ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְיָדוּעַ שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁתֵּרָאֶה הַתּוֹרָה בִּימֵיהֶם הִתְיַשְּׁבוּ בָּהֶם דֵּעוֹת נִפְסָדוֹת מְאֹד, אָמַר עֲלֵיהֶם בְּסוֹף הַמַּאֲמָר, אַחַר כָּל מַה שֶּׁרָאוּהוּ מִמַּעֲשֵׂה הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, "וְלֹא נָתַן הַשֵּׁם לָכֶם לֵב לָדַעַת" וְגוֹמֵר [דברים כ"ט]. וְיָדַע הוּא יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִם יֹאמַר לָהֶם חִדּוּשׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הָיָה אֶצְלָם נִמְנָע וְיִרְחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. וְגַם הָיוּ הָעֲבֵרוֹת קַלּוֹת בְּעֵינֵיהֶם, אַחַר שֶׁהָעֹנֶשׁ עֲלֵיהֶם אַחַר זְמַן אָרֹךְ, וְלָזֶה הִפְחִידָם וְיִעֲדָם הַטּוֹב וְהָרַע בְּעִנְיָנִים מְמַהֲרִים לָבוֹא: "אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ". וְהָיָה מִפְּנֵי זֶה יוֹתֵר קָרוֹב לְקַבָּלָה* וְיוֹתֵר מוֹעִיל. וְזֶה גַּם כֵּן תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה רְצוֹנִי לוֹמַר הֱיוֹת הַשְּׁמִיעָה* מְתַקֶּנֶת עִנְיְנֵי עוֹלָמוֹת וְהַמֶּרִי מַפְסִידָם.
המופת שבתורה – ההצלחה הנגרמת מקיום מִצְוות
וּכְבָר זָכַר בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא מוֹפֵת מַתְמִיד, רְצוֹנִי לוֹמַר תִּקּוּן הָעִנְיָנִים עִם הָעֲבוֹדָה*, וְהֶפְסֵדָם עִם הַמֶּרִי. אָמַר "וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ "אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל", רָצוּ לוֹמַר שֶׁתִּקּוּנָם וְהֶפְסֵדָם אֵינָם לְסִבָּה טִבְעִית וְלֹא עַל מִנְהַג הַמְּצִיאוּת, אֶלָּא נִתְלֶה בַּעֲבוֹדָה וּבַמֶּרִי. וְזֶה אוֹת יוֹתֵר גָּדוֹל מִכָּל אוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּה בְּדִין צִבּוּר וּבְדִין יָחִיד* כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה מִן הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא וְהוּא נָאוֹת לְאָמְרוֹ וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.
וּמִן הַמַּאֲמָר הַמְפֻרְסָם בָּאֻמָּה "רָאָה אָדָם יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו". וְהוּא הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ הוּא הַמְכֻוָּן גַּם כֵּן בְּאָמְרוֹ "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, וְאֶתְכֶם לָקַח ה'.. לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה". רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁעִנְיְנֵיהֶם אֵינָם נוֹהֲגִים עִנְיַן מִנְהַג שְׁאָר הָאֻמּוֹת, אֲבָל יִחֲדָם הַשֵּׁם בְּזֶה הַמּוֹפֵת הַגָּדוֹל שֶׁיִּהְיוּ פְּעֻלּוֹתֵיהֶם תָּמִיד נִקְשָׁרוֹת בְּתִקּוּן עִנְיְנֵיהֶם אוֹ בְּהֶפְסֵדָם.
___________________________________
קָרוֹב לְקַבָּלָה – מתיישב בדעתם. הַשְּׁמִיעָה – (למצוות ה'). הָעֲבוֹדָה – קיום המצוות. וּבְדִין יָחִיד – השגחה פרטית לפי מעשה האדם.
