ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נעה בת בתאל מזל
בפרק א, הבאנו בסייעתא דשמיא את דברי הרב פרנק ב'הר צבי', שיש חילוק בין נרות שבת שבהם המצוה שידלקו, לבין נרות חנוכה שבהם המצוה היא ההדלקה. ויש לדון בדבר, ובמבט ראשון אפשר היה להוכיח את הדין מהברכה, הרי הגמרא דנה האם המצוה שנרות יהיו מונחים, או להדליק נרות חנוכה, והוכיחה הגמרא שהמצוה היא להדליק, מכך שמברכים 'להדליק', הרי שנוסח הברכה קובע. וכך אומרת הגמרא (מסכת שבת דף כג עמוד א): "ועוד, מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה, שמע מינה: הדלקה עושה מצוה, שמע מינה. והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן - לא עשה ולא כלום". רואים מנוסח הברכה שהמצוה היא להדליק נרות חנוכה, ממילא אם מדליק חרש שוטה וקטן ההדלקה איננה כלום, וכן אם מדליק גוי - ההדלקה איננה כלום, שכן איננו מחוייב במצוה, ואין העיקר שיהיה מודלק. ולפי זה היה צפוי בנר שבת שמברכים גם כן 'להדליק נר של שבת', יהיה אסור להדליק על ידי גוי, אבל מפורש אחרת, שאפשר להדליק על ידי גוי, ולכאורה הדברים הם פלא גדול.
לדעת הרב גולדברג אין להוכיח מהברכה שיש אומרים שארבעת המינים בסוכות אין צריך לעשות מעשה, ואף על פי כן מברכים על נטילת
ובאמת חותני מביא ב'אור המועדים' שיעור של הרב גולדברג (שיעור כג) האם דין "ולקחתם" בארבע מינים זה דין שצריך לעשות מעשה לקיחה, או שזה דין שיהיה ביד ארבעה מינים, ואם יש ביד יוצאים גם בלא לקחת, ודבר זה מחלוקת רבי עקיבא איגר והרש"ש ועוד, ואומר הרב גולדברג, אף שהברכה היא על נטילת לולב, ואם כן מה מקום יש להתווכח ודאי שצריך מעשה, אין זו הוכחה, שכן ברכה היא תמיד על הפעולה, ולא אומר שזה גדר המצוה. ולפי זה נראה, שאי אפשר להוכיח מכך שמברכים 'להדליק נר של שבת', שזוהי המצוה, להדליק נר שבת ,יתכן שהמצוה שהנר יהיה דולק.
אלא שאם כך הדברים, אינני מבין כיצד הוכיחה הגמרא שהמצוה היא להדליק נר חנוכה. וצריך עיון.
אם המצוה להדליק ההדלקה צריכה להיות במקום החיוב גם בנרות שבת.
אם החובה היא להדליק, מוכח בגמרא שצריך להדליק במקום חיוב, שכן הגמרא אומרת (במסכת שבת דף כב עמוד ב): "דאיבעיא להו: הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה - תא שמע. דאמר רבא: היה תפוש נר חנוכה ועומד - לא עשה ולא כלום. שמע מינה: הנחה עושה מצוה - התם: הרואה אומר לצורכו הוא דנקיט לה. תא שמע. דאמר רבא: הדליקה בפנים והוציאה - לא עשה כלום. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה - הדלקה במקומו בעינן. משום הכי לא עשה כלום. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום? - התם נמי; הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה. תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה - שפיר. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי מכבה ומדליקה? מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה! ועוד, מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה שמע מינה: הדלקה עושה מצוה, שמע מינה. והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן - לא עשה ולא כלום. אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס".
יוצא שאחת הנפקא מינות בין אם הדלקה עושה מצוה לבין הנחה עושה מצוה, היא במדליק חוץ למקום ואחר כך מעביר למקומו, במקום שאין חשש שהרואה יאמר לצורכו הדליקה. שאם הדלקה עושה מצוה לא עשה כלום, שהרי בזמן ההדלקה לא היתה הדלקה במקום הראוי.
