ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
הַמִּין הָרְבִיעִי - בְּעִנְיַן זֶה הַשְּׁמָד מִבֵּין כְּלַל הַשְּׁמָדוֹת, וּמַה שֶּׁרָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ.
דַּע שֶׁכֹּל הַשְּׁמָדוֹת שֶׁהָיוּ בִּזְמַן הַחֲכָמִים - הָיוּ מְצֻוִּים בָּהֶם לַעֲבֹר עַל הַמִּצְווֹת, וְהָיָה בָּהֶם עֲשִׂיַּת מַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל בַּתַּלְמוּד: שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, אוֹ שֶׁיִּבְעֲלוּ נְשׁוֹתֵיהֶם נִדּוֹת, אוֹ שֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת. וְזֶה הַשְּׁמָד - לֹא יְחַיְּבוּ עֲשִׂיַּת מַעֲשֶׂה כְּלָל, זוּלַת* הַדִּבּוּר בִּלְבַד, שֶׁיַּאֲמִין בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ*, וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה. וְאִם יִרְצֶה הָאָדָם לְקַיֵּם תרי"ג מִצְווֹת בַּסֵּתֶר יָכוֹל לְקַיֵּם, וְאֵין מוֹנֵעַ לוֹ, אֶלָּא אִם הִקְרָה עַצְמוֹ בְּלֹא אֹנֶס שֶׁיְּחַלֵּל שַׁבָּת וְזוּלָתוֹ - אֵינוֹ בְּכָךְ אָנוּס, כִּי זֶה הָאַנָּס הַמְנַצֵּחַ* אֵינוֹ מְחַיֵּב לְשׁוּם אָדָם מַעֲשֶׂה, כִּי אִם הַדִּבּוּר בִּלְבַד. וּכְבָר נִתְאַמֵּת אֶצְלָם שֶׁאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים בְּאוֹתוֹ הַדִּבּוּר, וְאֵינוֹ בְּפִי הָאוֹמְרוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהַמֶּלֶךְ, כְּדֵי לְהָפִיס דַּעְתּוֹ* בְּעִלּוּי דָּתוֹ.
דיני השמד כשמוכרח להודות בשליחות מוחמד
לְפִיכָךְ, כֹּל מִי שֶׁנֶּהֱרַג כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹדֶה בִּשְׁלִיחוּת אוֹתוֹ הָאִישׁ - לֹא יֵאָמֵר עָלָיו אֶלָּא שֶׁהוּא עָשָׂה מִצְוָה, וְיֵשׁ לוֹ שָׂכָר גָּדוֹל לִפְנֵי ה' יִתְעַלֶּה, לְפִי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. אֲבָל מִי שֶׁבָּא לִשְׁאֹל אוֹתָנוּ אִם יֵהָרֵג אוֹ יוֹדֶה - אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיּוֹדֶה וְלֹא יֵהָרֵג, אֲבָל לֹא יַעֲמֹד* בְּמַלְכוּת אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא יֵשֵׁב בְּבֵיתוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מֵאוֹתָהּ הַמַּלְכוּת, וְאִם הוּא צָרִיךְ לְמַעֲשֵׂה יָדָיו* - יַעֲשֶׂה בַּסֵּתֶר. כִּי מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע כְּמוֹ זֶה הַשְּׁמָד, שֶׁאֵין כּוֹפִין בּוֹ אֶלָּא הַדִּבּוּר בִּלְבַד, וְלֹא יֵרָאֶה מִדִּבְרֵי רז"ל שֶׁאָמְרוּ: יֵהָרֵג וְאַל יֹאמַר דָּבָר אֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֲבָל יֵהָרֵג כְּשֶׁיִּכְפּוּהוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה וְלֹא יַעֲבֹר עַל דָּבָר שֶׁהוּא מֻזְהָר עָלָיו. וְצָרִיךְ כֹּל מִי שֶׁעָבַר עָלָיו זֶה הַשְּׁמָד לְהִתְנַהֵג בְּאֵלּו הָעִנְיָנִים, וְהוּא, שֶׁיָּשִׂים בֵּין עֵינָיו לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם מִן הַמִּצְווֹת מַה שֶּׁיּוּכַל, וְאִם אֵרַע שֶׁעָבַר הַרְבֵּה אוֹ שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת - לֹא יְטַלְטֵל מַה שֶּׁאֵינוֹ מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, וְיֹאמַר: מַה שֶּׁעָבַרְתִּי גָּדוֹל מִזֶּה, אֶלָּא יִזָּהֵר בְּכֹל מַה שֶּׁיוּכַל. לְפִי שֶׁחַיָּב הָאָדָם לֵידַע זֶה, וְהוּא עִקָּר מֵעִקָּרֵי הַתּוֹרָה, וְהוּא, שֶׁיָּרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהַדּוֹמִים לוֹ - נִפְרָעִים מֵהֶם* עַל עֲשִׂיַּת הָעֲגָלִים, וְעַל בִּטּוּל עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין וְהַדּוֹמֶה לוֹ, וְלֹא יֹאמַר אָדָם: קִים לֵיהּ בִדְרָבָא מִנֵּיהּ*, - לֹא נֶאֱמַר זֶה אֶלָּא בְּדִינֵי אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל ה' יִתְעַלֶּה נִפְרָע מֵהֶם עַל הַחֲמוּרוֹת וְעַל הַקַּלּוֹת, וְנוֹתֵן שָׂכָר עַל כֹּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע שֶׁכֹּל עֲבֵרָה שֶׁיַּעֲשֶׂה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ עָלֶיהָ, וְכֹל מִצְוָה שֶׁיַּעֲשֶׂה מְקַבֵּל עָלֶיהָ שָׂכָר, וְאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב זֶה הָאִישׁ הַנִּשְׁאָל.
