ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְאָמְנָם מַעֲנֵה הַשְּׁאֵלָה הַשֵּׁנִית, וְהִיא הָאוֹמֶרֶת לָמָּה לֹא נִזְכְּרָה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בַּתּוֹרָה. הַמַּעֲנֶה עָלֶיהָ מַה שֶּׁאֹמַר לְךָ.
דַּע, שֶׁכְּבָר נוֹדַע שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה בִּכְלָלָהּ לֹא נַאֲמִין שֶׁהִיא מִפִּי מֹשֶׁה* רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְאָמְנָם* הִיא מִפִּי הַגְּבוּרָה*. הִנֵּה הֵבִיאָה אוֹתָנוּ הַשְּׁאֵלָה לַחֲקֹר עַל אוֹפַנֵּי הַחָכְמָה בְּהָעִיר הַשֵּׁם אוֹתָנוּ עַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא בֵּאֵר לָנוּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים כְּלָל. וְהַסִּבָּה בָּזֶה, שֶׁזֹּאת תְּחִיַּת הַמֵּתִים אָמְנָם תִּנְהַג מִנְהַג הַמּוֹפֵת* כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְהַאֲמָנַת מַה שֶּׁזֶּה דַּרְכּוֹ לֹא תִהְיֶה רַק* בְּסִפּוּר הַנָּבִיא.
בזמן מתן תורה האמינו בקדמות העולם
וְהָיוּ בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם בַּזְּמַן הַהוּא* מִכַּת הַצָּאבָּ"א, אוֹמְרִים בְּקַדְמוּת הָעוֹלָם שֶׁהֵם הָיוּ מַאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם רוּחַ הַגַּלְגַּל*, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים" וּמַכְזִיבִים* הִגִּיעַ הַנְּבוּאָה מֵאֵת הַשֵּׁם לִבְנֵי אָדָם. וְכֵן יִתְחַיֵּב לָהֶם לְפִי אֱמוּנָתָם הַכְזָבַת הַמּוֹפְתִים, וְיִחֲסוּ אוֹתוֹ לְכִשּׁוּף וּלְתַחְבּוּלָה. הֲלֹא תִרְאֶה אוֹתָם מִשְׁתַּדְּלִים לַחֲלֹק עַל מוֹפֵת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּלַהֲטֵיהֶם וְיַשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ. וַהֲלֹא תִּרְאֶה אֵיךְ אָמְרוּ, מַתְמִיהִים*, "הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי". הוֹרָה שֶׁהָיְתָה הַנְּבוּאָה אֶצְלָם מִכַּת הַנִּמְנָע. וְאֵיךְ יְסֻפַּר* לְמִי שֶׁלֹּא הִתְבָּאֲרָה אֶצְלוֹ הַנְּבוּאָה בְּדָבָר* שֶׁאֵין רָאוּי עָלָיו אֶלָּא הַאֲמָנַת הַנָּבִיא, וְהוּא גַּם כֵּן נִמְנָע אֶצְלָם לְגַמְרֵי לְפִי אֱמוּנָתָם בְּקַדְמוּת הָעוֹלָם, כִּי לוּלֵי הַמּוֹפְתִים לֹא הָיְתָה אֶצְלֵנוּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִכַּת הָאֶפְשָׁר.
