ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ב - 520 וְאֶזְכֹּר מְקוֹם הַכְּתוּבִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה י"ג עִנְיָן. 521 תְּחִלָּתָם עִנְיַן יִצְחָק, רָאִיתָ אוֹתוֹ שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לִשְׁחִיטָה וּלְקָרְבָּן לַעֲשׂוֹת מִצְוַת בּוֹרְאוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אֶצְלוֹ שֶׁהַגְּמוּל אֵינֶנּוּ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד, אֵיזֶה דָּבָר הָיָה מְקַוֶּה שֶׁיִּהְיֶה גְּמוּלוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ? גַּם הַבּוֹרֵא עוֹד לֹא הָיָה מְצַוֵּהוּ בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ עָלָיו גְּמוּל. 522 וּמָצָאתִי עוֹד, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מָסְרוּ נַפְשׁוֹתָם לָאֵשׁ שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ הַצֶּלֶם, וְאִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהַגְּמוּל אֵינֶנּוּ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵי זֶה דָּבָר הָיָה נִשְׁאָר לָהֶם אַחַר שֶׁתִּשְׂרְפֵם הָאֵשׁ שֶׁיְּקַוּוּ אוֹתוֹ? וּמָצָאתִי בְּדָנִיֵּאל שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לַאֲרָיוֹת בַּעֲבוּר הַתְּפִלָּה שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל לְבוֹרְאוֹ, וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַגְּמוּל אֵינֶנּוּ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, מֶה הָיָה נִשְׁאָר לוֹ לְקַוּוֹת אַחַר שֶׁיֹּאכְלוּהוּ הָאֲרָיוֹת? 523 אֵלֶּה הַדְּבָרִים (יְרַחֶמְךָ הָאֱלֹהִים) מוֹרִים כִּי הַנִּבְרָאִים מַסְכִּימִים, כִּי הַגְּמוּל אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
מדוע העולם הבא לא מוזכר בתורה
524 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר הֵן לֹא נִמְצָא מַה שֶּׁנִּזְכַּר בַּתּוֹרָה מִן הַגְּמוּל, כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד, וְהוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקֹּתַי (ויקרא כו) וּבְפָרָשַׁת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ (דברים יא). 525 נֹאמַר כִּי הַבּוֹרֵא לֹא עֲזָבָם מִבִּלְתִּי גְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא, כַּאֲשֶׁר אָנוּ עֲתִידִים לְבָאֵר, וְלֹא הָיָה הַמְפֹרָשׁ בָּהּ בְּהַצְלָחַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְרָעָתוֹ כִּי אִם לִשְׁתֵּי סִבּוֹת, אַחַת מֵהֵנָּה, שֶׁגְּמוּל הָעוֹלָם הַבָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין עוֹמְדִין עָלָיו* כִּי אִם בַּשֵּׂכֶל כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ, לֹא זְכָרַתְהוּ הַתּוֹרָה כִּי אִם בִּקְצָרָה, כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בְּוַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר (בראשית ב, טז), וְלֹא אָמְרָה: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב, כִּי הַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עַל כָּל אֵלֶּה, אֲבָל הֶרְאֲתָה וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹאכַל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מוֹרֶה עָלָיו, וְכֵן לֹא הִזְכִּירָה הַגְּמוּל הָאַחֵר, בַּעֲבוּר שֶׁסָּמְכָה עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיּוֹרֶה עָלָיו. 526 וְהַשֵּׁנִית, כִּי הַנְּבוּאָה מִמִּנְהָגָהּ לְהַרְחִיב בִּדְבָרִים שֶׁהַצֹּרֶךְ מֵבִיא אֲלֵיהֶם בְּקָרוֹב, וּתְקַצֵּר בַּדְּבָרִים הָרְחוֹקִים*, וְכַאֲשֶׁר הָיָה צֹרֶךְ הָעָם בְּעֵת שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם הַתּוֹרָה לִידִיעַת עִנְיַן אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר הֵם בָּאִים אֵלֶיהָ, הִרְחִיבָה לָהֶם בְּפֵרוּשׁוֹ וּבְמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מִפְּרִי עֲבוֹדָתָם וְהַמְרוֹתָם, וְעַל כֵּן הִתְחִילָה בַּמָּטָר וּבְמַה שֶּׁבְּפָרָשַׁת (דברים יא, י): כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא, עַד סוֹפָהּ, וְרָמְזָה אֶל הָרָחוֹק בְּמַאֲמָר קָצָר, לֹא בְּפֵרוּשׁ רָחָב.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
103 - מאמר תשיעי חלק א'
