ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- כתבי הראי"ה קוק
- אגרות הראי"ה
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- היחס למי שאינו שומר מצוות
אגרות הראיה / כרך א / אגרת שלב, עמ' שסט-שע
נ"ב: בעת אשר כתבתי בהחפזי את מכתבי לכ"ת לא הי' מכתבו היקר למראה עיני. כעת ראיתי ונזכרתי, שהעירני ע"ד אשר אמרתי שכעת יש תקוה בע"ה להציל ג"כ את הנפשות מעם-קדש שנפלו ברשת הכפירה, ר"ל, ולא יעצור זה מ"ש חז"ל ע"ז "כל בָּאֶיהָ לא ישובון" (ע"ז יז, א), מפני שאחרי משך זמן גדול כ"כ, שנתבסם אויר העולם מקדושת תוה"ק, אבדה הקליפה את כחה עד שלא תוכל להחזיק מעמד שלא להשיב ולהציל מידה טרף, וידידי שאל ע"ד טעם דבר זה. הנה, אהובי, אלה הם מהענינים העומדים ברומו-של-עולם ומקורם קודש ברזי-תורה. ולאהבת ידידי ארמוז לו בקצרה:
כלל גדול הוא, שאע"פ שהעולם יורד תמיד בירידה אחר ירידה, מ"מ אין זה כ"א מצד החיצוניות שלו, דהיינו שהמעשים והמדות נופלים ואינם בערך של דורות הראשונים מצד פרטיות הנשמות. אבל מצד הפנימיות, דהיינו כח-הכלל של כללות קדושת האומה כנס"י, כל דור ודור מוסיף על הדורות הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של מעוט תורה ומעשים טובים של דורות האחרונים מוסיפה אור לשעבר ג"כ, ועבירה אין לה פירות ולא צירוף, בסוד "יתפרדו כל פועלי און".
ע"כ כללות האומה בתוכיותה היא מלאה יותר אור ד' מכפי הערך של העבר, אלא שאין הדבר נגלה לעין עד בא משיח צדקנו, במהרה בימינו, שיצא מ"היכל קן צפור", כלומר: מכל הקדושות שבכח יגלה בפועל, וראו כל בשר יחדו. ועל כן בזמן שהי' רחוק מגאולה הי' אפשר לקליפה להתלבש באמונות רעות בפועל כמו ע"ז וכשוף. ומינות היא ג"כ אמונה רעה תמציתה היותר רעה של ע"ז, וכשהיא בולעת איזה נפש סובבת היא אותו במצודים ומוצצת את דם החיים הרוחניים שבנשמתו, רח"ל. בסוד "שְׂמָמִית בידיה תתפש". אבל בזמן הקרוב לגאולה אין כח לקליפה להמציא אמתות רעות, כי אם להקליש ח"ו את אור האמונה בלב החלשים. וחלישות זו, אע"פ שהנלכדים בה חושבים שהיא כפירה, והם כמו נתפסים ברשת באין דרך הצלה, אין לה שום ערך של מציאות כלל כי אם חסרון הַסְבָּרָה והארת השכל והרגש. על כן מיד שמאירין להם בדרך ד', ע"פ דרכי שכל ישר והרגשות טובות, הולך האור ומאיר עליהם וסופם לחזור למוטב, והם "שבי פשע ביעקב" (ישעיה נט, כ) ואליהם "יבא לציון גואל". על כן עלינו להיות בטוחים בחסדי השי"ת, הזוכר חסדי אבות להביא גאולה לבני בנים, שכל בנינו, אפילו הנדחים והאובדים לפי מראית-עין, יהיו למודי ד'. והכתוב אומר: "ובמרחקים יזכרוני וחָיו את בניהם ושָׁבוּ" (זכריה י, ט). כי הרע שבהם איננו כי אם חיצוני, ובתוכיות הנשמה הכל טוב וקדוש; על כן הם מתעוררים לכמה מחשבות של יושר וצדק. אע"פ שהם תועים בדרכם, ולא זו הדרך ולא זו העיר, מכל מקום הרבה מהם דבקים באומה בכללה ומתפארים בשם ישראל, אע"פ שאינם יודעים בעצמם מפני מה ולמה. ואע"פ שהם מְחַקִים בזה את האומות שהם דבקים עכשיו כל אחד בלאומיות שלו. מכל מקום [תוספת המעתיק: מכל מקום הבדל יש] שורש מדתו של עשו הוא פורה ראש ולענה, מקור רשע ושפיכות דמים וחורבן; ושורש ישראל הוא קדוש וטוב מוכן לצדק ויושר, שהוא באמת דעת ד' בעולם.
