ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
(ב) וַהֲרֵינִי מְבָאֵר לָכֶם רָאשֵׁי הַפְּרָקִים מֵאֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁהֵן כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם*. דְּעוּ שֶׁכֹּל חַכְמֵי הָעוֹלָם, וְהֵם הַפִילוֹסוֹפִים הַגְּדוֹלִים בַּעֲלֵי הַשֵּׂכֶל וְהַמַּדָּע, הִסְכִּימוּ כֻּלָּן שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם מַנְהִיג, וְהוּא מְסַבֵּב הַגַּלְגַּל, וְאֵין הַגַּלְגַּל סוֹבֵב מֵאֵלָיו. וְיֵשׁ לָהֶן סְפָרִים הַרְבֵּה לְהָבִיא רְאָיָה בְּרוּרָה עַל זֶה. וּבָזֶה לֹא נֶחְלְקוּ בַּעֲלֵי מַדָּע. וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן מַחְלֹקֶת גְּדוֹלָה בְּזֶה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁהוּא הַגַּלְגַּל וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ:
הגלגל אינו נפסד
רֻבָּן אוֹמְרִין שֶׁאֵינוֹ הוֹוֶה* וְנִפְסָד, אֶלָּא כָּךְ עוֹמֵד, הָיָה וְיִהְיֶה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ הַקב"ה שֶׁהוּא מְסַבֵּב אוֹתוֹ, לְעוֹלָם כָּךְ הָיָה: זֶה סוֹבֵב וְזֶה מְסַבֵּב, וּשְׁנֵיהֶם בְּיַחַד, לֹא יִמָּצֵא זֶה בְּלֹא זֶה.
הבורא יוצר מהחומר המצוי
וְיֵשׁ מֵהֶם מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה הַגַּלְגַּל הָיָה* וְיִפָּסֵד, אֲבָל יֵשׁ שָׁם דָּבָר אַחֵר מָצוּי עִם הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ הַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר הַמָּצוּי עִמּוֹ הוּא עוֹשֶׂה כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה: פְּעָמִים עוֹשֶׂה מִקְצָת אוֹתוֹ הַחֹמֶר שָׁמַיִם וּמִקְצָתוֹ אֶרֶץ, וּפְעָמִים, אִם יִרְצֶה, יִקַּח אוֹתוֹ הַמִּקְצָת שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ שָׁמַיִם וְיַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ דָּבָר אַחֵר. אֲבָל לְהוֹצִיא יֵשׁ מֵאַיִן אִי אֶפְשָׁר.
בריאה יש מאין
וְיֵשׁ מִן הַפִילוֹסוֹפִים מִי שֶׁאוֹמְרִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַנְּבִיאִים, שֶׁהַקב"ה בָּרָא כֹּל הַנִּבְרָאִים מֵאַיִן, וְשֶׁאֵין עִם הַבּוֹרֵא דָּבָר אַחֵר אֶלָּא הַנִּבְרָא שֶׁהִמְצִיאוֹ.
עיקר התורה שה' ברא יש מאין
וּבְזֶה הַדָּבָר הִיא הַמַּחְלֹקֶת הַגְּדוֹלָה, וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁהִכִּירוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּכְבָר נִתְחַבֵּר בְּדָבָר זֶה אֶלֶף סְפָרִים, בָּרְאָיוֹת שֶׁיַּעֲרֹךְ כֹּל אֶחָד וְאֶחָד לְחַזֵּק דְּבָרָיו. וְעִקַּר הַתּוֹרָה הוּא, שֶׁהָאֵל לְבַדּוֹ רִאשׁוֹן, וְשֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל מֵאַיִן, וְכֹל מִי שֶׁלֹּא יוֹדֶה עַל זֶה - כָּפַר בָּעִקָּר וְקִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. וּכְבָר חִבַּרְתִּי אֲנִי חִבּוּר גָּדוֹל* בְּלָשׁוֹן עֲרָבִי בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ, וּבֵאַרְתִּי הָרְאָיוֹת הַבְּרוּרוֹת עַל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא, וְשֶׁהוּא אֶחָד, וְשֶׁאֵינוֹ גּוּף וּגְוִיָּה, וְשִׁבַּרְתִּי כֹּל אוֹתָן הָרְאָיוֹת שֶׁאוֹמְרִין הַפִילוֹסוֹפִים שֶׁהֵן רְאָיוֹת שֶׁהָעוֹלָם לֹא נִבְרָא, וְגַם פֵּרַקְתִּי כֹּל הַקֻּשְׁיוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהִקְשׁוּ עָלֵינוּ עַל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהָאֵל בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן.