ולפי זה יש לעיין באשה שתדליק נרות שבת במקום שאינו ראוי, ואחר כך יקחו את הנר למקום אחר מה יהיה הדין? ושם לא שייך הסברא שהרואה אומר לצורכו הדליקה, כי בנר שבת ודאי משתמש לצורכו, זה עניינו של נר שבת שידלק אור שיוכל להשתמש בו.
בשמירת שבת כהלכתה (חלק ב פרק מג סעיף לט) כותב: "מן הדין הוא להדליק את הנרות שמברכים עליהם במקום דליקתם דווקא,דהיינו שבשעת ההדלקה כבר יהיו מונחים על שולחן האוכל או לידו, המקום שהוא עיקר המצוה, ואין להדליק את הנרות במקום אחד ולהעבירם אחרי ההדלקה למקום אחר, אפילו לא למקום שמשתמשים בו לצורכי הסעודה וחייבים אפוא להדליק בו, אך בשעת הצורך יש להקל אם מעבירם ממקום שגם בו משתמשים לצורכי הסעודה לשולחן האוכל, ולכן אשה שאינה יכולה לקום ממיטתה, יביאו לה את הנרות ויניחום על כסא או על שולחן ליד המיטה, ולאחר שהדליקה את הנרות, תבקש להעבירם לשולחן האוכל".
דברים אלו בנויים על הרמ"א (סימן רסג סעיף י): "וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין. לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר. (מקורו במרדכי פ' במה מדליקין)".
ומסביר המשנה ברורה (סעיף קטן מח): "היינו שאסור להדליק במקום שאין משתמשין בו ולהניח הנר במקום שמשתמשין בו, משום דקיימא לן הדלקה עושה מצוה, וכיון שהדליק במקום שאין משתמשין בו שאינו מקום חיובא - לא מהני הדלקתו כלום אף שמניח אחר כך במקום חיובא, וצריך לכבות ולחזור ולהדליק, אבל אם הדליק בבית במקום שמשתמשין בו - מותר לטלטלם אחר כך, ולהניח במקום אחר, דכל הבית הוי מקומם. והלבוש מחמיר אף בזה ובמקום הצורך יש להקל. כתב החיי אדם הנשים שמדליקין בסוכה בחג ומטלטלין לתוך הבית - לא יפה הן עושין".
הלבוש כתב שאין להדליק במקום אחד ולהעביר מקום שאין ניכר שמדליק לצורך שבת.
הסברא בלבוש שלא להדליק במקום אחד ולהעביר למקום אחר, היא מצד שלא ניכר שהודלק לצורך שבת. וזה לשונו "וצריך שיעמיד המנורה והנר במקום שירצה להניחו שם, ולא שידליקנו במקום זה ויניחנו במקום אחר, כדי שיהא ניכר ונראה שמדליקין לכבוד שבת ולא לצורך אחר".
בבירור הלכה (על שבת דף כג), מבארים שיש מהראשונים שסוברים שלהלכה גם בנר חנוכה סיבת הבעיה בהעברה ממקום למקום היא בגלל הרואה, ולא קשור להדלקה עושה מצוה. אמנם לא הבנתי את שיטתם, לכאורה זו סברא הגיונית, שאם צריך להדליק נר צריך להדליק במקום החיוב, וכל הדיון בגמרא הוא דווקא למאן דאמר הנחה עושה מצוה. אבל הב"ח (סימן תרעה סעיף א) אכן מפרש כך. ולדעת הראשונים שכל הבעיה להניח זה בגלל הרואה - ממילא נר שבת שאין בעיה שיגידו שזה לצורכו, שהרי נועד באמת לצורכו ולהאיר בשבילו - לכן יהיה מותר להדליק במקום אחר, כן כתב הב"ח. אמנם בטור המאור הביאו, שהמהר"י וייל כתב, שיש בעיה זו גם בנרות שבת משום הרואה, הובא במגן אברהם (סימן רסג סקכ"ג).
