ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
63 וְכֵיוָן שֶׁבֵּאַרְנוּ אֵיךְ יִהְיֶה הַמַּדָּע הַהֶכְרֵחִי, צָרִיךְ שֶׁנַּזְכִּיר מַה שֶּׁיִּשְׁמְרֵהוּ מִן הַהֶפְסֵד, וְהוּא שֶׁרֹב מַחֲלוֹקוֹת בְּנֵי אָדָם וְהִתְחַלְּפוּת רְאָיוֹתֵיהֶם בּוֹ וּמִמֶּנּוּ. 64 וְנֹאמַר כְּשֶׁיֹּאמַר אוֹמֵר הֶאֱמַנְתִּי בְּכָךְ שֶׁלֹּא אֲבַטֵּל הַמּוּחָשׁ, אָנוּ חַיָּבִין לְעַיֵּן שֶׁמָּא הַמּוּחָשׁ יִתְקַיֵּם בְּזוּלַת* מַה שֶּׁהֶאֱמִין בּוֹ, וְאִם הוּא כֵּן, מַה שֶּׁהֶאֱמִין בּוֹ בָּטֵל. וְזֶה כְּמִי שֶׁהֶאֱמִין כִּי הַחֲגוֹרָה* בַּעֲבוּר שֶׁרוֹאִים מִלִּבְנָתָהּ* שֶׁהָיָה עָלֶיהָ סִבּוּב גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ* מִקֶּדֶם, וְכַאֲשֶׁר יִבְחֲנוּ דְּבָרָיו נִמְצָא זוּלָתָן אֶפְשָׁר*, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה זֶה אֵיד עוֹלֶה מֵחֵלֶק אִישִׁיִּי* עוֹמֵד, אוֹ כּוֹכָבִים קְטַנִּים נִקְבָּצִים, אוֹ זוּלַת זֶה, וְיִתְבַּטֵּל מַה שֶּׁאָמַר. 65 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר הֶאֱמַנְתִּי כָּךְ שֶׁלֹּא אֲבַטֵּל הַמֻּשְׂכָּל, אָנוּ חַיָּבִין לְעַיֵּן אִם הַמֻּשְׂכָּל הַהוּא יִתְחַיֵּב בְּזוּלַת מַה שֶּׁהֶאֱמִין בּוֹ, בָּטְלָה אֱמוּנָתוֹ. וְזֶה כְּמִי שֶׁחָשַׁב שֶׁיֵּשׁ אֶרֶץ אַחֶרֶת זוּלַת זֹאת, וּרְאָיָתָם עַל זֶה שֶׁתִּהְיֶה הָאֵשׁ* בָּאֶמְצַע, כִּי כָּל דָּבָר חָשׁוּב* שָׁמוּר בָּאֶמְצַע. 66 וּכְבָר הִתְיַשֵּׁר לָנוּ שֶׁנַּחְשֹׁב* זֶה לְאָדָם הַשּׁוֹכֵן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בְּאֶמְצַע הַכֹּל, וּבָטֵל מַה שֶּׁחִיְּבוּהוּ עַצְמָם בּוֹ. 67 וּכְשֶׁיֹּאמַר אוֹמֵר הֶאֱמַנְתִּי בְּכָךְ הִקְשָׁה* עַל הַמּוּחָשׁ, וְהָיְתָה הָאֱמוּנָה הַהִיא מֻפְסֶדֶת* מוּחָשׁ אַחֵר, נִדּוֹן בַּגָּדוֹל* שֶׁבִּשְׁנֵי הַמּוּחָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁחָשְׁבוּ כִּי הַדְּבָרִים כֻּלָּם הוּחַלּוּ* מִן הַמַּיִם כִּי בַּעֲלֵי חַיִּים מִיְּסוֹד לַח, וְעָזְבוּ מַה שֶּׁהֵם רוֹאִים אוֹתוֹ מֵהַגָּרַת* הַמַּיִם מֵהִתּוּכוֹ לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה שֹׁרֶשׁ* כִּי לֹא יַעֲמֹד בְּעַצְמוֹ, וְכַאֲשֶׁר נִפְגָּשִׁים בַּהֲבָאַת הָרְאָיָה כְּמוֹ אֵלֶּה הַשְּׁנַיִם הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם יוֹתֵר רָאוּי לִרְאָיָה. 68 וְכַאֲשֶׁר יֹאמַר אוֹמֵר הֶאֱמַנְתִּי כָּךְ הִקְשָׁה עַל הַמּוּחָשׁ, וְיִהְיֶה קְצָת מַאֲמָרוֹ סוֹתֵר אֶת קְצָתוֹ מַאֲמָרוֹ שֶׁקֶר. כַּמַּאֲמָר אֲשֶׁר חָשְׁבוּ כִּי הַטּוֹב הוּא כָּל מַה שֶּׁהוּא עָרֵב לָנוּ מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ הֵם חָשִׁים, וְאֵינָם זוֹכְרִים שֶׁהֲרִיגָתָם תֶּעֱרַב לְשׂוֹנְאֵיהֶם כַּאֲשֶׁר