104 - מאמר תשיעי חלק ב'
105 - לימוד שבועי באמונה כג- כט ניסן תשע"ו
טען עוד
527 וְהַטַּעֲנָה הַגְּדוֹלָה בָּזֶה, מָצָאנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הַגָּדוֹל שֶׁבַּצַּדִּיקִים וּבָעוֹבְדִים, לֹא הָיָה לוֹ מֵעִנְיְנֵי גְּמוּל הָעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר, כְּמוֹ וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּא אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לַצַּדִּיקִים כִּי אִם מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּאִם בְּחֻקֹּתַי, הָיָה מִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה רֻבּוֹ לְמֹשֶׁה וְאֵין עוֹד, זֶה מוֹרֶה שֶׁרֹב הַגְּמוּל בָּעוֹלָם הַבָּא. אַךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּפִי הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְתִּי קֹדֶם זֶה. 528 וּמִזֶּה מַה שֶּהֻגַּד לָנוּ, כִּי אֵלִיָּהוּ מִתְפַּלֵּל שֶׁיְּבָרֵךְ הַבּוֹרֵא בְּקֶמַח וּבְשֶׁמֶן לְזוּלָתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, וְהוּא מְבַקֵּשׁ חַלַּת לֶחֶם וְלֹא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ (מלכים א' יז). וְשֶׁאֱלִישָׁע וְהוּא מֵת הֶחֱיָה הַבּוֹרֵא בַּעֲבוּרוֹ הָאָדָם אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל קִבְרוֹ (מלכים ב' יג, כ-כא). וְאִלּוּ הָיָה הַגְּמוּל הָעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד, לֹא הָיָה יָכוֹל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי* לְהַגִּיעַ אֵלָיו, לְהַגִּיעַ זוּלָתוֹ* אֶל מְאוּמָה מִמֶּנּוּ. 529 וּמִזֶּה מַה שֶּׁסִּפֵּר לָנוּ עַל אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁמֵּעֵת שֶׁהִגְדִּילוּ בְּרָעָה וּבְחֵטְא, הָפַךְ הַבּוֹרֵא אֶת אַרְצָם, וְהִמְטִיר עָלֶיהָ אֵשׁ וְגָפְרִית, וְאִלּוּ לֹא הָיָה עֹנֶשׁ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הָיָה יוֹרֵד עַל מִי שֶׁהִגְדִּיל לְהָרַע אֵשׁ וְגָפְרִית בֵּין רַב לִמְעַט, הַכֹּל לְפִי חַטָּאתוֹ, וְאֵין אֲנַחְנוּ רוֹאִים כֵּן. 530 וּמִזֶּה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעָבְדוּ זוּלָתוֹ*, הִשְׁלִיט עֲלֵיהֶם זוּלָתָם מִן הָאֻמּוֹת, וְשָׁבוּ אוֹתָם וְהִגְלוּם. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים עַמִּים רַבִּים עוֹבְדִים זוּלָתוֹ וְאֵינָם נִשְׁבִּים וְלֹא גוֹלִים, וְאִלּוּ הָיָה הָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הָיָה מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כָּמוֹהוּ. וּמִזֶּה עוֹד שֶׁהוּא צַדִּיק* כַּאֲשֶׁר צִוָּה בַּהֲרוֹג טַף מִדְיָן, וְהֵמִית טַף הַמַּבּוּל, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא מְצַעֵר בַּטַּף וּמְמִיתָם, מִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הַמָּוֶת עִנְיָן, שֶׁיַּגִּיעוּ בּוֹ אֶל תְּמוּרַת מַה שֶּׁנִּצְטַעֲרוּ בּוֹ, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ:
___________________________
אֵין עוֹמְדִין עָלָיו – אין מבינים אותו. בַּדְּבָרִים הָרְחוֹקִים – עתידיים, פחות נצרכים. שֶׁאֵינוֹ רָאוּי וכו' − שאינו ראוי בעצמו למצב מסוים. לְהַגִּיעַ זוּלָתוֹ – לסייע לאחר. זוּלָתוֹ – אלוהים אחרים. שֶׁהוּא צַדִּיק – ה' שופט צדק.
ביאורים
520 -ב- שש הוכחות מהכתובים על קיום העולם הבא
מלבד הראיות האלו, נביא מהכתובים עוד שלוש עשרה ראיות, שיש שכר לאחר העולם הזה.
521 ראיה ראשונה – בניסיון העקידה, יצחק אבינו ידע שאברהם אביו הולך להעלות אותו לעולה. אם היה חושב שאין שכר לאחר העולם הזה, מדוע הקריב את עצמו, הרי עם מותו יסתיים הכול, שהרי אין עוד שכר ועונש, ומכאן שידע שיש שכר מעבר לעולם הזה. גם מצד ציווי הבורא מובן שברור שיש שכר אחרי העוה"ז, שאם לא כן, ברור שהציווי לא יתקבל מצד מצווים, שהרי אין זה סביר לבקש מהאדם שימסור את נפשו, אם לא מצפה לו שכר אחרי מעשה זה, ומכאן מוכח שעצם הציווי מבוסס על הידיעה שהבורא משלם לאדם על מעשיו לאחר העוה"ז.
522 וכן גם חנניה, מישאל ועזריה מסרו נפשם בשביל שלא להשתחוות לצלם, ואם אין שכר על כך לאחר המוות, כיצד מסרו עצמם, הרי לאחר שישרפו יתם הכל, השכר והעונש. וכן דניאל נכנס לגוב האריות בגלל שהתפלל לה' לאחר שהמלך ציוה שלא להתפלל, וכיצד מסר נפשו, כשאין לאחר המוות המשכיות ותקווה?
