ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
(ב) וַהֲרֵינִי מְבָאֵר לָכֶם רָאשֵׁי הַפְּרָקִים מֵאֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁהֵן כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם*. דְּעוּ שֶׁכֹּל חַכְמֵי הָעוֹלָם, וְהֵם הַפִילוֹסוֹפִים הַגְּדוֹלִים בַּעֲלֵי הַשֵּׂכֶל וְהַמַּדָּע, הִסְכִּימוּ כֻּלָּן שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם מַנְהִיג, וְהוּא מְסַבֵּב הַגַּלְגַּל, וְאֵין הַגַּלְגַּל סוֹבֵב מֵאֵלָיו. וְיֵשׁ לָהֶן סְפָרִים הַרְבֵּה לְהָבִיא רְאָיָה בְּרוּרָה עַל זֶה. וּבָזֶה לֹא נֶחְלְקוּ בַּעֲלֵי מַדָּע. וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶן מַחְלֹקֶת גְּדוֹלָה בְּזֶה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁהוּא הַגַּלְגַּל וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ:
הגלגל אינו נפסד
רֻבָּן אוֹמְרִין שֶׁאֵינוֹ הוֹוֶה* וְנִפְסָד, אֶלָּא כָּךְ עוֹמֵד, הָיָה וְיִהְיֶה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ הַקב"ה שֶׁהוּא מְסַבֵּב אוֹתוֹ, לְעוֹלָם כָּךְ הָיָה: זֶה סוֹבֵב וְזֶה מְסַבֵּב, וּשְׁנֵיהֶם בְּיַחַד, לֹא יִמָּצֵא זֶה בְּלֹא זֶה.
הבורא יוצר מהחומר המצוי
וְיֵשׁ מֵהֶם מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה הַגַּלְגַּל הָיָה* וְיִפָּסֵד, אֲבָל יֵשׁ שָׁם דָּבָר אַחֵר מָצוּי עִם הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ הַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר הַמָּצוּי עִמּוֹ הוּא עוֹשֶׂה כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה: פְּעָמִים עוֹשֶׂה מִקְצָת אוֹתוֹ הַחֹמֶר שָׁמַיִם וּמִקְצָתוֹ אֶרֶץ, וּפְעָמִים, אִם יִרְצֶה, יִקַּח אוֹתוֹ הַמִּקְצָת שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ שָׁמַיִם וְיַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ דָּבָר אַחֵר. אֲבָל לְהוֹצִיא יֵשׁ מֵאַיִן אִי אֶפְשָׁר.
בריאה יש מאין
וְיֵשׁ מִן הַפִילוֹסוֹפִים מִי שֶׁאוֹמְרִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַנְּבִיאִים, שֶׁהַקב"ה בָּרָא כֹּל הַנִּבְרָאִים מֵאַיִן, וְשֶׁאֵין עִם הַבּוֹרֵא דָּבָר אַחֵר אֶלָּא הַנִּבְרָא שֶׁהִמְצִיאוֹ.
עיקר התורה שה' ברא יש מאין
וּבְזֶה הַדָּבָר הִיא הַמַּחְלֹקֶת הַגְּדוֹלָה, וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁהִכִּירוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּכְבָר נִתְחַבֵּר בְּדָבָר זֶה אֶלֶף סְפָרִים, בָּרְאָיוֹת שֶׁיַּעֲרֹךְ כֹּל אֶחָד וְאֶחָד לְחַזֵּק דְּבָרָיו. וְעִקַּר הַתּוֹרָה הוּא, שֶׁהָאֵל לְבַדּוֹ רִאשׁוֹן, וְשֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל מֵאַיִן, וְכֹל מִי שֶׁלֹּא יוֹדֶה עַל זֶה - כָּפַר בָּעִקָּר וְקִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. וּכְבָר חִבַּרְתִּי אֲנִי חִבּוּר גָּדוֹל* בְּלָשׁוֹן עֲרָבִי בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ, וּבֵאַרְתִּי הָרְאָיוֹת הַבְּרוּרוֹת עַל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא, וְשֶׁהוּא אֶחָד, וְשֶׁאֵינוֹ גּוּף וּגְוִיָּה, וְשִׁבַּרְתִּי כֹּל אוֹתָן הָרְאָיוֹת שֶׁאוֹמְרִין הַפִילוֹסוֹפִים שֶׁהֵן רְאָיוֹת שֶׁהָעוֹלָם לֹא נִבְרָא, וְגַם פֵּרַקְתִּי כֹּל הַקֻּשְׁיוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהִקְשׁוּ עָלֵינוּ עַל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהָאֵל בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן.