הֲרִיגַת שׂוֹנְאֵיהֶם תֶּעֱרַב לָהֶם, וְיִהְיֶה טוֹב וָרַע יַחַד דָּבָר שֶׁסּוֹתֵר זֶה אֶת זֶה. 69 וּכְשֶׁיֹּאמַר אוֹמֵר הֶאֱמַנְתִּי כָּךְ לְעִלַּת כָּךְ* וְדִקְדַּקְנוּ הָעִלָּה הַהִיא וּמָצָאנוּ אוֹתָהּ מְחַיֶּבֶת דָּבָר אַחֵר אֵינֶנּוּ מַאֲמִין בּוֹ כְּבָר בָּטְלָה, כְּמַאֲמַר אַנְשֵׁי הַקַּדְמוּת הַאֲמִינוּ כִּי הַדְּבָרִים קְדוּמִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים אֶלָּא בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיגוּהוּ חוּשֵׁינוּ, וַאֲשֶׁר* אֵין מַאֲמִינִים כִּי אִם בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיגוּהוּ חוּשֵׁיהֶם יִמְנָעֵם שֶׁיַּאֲמִינוּ כִּי הַדְּבָרִים קַדְמוֹנִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר* שֶׁיָּחוּשׁוּ הַקַּדְמוֹן בְּקַדְמוּתוֹ. 70 וְכֵן אִם יֹאמַר אוֹמֵר הֶאֱמַנְתִּי כָּךְ לְעִלָּה כָּךְ, וְתִמְצָאֵהוּ שֶׁנִּכְנַס בְּיוֹתֵר קָשֶׁה* מִמַּה שֶּׁבָּרַח מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר בָּרַח קְצָת הַמְיֻחָדִים מֵאָמוֹר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל* עַל הֲשָׁבַת אֶתְמוֹל, נִכְנָס בְּמַה שֶּׁהוּא יוֹתֵר רַע לְסַפֵּר עָלָיו מַה שֶּׁהוּא הֶבֶל, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לִזְכֹּר בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי. 71 וַאֲנַחְנוּ עַתָּה כַּאֲשֶׁר נִדְרֹשׁ קִיּוּם אֲמִתַּת מַדָּע הַהֶכְרֵחִי, נִשְׁמְרֵהוּ מֵחֲמִשָּׁה הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הַמַּפְסִידִים אוֹתוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא תִגְזֹר בְּזוּלָתוֹ אֲמִתַּת הַמּוּחָשׁ, וְלֹא תִגְזֹר בְּזוּלָתוֹ* אֲמִתַּת הַיָּדוּעַ*. וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה מַפְסִיד אֱמֶת אַחֶרֶת, וְשֶׁלֹּא יִסְתֹּר קְצָתוֹ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּכָּנֵס בְּיָתֵר רַע מִמַּה שֶּׁבָּרַח מִמֶּנּוּ. וְזֶה אַחֲרֵי שְׁמִירַת הַמּוּחָשׁ וְהַמֻּשְׂכָּל בָּרְגִילוּת אֲשֶׁר זָכַרְנוּ. וְיִהְיוּ שִׁבְעָה עִנְיָנִים עִם הַמָּתוּן עַל מְלֶאכֶת הָעִיּוּן עַד הַשְׁלָמָתָהּ תֵּצֵא לָנוּ הָאֱמֶת. וּכְשֶׁבָּא זוּלָתֵנוּ לְהָבִיא לָנוּ רְאָיָה בַּמַּדָּע הַהֶכְרֵחִי, נַבְחִין דְּבָרָיו בְּאֵלֶּה הַשִּׁבְעָה, וְכַאֲשֶׁר יִבָּחֵן בְּמִבְחָן וְיִשָּׁקֵל בְּמֹאזְנַיִם יִהְיֶה אֱמֶת גַּם כֵּן מְקֻבָּל. וְכֵן נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּעִנְיְנֵי הַהַגָּדָה הַנֶּאֱמֶנֶת, רוֹצֶה לוֹמַר סִפְרֵי הַנְּבִיאִים, אַךְ אֵין זֶה מָקוֹם לְבָאֵר בּוֹ כָּל אוֹפַנֵּיהֶם, וּכְבָר בֵּאַרְתִּי מִזֶּה קְצָת נִרְחָב בִּפְתִיחַת פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה.
