ישיבה
בית המדרש
וְיוֹתֵר נִפְלָא מִזֶּה הַדֵּעוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָהֵם אֲשֶׁר זְכָרָם, וְאָמַר שֶׁהֵם דֵּעוֹת הַפִילוֹסוֹפִים בַּנֶּפֶשׁ*, זֹאת רְאָיָה שֶׁהוּא יַחְשֹׁב שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֹּאמְרוּהוּ הַמְדַבְּרִים* וְזוּלָתָם מִן הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת - הֵם דֵּעוֹת הַפִילוֹסוֹפִים. וְהַנִּפְלָא מִכָּל מַה שֶּׁרָאִינוּ בּוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר בַּמַּאֲמָר הַהוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ פֶּלֶא, אָמְרוֹ - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - שֶׁחַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים לֹא יֹאמְרוּ בְּהִמָּנַע* שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחַר הִפָּרְדָהּ מִמֶּנּוּ, אֲבָל הוּא מִדֶּרֶךְ הָעִיּוּן מִכַּת הָאֶפְשָׁר*. זֶהוּ לְשׁוֹנוֹ.
וְזֶה הַמַּאֲמָר יוֹרֶה, שֶׁהַמְדַבְּרִים אֶצְלוֹ הֵם חַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים, וְשֶׁאֵין לוֹ יְדִיעָה בַּדְּרָכִים אֲשֶׁר יִבְחֲנוּ* בָּהֶם הַפִילוֹסוֹפִים הַהֶכְרֵחַ וְהַנִּמְנָע וְהָאֶפְשָׁר. וְכֵן יִזְכֹּר דְּבָרִים שֶׁנִּלְקְחוּ מִמַּאֲמַר הַגְּמוּל לְאִבְּן סִינָא, וַחֲשָׁבָם מַאֲמָרִים פִילוֹסוֹפִים. וְכֵן רָאִינוּ זֶה הַגָּאוֹן - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - גָּזַר וּפָסַק שֶׁהַפִילוֹסוֹפִים לֹא הִתְאַמֵּת אֶצְלָם הִשָּׁאֵר הַנְּפָשׁוֹת*, וְשֶׁהֵם חוֹלְקִים בָּזֶה. וַאֲנִי תָּמֵהַּ מִי הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר קְרָאָם פִילוֹסוֹפִים. וְרָאִינוּ פֶּלֶא אַחֵר שֶׁאֵין לַשֵּׂכֶל* אֵצֶל זֶה הַגָּאוֹן זִכָּרוֹן, לֹא אֵדַע אִם הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל בְּפִילוֹסוֹפוּתוֹ דָּבָר אֶחָד, אוֹ הַנֶּפֶשׁ תִּשָּׁאֵר וְהַשֵּׂכֶל יִכְלֶה, אוֹ הַשֵּׂכֶל יִשָּׁאֵר וְהַנֶּפֶשׁ תִּכְלֶה, וְהִיא הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אָמַר שֶׁהַפִילוֹסוֹפִים לֹא יְדָעוּהָ, וְשֶׁאַחַת מִדֵּעוֹתָם בָּהּ שֶׁהִיא הַדָּם. וְאוּלַי הַשֵּׂכֶל אֶצְלוֹ מִקְרֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַמְדַבְּרִים, אֲשֶׁר הֵם חַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים אֶצְלוֹ. וְאִם כֵּן* הוּא יִכְלֶה בְּלֹא סָפֵק.
וְאִלּוּ הִסְתַּפֵּק זֶה הַגָּאוֹן בְּקִבּוּץ הַדְּרָשׁוֹת הָהֵם וְהַמַּעֲשִׂיוֹת וּבְפֵרוּשׁ הַפְּסוּקִים הָהֵם אֲשֶׁר הִתְבָּאֵר בַּפֵּרוּשׁ הַהוּא שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים נִזְכַּר בְּבֵאוּר הַתּוֹרָה הָיָה הַנָּאוֹת וְהָרָאוּי לְכַיּוֹצֵא בּוֹ. סוֹף דָּבָר כָּל מַה שֶּׁאֲמָרוֹ - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - אוֹ רֻבּוֹ, כְּבָר נֶאֱמַר כַּיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בְּמַאֲמָרֵנוּ זֶה לַחְלֹק עַל דָּבָר מִמַּה שֶּׁכָּלַל אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר הַהוּא, וְאַף לֹא לְזָכְרוֹ. וְאוּלָם זָכַרְנוּ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ לְצֹרֶךְ הָבִיא אֵלָיו בְּמַה שֶּׁאֲנַחְנוּ בּוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לַמִּשְׂתַּכֵּל, אֲבָל כַּוָּנָתֵנוּ לִמְקוֹם הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגַּעַת לַמִּתְלַמֵּד, לֹא לְמַה שֶּׁיִּתְלֶה לְהַגְדָּלַת אִישׁ וְעֶזְרָתוֹ, אוֹ בְּהַשְׁפָּלַת אַחֵר וְהַקְטָנָתוֹ. וְדַרְכֵי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַהֲרִיסָה מֻתָּרִים לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לָלֶכֶת בָּהֶם, וְהַשֵּׁם יִסְגֹּר בַּעֲדֵנוּ זֶה הַדֶּרֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ:
___________________________________
בַּנֶּפֶשׁ – בחכמת הנפש. הַמְדַבְּרִים – כת של מאמינים מוסלמים, שאמונתם אינה מתאימה לשכל, ולכן אי אפשר לכנותם פילוסופים. בְּהִמָּנַע – שלא ייתכן. מִכַּת הָאֶפְשָׁר – זהו דבר אפשרי שאין הכרח שכלי לקיומו. בַּדְּרָכִים אֲשֶׁר יִבְחֲנוּ – כי לפי הגדרות הפילוסופים, תחיית המתים היא "נמנע" ובלתי אפשרית, אלא בדרך ניסית (שבה הכל אפשרי). הִשָּׁאֵר הַנְּפָשׁוֹת – נצחיות הנפש. שֶׁאֵין לַשֵּׂכֶל וכו' – שאינו מזכיר בדבריו את השכל אלא רק את המושג נפש. וְאִם כֵּן – שהשכל הוא מקרי באדם.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך בהשגותיו על מאמרו של רבי שמואל הלוי.