ביאורים
בימי מתן תורה המחשבה האנושית לא היתה מפותחת ביותר, ואנשים האמינו בדברים לא נכונים כמו שכתוב: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" וגו' [דברים כט, ג]. במצב כזה האמונה בתחיית המתים הייתה רחוקה מהמחשבה האנושית ולא אפשר היה לדבר עליה בתורה, אלא הודגשו בעיקר השכר והעונש על קיום המצוות וביטולן. באופן זה היו מוכנים בני ישראל להישמע לתורה, שהרי השכר והעונש הם דברים ממשיים המשליכים על כל החיים. סיבה נוספת להדגשת השכר והעונש היא מפני שקיום המצוות מתקן את העולם וכך להפך, בעברות. על המצוות נאמר: "והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם", כלומר שהמופת על נכונות התורה הוא השכר והיפוכו בקיום המצוות או באי קיומן. השכר והעונש מהווים הוכחה חזקה ביותר לאמיתת התורה, גם השכר לאדם היחיד וגם השכר לציבור כולו. המציאות של עם ישראל תלויה במצוות, ולכן נכון לומר: "אין מזל לישראל", כי הכל נקבע לפי מעשינו.
מציאות העונש הקרוב, העונש שבעולם הזה, מכריחה אותנו להתבונן במעשינו ולעשות תשובה, "ראה אדם יסורין באים עליו יפשפש במעשיו". יש כאן תביעה גדולה מעם ישראל (כאומה, וגם על כל אחד באופן פרטי) להתבונן בכל רגע על חייהם, ולראות אם אכן הם מקיימים את רצון ה'. השכר והעונש מהווים מדד מסוים לקיום ואי קיום שלנו את מצוות השם בעולם הזה. יש הבדל גדול בין ישראל לעמים – העמים מונהגים על ידי שרים: "אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים". השכר והעונש של הגויים אינו תלוי במעשיהם, אלא לכל אומה יש הנהגה אחרת התלויה במזל של אותה האומה. עם ישראל מיוחד בנקודה הזו, בנו מתקיים: "ואתכם לקח ה'... להיות לו לעם נחלה כיום הזה". הקשר הישיר של ישראל אל הקב"ה מחייב את עם ישראל להתנהג בהתאם למצוות שבתורה, ואם לא כן מיד הם נענשים.
הרחבות
רמת השגחה בהתאם לרמה רוחנית
שֶׁעִנְיְנֵיהֶם אֵינָם נוֹהֲגִים עִנְיַן מִנְהַג שְׁאָר הָאֻמּוֹת, אֲבָל יִחֲדָם הַשֵּׁם בְּזֶה הַמּוֹפֵת הַגָּדוֹל שֶׁיִּהְיוּ פְּעֻלּוֹתֵיהֶם תָּמִיד נִקְשָׁרוֹת בְּתִקּוּן עִנְיְנֵיהֶם אוֹ בְּהֶפְסֵדָם. הרמב"ם במורה נבוכים מדגיש שההשגחה הפרטית על האדם תלויה ברמתו הרוחנית ובדבקותו בבורא: "ואחר מה שהקדמתיו מהיות ההשגחה מיוחדת במין האדם לבדו משאר מיני בעלי חיים... ואחר שהוא כן יתחייב לפי מה שזכרתיו בפרק הקודם, כי אי זה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא (– של השכל האלוהי) חלק יותר גדול... תהיה ההשגחה עליו יותר בהכרח (– מוכרחת)... ולא תהיה אם-כן ההשגחה האלקית בבני אדם כולם בשוה, אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה. ולפי זה העיון (– התובנה) יתחייב בהכרח שתהיה השגחתו בנביאים עצומה מאד ולפי מדרגותם בנבואה. ותהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרותם... הסתכל איך סיפר על ההשגחה בפרטי עניני האבות בעסקיהם ובשימושיהם עד מקניהם וקניינם, ומה שיעדם (-שהבטיחם) השם מחיבור ההשגחה עליהם: לאברהם נאמר 'אנכי מגן לך', ונאמר ליצחק 'ואהיה עמך ואברכך', ונאמר ליעקב 'והנה אנכי עמך ושמרתיך', ונאמר לאדון הנביאים (– משה רבנו) עליו השלום 'כי אהיה עמך וזה לך האות', ונאמר ליהושע 'כאשר הייתי עם משה אהיה עמך'. זה כולו מבואר ההשגחה עליהם כפי שלימותם... והפסוקים אשר באו בזה העניין רבו מלספור, רצוני לומר בהשגחה על בני אדם כפי שיעור שלימותם וחסידותם" [מורה נבוכים ג, יח].
להצלחת משפחת שמאי הי"ו
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
קריעת ים סוף ומשל הסוס
למה ללמוד גמרא?
איך מותר להכין קפה בשבת?
אוצרות בלב הים
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