________________________
בְּזוּלַת – בלי. הַחֲגוֹרָה – 'שביל החלב' (רצועה של כוכבים בשמים). מִלִּבְנָתָהּ – האור הבוקע ממנה. סִבּוּב גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ – מסלול התנועה של השמש. זוּלָתָן אֶפְשָׁר – אפשר לבארו באופנים אחרים. אִישִׁיִּי – לשון אש. הָאֵשׁ – של השמש ומערכות הכוכבים. דָּבָר חָשׁוּב – אותם אנשים חשבו שגלגל הכוכבים הוא החשוב ביותר. שֶׁנַּחְשֹׁב וכו' – האדם הוא הבריאה החשובה ביותר. הִקְשָׁה – מהשוואה. מֻפְסֶדֶת – סותרת. בַּגָּדוֹל – בראיה הטובה יותר. הוּחַלּוּ – תחילת בריאתם. מֵהַגָּרַת – נזילותם. שֹׁרֶשׁ – יסוד למוצק. לְעִלַּת כָּךְ – מסיבה מסוימת. וַאֲשֶׁר – ומכיוון. אִי אֶפְשָׁר – (ראה פירוש אור עציון). שֶׁנִּכְנַס בְּיוֹתֵר קָשֶׁה – שהסיק מסקנה פחות הגיונית. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל – (ראה פירוש אור עציון). תִגְזֹר בְּזוּלָתוֹ וכו' – שאפשר להסביר את המוחש באופן אחר. הַיָּדוּעַ – ידיעה שכלית.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
14 - הקדמה חלק י"ב
15 - הקדמה חלק י"ג
16 - הקדמה חלק י"ד
טען עוד
63 אמנם הוכחנו שישנו מדע הכרחי, אך לא כל דבר שאנשים אומרים על מנת להסביר תופעה מסויימת הוא אמתי. בשביל לדעת היכן נמצאת האמת מביא רבנו כמה כלים על מנת לבדוק מהי הידיעה האמיתית ומהי הידיעה השקרית.
64 כאשר אדם אומר: 'אני סובר שדעה מסוימת היא אמת על מנת שלא לבטל רושם מוחש', צריך לבדוק האם ללא אותה דעה אותו המוחש באמת יתבטל, או שהוא אומר כך על מנת שנקבל את דעתו. למשל, יש הטוענים ששביל החלב נראה לבן מפני שפעם היתה השמש עוברת שם, אולם ניתן להסביר זאת בדרכים אחרות – אולי ישנם שם אדים העולים ממקום כלשהו שבוערת בו אש ואותם אנו רואים, או שישנו שם קיבוץ של כוכבים קטנים, וכן ניתן לתרץ תירוצים אחרים, וכיון שניתן להסביר זאת בדרך אחרת לא חייבים לקבל את דעתם.
65 כמו כן, כשאדם אומר: 'אני מחזיק בדעה פלונית בכדי שלא לבטל מושכל מסויים', יש לעיין ולראות האם אותו מושכל יתבטל אם אותה דעה לא תתקיים. למשל, ישנם אנשים האומרים שהגלגלים העשויים מאש נמצאים באמצע השמים מפני שכל דבר חשוב נמצא באמצע, וכדור הארץ נמצא מתחת לגלגלים, ולכן חייבים לומר שיש עוד כדור הארץ אחר מעל הגלגלים בשביל שגלגל האש יהיה באמצע, ומכאן הם מסיקים שיש עוד עולם חוץ משלנו. רבנו נוקט שהגלגלים עשויים מאש, וכך סוברים גם הרד"ק (ישעיה מ, יב) ורבנו בחיי (חובת הלבבות, שער הייחוד פרק ו), בשונה מהרבה מאוד פילוסופים וראשונים, ובראשם אריסטו והרמב"ם, שהאמינו שהגלגלים עשויים מחומר חמישי (הנוסף לארבעת היסודות שמהם בנוי העולם – מים, אוויר, אש ועפר, כמו שהובא בהקדמה) שנקרא אית'ר.