בעל המאמר, כנראה לשם ביסוס עמדתו, הביא בשם הפילוסופים שתיתכן חזרה של הגוף לנפש. לדעת הרמב"ם הוא טעה בכך שהשווה בין הפילוסופים (היווניים) לבין כת המדברים (כת פילוסופים מוסלמים, שהאמינה בתפישות בלתי הגיוניות רבות), כיוון שהפילוסופים אינם מקבלים אפשרות של חזרת הנפש לגוף. עוד דבר תמוה במאמר זה הוא העדר המושג 'שכל', בהקשר של חיי הנצח. לא ברור מה מקום השכל על פי הבנתו של רבי שמואל. האם הנפש והשכל הינם דבר אחד, או לא? ואולי אפשרות אחרת לגמרי? כל זאת אינו מבואר בדברי רבי שמואל הלוי.
מוטב היה, מסכם הרמב"ם, אילו החכם הנ"ל היה מסתפק בקיבוץ הדרשות ובפירוש פסוקי התורה המורים על תחיית המתים, כי הרי הוא אינו מחדש דבר במאמרו. במאמרנו, אומר הרמב"ם, לא נתייחס לדברי רבי שמואל הלוי, לא בדרך חיוב ולא בדרך שלילה. הזכרנו מאמר זה רק מפני שהוא עוסק בנושא שאנו עוסקים בו. הרמב"ם אינו רוצה חלילה להשפיל את הזולת בהראות הטעויות הרבות בדבריו. הרעיון המוסרי שנובע מדברי הרמב"ם כאן הוא שיש להתמקד בבירור הדברים לגופם, מבלי להתייחס יתר על המידה לצורך לשלול דעות אחרים. התועלת למתלמד ולקורא היא ההבנה הנכונה בתורה, והיא זו שצריכה להנחות את הכותב, ולא מחשבות על ויכוח עם בעלי מאמרים אלה או אחרים.
הרחבות
מחלוקת לשם שמים
אֲבָל כַּוָּנָתֵנוּ לִמְקוֹם הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגַּעַת לַמִּתְלַמֵּד, לֹא לְמַה שֶּׁיִּתְלֶה לְהַגְדָּלַת אִישׁ וְעֶזְרָתוֹ, אוֹ בְּהַשְׁפָּלַת אַחֵר וְהַקְטָנָתוֹ. כותב המהר"ם פדואה : "כי הוא מחלוקת שלא לשם שמים רק קנאה ותחרות הביאם עד הנה חשבתי אם אכתוב להם דעתי בהכרח אסכים עם אחד מהם אז יניף האחד ידו על חבירו ויאמר האח האח נצחתי ותגדל השנאה ביניהם" [סימן כט]. אדם החולק ומתווכח בתורה וכל רצונו הוא לנצח את חברו ולהראות את גדלותו לעומת חברו – אין זו מחלוקת לשם שמים.
על תפילתו של רב ספרא המוזכרת בגמרא: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום... בין התלמידים העוסקים בתורתך" [ברכות יז.] מוסיף הרב קוק : "שהשלום האנושי הכללי תלוי בשלומם של ישראל. ובאשר תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, יהי רצון שיהיה שלום ביניהם, ויגיעו למעלת השלום להרבות שלום בישראל" [עין איה, ברכות א, פ"ב, מא]. תלמידי חכמים החולקים זה על זה לשם שמים ולא מתוך קנאה ושנאה – הם המרבים שלום בעולם, ובהם תלויים שלומם ואושרם של כל בני האדם.
לעילוי נשמת אסתר בת יפה ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