523 מכאן ניתן להסיק שהנבראים ידעו בצורה ברורה, שעולם הבא קיים, ובו מקבלים השכר על המעשים בעולם הזה, לכן היו נכונים למות בעולם הזה, כדי לזכות לקבלת השכר הטוב בעולם הבא.
524 ואם יאמר אדם, איך ניתן לומר שהשכר יהיה בעולם הבא, הרי כל הייעודים הטובים שהובטחו לעם ישראל בתורה הם דווקא בעולם הזה, כמו שרואים בפרשת "בחוקותי" ובפרשת "והיה אם שמוע"?
525 שתי תשובות בדבר, תשובה ראשונה – השכל מחייב את מציאות השכר בעוה"ב, כפי שהראנו בהוכחות לעיל, ולכן אין צורך לכתוב אותו בתורה, כי דרכה של התורה לקצר בדברים המובנים בשכל. הוכחה לכך שהתורה לא כותבת דברים המובנים בשכל, מהציווי שניתן לאדם הראשון (בראשית ב, טז-יז): "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל...", ומדוע לא נאמר שהצטווה: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב וכו'? אלא שהתורה לא כתבה ציווים אלו מפני שהם ברורים והשכל מחייב אותם, ורק הציווי שלא לאכול מעץ הדעת, שאינו דבר שכלי, אותו פרטה התורה. כך גם בעניננו, שכר העוה"ב שכלי, לכן לא פירטה התורה אותו, ואילו השכר בעולם הזה הוא דבר מחודש, ולכן התורה מאריכה בו.
526 תשובה שנייה – דרכה של התורה להרחיב את הדיבור בדברים הקרובים להיות, ולקצר בדברים רחוקים. מכיון שבזמן נתינתה עמדו לפני הכניסה לארץ ישראל, היו צריכים לדעת את תכונתה של הארץ ואת השפעת מעשיהם עליה, ומשום כך הרחיבה התורה בעניין המטר בארץ באומרה (דברים יא, י): "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וכו'...". ביחס לדברים העתידיים, עולם הבא, תחיית המתים וכו', מחמת ריחוקם לא הרחיבה התורה בהם.
527 ראיה שניה – ההוכחה החזקה ביותר ששכר המצוות בעולם הבא ולא בעולם הזה, נלמדת מחייו של משה רבנו. משה, גדול הנביאים ועובדי ה', לא קיבל את השכר הגשמי המובטח בתורה על שליחותו הגדולה. בתורה הובטח: ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש, ונתתי שלום, ופניתי אליכם, ואכלתם ישן, ואילו משה לא נהנה מכל זה, מפני שלא נכנס אל הארץ. אם זה השכר היחיד שהבטיחה התורה, כיצד משה לא נהנה ממנו? אלא ודאי השכר האמיתי של המצוות בעולם הבא, וכל הייעודים בעולם הזה הכתובים בתורה, הם רק סימן לשכר האמיתי שיגיע בעולם הבא.
528 ראיה שלישית – אליהו הנביא עשה נס לאלמנה שבא לגור בביתה, שלא יכלו הקמח והשמן שבכליה בכל תקופת הרעב (מלכים א יז), ואילו לו עצמו כשבא לביתה לא היה מזון עד שנאלץ לבקש ממנה לחם. וכן לאחר שאלישע נפטר, באו לקבור אדם לידו, וכשנגעו עצמותיו בעצמות אלישע, קם האיש לתחייה (מלכים ב יג, כ-כא). אם השכר רק בעולם הזה, כיצד אנשים שאינם ראויים קיבלו שכר בגלל הצדיק הראוי לכך? אלא מוכרחים לומר שהשכר מגיע לעולם הבא, וה' מחיה מתים או מביא מזון בעוה"ז כאשר יש תכלית מסוימת במעשים אלו.
529 ראיה רביעית – אנשי סדום מתו מיתה חמורה באש וגופרית מפני שחטאו, אם העונש רק בעולם הזה, מדוע אין אנו רואים עוד עונשים כאלו, הרי בכל דור מן הסתם קיימים אנשים החוטאים בחטאיהם של אנשי סדום? אלא שהעונש יהיה בעולם הבא.
530 ראיה חמישית – כשעם ישראל עבדו עבודה זרה, נענשו בעונש חמור, שישלוט עליהם מלך זר שיגזור גזירות נוראיות, ישבה אותם ויגלם מהארץ. והנה הגויים עובדים עבודה זרה, ואם השכר בעולם הזה, מדוע אינם נענשים בעונשים כאלו? ומכאן שעיקר הדין בעולם הבא. ראיה שישית – ה' ציווה להרוג את כל המדיינים, אפילו תינוקות קטנים, וכן הרבה תינוקות וילדים מתו בזמן המבול, ומדוע נהרגו הרי הם לא חטאו? ומכאן חייבים לומר, שלאחר המוות מחכה שכר על מצוות שעשו, ופיצוי על הסבל שסבלו בלא שחטאו.
לעילוי נשמת אברהם בן ג'ני ז"ל
עבודת ה' לחופש
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד אמונה?
איך עושים קידוש?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מבוא לסדרת פתחי אמונה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
