ישיבה
בית המדרש
וְכַאֲשֶׁר הִתְפַּרְסֵם חִבּוּרֵנוּ בָּאֲרָצוֹת, וְהִתְפַּשֵּׁט בַּקְּצָווֹת, נֶאֱמַר לָנוּ שֶׁאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים בְּדַמֶּשֶׂק אָמַר שֶׁאֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְלֹא תָשׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחֲרֵי הִפָּרְדָהּ. וְאָמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הַהוּא אֵיךְ תֹּאמַר זֶה? וְהִתְחִיל לְהָבִיא רְאָיָה מִמַּה שֶּׁזְּכַרְנוּהוּ אֲנַחְנוּ בְּחִבּוּרֵנוּ, שֶׁהַתַּכְלִית הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וְשֶׁאֵין גּוּף בּוֹ, וְהִתְחִילוּ הֵם לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַמְפֻרְסָם בָּאֻמָּה וּבְדִבְרֵי הַחֲכָמִים בָּזֶה, וְאָמַר שֶׁהֵם כֻּלָּם מָשָׁל, וְאָרְכוּ דִּבְרֵיהֶם עִמּוֹ. וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לָנוּ מַה שֶּׁאֵרַע לֹא הִרְגַּשְׁנוּ אֵלָיו*, וְאָמַרְנוּ זֶה בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ, שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּסְכַּל זֶה וְלֹא מִי שֶׁיִּקְשֶׁה עָלָיו הֲבָנַת מַה שֶּׁאֲמַרְנוּהוּ.
וְכַאֲשֶׁר הָיָה בִּשְׁנַת אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת לַשְּׁטָרוֹת, הִגִּיעָה אֵלֵינוּ אִגֶּרֶת מֵאַרְצוֹת תֵּימָן, יִשְׁאֲלוּ בָּהּ עַל דְּבָרִים, וְאָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים אֶצְלָם שֶׁפָּסְקוּ שֶׁהַגּוּף יִכְלֶה וְיִפָּסֵד, וְלֹא תָשׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחַר הִפָּרְדָהּ, וְשֶׁהַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ לַנֶּפֶשׁ לְבַד. וְהֵבִיאוּ רְאָיָה מִמַּה שֶּׁאֲמַרְנוּהוּ אֲנַחְנוּ בִּבְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכַאֲשֶׁר נִזְכְּרוּ לָהֶם דִּבְרֵי הַחֲכָמִים הַגְּלוּיִים הַמְבֹאָרִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּקְצָת דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים, אָמְרוּ זֶה מָשָׁל וִיפֹרַשׁ. וְאָמַר לָנוּ זֶה הַשּׁוֹאֵל שֶׁהִתְפַּשֵּׁט אֶצְלָם זֶה הַדַּעַת, וְהִשְׁלִיכוּ זוּלָתוֹ*, וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָה, וַהֲשִׁיבוֹנוּ עַל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם, וּבֵאַרְנוּ לָהֶם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים פִּנַּת* הַתּוֹרָה, וְהוּא שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף, וְלֹא יְפֹרַשׁ זֶה. וְשֶׁחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא אַחַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק, וְחָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה הַשִּׁעוּר מַסְפִּיק.
רבי שמואל הלוי על תחיית המתים
וְכַאֲשֶׁר הָיְתָה בְּזֹאת הַשָּׁנָה שְׁנַת א' תק"ב לַשְּׁטָרוֹת, וְהִגִּיעוּ אֵלֵינוּ כְּתָבִים מִמִּקְצָת חֲבֵרֵינוּ מִבָּבֶל, זָכְרוּ שֶׁשּׁוֹאֵל מֵאַנְשֵׁי תֵימָן שָׁאַל עַל הָעִנְיָנִים הָהֵם בְּעַצְמָם לָזֶה רֹאשׁ יְשִׁיבָה רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי הַנִּסְמָךְ בְּבַגְדָּד בִּזְמַנֵּנוּ זֶה, וְשֶׁהוּא חִבֵּר לָהֶם מַאֲמָר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשָׂם דְּבָרֵינוּ בְּזֶה הָעִנְיָן קְצָתָם טָעוּת וּשְׁגָגָה, וּקְצָתָם שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְנַצֵּל עֲלֵיהֶם, וְנִצֵּל אוֹתָנוּ וְעָזַר מְעַט בְּקֻלְמוּסוֹ.
וְאַחַר אֵלּוּ הַמִּכְתָּבִים נִשְׁלַח אֵלֵינוּ זֶה הַמַּאֲמָר אֲשֶׁר חִבְּרוֹ זֶה הַגָּאוֹן וּבִלְשׁוֹנוֹ, וְרָאִינוּ כָּל הַדְּרָשׁוֹת וְהַהַגָּדוֹת אֲשֶׁר קִבְּצָם. וְיָדוּעַ אֵצֶל כָּל אָדָם שֶׁאֵין הַמְבֻקָּשׁ מִן הַחֲכָמִים סִפּוּר הַדְּרָשׁוֹת וְהַמַּעֲשִׂים הָהֵם הַנִּפְלָאִים בִּלְשׁוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁיִּדְרְשׁוּם הַנָּשִׁים בְּבֵית הָאֵבֶל קְצָתָן לִקְצָתָן. אֲבָל הַמְבֻקָּשׁ מֵהֶם לְבָאֵר עִנְיְנֵיהֶם עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לַמֻּשְׂכָּל* אוֹ יִקְרְבוּ אֵלָיו.
