ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
216 וַאֲנָשִׁים מֵהֶם דִּקְדְּקוּ בְּמִלַּת עוֹלָם, וְאָמְרוּ רְאִינוּהָ בְּלָשׁוֹן עִבְרִי מִתְחַלֶּקֶת לַחֲלָקִים*. 217 וְאָמַרְנוּ כֵּן יֵשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים, אֶחָד מֵהֶם חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְהַשֵּׁנִי יְמֵי הַנִּזְכָּר הַהוּא, וְהַשְּׁלִישִׁי כָּל יְמֵי עוֹלָם. 218 וְכַאֲשֶׁר נִרְאֶה אֶת זֶה עַל מִצְוַת הַשַּׁבָּת, יִבָּטְלוּ הַשְּׁנֵי עִנְיָנִים, וְיִתְקַיֵּם הָאַחֲרוֹן. כִּי רָאִינוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וְהוּא אַחַר דּוֹר מֹשֶׁה, קָרוֹב לִשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְאַחַר דּוֹרוֹת רַבִּים וְכִתּוֹת רַבּוֹת מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַזְהִירָם עַל שְׁמִירַת יוֹם הַשַּׁבָּת, וְשֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (יז, כב) וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם. וְכֵיוָן שֶׁבָּטַל זְמַן הַחֲמִשִּׁים, וּזְמַן הָאֲנָשִׁים הָהֵם, לֹא נִשְׁאַר מִן הַחֲלָקִים כִּי אִם יְמֵי הָעוֹלָם.
לכל מילה אפשר למצוא משמעות אחרת
219 וּקְצָתָם שׁוֹאֲלִים אוֹתָנוּ עַל מִלּוֹת הַקַּבָּלָה אֲשֶׁר שְׁמַעְנוּם בְּהַתְמָדַת מִצְווֹת הַתּוֹרָה כָּל יְמֵי עוֹלָם, וְהוּא חוֹשֵׁב כִּי מַאֲמָר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ יִסְבֹּר* סְבָרָא אַחֶרֶת לְשַׁנּוֹתוֹ עָלֵינוּ. וּמִנְהָגֵנוּ שֶׁנֹּאמַר לוֹ, הֲיִמָּצֵא בָּעוֹלָם דָּבָר אֲמִתִּי מְבֹאָר תִּסְתַּלֵּק עִמּוֹ כָּל סְבָרָא וְכָל סָפֵק*? וְאִם יֹאמַר לֹא, יְבַטֵּל אֲמִתּוּת הַדָּבָר וִישִׂימֵהוּ כֻּלּוֹ סָפֵק. וְאִם יֹאמַר כֵּן, נֹאמַר לוֹ בַּדִּבּוּר הַהוּא הָאֲמִתִּי שָׁמַעְנוּ הַצַּוִּים לִשְׁמֹר מִצְווֹת הַתּוֹרָה.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
41 - מאמר שלישי חלק י"ח
42 - מאמר שלישי חלק י"ט
43 - מאמר שלישי חלק כ'
טען עוד
220 וְרָאִיתִי מֵהֶם מִי שֶׁאוֹמֵר: אִם יֹאמְרוּ לָכֶם הַבְּרַהַמִי"ם* אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנִּלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז וְשֶׁנַּחְרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו, וְאֵין לָכֶם לְקַבֵּל דִּבְרֵי נָבִיא שֶׁיַּאַסְרֵם כִּי אָדָם אָמַר לָנוּ שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ. 221 וְאֵלֶּה, יַיְשִׁירְךָ הָאֱלֹהִים, טְעָנוֹת אֵין לָהֶם עִקָּר, אֲבָל הֵם טוֹעֲנִים אוֹתָם לַבְּרַהַמִי"ם, אֲבָל טוֹעֲנִים הַבְּרַהַמִי"ם שֶׁהֵם מֻתָּרִים בִּלְבַד*, וַאֲנַחְנוּ גַּם כֵּן מוֹדִים שֶׁהָיוּ מֻתָּרִים בְּעֵת שֶׁהָיוּ. וְהַקְרָבַת מְנִיעָתָם בַּשֵּׂכֶל, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהִמָּנַע מֵהֶם מִצַּד עַצְמוֹ לְתוֹעֶלֶת שֶׁתַּגִּיעֶנּוּ, 222 וְאִלּוּ הָיָה בָּא בְּרַהַמִ"י לִטְעֹן לֶעָתִיד מַה שֶּׁטָּעַנּוּ לָהֶם, לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין לוֹ, כִּי הַמְקַבֵּל* אֵינֶנּוּ אוֹמֵר בְּכָל יוֹם אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר בְּאֶתְמוֹלוֹ, וְאֵינֶנּוּ כְּמוֹ הַחוֹשֵׁב הַנּוֹעָץ, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לוֹמַר נִגְלָה לִי הַיּוֹם מַה שֶּׁלֹּא עָמַדְתִּי עָלָיו אֶתְמוֹל.
יש לקיים המצוות
223 וְעַתָּה, יְרַחֶמְךָ הָאֵל, אַחַר שֶׁסָּרוּ אֵלֶּה הַבִּטּוּלִים מֵעָלֵינוּ וּבָטְלוּ, הַתֵּמַהּ הַגָּדוֹל עָלֵינוּ שֶׁלֹּא נְקַיֵּם אֵלֶּה הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר יָגַעְנוּ וְהִשְׁתַּדַּלְנוּ לְהַעֲמִידָם, הֲלֹא תָשׁוּב* הַיְגִיעָה לָרִיק, כְּמִי שֶׁאָמַר עָלֶיהָ (איוב לט, טז) הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא לָהּ לְרִיק יְגִיעָהּ וְגוֹמֵר, וְנִהְיֶה אָז כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת וְלֹא תְּבוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם, יז) כִּי הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא חָלַק לָהּ בַּבִּינָה. וְצָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר מִזֶּה.