הגלגלים והכוכבים עושים את הדברים בטבע
וְכֹל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל חַכְמֵי הָעוֹלָם מִקֶּדֶם וְעַד עַתָּה - בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין הַגַּלְגַּל נִבְרָא אֶלָּא כָּךְ הָיָה וְיִהְיֶה לְעוֹלָם, בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָאֵל בְּרָאוֹ מֵאוֹתוֹ הַחֹמֶר הַמָּצוּי עִמּוֹ תָּמִיד, בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַנְּבִיאִים, שֶׁאֵין שָׁם דָּבָר אַחֵר עוֹמֵד עִם הָאֵל אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, וּכְשֶׁרָצָה הִמְצִיא הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ מֵאַיִן - כֹּל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת מַסְכִּימִין שֶׁכֹּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּזֶה הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, מִהְיוֹת כֹּל נֶפֶשׁ חַיָּה וְכֹל אִילָן וְכֹל מִין עֵשֶׂב וְכֹל מִין מִמִּינֵי הַמַּחְצָבִים, הַכֹּל הָאֵל עוֹשֵׂהוּ בְּכֹחַ שֶׁיָּבוֹא* מִן הַגַּלְגַּלִּים וּמִן הַכּוֹכָבִים, וְשֶׁכֹּחַ הַבּוֹרֵא צָף* בַּתְחִלָּה עַל הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים, וּמִן הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים יָצוּף וְיִפְשֹׁט בְּזֶה הָעוֹלָם, וְיִהְיֶה כֹּל מַה שֶּׁיִהְיֶה. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין שֶׁהַקב"ה עוֹשֶׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים, כָּךְ אֵלּוּ הַפִילוֹסוֹפִים אוֹמְרִין שֶׁכֹּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנַּעֲשִׂין בְּטִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם תָּמִיד - עַל יְדֵי הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים הֵן נַעֲשִׂין. וְהֵן אָמְרוּ שֶׁהַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ וּמַדָּע הֵן. וְכֹל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֱמֶת הֵן, וּכְבָר בֵּאַרְתִּי אֲנִי בִּרְאָיוֹת שֶׁכֹּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵין בָּהֶם הֶפְסֵד בַּדָּת*, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵבַנְתִּי בְּדִבְרֵי חֲכָמִים מִכֹּל הַמִּדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם אוֹמְרִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים, וְאֵין בֵּין חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין אֵלּו הַפִילוֹסוֹפִים בְּאֵלוּ הַדְּבָרִים מַחְלֹקֶת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי בְּאוֹתָן הַפְּרָקִים.
___________________________________
כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם – דברים נסתרים ועמוקים. שֶׁאֵינוֹ הוֹוֶה – העולם לא נברא אלא קדמון. הָיָה וכו' – העולם נוצר בידי ה'. לא מ'אין', אלא תמיד היה חומר קדמון (היולי) וממנו ה' יצר את העולם. חִבּוּר גָּדוֹל – ספר 'מורה נבוכים'. בְּכֹחַ שֶׁיָּבוֹא וכו' – ה' משפיע שפע על העולם באמצעות הכוכבים. צָף – משפיע. הֶפְסֵד בַּדָּת – אינם סותרים את אמונתנו.
ביאורים
דעת נביאי ישראל, ואף מקצת מן הפילוסופים אמרו כן, שהקב"ה ברא כל הנבראים מאין. הרמב"ם אומר כי מי שאינו מאמין בחידוש העולם מהאין הינו כופר בעיקר. אמנם במורה נבוכים מבוארת הוכחת מציאות ה' כאינה תלויה באמונה בחידוש העולם, אבל בכל זאת הניסים, הנבואה והחידוש הם יסודות איתנים החוזרים פעמים אינספור בתורה, ומהותיים לקשר של הקב"ה אל העולם. הכופר בחידוש העולם כופר גם כן בקשר של הקב"ה אל כל הפרטים בעולם, ובכך הוא כופר בעיקר.
