ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
-ו- 72 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר אֵיךְ נָשִׂים עָלֵינוּ לְדִין* הָעִיּוּן בִּידִיעוֹת וְדִקְדּוּקִים עַד אֲשֶׁר נַאֲמִין אוֹתָם כְּפִי מַה שֶּׁיִּתְבָּרְרוּ בִּמְלֶאכֶת הַשִּׁעוּר* וְיִתְיַשְּׁבוּ, וְהָעָם מַרְחִיקִים הַמְּלָאכָה הַזֹּאת* עַד שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁהָעִיּוּן בָּהּ מֵבִיא הַכְּפִירָה וּמֵבִיא אֶל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת? נֹאמַר כִּי זֶה אֵינוֹ אֶלָּא אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבָּהֶם, כַּאֲשֶׁר סוֹבְרִים עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבָּעִיר הַזֹּאת כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֶל אֶרֶץ הֹדּוּ יַעֲשִׁיר. וּכְמוֹ שֶׁנֹּאמַר עַל עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבְּעִירֵנוּ שֶׁהֵם סוֹבְרִים שֶׁדָּבָר שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְתַנִּין בּוֹלֵעַ הַיָּרֵחַ וְנִקְדָּר. וְכַאֲשֶׁר אוֹמְרִים עַל קְצָת עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבַּעֲרָב שֶׁהֵם סוֹבְרִים שֶׁמִּי שֶׁמֵּת מֵהֶם וְלֹא יִשְׁחֲטוּ גְּמָלוֹ עַל קִבְרוֹ יְבִיאוּהוּ לְיוֹם הַדִּין רַגְלִי*. וְהַרְבֵּה כָּזֶה מִמַּה שֶּׁרָאוּי לִשְׁתֹּק עָלָיו. 73 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר הִנֵּה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הִזְהִירוּ מִזֶּה, וּבִלְבַד* הָעִיּוּן בִּתְחִלַּת הַזְּמַן* וּתְחִלַּת הַמָּקוֹם, כְּאָמְרָם כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם; מַה לְּמַעְלָה* מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים* מַה לְּאָחוֹר (חגיגה יא:). נֹאמַר וְנֵעָזֵר בֵּאלֹהִים כִּי הָעִיּוּן הָאֲמִתִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּמְנָעוּהוּ מִמֶּנּוּ, וְיוֹצְרֵנוּ כְּבָר צִוָּה בּוֹ עִם הַהַגָּדָה הַנֶּאֱמֶנֶת*, כְּאָמְרוֹ (ישעיה מ, כא): הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינוֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ. וְאָמְרוּ הַחֲסִידִים קְצָתָם לִקְצָתָם (איוב לד, ד): מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה טּוֹב. וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ לַחֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים בָּזֶה, רוֹצֶה לוֹמַר אִיּוֹב וַחֲבֵרָיו מַאֲמָרִים נִרְחָבִים. 74 אֲבָל מָנְעוּ* שֶׁנַּעֲזֹב סִפְרֵי הַנְּבִיאִים לַצַּד וְשֶׁנִּסְמֹךְ עַל מַה שֶּׁיָּצָא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בַּעֲדַת עַצְמוֹ בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל דַּעְתּוֹ הַתְחָלוֹת הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, כִּי כָּל הַמְעַיֵּן מִן הַצַּד הַזֶּה* אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְצָא וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּטְעֶה, וְעַד שֶׁיִּמְצָא יִהְיֶה בְּלֹא דָת, וְאִם יִמְצָא הַדָּת וְיַחֲזִיק בָּהּ לֹא יִבְטַח* מֵהַעְתָּקָתוֹ מִמֶּנָּה בְּסָפֵק שֶׁיַּעֲמֹד לְפָנָיו וְיַפְסִיד עָלָיו אֱמוּנָתוֹ, וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ מַסְכִּימִים שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה חוֹטֵא, אִם הוּא בַּעַל עִיּוּן, אֲבָל אֲנַחְנוּ קְהַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חוֹקְרִים וּמְעַיְּנִים עַל דֶּרֶךְ זוּלַת זוֹ, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְזָכְרוֹ וּלְבָאֵר בְּעֶזְרַת ה':
חקירה ונבואה
75 דַּע אֱלֹהִים יַיְשִׁירְךָ הָאִישׁ הַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר הַזֶּה, כִּי אֲנַחְנוּ חוֹקְרִים וּמְעַיְּנִים בְּעִנְיְנֵי תוֹרָתֵנוּ בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים. הָאֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּתְבָּרֵר אֶצְלֵנוּ בְּפֹעַל מַה שֶּׁיָּדַעְנוּ מִנְּבִיאֵי הָאֱלֹהִים בַּמַּדָּע*, וְהַשֵּׁנִי שֶׁנָּשִׁיב עַל כָּל מִי שֶׁטּוֹעֵן עָלֵינוּ בְּדָבָר מִדִּבְרֵי תוֹרָתֵנוּ; 76 וְהוּא שֶׁאֱלֹהֵינוּ יִתְבָּרַךְ חִיְּבָנוּ כָּל מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים אֵלָיו מֵעִנְיַן תּוֹרָתֵנוּ עַל יְדֵי נְבִיאָיו, אַחַר שֶׁאִמֵּת לָהֶם הַנְּבוּאָה אֶצְלֵנוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים, וְצִוָּנוּ שֶׁנַּאֲמִין בָּעִנְיָנִים הָהֵם וְנִשְׁמְרֵם. וְהוֹדִיעָנוּ כִּי כַּאֲשֶׁר נְעַיֵּן וְנַחְקֹר יֵצֵא לָנוּ הַבֵּרוּר הַשָּׁלֵם בְּכָל שַׁעַר כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעָנוּ עַל יַד נְבִיאָיו. וְהִבְטִיחָנוּ כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה לַכּוֹפְרִים עָלֵינוּ טַעֲנָה בְּתוֹרָתֵנוּ וְלֹא רְאָיָה לַמְסַפְּקִים בֶּאֱמוּנָתֵנוּ. 77 וְהוּא בְּאָמְרוֹ כְּמַה שֶּׁהִגִּיד לָנוּ מִן הַדְּבָרִים כֻּלָּם שֶׁהֵם מוּחֲלִים* וְהוּא הַבּוֹרֵא אֶת הַתְחָלָתָם וְהוּא אֶחָד אֵין שֻׁתָּף לוֹ, כְּאָמְרוֹ (ישעיה מד, ו): כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ה' צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. וְאָמַר אַחֲרָיו בְּמַה שֶּׁצִּוָּה בּוֹ וְהִזְהִירָנוּ מִמֶּנּוּ וְהִגִּיד אוֹתָהּ לָנוּ שֶׁהוּא הָיָה וְהוּא יִהְיֶה כְּאָמְרוֹ (שם שם, ז): וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי מִשּׂוּמִי עַם עוֹלָם וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ.