66 דעתם של אותם אנשים נבעה מההנחה שכל דבר חשוב נמצא באמצע ושהגלגלים הם הדבר החשוב ביותר, אולם ניתן לומר שלא הגלגלים חשובים אלא האדם, ולכן האדם הוא זה שנמצא באמצע, ואם כך כדור הארץ שוכן באמצע היקום, ועל ידי סברא זו בטלה דעתם. העובדה שהאדם הוא הנברא החשוב ביותר וכל היקום נברא בשבילו מופיעה גם בגמרא (ברכות לב:): "אמר לה הקדוש ברוך הוא: י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלושים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלושים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלושים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלוש מאות ושישים וחמישה אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך".
67 ישנם אנשים אחרים המחזיקים בדעה מסויימת מתוך השוואה למוחש אחד, אולם אם נקבל את דעתם היא תבטל לנו מוחש אחר, כגון: תלס וחבריו הפילוסופים שקבעו שהעולם נוצר מן המים, מפאת העובדה שכל עולם החי עשוי מלחות שהרי יצירתם של האדם ובעלי החיים היא מטיפת זרע שהיא נוזל, ורוב העולם הוא מים, ואם כל העולם בנוי ועשוי מנוזל, מן הסתם הוא גם נוצר מנוזל. רבנו שולל דעה זאת מפני שהיא סותרת מוחש אחר – הרי הנוזל לא מסוגל לעמוד ולהתעצב למשהו מוצק, וגם שמו – נוזל – מעיד עליו שהוא אינו יכול להתגבש לדבר מוצק. לכן לא יתכן לומר שהעולם נברא מנוזלים, מפני שמול העובדה שכל דבר בעולם החי עשוי מנוזלים, עומדת עובדה חזקה יותר שהנוזל, במצב הצבירה בו הוא נמצא, אינו מסוגל להתגבש לכדי עצם יציב ועומד.
68 ישנם אנשים המאמינים בדעה מסוימת מתוך השוואה למוחש, אלא שמקצת דבריהם סותרים זה את זה. למשל, יש הסוברים שהגדרתו של המושג "טוב" היא – כל דבר שמהנה את האדם, אך הם אינם מבינים שדבר זה לא יתכן מפני שהריגתם משמחת את אויביהם כשם שהם נהנים כשאויביהם נהרגים, ואם כן גם הדבר הרע – הריגתם – נופל תחת הגדרת הטוב, שהרי הוא מהנה את אויביהם, וזה דבר המנוגד להגיון.
69 ישנם אנשים אחרים המחזיקים בדעה פלונית מפאת סיבה מסוימת, אך כשמסתכלים על אותה הסיבה היא מחייבת דברים נוספים שהם אינם מאמינים בהם ואם כן בטלה אמונתם. למשל, אנשים אינם מאמינים שהעולם נברא אלא סוברים שהוא קדמון מפני שהם מאמינים רק במה שהם מרגישים על ידי חמשת החושים שלהם, אלא שדעה זו עצמה סותרת את קדמות העולם, מפני שלא ניתן לחוש את הקדמות באמצעות החושים אלא באמצעות האמונה שהיא דבר רוחני ולא פיזי.
70 ישנם אנשים שאומרים דבר מסוים בכדי שהוא לא יסתור אמונה אחרת, אך על ידי אמונה זו הם סותרים דבר בסיסי אחר, כגון, כאלה שמתחמקים מלומר שה' לא יכול להחזיר את היום שעבר, ועל ידי זה הם מגיעים לדעות גרועות הרבה יותר.
71 רבנו מסכם: ישנן חמש בחינות שהמדע ההכרחי צריך לעמוד בהן, וזאת בנוסף לבחינת המוחש והמושכל על פי מה שאמרנו לפני כן – חקירה עד תום, וראית הדברים בעיניים מציאותיות ללא דמיונות. סך הכל ישנן שבע בחינות שיש לערוך על מנת לוודא אם דעה מסוימת היא אמיתית או שקרית. באותם כלים יש לבחון גם את המסורת בכדי לאמת אותה אלא שאין זה המקום לכך.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה ללמוד גמרא?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה מברכים על פיצה?
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