________________________
מִתְחַלֶּקֶת לַחֲלָקִים – מתפרשת במשמעויות שונות. יִסְבֹּר – יוכל להתפרש. תִּסְתַּלֵּק עִמּוֹ וכו' – דבר שאי אפשר לפרשו בשום אופן אחר. הַבְּרַהַמִי"ם – כת מסוימת (ראה פירוש אור עציון). מֻתָּרִים בִּלְבַד – הדברים לא נאסרו להם. הַמְקַבֵּל – אמונה המבוססת על מסורת. תָשׁוּב – תהפוך.
ביאורים
216 ישנם אנשים הטוענים שאין צורך לשמור את השבת מפני שנאמר בתורה (שמות לא, טז) שהשבת היא "ברית עולם", ומכיון שלמילה 'עולם' יש בתורה מספר מובנים, אפשר להבין אותה במשמעות יותר מצומצמת ולאו דווקא לנצח.
217 אולם האמת היא שלמילה "לעולם" ישנן שלוש משמעויות: 1. חמישים שנה, כמו שנאמר לגבי עבד נרצע (שמות כא, ו): "ועבדו לעולם", והכוונה היא לעולמו של יובל, חמישים שנה. 2. כל החיים של האדם שדובר בו, כמו שאמרה חנה לאלקנה שהיא תעלה לשילה כששמואל יגדל וייגמל, ואז היא תעלה אותו והוא יישאר במשכן לעולם (שמואל א א, כב) – והכוונה היא לכל ימי חייו. 3. הכוונה הפשוטה היא כל זמן שהעולם קיים.
218 כשאנו מתבוננים במצות השבת שנאמר בה "לעולם" ושואלים מהו אותו "לעולם", חייבים לומר שהכוונה היא לאפשרות השלישית מפני שירמיה שחי כשמונה מאות וחמישים שנה אחר הציווי על השבת, מזהיר את בני ישראל לשמור את השבת, כמו שנאמר (ירמיה יז, כב): "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת", וכיון שחלפו יותר מחמישים שנה מהציווי, וגם כל האנשים ששמעו את הציווי הראשוני נפטרו, ההסבר היחיד למילה "לעולם" המופיעה באיסור שבת הוא כל עוד העולם קיים.
219 יש השואלים שאלה אחרת: איך ניתן להוכיח מהתורה את נצחיותה, הרי כל אמירה שמעידה על נצחיות התורה ניתן להסביר באופן אחר ולומר שהכוונה היא לזמן מוגדר? את השואלים הללו נשאל אנו - האם יש בעולם ביטוי ברור לנצחיות שלא ניתן להסבירו באופן אחר? אם יאמרו שאין דבר כזה הם מערערים את כל יכולת ההבעה המדויקת; ואם הם יכירו בקיומו של ביטוי כזה, נאמר להם שנצחיות התורה התבררה בביטוי זה.
220 טענות ה"ברהמיים"
ישנה כת הנמצאת בהודו הנקראת "ברהמינים". יש הטוענים שלכת זו ישנה מסורת מאדם הראשון שמותר ללבוש שעטנז, לאכול בשר וחלב ולחרוש עם שור וחמור יחד, ואם כן אסור להם לשמוע לתורה נביא שיאסור עליהם דברים אלו מפני שיש להם מסורת ארוכת שנים שדברים אלו מותרים.
221 האמת היא שאלו אינן טענותיהם של הברהמינים אלא של אחרים הטוענים זאת בשמם; הברהמינים עצמם טוענים רק שהדבר מותר ולא טוענים שקבלו זאת מאדם הראשון. דבר זה נכון לעבר הרחוק - פעם דברים אלה היו מותרים עד שהם נאסרו על ידי הקדוש ברוך הוא. לאסור דבר קל יותר מאשר להתיר, משום שכל אדם יכול לאסור על עצמו את הדברים המותרים הללו מכל מיני סיבות, למשל אנשים שאכילת בשר וחלב עושה להם בעיות בעיכול, ברור שיהיה להם מותר להפריד בין בשר לחלב או אדם שיש לו אלרגיה לשעטנז - פשוט שלא ילבש אותו, כך גם אם יבא נביא ויאסור את הדברים האלה, הם יוכלו לקבל את האיסור.
222 לא זו בלבד שהברהמינים אינם טוענים זאת אלא אחרים הרוצים להקניט, אלא שהם גם לא יטענו זאת בעתיד, מפני שיש הבדל בין אדם המבסס דבריו על קבלה ומסורת שאינו יכול לשנות את דעתו מהיום למחר, ובין האדם הקובע את השקפת עולמו על פי מחשבתו המשנה את דעתו בכל יום. הברהמינים לא טענו כך אף פעם, ולעולם גם לא יטענו.
223 לאחר שסרו כל הטענות בעד ביטול התורה והתברר לנו שהתורה נצחית, אנו חייבים לקיים את מצוות התורה כדי שהעמל שהשקענו בבירור לא יהיה לריק, כמו שנאמר (איוב לט, טז): "הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד", ואז נהיה כאנשים ללא שכל, כמו שנאמר (שם שם, יז): "כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה". אנו חייבים לשמור על עצמנו שלא נגיע למצב זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
