ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
"וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי: וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ: וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" (בראשית ל"ט ב-ד).
למרות זאת מוסיף הכתוב הסתייגות:
"וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (שם ו).
נחלקו הראשונים בהסבר העניין. לדעת האבן עזרא המצרים אכן לא נתנו לעברים לגעת במאכליהם בגלל סיבות הקשורות לעבודת האלילים שלהם. לדעת הרמב"ן כוונת הכתוב לומר שכיון שיוסף לא דאג לרווחתו ולא ניצל את מעמדו כדי להשיג לעצמו טובות הנאה והוא הסתפק בלחם בלבד, פוטיפר היה רגוע והניח לו לנהל את העיניים ללא התערבותו. לעומתם רש"י בעקבות חז"ל מושך את הדיון לכיוון אחר לגמרי וז"ל:
"כי אם הלחם - היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקיה" (שם, ע"פ בראשית רבה פרשה פו).
ננסה להבין מדוע הלכו חז"ל בכיוון זה. ניתן לומר כי הסיפא של הפסוק המתקשרת לניסיון של אשת פוטיפר להכשילו היא שרומזת כי גם הרישא עוסקת בתחום רגיש זה אלא שדיבר הכתוב בלשון נקיה. מאידך גיסא קשה הרי המשך הדברים מדבר מפורשות על תחום זה שהצניעות יפה לו ומדוע לפתוח בלשון נקיה במקום שאין ברירה ויש הכרח לפרש בנושא מיד בהמשך. מה עוד שגם יעקב בברכתו ליוסף מפרש את הדברים עוד יותר, על פי חז"ל, כמו שמצינו שם:
"וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" (בראשית מ"ט כד עיין שם ברש"י ד"ה אבן ישראל ובמסכת סוטה לו ע"ב).
לכן יתכן וניתן לומר כי הפרשנות המזהה את ה" לחם " עם אשת פוטיפר הוא אכן פשט הכתובים. הלחם היה מאז ומתמיד מאכלו הבסיסי של האדם והדבר נכון מאז נגזר על האדם לאכלו בזיעת אפיו. ברוב המקומות הכוונה היא למאכל שמרכיבו העקרי הוא מחמשת מיני דגן, זו גם המשמעות במקום הראשון בו נזכר מושג זה בתנ"ך:
"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג' יט).
אבל במקומות רבים בתנ"ך ברור שהכוונה היא לבשר. ניתן כמה דוגמאות:
"וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה: וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַה'" (ויקרא ג' טו-טז).
גם בפרשת קרבן התמיד בספר במדבר התורה קוראת לבשר " לחם " וז"ל הכתוב:
"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ: וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד" (במדבר כ"ח ב-ג).
נוסיף מקור שלישי העוסק באזהרות המיוחדות המוטלות על הכהנים בענייני טומאה וטהרה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:...קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹקֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אלוקיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אלוקיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ:... וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אלוקיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כ"א א-ח):
גם בסעודה שערכו יעקב ולבן כחלק מטקס הברית והשבועה מזוהה הזבח עם הלחם כדברי הכתוב:
"וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר: בראשית פרק ל"א נד).
מכאן ניתן להבין גם את הפסוק הבא העוסק ביוסף ואחיו:
"וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם"
המתקשר ישירות לפסוק העוסק בפוטיפר ויוסף שנחשב אז לעברי. בשני המקרים הללו הכוונה היא לבשר שהמצרים נמנעו לאכלו בגלל שהצאן והבקר היו מקודשים בעינייהם. אם אכן לחם כולל גם בשר אין זה פלא כי מי שעליו נאמר "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב' כד) יכונה כך. לפי זה מובנת גם הפרשנות של חז"ל המפרשים את שיחתו של יתרו עם בנותיו בדרך הבאה:
"וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם " (שמות ב' כ) "שמא ישא אחת מכם. אף אכילת לחם האמור כאן אינו אלא אשה" (שמות רבה פרשה א ד"ה א, לב למה).
כך גם מסבירים חז"ל את ברכתו של יעקב לבנו אשר "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ" (בראשית פרק מ"ט כ) שמשמעותה כי בנותיו של שבט זה היו מאוד מבוקשות כנשות מלכים ושרים (עיין מדרש אגדה במדבר פרק א ד"ה [יג] לאשר).
אם כך, זכינו כי להבין כיצד הפרשנות של חז"ל המזהה את הלחם=בשר עם אשת פוטיפר היא אכן פשט המעוגן בפשטי מקראות רבים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
