ישיבה
בית המדרש
וְכֵן הִסְתַּפֵּק עֲלֵיהֶם אָמְרֵנוּ, שֶׁמַּאֲמַר יְשַׁעְיָה "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ" וְגוֹמֵר, שֶׁהוּא מָשָׁל. וְזֶה לֹא אֲנַחְנוּ לְבַד אֲמַרְנוּהוּ, אֶלָּא כְּבָר קְדָמוּנוּ לַהֲבָנַת זֶה הָעִנְיָן אַנְשֵׁי הַתְּבוּנָה מִן הַמְפָרְשִׁים, כְּמוֹ רַבִּי מֹשֶׁה גִּ'קָטִילָ"א, וְאִבְּן בַּלְעָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְזוּלָתָם מִן הַמְפָרְשִׁים. וְסוֹף הַדְּבָרִים* יוֹרֶה עָלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה"'. הִנֵּה כְּבָר נָתַן הָעִלָּה* בִּהְיוֹתָם אָז בִּלְתִּי חוֹמְסִים וְלֹא מַזִּיקִים, לְדַעְתָּם* הַשֵּׁם. הֲתִרְאוּ אַתֶּם, קְהַל יִשְׂרָאֵל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל, שֶׁיִּהְיֶה מְצַיֵּר הָאַרְיֵה בִּזְמַנֵּנוּ זֶה מוֹרֶה* וְלָזֶה* הוּא טוֹרֵף, וְאָז יָשׁוּב* וְיֵדַע מִבּוֹרְאוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וְיֵדַע שֶׁאֵין רָאוּי לְהַזִּיק, וְיָשׁוּב לֶאֱכֹל תֶּבֶן?! הִנֵּה נִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וַתְּהִי לָהֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם" וְגוֹמֵר.
אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּבָר בֵּאַרְנוּ זֶה בְּפֵרוּשׁ בְּסֵפֶר "מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים". וּבַחִבּוּר בֵּאַרְנוּ רְאָיָתֵנוּ הַגְּלוּיָה מֵאָמְרָם שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ אֵין בּוֹ דָּבָר מִשִּׁנּוּי סֵדֶר בְּרֵאשִׁית.
מתי יעוד הוא משל ומתי מציאות?
וְדַע, שֶׁאֵלּוּ הַיִּעוּדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֲשֶׁר נֹאמַר שֶׁהֵם מָשָׁל, אֵין דְּבָרֵינוּ זֶה גְּזֵרָה*, שֶׁהֲרֵי לֹא בָּאַתְנוּ מֵהַשֵּׁם נְבוּאָה שֶׁהוֹדִיעַתְנוּ שֶׁהוּא מָשָׁל, וְלֹא מָצָאנוּ קַבָּלָה לַחֲכָמִים מֵהַנְּבִיאִים שֶׁיְּבָאֲרוּ בָּהּ בְּחֶלְקֵי אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהֵם מָשָׁל. וְאָמְנָם הֱבִיאָנוּ אֶל זֶה עִנְיָן אֲשֶׁר אֲבָאֲרֵהוּ לְךָ, וְהוּא הִשְׁתַּדְּלוּתֵנוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּת כָּל אִישׁ מֵהַיְחִידִים*, חִלּוּף* הִשְׁתַּדְּלוּת הֶהָמוֹן.
שֶׁהֲמוֹן אַנְשֵׁי הַתּוֹרָה, הַנֶּאֱהָב שֶׁבַּדְּבָרִים לָהֶם וְהֶעָרֵב לְסִכְלוּתָם, שֶׁיָּשִׂימוּ הַתּוֹרָה וְהַשֵּׂכֶל שְׁנֵי קְצָווֹת סוֹתְרִים, וְיוֹצִיאוּ כָּל דָּבָר נִבְדָּל* מֻפְרָשׁ מִן הַמֻּשְׂכָּל, וְיֹאמְרוּ שֶׁהוּא מוֹפֵת, וְיִבְרְחוּ* מִהְיוֹת דָּבָר עַל מִנְהַג הַטֶּבַע, לֹא בְּמַה שֶּׁיְּסֻפַּר מִמַּה שֶּׁעָבַר, וְלֹא בְּמַה שֶּׁיֵּרָאֶה מִזְּמַן הָעוֹמֵד, וְלֹא בְּמַה שֶּׁיֹּאמַר שֶּׁיֶּאֱרַע לֶעָתִיד.
וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּדֵּל לְקַבֵּץ* בֵּין הַתּוֹרָה וְהַמֻּשְׂכָּל, וְנַנְהִיג הַדְּבָרִים עַל סֵדֶר טִבְעִי אֶפְשָׁר* בְּכָל זֶה, אֶלָּא* מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר בּוֹ שֶׁהוּא מוֹפֵת, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ כְּלָל, אָז נִצְטָרֵךְ לוֹמַר שֶׁהוּא מוֹפֵת.
וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים" לְשׁוֹן הַמִּקְרָא הַמְבֹאָר, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, גַּם כֵּן בְּבוֹא בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים מְשָׁלִים רַבִּים, וְהִפְלַגְנוּ בְּבֵאוּר זֶה עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאֶחָד מִן הַסְּכָלִים שֶׁמִּתְגַּבְּרִים לְהַכְחִישׁוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה נֹאמַר אֲנַחְנוּ, וּמִי שֶׁקְּדָמָנוּ מֵחֲשׁוּבֵי הַמְפָרְשִׁים, שֶׁאֵלּוּ מְשָׁלִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.
הסברים נוספים ל"לא ירעו ולא ישחיתו"
וְאֶפְשָׁר שֶׁיֹּאמַר גַּם כֵּן*, כִּי כְּשֶׁיִּרְבֶּה הַיִּשּׁוּב וְתִשְׁמַן הָאָרֶץ*, יִמְעַט נֵזֶק בַּעֲלֵי חַיִּים בְּהִתְקָרֵב קְצָתָם אֶל קְצָתָם. כְּבָר זָכַר זֶה אֲרִיסְטוֹ בְּסֵפֶר בַּעֲלֵי חַיִּים, כְּשֶׁנָּתַן טַעַם סִבַּת מִעוּט הֶזֵּק בַּעֲלֵי חַיִּים קְצָתָם לִקְצָתָם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.
וְיִהְיֶה גַּם כֵּן גֻּזְמָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי. וְאִם הוּא עַל פְּשׁוּטוֹ*, יִהְיֶה מוֹפֵת שֶׁיֵּרָאֶה בְּהַר הַבַּיִת לְבַד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "בְּכָל הַר קָדְשִׁי", וְיִהְיֶה כַּיּוֹצֵא בְּדִבְרֵיהֶם* "לֹא הִזִּיקוּ נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם".
___________________________________
וְסוֹף הַדְּבָרִים – שנבואת ישעיהו זו. הָעִלָּה – הסיבה. לְדַעְתָּם – בגלל ידיעתם את ה'. מוֹרֶה – ממרה. וְלָזֶה – ולכן. יָשׁוּב – (האריה). גְּזֵרָה – דעה מובטחת. מֵהַיְחִידִים – מתלמידי החכמים. חִלּוּף – הפוכה. וְיוֹצִיאוּ כָּל דָּבָר נִבְדָּל – מסבירים כל דבר לא מוסבר שבתורה כתופעה ניסית שאינה הגיונית. וְיִבְרְחוּ – נמנעים מלבאר. לְקַבֵּץ – להתאים. אֶפְשָׁר – האפשרי בדרך הטבע. אֶלָּא – מלבד. גַּם כֵּן – לפרש ש"גר זאב עם כבש" כפשוטו, אך כתופעה טבעית. וְתִשְׁמַן הָאָרֶץ – ולכן ירבה המזון לבעלי החיים. עַל פְּשׁוּטוֹ – שינוי טבע האריה. בְּדִבְרֵיהֶם – בדברי חז"ל.