האמונה בחידוש, האמונה בניסים והאמונה בנבואה תלויות אלה באלה. אמנם החידוש איננו רעיון שהשכל שלנו יכול להבין עד תומו, אך הרמב"ם מסביר באיגרת תחיית המתים כי אין שום סתירה שכלית או הגיונית לאמונה בחידוש העולם. לעומת זאת הנצרות מבססת את כל עולמה, ולא רק את עניין הניסים, על סתירה לוגית מהותית, באמרם כי אחד שווה שלוש. אף שהחידוש הוא אמונה עיקרית לישראל, מקומו של החידוש לפי הרמב"ם הוא אחרי הכרת ה', וממילא אין מניעה לוגית מלקבל אפשרות כזו שה' יחדש ניסים בעולם.
תחום הקרוב בתוכנו לאופן חידוש העולם הוא סוגיית השגחת ה'. למרות המחלוקת העקרונית ביחס לחידוש העולם, לדברי הרמב"ם אין מחלוקת בין חכמי ישראל לפילוסופים בנוגע לשאלה איך עובר שפע הקיום מהבורא אל הנבראים – זה נעשה דרך הכוכבים והגלגלים. המחשבה האנושית בעניינים כלליים חוצה גבולות עמים, אף שמדובר בנושאים הקרובים לנושאים השנויים במחלוקת. אופן ההשגחה של ה' על המציאות דרך כוכבים כמתווכים התקבל על דעת הרמב"ם, ולכן הוא כותב כאן שאין מחלוקת ביחס לנקודה זו בין חכמי העולם כולו. צורה זו של השגחה בעזרת מתווכים אינה מקהה כלל את הנוכחות המתמדת והמוחלטת של ה' בתוך כל העניינים, אלא מתארת את הכלים שבהם ה' משגיח עלינו. ההנחה שההשגחה עוברת דרך הכוכבים נבעה מתוך התבוננות בגאות ושפל הקבועים על פי מולד הירח. הרמב"ם קיבל בעניין את דעת חכמי יוון שלכוכבים יש נשמות גדולות ויכולת השפעה בעולמנו, ואף הביע דעה זו בהלכות יסודי התורה על פי מקורות חז"ל. אבל המהר"ל התנגד בנחרצות לשיטתו, מכיוון שיסוד השיטה הוא ממקור חיצוני לתורה, וסותר את ההבנה הפשוטה של דברי חז"ל [הקדמה לגבורות השם].
הרחבות
הוכחה על חידוש העולם
וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁהִכִּירוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ. הרמב"ן מוסיף שאברהם האמין בחידוש העולם מכוח מסורת מהדורות הקודמים לו: "כי זה יאמת לשומעים חדוש העולם וגם זה אמת כי אברהם אבינו יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ויעיד להם על נח ובניו שראו המבול והיו בתיבה והנה הוא עד מפי עד בענין כל המבול ועד רביעי על יצירה כי נח ראה אביו שראה אדם הראשון" [בראשית י, ה]. אביו של נח היה מתושלח, שהיה חי עוד בזמן אדם הראשון, והוא העיד בפניו שהקב"ה ברא את העולם, וכך עבר הדבר במסורת לנח שהעביר זאת לאברהם.
האמונה בחידוש העולם
עִקַּר הַתּוֹרָה הוּא, שֶׁהָאֵל לְבַדּוֹ רִאשׁוֹן, וְשֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל מֵאַיִן. בתורה ישנן מצוות רבות שנועדו לחזק בנו עיקר זה. כך למשל בספר החינוך , כשעוסק במצוות סיפור יציאת מצרים, הוא מסביר מדוע ישנן מצוות רבות זכר ליציאת מצרים: "ואין מן התמה אם באו לנו מצות רבות על זה, מצות עשה ומצות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותנו ובתפלותנו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחדוש העולם, וכי יש אל קדמון חפץ ויכול , פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם, כפי שיחפץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים, ששנה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחדשים גדולים ועצומים, הלא זה משתק כל כֹּפֵר בחִדוש העולם ומקים האמונה בידיעת ה' יתברך, וכי השגחתו ויכלתו בכללים ובפרטים כלם" [מצוה כא]. המצוות המשרישות בתוכנו את זכר יציאת מצרים מטביעות בנו את עיקרי האמונה – בריאת העולם ומציאות ה'.
לעילוי נשמת ציפורה בת הרב אליהו ע"ה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד גמרא?
איך עושים קידוש?
קשה עליי פרידתכם
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