ובמשנה ברורה (סימן תרעא סעיף קטן א), מוכיח שהדלקה עושה מצוה, מכח זה שמברכים 'להדליק' כמבואר בגמרא בשבת, שמנוסח זה יש הוכחה לנר חנוכה - "הדלקה עושה מצוה - מדמברכינן אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר וכו'. ולפי זה גם בשבת ויו"ט נמי דינא הכי וכמו שכתבנו לעיל בסי' רס"ג סי"א בהג"ה" (הכוונה כנראה לסעיף י).
ראיות שבשבת המצוה שידלק ולא שידליק.
אמנם אין הדבר פשוט כל כך שאומרים בנר שבת הדלקה עושה מצוה, בשמירת שבת כהלכתה (בסימן מג סעיף לא) כתב, שאדם ששכח לברך לפני הדלקה ונזכר קודם בין השמשות, והציבור לא קיבל שבת יכול לברך על הדלקת נר שבת, וכתב שם (בהערה קסד), שלא דומה לסימן תרעו במשנה ברורה (סעיף קטן ד),שכתב: "הדליק נר חנוכה ושכח לברך על הדלקתה, ורק קודם שהדליק כולן נזכר דעדיין לא בירך - יש לו לברך כל הברכות [ת' רע"א מ"ת סי"ג]. עוד כתב שאם נזכר לאחר שהדליק כולם - אין לו לברך ברכת 'להדליק', רק ברכת 'שעשה נסים' וכן ברכת 'שהחיינו' יש לו לברך:"
והסיבה לחילוק, שבנר חנוכה המצוה להדליק, ובנר שבת המצוה שיהיה דלוק.
ובהערה קסה מביא את הפני יהושע (על הגמרא בשבת דף כג דבור המתחיל בגמרא ועוד), שכותב מפורש שבשבת אין דין הדלקה עושה מצוה, וזה לשונו: "ועוד מדקא מברכינן כו' להדליק נר של חנוכה שמע מינה הדלקה עושה מצוה. לכאורה נראה מזה דבנר של שבת דעלמא דמברכינן נמי להדליק נר של שבת, היינו נמי משום דהדלקה עושה מצוה. ואם כן לפי זה בעששית שדולקת מערב שבת בעוד היום גדול היה צריך לכבותה ולהדליקה כשהגיע זמן הדלקה כדאמרינן הכא לענין נר חנוכה, ומלשון הפוסקים לא משמע כן, אדרבה משמע להיפך, דאף שהדליק בעוד היום גדול - אפילו הכי יכול לברך אחר כך בזמנה. ונראה לי דלא שייך הך מלתא דהדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה אלא בנר חנוכה לחוד, שאינה עשויה לאורה, לא מיבעיא למאן דאמר דאסור להשתמש לאורה, אלא אפילו למאן דאמר דמותר להשתמש לאורה, אפילו הכי אין עיקר מצותה בשביל כך. ומשום הכי, אי איתא דהנחה עושה מצוה היה צריך לברך להניח נר של חנוכה או וצונו על נר חנוכה. מה שאין כן בנר שבת ויום טוב, דעיקר מצותן לאורה משום שלום ביתו, אם כן לכולי עלמא יש לברך להדליק ולא להניח כיון שאין האור אלא על-ידי הדלקה, כן נראה לי, ועיין בקונטרס אחרון:"
ואף שלא הבנתי כיצד החילוק בין שבת לחנוכה ישפיע על הברכה, מכל מקום, ברור מדבריו שהדלקה אינה עושה מצוה בנרות שבת.
ובהערה רא, מביא השמירת שבת כהלכתה בשם הרב אוירבעך, שאם הדליק נרות שבת, ולא היה בהם שמן כשיעור, ואחר כך הוסיף שמן, יתכן שיצא ידי חובת הדלקת נרות שבת, למרות שבנר חנוכה ודאי לא יצא ידי חובה, כי לא היה שמן כשיעור. וגם בזה רואים שאין החובה שידליק אלא שידלקו נרות שבת.
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם מותר לפנות למקובלים?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