ביאורים
אותם האנשים שהזכיר הרמב"ם טעו גם בנבואת ישעיה על אחרית הימים: "וגר זאב עם כבש" [ישעיה יא, ו], שעניינה השלום והשלווה שיהיו לעתיד לבוא, עד כדי שינוי טבעם של בעלי החיים. הרמב"ם הסביר זאת כמשל ליחסי אומות העולם (הזאבים) עִם עַם ישראל (הכבש), נאמן לדעתו שימות המשיח אינם מתאפיינים בשינוי סדרי בראשית. הוא אף מביא ראיה לכך שזהו משל מסופו של הפסוק: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'" [שם, שם ט]. כיצד העובדה שהארץ תימלא ב"דעה את ה'" דהיינו שנכיר את בוראנו, תהווה סיבה לכך שבעל החיים לא יטרוף וישחית? וכי יש לו יכולת שכלית, אשר בה יבין שמעשיו רעים ולכן יימנע מהרע?!
הרמב"ם נוטה להסביר עניינים שונים כמשל, כיוון שזו גישה המתאימה לאדם המחפש חכמה והיגיון. גישה ההפוכה לזו של ההמון, גם של המון לומדי התורה. ההמון, כאשר קורא הוא בדברי התורה, מעדיף הוא ליצור סתירה בין הכתובים לשכל, להגיון – ולהכתיר זאת כ'נס ופלא'. מועדף בעיניו להסביר מאורע המופיע בכתובים כהתערבות ניסית של הבורא, במקום לבחון כיצד יכול הדבר להתפרש על פי ההיגיון. כך מנהג בני האדם – בין בסיפורי העבר ובין בדברי ההווה והעתיד לבוא.
לא כן מנהג החכמים, חורץ הרמב"ם. אנו נעדיף להסביר את דברי התורה על פי המתיישב עם ההיגיון והשכל, ואך ורק במידה ולא נצליח, ולא נוכל כלל לפרש בדרך אחרת, נסביר זאת כנס.
הרמב"ם כותב שאין לו מסורת לפרש את הדברים כמשל, ורק מחמת ההיגיון הוא מפרשם כך, ולכן ייתכנו גם פירושים אחרים. לכן הוא מעלה מספר אפשרויות לפירוש פסוק זה. ייתכן שכאשר ירבה היישוב והכלכלה תשגשג, יהיה מספיק מזון לחיות הטורפות גם בלי שיצטרכו לצוד חיות אחרות, כחתול-הרחוב שאינו צד עכברים, כיוון שמזונו מזומן לו.
ייתכן אף שאין דברי הנביא אלא לשון הגזמה, (כדברי חז"ל: "דברה תורה בלשון הבאי" [חולין צ.]) או, אם רוצים אנו להבינם כפשטם, הרי שאפשר להבינם כנס המתרחש בהר הבית בלבד, ולא בכל העולם.
הרחבות
הניסים הגלויים
וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּדֵּל לְקַבֵּץ בֵּין הַתּוֹרָה וְהַמֻּשְׂכָּל. הרמב"ם כותב שאנשי התורה לא צריכים לסמוך על ניסים. להפך, כל עוד נוכל לפרש תופעה מסוימת כתופעת טבע הגיונית – נעדיף לעשות כך. ולכאורה הדברים תמוהים, הרי הניסים מחזקים את האמונה וההכרה במציאות ה'.
הרמב"ן , בפירושו לתורה, פותח לנו צוהר להבנת דברי הרמב"ם: "מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם" [שמות יג, טז]. לפי דבריו, על האדם להאמין שאלוהים נמצא במציאות היום-יומית והפשוטה. עצם פעולת העולם אינה ברורה מאליה, אלא מתקיימת בזכות אלוהים. אמונה זו היא יסוד התורה כולה, וייתכן שזהו הפירוש לדברי הרמב"ם (עיין בהלכות יסודי התורה ב, ב).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