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
1 - מאמר תשיעי חלק י"ג
2 - מאמר תשיעי חלק י"ב
3 - מאמר תשיעי חלק י"א
טען עוד
ביאורים
72 -ו- מעלות העיון והחקירה
איך אפשר לומר שיש חובה לעיין ולחקור ולהאמין לפי מסקנות החקירה, הלא הדבר עלול להביא לידי כפירה ואפיקורסות כפי שחושב ההמון? שאלה זו קיימת רק בקרב עמי הארצות שהם אנשים שטחיים ואינם רגילים לחשוב ולכן הם מאמינים בכל מיני דברים מוזרים ולא נכונים, למשל – שכל אדם שהולך להודו מעשיר או שליקוי הירח נגרם על ידי תנין הבולע אותו, וכמו שאנשי ערב חושבים שמי שגמלו לא נשחט על קברו יצטרך ללכת רגלי כאשר יקום לתחיה, ועוד דברים המעוררים גיחוך.
73 ואם יאמר אדם, הרי חז"ל הזהירו אותנו שלא לעיין, ובמיוחד לא בראשית הזמן ובראשית המקום, כמו שכתוב (חגיגה יא:): "כל המסתכל בארבע דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם – מה למטה, מה למעלה, מה לפנים ומה לאחור". נענה לו שלא יתכן שהקדוש ברוך הוא ימנע מאיתנו לעיין, כפי שהנביא אומר (ישעיה מ, כא): "הלוא תדעו, הלוא תשמעו, הלוא הֻגד מראש לכם, הלוא הבינותם מוסדות הארץ", מפסוק זה אנו למדים שהאדם צריך לסמוך על המסורת הישנה – "הלוא הגד מראש לכם", ומצד שני מוטל עליו גם חיוב לעיין ולחקור – "הלוא הבינותם מוסדי ארץ". וכן אמר אליהוא לאיוב ושלושת חבריו (איוב לד, ג): "משפט נבחרה לנו, נדעה בינינו מה טוב". בספר איוב ישנם עוד דיונים רבים בין החברים על נושא זה.
74 מפסוקים אלו רואים שצריך לעיין, אבל אל לנו לעשות זאת בכוח שכלנו בלבד אלא עלינו להיעזר בספרי הנביאים וחכמים שהם עמודי התווך שלנו, משום שעל ידם נישמר מלהגיע לידי טעות שאנו עלולים להכשל בה אם נעיין רק על ידי שכלנו. ועוד, אם נסמוך רק על עיוננו ולא על דברי הנביאים, כל עוד לא נגיע למסקנה, נשאר תלושים ללא אמונה ודרך, ואפילו אם העיון יביא אותנו לאמונה, אין לנו בטחון שלא נטעה ונסור ממנה.
75 אנו מעיינים בשורשי אמונתנו משתי סיבות: א. בכדי לאמת את התורה ולדעת אותה בידיעה ברורה, ולא רק באמונה תמימה. ב. בכדי שנוכל להשיב תשובות לכל מי שישאל אותנו שאלות אמוניות.
76 ה' מסר לנו את הבסיס של היהדות על ידי הנביאים, לאחר שאימת לנו את נבואתם על ידי אותות ומופתים, והודיע לנו שכאשר נעיין בשכלנו נגיע לאותה מסקנה שאותה מסרו לנו הנביאים, ובנוסף הבטיח לנו ד' שלא יתכן שלחולקים עלינו תהיה הוכחה ברורה נגד דתנו. אפשר לסמוך על הבטחה זו, מפני שה' הוא זה שברא את העולם על כל יצוריו, ולא יתכן שיציר כפיו של ה' יסתור את דתו.
77 ועל כך אמר הנביא ישעיה (מד, ו): "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים" ובפסוק זה כלולים עקרי האמונה: שהעולם אינו קדמון אלא מחודש, וה' הוא בוראו, ואין כח נוסף השולט בעולם. וממשיך לומר לנו שלא נחשוב שה' יעזוב אותנו, על כך אמר ישעיה (שם ז): "ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי מִשּׂוֹמִי עם עולם ואותיות ואשר תבואנה יגידו למו" וההסבר הוא: מי יכול לקרא את הדורות מראש כמוני, ואם יש אחד כזה שיבא לפני ויערוך את דבריו, ומי יגיד לי את מה שאני רוצה לעשות – לגאול את עם ישראל ולהניח אותו על אדמתו, והאותות והמופתים שיגיעו בעתיד הם יגידו להם מי הוא האל השולט. (זהו אחד הפירושים של משומי עם עולם)
לעילוי נשמת מו"ר הרב צבי יהודה בן מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