___________________________________
לֹא הִרְגַּשְׁנוּ אֵלָיו – לא התייחסנו לדבריו. וְהִשְׁלִיכוּ זוּלָתוֹ – אינם מקבלים דעה אחרת. פִּנַּת – יסוד ועיקר. שֶׁיֵּאוֹתוּ לַמֻּשְׂכָּל – שיבואו לכלל הבנה שכלית.
ביאורים
כעת מספר הרמב"ם כיצד קרה שטעו בדבריו כאשר התפרסם חיבורו, ומה הביא אותו לשוב ולהאריך בעניין תחיית המתים. ראשית – אדם מדמשק טעה בדבריו וכן הטעה אחרים. הרמב"ם כתב שבעולם הבא אין גוף, ואותו תלמיד בדמשק הבין מכך שלא תהיה 'תחיית המתים', כיוון שמשמעה היא החזרה של הנפש לגוף – והרי אין כלל צורך בגוף בעולם הבא. על דברי חכמים שהביאו כנגדו, ענה שהם משל בלבד. בשלב זה הרמב"ם לא ראה צורך להגיב, כיוון שזוהי טעות של אדם אחד.
לאחר כן הגיעה איגרת מתימן ובה שוב סופר על אנשים שטענו שהגוף יכלה ולא יחזור לשימושו, והעונש והשכר – יגיעו רק לנפש. גם הם לקחו ראיותיהם מדברי הרמב"ם על מציאות העולם הבא, וגם הם אמרו שכל דברי חכמים שנאמרו בנושא זה הינם משל. במקרה זה הרמב"ם השיב לשואלים, והסביר שתחיית המתים אכן תהיה, והיא אינה סותרת את העולם הבא, כיוון שהיא שלב מקדים לו. אחר תחיית המתים יגיע העולם הבא, שבו אכן לא יהיו גופות.
בפעם שלישית שהרמב"ם קיבל מידע על טעות בעניין תחיית המתים, הגיעה הידיעה מבגדד. סיפרו שאדם אחד הגיע לרבי שמואל הלוי, ראש הישיבה שם, ושאל אותו על עניינים אלו, והרב השיב לו, וחיבר מאמר בנושא תחיית המתים, כאשר הוא דן בדברי הרמב"ם ומסביר חלק מהם. על אחדים מדברי הרמב"ם אמר שהם טעות. מאמר זה הגיע אל הרמב"ם, ולרמב"ם היו מספר השגות עליו. ראשית, הוא השיג על אוסף דרשות חז"ל שהרכיב את המאמר, וטען שבמעשה הקיבוץ עצמו אין כל חכמה מיוחדת, ואין זה תפקיד החכמים. תפקידם הוא יצירת ביאור מתקבל על הדעת של הרעיונות המסתתרים בדרשות.
הרחבות
תחית המתים עם הגוף
וְהוּא שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף. הרמח"ל מבאר את היחס בין הגוף לנשמה: "גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו מנשמה שכלית וזכה, וגוף ארציי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו, דהיינו הגוף לחומריות והנשמה לשכליות, ותימצא ביניהם מלחמה; באופן שאם תגבר הנשמה, תתעלה היא ותעלה הגוף עמה, ויהיה אותו האדם המשתלם בשלימות המעותד; ואם יניח האדם שינצח בו החומר, הנה ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו" [דרך השם א, ג]. האדם מורכב משני הפכים – חומר ורוח, ותפקידו בעולם לרומם את הגוף החומרי בעזרת הצד הרוחני שבו. אולם בהמשך הוא מבאר: "שהנשמה כל זמן היותה בגוף בעולם הזה שהרע דבוק בו, שאי אפשר שיפרד ממנו לגמרי, תהיה גם היא חשוכה ועמומה. ואף על פי שעל ידי המעשים הטובים שהאדם עושה קונה היא בעצמה שלימות יקר, לא יוכל הדבר להיגלות, ולא תוכל להזדהר בזוהר שהיה ראוי לה להזדהר כפי היקר ההוא שהיא משגת באמת, אלא הכל נשאר כבוש בעצמותה עד הזמן שינתן להיגלות". הצד החומרי באדם גם מעיב ומחשיך באופן שאין הנשמה יכולה להתגלות בכל גדולתה. הרמח"ל ממשיך ומחדש שבתחיית המתים המצב יהיה אחר: "אכן בשובה בגוף אחר התחיה, לא תתמעט ולא תתעלם, אלא תכנס בכל זהריה ובכל כחה, ואז מיד תזכך את הגוף ההוא זיכוך גדול". הגוף אחרי תחיית המתים כבר לא יחשיך את האור של הנשמה, והאדם יוכל להגיע לשלמותו.
לעילוי נשמת אפרים בן סמרה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
