵהַחֲכָמִים וְיוֹתֵר מְדַקְדֵּק בַּמִּצְווֹת, וְהִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה בְּפִיו וּבִלְשׁוֹנוֹ, וְקִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם לְפִי דְּבָרָיו וּמַחְשַׁבְתּוֹ - הוּא חוֹטֵא וּמוֹרֵד בְּמַעֲשָׂיו, דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וְהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, לְפִי דְּבַר הָאֵל יִתְעַלֶּה: "'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם' (ויקרא יח, ה) - וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם" (יומא פה ע"ב).
___________________________________
יָקָר – חשוב.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך להסביר ולהוכיח כאן, שלא ייתכן להתייחס באופן שווה לאדם שעובר על עבֵרה זאת ודומות לה מכוח בחירתו החופשית, לבין מי שעושה זאת מאונס, מתוך חשש לחייו. וממילא גם העונשים הקשים שנענשים בהם הנכשלים בעבֵרות הללו אינם שייכים לאלה שעוברים עליהם באונס. הדברים מהווים עידוד וחיזוק לאלה שלא עמדו בניסיון הקשה, ומלמדים אותם שלמרות מעשיהם יש להם תקווה ושייכות לעם ישראל ולאמונתו.
לאחר מכן הוא פונה לעסוק באלה שנהרגו כדי לא לעבור עבֵרות אחרות. הכלל הנקוט בידינו שאם קורה מקרה שאדם נאלץ לעבור על כל ציווי התורה, באופן שאם לא יעשה זאת יגיע לכלל סכנה, עליו לעבור על הציווי ולא ליהרג. ההדרכה של 'יהרג ואל יעבור' שייכת אך ורק בשלוש העבֵרות החמורות או במקרים מיוחדים אחרים (כמו שעת השמד ועוד). כאן דן הרמב"ם בעניינו של מי שרוצה ליהרג כדי שלא לעבור על אחת מהמצוות האחרות. לשיטת הרמב"ם דבר זה אסור ואף חמור מאוד. ציווי התורה מחייב אותנו לבחור בחיים אפילו במחיר של ויתור על קיום המצוות.
דברים אלו מזכירים לנו יסוד חשוב לחיינו. האדם אמנם שולט על חייו ומנהל אותם כרצונו ובבחירתו החופשית, אולם, כעבדי הבורא, אנו נתונים למָרוּתו. שאלת החיים שלנו אינה תלויה בבחירתנו, אפילו אם מטרתנו נעלה וקדושה, אלא בציווי הבורא. לעיתים הבורא רואה ערך בקדושת חיי האדם, ומעדיף את המשכם אפילו על חשבון של קיום מצוה זו או אחרת. דברים אלו, על כך שחיי האדם מסורים בידי הקב"ה, בולטים בדברי המשנה במסכת אבות: "שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" [ד, כב].
הרחבות
מותר ליהרג במקום שאינך מצווה בכך?
הוּא חוֹטֵא וּמוֹרֵד בְּמַעֲשָׂיו. לדעת הרמב"ם כאן, במקום שאמרו יעבור ואל יהרג, אסור ליהרג וחייב לעבור, ומי שנהרג ולא עבר – עבר על איסור של ' וחי בהם ' (כן פסק גם בספרו משנה תורה [יסודי התורה ה, ד] וכן פסקו ראשונים נוספים רבים).
אמנם, ראשונים אחרים חולקים על הרמב"ם וסוברים שהרוצה להחמיר על עצמו ולמות על קידוש השם, רשאי [עיין בית יוסף יורה-דעה קנז, ד"ה 'ומ"ש רבנו על שאר עברות']. לדעת הסמ"ק , לא זו בלבד שמותר לאדם ליהרג ולא לעבור, אלא אף מידת חסידות לעשות כן [סמ"ק עשין ג].
להלכה פסק השולחן ערוך [יורה דעה קנז, א] כדעת הראשונים הסוברים שמותר להחמיר על עצמו ולמות על קידוש השם, במקרה שהגוי רוצה להכשילו בעבֵרה בכוונה. אך במקרה שהגוי מעוניין בהנאה מעבֵרת היהודי – אף לדעתם אסור ליהרג. כפסק זה נהגו לאורך כל הדורות, ורבים מסרו את נפשם על קידוש השם אף בעבֵרות שאינן משלוש עברות החמורות.
לעילוי נשמת אביבה בת קנו ע"ה
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