הגלגלים והכוכבים עושים את הדברים בטבע
וְכֹל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל חַכְמֵי הָעוֹלָם מִקֶּדֶם וְעַד עַתָּה - בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין הַגַּלְגַּל נִבְרָא אֶלָּא כָּךְ הָיָה וְיִהְיֶה לְעוֹלָם, בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָאֵל בְּרָאוֹ מֵאוֹתוֹ הַחֹמֶר הַמָּצוּי עִמּוֹ תָּמִיד, בֵּין אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַנְּבִיאִים, שֶׁאֵין שָׁם דָּבָר אַחֵר עוֹמֵד עִם הָאֵל אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, וּכְשֶׁרָצָה הִמְצִיא הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ מֵאַיִן - כֹּל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כִּתּוֹת מַסְכִּימִין שֶׁכֹּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּזֶה הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, מִהְיוֹת כֹּל נֶפֶשׁ חַיָּה וְכֹל אִילָן וְכֹל מִין עֵשֶׂב וְכֹל מִין מִמִּינֵי הַמַּחְצָבִים, הַכֹּל הָאֵל עוֹשֵׂהוּ בְּכֹחַ שֶׁיָּבוֹא* מִן הַגַּלְגַּלִּים וּמִן הַכּוֹכָבִים, וְשֶׁכֹּחַ הַבּוֹרֵא צָף* בַּתְחִלָּה עַל הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים, וּמִן הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים יָצוּף וְיִפְשֹׁט בְּזֶה הָעוֹלָם, וְיִהְיֶה כֹּל מַה שֶּׁיִהְיֶה. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין שֶׁהַקב"ה עוֹשֶׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים, כָּךְ אֵלּוּ הַפִילוֹסוֹפִים אוֹמְרִין שֶׁכֹּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנַּעֲשִׂין בְּטִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם תָּמִיד - עַל יְדֵי הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים הֵן נַעֲשִׂין. וְהֵן אָמְרוּ שֶׁהַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ וּמַדָּע הֵן. וְכֹל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֱמֶת הֵן, וּכְבָר בֵּאַרְתִּי אֲנִי בִּרְאָיוֹת שֶׁכֹּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵין בָּהֶם הֶפְסֵד בַּדָּת*, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵבַנְתִּי בְּדִבְרֵי חֲכָמִים מִכֹּל הַמִּדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם אוֹמְרִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים, וְאֵין בֵּין חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין אֵלּו הַפִילוֹסוֹפִים בְּאֵלוּ הַדְּבָרִים מַחְלֹקֶת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי בְּאוֹתָן הַפְּרָקִים.
___________________________________
כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם – דברים נסתרים ועמוקים. שֶׁאֵינוֹ הוֹוֶה – העולם לא נברא אלא קדמון. הָיָה וכו' – העולם נוצר בידי ה'. לא מ'אין', אלא תמיד היה חומר קדמון (היולי) וממנו ה' יצר את העולם. חִבּוּר גָּדוֹל – ספר 'מורה נבוכים'. בְּכֹחַ שֶׁיָּבוֹא וכו' – ה' משפיע שפע על העולם באמצעות הכוכבים. צָף – משפיע. הֶפְסֵד בַּדָּת – אינם סותרים את אמונתנו.
ביאורים
דעת נביאי ישראל, ואף מקצת מן הפילוסופים אמרו כן, שהקב"ה ברא כל הנבראים מאין. הרמב"ם אומר כי מי שאינו מאמין בחידוש העולם מהאין הינו כופר בעיקר. אמנם במורה נבוכים מבוארת הוכחת מציאות ה' כאינה תלויה באמונה בחידוש העולם, אבל בכל זאת הניסים, הנבואה והחידוש הם יסודות איתנים החוזרים פעמים אינספור בתורה, ומהותיים לקשר של הקב"ה אל העולם. הכופר בחידוש העולם כופר גם כן בקשר של הקב"ה אל כל הפרטים בעולם, ובכך הוא כופר בעיקר.