וזהו סוד "עני ורוכב על החמור" שאמרו בתקו"ז שהוא דרא דעקבא דמשיחא, דהוא "טב מלגאו וביש מלבר", סוד "כלו הפך לבן - טהור". וחמור אע"פ שיש בו סמני טומאה יותר משאר בהמות טמאות, שמהן נמצאות שיש להן סימן-טהרה אחד, מ"מ יש בתוכיותו קדושה, שהרי הוא קדוש בבכורה, אלא שהיא גנוזה ומוסתרת מאד, וסופה להגלות ע"י העילוי של פדיון. ואלה הם דברים, שאי אפשר לבארם בכל עומקם כ"א מפה לאוזן בשעת רצון המוכשרת ליושבים לפני ד'.
עכ"פ הנני על משמרתי אעמודה, לקרב ולא לרחק, ולקרב אפילו את המרוחקים בזרוע. וזאת תהי' כל מגמת תפלת כשרי ישראל, לקשר את כל נשמות עם ד' למקור החיים ולגלות את אור הקדושה הטמון בהם. ואין ערוך ושיעור לשמחת עולמים וחדות ד' הבאה מאתהפכא חשוכא לנהורא, וזאת היא עיקר התורה שנאמרת בהיכל משיח, כאמור בריש הזוהר (דף ד ע"א). ויהיו נא דברי אלה לשמחת לב כ"ת ולב כל יראי ד' המצפים לישועתו באמת.
ואלו הם דברי הרב באגרות ח"ב אגרת שעח עמ' לז-לח:
"ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואֶל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ד' אשר יעץ, להחל אור גאולה, מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חלאים רוחנים, - ודאי לא יועילו כל חשבונות, העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ד' העליונה אשר דבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע (ישעיה נט, כ). וכל חולשת נפש, פחדנות, רפיון-רוח ומוגת-לבב, כליל יחלוף. ורוח מעודד, ממולא חיי ישע וענג ד' בגודל לבב ורוחב דעה והגיון עז, יקח את מקומו בכל הלבבות הנגשים אל ד' בהר הקודש, להצמיח פדות, בהכשרת החיים, לאומץ-אלוהי המבשר צבא רב של יצירת נפשות מוכנות לעבודת גאולה וישועת אמת, ההולכות מחיל אל חיל בגבורות ישע ימין עליון.
המחשבה על דבר ההבדל שיש בין כח [הערת המעתיק: פוטנציה] לפועל, והיחַשׂ לזה עם הנבואה בתור הודעת העתיד, שהעיר על זה כת"ר ידיד נפשי שי', נכבדה היא מאד. ויש לציין. שכבר נתברר למדי במושגי העיון העליון, שכל תוכן של זמן, אפילו המושג של עבר ועתיד בכלל, הוא רק אחד מדרכי התבונה האנושית, וכלפי גבוה אין כל זה שייך. על כן אין מציאות לשום דבר של כח, החסר פועל, מצד המציאות המוחלטת העליונה. שהרי כל מה שבכח, יוצא הוא אל הפועל בהמשך-הזמן. וְהֶמְשֵׁךְ-הזמן אין שייך כלפי מעלה; ממילא אנו יכולים לומר: מה שיהיה הוא כבר הוֶֹה. ומי שמקרב את חפצו ומעמקי חייו אל מרום הדבקות האלהית העליונה, העומדת ברום עולם למעלה מסדר זמנים, לפי אותה המדה של עילוייו נעשים ההבדלים שבין כח לפועל, וממילא בין עתיד להוה, קלושים עד שאינם חוצצים כלל ו"סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם".
ואל תהיה קלה בעינינו כל תנועה שכלית כלפי עילוי זה, שאפשר לכל הוגה-דעות הולך-מישרים לעלות אליה, כל אחד כפי מעלתו, רק שלא ישים את נפשו למדרס לְיִרְאוֹת רעות, היוצאות מצירופי אלהים דקטנות, רק יגבה לבו בד'. [עכ"ל הרב]
ביאור נוסף לדברים נפלאים אלו. הרב קוק היה דבק באלוקים בצורה מפליאה ביותר. כדברי הגרי"מ חרל"פ עליו בהספדו: "ומן המקדש לא יצא". וכל מחשבותיו וסרעפותיו היו באהבה ויראה עילאיות.