בתחילה הרגיל ה' את בני האדם להאמין על-ידי המופתים
וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה לָתֵת תּוֹרָה לִבְנֵי אָדָם, לְפַרְסֵם בָּהֶם מִצְוָתוֹ וְדָתוֹ וְאַזְהָרָתוֹ עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים בְּכָל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ". חִדֵּשׁ הַמּוֹפְתִים הַגְּדוֹלִים הַכְּתוּבִים בְּכָל הַתּוֹרָה, עַד שֶׁהִתְאַמֵּת בָּהֶם נְבוּאַת הַנְּבִיאִים וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. כִּי הַמּוֹפֵת הָאֲמִתִּי רְאָיָה בְּרוּרָה עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים". וְלֹא הוֹצִיאָם מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה בִּגְמוּל וּבְעֹנֶשׁ, וּמֵהָעִנְיָן אֲשֶׁר הוּא בַּטֶּבַע וְהוּא הִשָּׁאֵר הַנֶּפֶשׁ אוֹ הִכָּרְתָהּ, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ רְצוֹנִי לוֹמַר הָעוֹלָם הַבָּא וְכָרֵת. וְלֹא נִכְנַס לְזוּלַת זֶה מֵעִנְיַן הַתְּחִיָּה.
וְהִתְמִיד הָעִנְיָן כֵּן, עַד שֶׁנִּתְחַזְּקוּ אֵלּוּ הַפִּנּוֹת וְהִתְאַמְּתוּ בְּהֶמְשֵׁךְ הַדּוֹרוֹת, וְלֹא נִשְׁאַר סָפֵק בִּנְבוּאוֹת הַנְּבִיאִים וּבְחִדּוּשׁ הַמּוֹפְתִים. וְאַחֲרֵי כֵן סִפְּרוּ לָנוּ הַנְּבִיאִים מַה שֶּׁהוֹדִיעָם ה' יִתְעַלֶּה מֵעִנְיַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְהָיָה קַל לְקַבְּלוֹ.
וְאַתָּה תִּמְצָא כְּמוֹ הַתַּחְבּוּלָה הַזֹּאת בְּעַצְמָהּ עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם יִשְׂרָאֵל, אָמַר עֲלֵיהֶם "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים" וגו'*. וְאִם הֻרְגְּלוּ בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁשׁ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּשׁוּבוּ לְמִצְרַיִם וִיבֻטַּל מֵהֶם הַמְכֻוָּן בָּהֶם, כֵּן חָשַׁשׁ עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ זֶה הַדַּעַת, רְצוֹנִי לוֹמַר הַתְּחִיָּה, וִיבֻטַּל בּוֹ הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בָּהֶם וּמֵהֶם. וְאֵיךְ לֹא יֻרְגְּלוּ גַּם כֵּן בָּאֱמוּנוֹת וְהַמַּנְהִיג וְהַמַּרְגִּיל לָהֶם אֶחָד.
___________________________________
מִפִּי מֹשֶׁה – שאמר משה מדעתו. וְאָמְנָם – אלא. הַגְּבוּרָה – הקב"ה. הַמּוֹפֵת – נס שלא בדרך הטבע. רַק – אלא. בַּזְּמַן הַהוּא – בזמן מתן תורה. רוּחַ הַגַּלְגַּל – הכח המניע את גלגל הכוכבים הגורם לתנועות העולם. מַכְזִיבִים – מכחישים. מַתְמִיהִים – מתפלאים. וְאֵיךְ יְסֻפַּר – לפי העניין לא יתקבל כלל על לבו. בְּדָבָר – תחיית המתים. וגו' – "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".
ביאורים
השאלה השנייה ששאל הרמב"ם הייתה מדוע לא נזכרה תחיית המתים בתורה. תחיית המתים היא נס שאנו מאמינים בו רק על פי דברי הנביאים. כפי שהזכרנו כבר, השכל יכול להבין שתהיה מציאות ניסית על-טבעית, אך לצורך אמונה זו אנו מוכרחים להתחיל קודם כל מהנבואה. הקב"ה אינו דורש מהאדם תביעות שאינם מתאימות לו, לכן כהקדמה וכמבוא לאפשרות של קבלת התורה היה צורך בכל הניסים המקדימים לה. באופן זה התרגלו היהודים לאמונת חידוש העולם ולניסים, ויכולים היו לקבל את אמונת התורה כולה. האמונה בתחיית המתים דורשת העמקה יתרה, ולכן בשלב זה עוד לא הוזכרה אמונה זו בפירוש בתורה, ורק בנביאים המאוחרים יותר נזכר דבר זה. כדי שעולם האמונה ייבנה אצלנו בצורה טובה, הקב"ה סידר את הופעת האמונות מהקלה והיסודית ביותר אל הקשה ביותר בהדרגה. באופן זה נעשתה האמונה לקניין בנפש הישראלית, עד כדי שהשאלה עימה מתמודד הרמב"ם בתחילת האיגרת היא איך אפשר ליישב בין הפסוקים לבין האמונה בתחיית המתים המוטבעת בנפשותינו ובה מאמין הרמב"ם.