האמונה בחידוש, האמונה בניסים והאמונה בנבואה תלויות אלה באלה. אמנם החידוש איננו רעיון שהשכל שלנו יכול להבין עד תומו, אך הרמב"ם מסביר באיגרת תחיית המתים כי אין שום סתירה שכלית או הגיונית לאמונה בחידוש העולם. לעומת זאת הנצרות מבססת את כל עולמה, ולא רק את עניין הניסים, על סתירה לוגית מהותית, באמרם כי אחד שווה שלוש. אף שהחידוש הוא אמונה עיקרית לישראל, מקומו של החידוש לפי הרמב"ם הוא אחרי הכרת ה', וממילא אין מניעה לוגית מלקבל אפשרות כזו שה' יחדש ניסים בעולם.
תחום הקרוב בתוכנו לאופן חידוש העולם הוא סוגיית השגחת ה'. למרות המחלוקת העקרונית ביחס לחידוש העולם, לדברי הרמב"ם אין מחלוקת בין חכמי ישראל לפילוסופים בנוגע לשאלה איך עובר שפע הקיום מהבורא אל הנבראים – זה נעשה דרך הכוכבים והגלגלים. המחשבה האנושית בעניינים כלליים חוצה גבולות עמים, אף שמדובר בנושאים הקרובים לנושאים השנויים במחלוקת. אופן ההשגחה של ה' על המציאות דרך כוכבים כמתווכים התקבל על דעת הרמב"ם, ולכן הוא כותב כאן שאין מחלוקת ביחס לנקודה זו בין חכמי העולם כולו. צורה זו של השגחה בעזרת מתווכים אינה מקהה כלל את הנוכחות המתמדת והמוחלטת של ה' בתוך כל העניינים, אלא מתארת את הכלים שבהם ה' משגיח עלינו. ההנחה שההשגחה עוברת דרך הכוכבים נבעה מתוך התבוננות בגאות ושפל הקבועים על פי מולד הירח. הרמב"ם קיבל בעניין את דעת חכמי יוון שלכוכבים יש נשמות גדולות ויכולת השפעה בעולמנו, ואף הביע דעה זו בהלכות יסודי התורה על פי מקורות חז"ל. אבל המהר"ל התנגד בנחרצות לשיטתו, מכיוון שיסוד השיטה הוא ממקור חיצוני לתורה, וסותר את ההבנה הפשוטה של דברי חז"ל [הקדמה לגבורות השם].
הרחבות
הוכחה על חידוש העולם
וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁהִכִּירוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ. הרמב"ן מוסיף שאברהם האמין בחידוש העולם מכוח מסורת מהדורות הקודמים לו: "כי זה יאמת לשומעים חדוש העולם וגם זה אמת כי אברהם אבינו יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ויעיד להם על נח ובניו שראו המבול והיו בתיבה והנה הוא עד מפי עד בענין כל המבול ועד רביעי על יצירה כי נח ראה אביו שראה אדם הראשון" [בראשית י, ה]. אביו של נח היה מתושלח, שהיה חי עוד בזמן אדם הראשון, והוא העיד בפניו שהקב"ה ברא את העולם, וכך עבר הדבר במסורת לנח שהעביר זאת לאברהם.
האמונה בחידוש העולם
עִקַּר הַתּוֹרָה הוּא, שֶׁהָאֵל לְבַדּוֹ רִאשׁוֹן, וְשֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל מֵאַיִן. בתורה ישנן מצוות רבות שנועדו לחזק בנו עיקר זה. כך למשל בספר החינוך , כשעוסק במצוות סיפור יציאת מצרים, הוא מסביר מדוע ישנן מצוות רבות זכר ליציאת מצרים: "ואין מן התמה אם באו לנו מצות רבות על זה, מצות עשה ומצות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותנו ובתפלותנו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחדוש העולם, וכי יש אל קדמון חפץ ויכול , פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם, כפי שיחפץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים, ששנה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחדשים גדולים ועצומים, הלא זה משתק כל כֹּפֵר בחִדוש העולם ומקים האמונה בידיעת ה' יתברך, וכי השגחתו ויכלתו בכללים ובפרטים כלם" [מצוה כא]. המצוות המשרישות בתוכנו את זכר יציאת מצרים מטביעות בנו את עיקרי האמונה – בריאת העולם ומציאות ה'.
לעילוי נשמת ציפורה בת הרב אליהו ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