לכן הוא, מתוך לימודיו בעומק העיון, חש את העתיד כאילו הוא כבר כאן, ולמד מדה זו מהתנהגותו של הקב"ה. לא היה הרב תקוע בההוה לבד, אלא ראה כבר בעין רוחו את העתיד המובטח, העתיד שהוגד לנו ע"י נביאינו. לכן כיון שהאמין באמונה שלימה באמתת הפסוק "ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב", ידע כי כולם עתידים להיות שבי פשע, בבוא להם הַסְבָּרָה נכונה, בבוא להם מענה לשאלותיהם.
אפשר להמליץ על הרב "איזה הוא חכם? הרואה את הנולד". צפה מה שעתיד להיות. אפשר להציע שהלך בזה בשיטת רבי שמעון בר יוחאי, שהיה צופה מתחילת דבר מה יהיה בסופו, ולפי זה דן בדבר. אמרו חז"ל בעניני קרבנות: "מדאמר רבי שמעון כל העומד לזרוק כזרוק דמי, כל העומד לשׂרוף נמי כשָׂרוּף דמי" (מנחות קב, ב). גם כאן הקב"ה עסוק בטהרתם של ישראל: "אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מִטַהֲרִין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים! שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה'. מה מקוה מטהר את טמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל" – (יומא פה ע"ב). כיון שזה נפסק במשנה בלי חולק, כבר עכשיו יש להתייחס אליהם כעומדים להיות מתוקנים. נידונים הם לפי סופם.
ובאמת, גם ר' צדוק הכהן אמר כעין זאת על דור משיח. כך לשונו בספר "צדקת הצדיק" - אות נב:
"אל יתמה האדם אם יראה רשעים מתרבים בעולם והולכים ומתגדלים בכל יום, כי ידע שהשם יתברך הוא בעל הכרם וכמו שאמרו (בבא מציעא פ"ג ע"ב), ויודע טיבו של כרם יותר ממנו, ומתקן צרכיו בכל עת ורגע. והנה חז"ל (סנהדרין צ"ח.) אמרו שבן דוד אפשר שיבוא בדור שכולו חייב, דיעמיד מלך קשה כהמן שישובו בתשובה. והרי אמרו ז"ל (שיר השירים רבה ב' ב') איזה דור חביב מכל הדורות? זה דור המדבר מפני שזכו לקבלת תורה. וכן על דורו של שלמה המלך ע"ה אמרו (מועד קטן ט'.) שנתבשרו לחיי עולם הבא, מפני שזכו לבנין בית המקדש. ואין צריך לומר דורו של משיח ודאי יהיה חביב [הערת המעתיק: במדרש שיר השירים זוטא, שיר השירים ב', "הביאני אל בית היין" זה דורו של משיח, ואחר כך 'ודגלו עלי אהבה'] ואפשר שיהיה כולו חייב ויתהפכו לדור חביב, על ידי שהשם יתברך יביאם לתשובה. ועל כרחך ששורש נשמתם ממקום גבוה יותר מכל הדורות:
דבאמת כל חוטאי ישראל אינם בעצם, רק המשילום חז"ל (סנהדרין מ"ד ע"א) לאסא דקאי ביני חילפי. ולכן הם היסורים על ידי החטא שהחוח עוקצה. אבל כשישרפו החוחים שסביבות תשאר השושנה בשלימותה. ואדרבה שושנה שבין החוחים חשובה יותר, כמו שמובא בזוהר (ח"ב קפ"ט ע"ב) ואתאן למאן דאמר בעלי תשובה עדיפי (מצדיקים גמורים) (ברכות לד ע"ב). ותשובה אפשר שיהיה ברגע אחד כדמוכח פרק ב' דקידושין (מ"ט ע"ב "האומר הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו"). ואנו מבקשים "השיבנו (וגו') [ה' אליך ונשובה"]. רק השם יתברך צווח "שובו אלי ואשובה אליכם" (מדרש רבה סוף איכה ה, כא כלומר על מי מוטל להתחיל תחילה). ומסתמא בדור שכולו חייב, על כרחך שיהיה אז דידן נצח. [הערת המעתיק: כלומר שמוטל על הקב"ה להתחיל תחילה ולהשיבנו אליו בתשובה] וכשהשם יתברך ירצה הרי ברגע אחד יִכְלוּ כל הקוצים הסובבים, ויהיה הכל כרצונו, ויתגלה שגם מה (שקודם) [שֶׁקָדַם] היה הכל לצורך: [עכ"ל ר' צדוק]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