___________________________________
זוּלַת – מלבד. בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ – מוחמד. הַמְנַצֵּחַ – השולט, המכריח. לְהָפִיס דַּעְתּוֹ – להניח דעתו. יַעֲמֹד – יישאר. לְמַעֲשֵׂה יָדָיו – לפרנסה. נִפְרָעִים מֵהֶם – יתנו להם עונש. קִים לֵיהּ בִדְרָבָא מִנֵּיהּ – כלל הלכתי האומר שכאשר ישנם כמה עונשים המוטלים על האדם, יענישו בית הדין רק בחמור שביניהם.
ביאורים
במהלך הדורות קרו מקרים רבים שבהם גויים חייבו יהודים ללכת אחרי עבודה זרה. אולם בחלק מהמקרים הם לא דרשו מהיהודי לעשות מעשה של עבודה זרה, אלא אך ורק להצהיר בדיבור על אמונתו בה. הרמב"ם מסביר כאן שבמצבים אלו אין חיוב על האדם למסור את עצמו וליהרג, אפילו במחיר של דיבור המביע אמון בעבודה זרה. הוא אף אומר שגם אם יבוא אדם לשאול אותנו האם להצהיר או ליהרג, התשובה תהיה שעדיף להצהיר, אף שמי שמחליט ליהרג נחשב כעושה מצוה. נראה שביסוד הדברים עומד עניין גודל ערכם של המעשים של האדם, הן המעשים השליליים והן החיוביים. ההבדל בין מעשה לדיבור בולט מאוד בהוראה זו של הרמב"ם, שלפיה אם שני גויים יחייבו את האדם להשתתף עִמם בעבודה זרה, ואי הציות לדבריהם עלול לגרום לסכנה, יש להסכים לבקשה להודות בפה בעבודה זרה, אולם אסור לעשות מעשה של עבודה זרה.
אחד הדברים המשמעותיים שעלולים לקרות במצבים אלו, הוא שהאדם ייכנס לסוג של ייאוש מעבודת ה' שלו, ישים על עצמו 'תווית' של פורק עול, ויאמר לעצמו שמכיוון שממילא הוא עובר על עבֵרות גדולות וחמורות, אין טעם להקפיד על דברים קטנים יותר. למעשה זוהי אחת מהעצות שיצרו הרע של האדם מרבה להשתמש בהן בהצלחה רבה – לייאש את האדם, להראות לו עד כמה הוא לא בסדר, וכך להדביק עליו תווית של חוטא. כך קל לו לשכנעו שאין בעבורו ערך בקיום שאר המצוות, ולאדם כמוהו המשך ההליכה בדרך ה' היא צביעות.
כדי להתמודד נכון עם הגזֵרות הללו, הרמב"ם אומר שקודם כל על האדם להשתדל לצאת בהקדם ממקום שכזה, ובינתיים 'להוריד פרופיל', להצטנע, ולהתחמק מראש ממקרים שהוא עלול להיות מחוייב לעבור על דברי התורה. בנוסף הוא מלמד אותנו שגם מי שעבר עבֵרות חמורות ביותר נתבע להתרחק ולהישמר מכל עבֵרה, ולו הקטנה ביותר. מצוות התורה הינן חיוב תמידי שהאדם צריך תמיד לקיים, ולכן גם עבֵרות חמורות שעבר אינן פוטרות אותו מקיום כל מצוה ומצוה, וגם מי שחוטא בחטאים חמורים יקבל שכר על כל מעשה טוב שיעשה, וייענש על כל עבֵרה, אפילו קלה, שיעבור.
הרחבות
אמונה אינה רק דיבורים
אֲבָל מִי שֶׁבָּא לִשְׁאֹל אוֹתָנוּ אִם יֵהָרֵג אוֹ יוֹדֶה – אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיּוֹדֶה וְלֹא יֵהָרֵג. הרמב"ם סובר שאין למסור את הנפש על 'דיבור' של כפירה, כגון הודאה באותו האיש. את ההסבר לכך הוא כותב במורה נבוכים: " האמונה אינה העניין הנאמר בפה אבל (– אלא) העניין המצויר בנפש כשיאמינו בו שהוא כן כמו שצויר" [מורה נבוכים א, נ]. עיקר עניינה של האמונה הוא באמונת האדם בלבו ולא בדברים שאותם הוא מוציא מפיו. לכן אין איסור גמור לאדם לומר שהוא מאמין בעבודה זרה, וממילא אין חובה למסור על כך את הנפש (אך בכל זאת – המוסר נפשו על כך מקיים מצוה).
מדברים אלו למד הרב קוק שהמושג 'אמונה' אינו מתקיים כשהאדם מאמין מצד השכל בלבד, בדיוק כשם שהדיבור בפני עצמו לא מעיד על האמונה. מושג האמונה מתקיים כאשר יש למאמין מנוחת הנפש: "גדר האמונה בכללה הוא, שאמיתת העניין הנודע (-שאותו הוא יודע) קבועה בקרבו, לא מצד הידיעה לבדה (– רק בשכל) כי אם מצד מנוחת הנפש הגמורה כשמקבל אותה בקבלה שלמה..." [עולת ראיה א שלז].
זו הסיבה שהאמונה מביאה שמחה לאדם: "אמיתת גדר האמונה, צורתה כמו שהיא מיושבת בנפש (– אמונה המביאה למנוחת הנפש, כפי שביארנו קודם) המקובל קיבול טבעי אל הדעת ומרנין ומרחיב ומשמח את הנפש " [מוסר אביך הקדמה ב, א-ב].
לעילוי נשמת ר' שלמה בן ר' נפתלי הלוי שפנגנטל ז"ל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
בריאת העולם של פסח
מה המשמעות הנחת תפילין?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