החרטומים במצרים השתייכו לקבוצת כת הצאבא הכופרת בחידוש העולם. במידה רבה ההכנה לקבלת התורה התרחשה דווקא במצרים, כי שם התמקדה השיטה המתנגדת ביותר לדת משה. תורת משה נועדה ללמד אותנו מה היא הדרך שבה אפשר לשמוע את קול ה' ורצונו. לצורך נתינת התורה נעשו פעולות מקדימות להכנת הקרקע. עיקר ההכנה למתן תורה היה חידוש כל המופתים הכתובים בתורה, המבררים לעיני כל שיש אפשרות לנבואת הנביאים, ושהעולם התחדש מאת ה'. במשך דורות התרחשו ניסים רבים ובעצם ביטלו את כל טענות כת הצאבא והנמשכים אחריה. לאחר הכנה זו יש אפשרות סוף כל סוף להאמין בתחיית המתים. ולכן לאחר שנים, בימי ישעיה ובימי דניאל, גילתה הנבואה את קיומה העתידי של תחיית המתים.
הרחבות
מדוע אין שכר רוחני בתורה?
לָמָּה לֹא נִזְכְּרָה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בַּתּוֹרָה. הרבה מחכמי ישראל עסקו בשאלה מדוע לא מוזכר בתורה שיש שכר רוחני אחרי המוות. רבי יהודה הלוי מסביר שהתכלית היא להגיע לדבקות בה' ולמדרגות רוחניות עליונות כבר בעולם הזה. לכן התורה מציינת את השכר הרוחני שאפשר להגיע אליו בעולם הזה, כיוון שהוא העיקר, ומתוכו אפשר ללמוד גם על השכר שאחר המוות: "יעודינו הם כי נדבק בענין האלוהי על ידי הנבואה וכל הקרוב לה וכי יתחבר הענין האלוהי בנו באותות וגדולה במראות כבוד ובנפלאות, ולכן לא נאמר בתורה: 'אם תעשה ככל המצוה הזאת אביאכם אחרי מותכם אל גינות ואל מקום תענוגות', כי אם: 'והייתם לי סגולה' [שמות יט, ה] ואני אהיה לכם לאלוהים ואנהיגכם, ואנשים מכם יהיו עומדים לפני ועולים השמימה כאותם שהיו מתהלכים בחייהם בין המלאכים... ותאריכו ימים על האדמה שבסיועה הגעתם למדרגה הזאת, היא אדמת הקודש... ויהיו השובע בארץ הזאת ורעבה, טובתה ורעתה – תלויים בעניין האלוהי לפי מעשיכם, ויהיה מנהג הטבע נוהג בכל העולם כולו אך לא בכם..." [ספר הכוזרי, מאמר ראשון, קט]. דברי רבי יהודה הלוי קשורים לשיטתו העקרונית, שבה הוא מדגיש שהאלוהות מתגלה בעולם הזה דרך התורה, דרך עם ישראל ודרך ארץ ישראל. דווקא דרכם אפשר לראות את האור של העולם הבא, שהוא כולו רוחניות ואלוהות, כבר בעולם הזה [על פי הערות הרב הנזיר לספר הכוזרי עמ' קמ].
לעילוי נשמת מרת תמו בת חנה עמאר ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
