ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
קושי ההבחנה בדברים דקים
319 אָמַר יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל. אָמָר הַמְחַבֵּר, הוֹדִיעָנוּ אֱלֹהֵינוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי עֲבוֹדוֹת הָאָדָם אוֹתוֹ כְּשֶׁהֵם רַבִּים* נִקְרְאוּ זְכֻיּוֹת, וְשֶׁהַמְרוֹתָיו* כְּשֶׁיִּרְבּוּ נִקְרְאוּ חוֹבוֹת, וְכִי הַכֹּל שָׁמוּר אֶצְלוֹ עַל כָּל עֲבָדָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לב, יט): גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, וְנֶאֱמַר עוֹד (איוב לד, כא): כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ וגו'. וְכִי הֵם* פְּעָלִים יִפְעֲלוּ בַּנְּפָשׁוֹת וִישִׂימוּם זְכוּת אוֹ מְטֻנָּפוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר מֵעֲווֹנוֹת, וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ (ויקרא ה, א, ועוד), וְנָשָׂא חֶטְאוֹ (שם כד, טו), וְאֶל עֲוֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ (הושע ד, ח), הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָה בָהּ (במדבר טו, לא). 320 וְאִם* יֵעָלֵם זֶה מִבְּנֵי אָדָם וְלֹא הִתְבָּרֵר אֶצְלָם, הוּא גָּלוּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וגו'. וְהֵבִיא עַל כָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְקִבַּלְנוּם. 321 וְכַאֲשֶׁר הִתְקַיֵּם* לָנוּ זֶה, הִתְעַסַּקְתִּי בְּעִיּוּן בָּעִנְיָן הַזֶּה כַּאֲשֶׁר קִדַּמְתִי, וְרָאִיתִי בַּנִּמְצָאוֹת* מְלָאכוֹת דַּקּוֹת נֶעֱלָמוֹת מֵרַבִּים מִבְּנֵי אָדָם, וִידַמּוּ טוֹבֵיהֶם לְרָעֵיהֶם*, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ אֶל הֶחָכָם מֵהֶם, וְיַכִּיר מַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּינוֹתָם. וּמֵהֶם מְלֶאכֶת הָרִצּוּי*, תִּרְאֶה הַפֶּתִי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ בָּקִי בָּהּ, מְדַמֶּה הַדִּינָר הַטּוֹב לָרַע, עַד שֶׁיַּבְדִּילֵם הַמְרַצֶּה. וּמֵהֶם מְלֶאכֶת הָרְפוּאוֹת, תִּרְאֶה הַפְּתָאיִם מְבַקְשִׁים דְּפִיקַת הַגִּידִים, וְלֹא יֵדְעוּ מֵהִפָּשְׁטָם וְהִקָּבְצָם, מָה הָאֵיכוּת הַגּוֹבֶרֶת עַל הַגּוּף, וְיֵדְעָם הָרוֹפֵא הַבָּקִיא. וּמִזֶּה חָכְמַת הַקְּיָאפָה*, אֲשֶׁר הֵם מַבִּיטִים בְּקַוֵּי הַפָּנִים וְהָרַגְלַיִם, וּמַבְדִּילִים בֵּין אִישׁ לְאִישׁ, בְּמַה שֶּׁהוּא נֶעֱלָם מִזּוּלָת, מִמִּי שֶׁאֵין זֹאת מְלַאכְתּוֹ. וְכֵן בִּמְלֶאכֶת הַפְּנִינִים מֵאֹדֶם וּמִפִּטְדָּה וּבְדוֹלַח וְזוּלָתָם, לֹא יַכִּירֵם כִּי אִם הַבָּקִי. וְהַכְּלָל כָּל מְלָאכָה דַּקָּה, הַרְבֵּה מִמּוּמֶיהָ יֵעָלְמוּ מִן הַפְּתָאיִם וְיֵרָאוּ לַחֲכָמִים. 322 וְכַאֲשֶׁר מָצָאתִי אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַמְּלָאכוּתִיִּים כַּאֲשֶׁר סִפַּרְתִּי, הוֹסַפְתִּי לְהַחֲזִיק בְּמוּמֵי הַנְּפָשׁוֹת הָעֲווֹנוֹת וְהָאֲשָׁמִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נִרְאִים לִבְנֵי אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין חוּשָׁם מְשַׁעֵר בָּם. וְהֵם נִגְלִים לְעוֹשֵׂיהֶם, כִּי הוּא בְּרָאָם, וְהֵחֵל אוֹתָם, 323 וְהוּא שֶׁהַנֶּפֶשׁ עֶצֶם שִׂכְלִי זַךְ יוֹתֵר זַךְ מֵעֶצֶם הַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַּלִּים, וַאֲנַחְנוּ אֵין אָנוּ רוֹאִים אוֹתָהּ בְּחוּשֵׁנוּ, וְאֵיךְ יִתְבָּאֵר לָנוּ מַה שֶּׁפּוֹעֵל בְּעַצְמָהּ וּמַעֲכִיר אוֹתָהּ? אַךְ הוּא מְבֹאָר לְבוֹרְאָהּ וּבוֹרֵא הַגַּלְגַּל, וְעַל כֵּן יָשִׂים הַשָּׁמַיִם וְהַכּוֹכָבִים דּוֹמִים לָהּ בָּעִנְיָן הַזֶּה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (איוב כה, ה): וְכוֹכָבִים לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו, וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו (שם טו, טו).
________________________
כְּשֶׁהֵם רַבִּים − כשמרבה לעשותם. וְשֶׁהַמְרוֹתָיו − חטאיו. הֵם − המצוות והעבֵרות. וְאִם − וגם אם. הִתְקַיֵּם − התברר. בַּנִּמְצָאוֹת − בענייני העולם. וִידַמּוּ טוֹבֵיהֶם לְרָעֵיהֶם − קשה להבחין בין פעולה טובה לרעה. הָרִצּוּי − חלפנות מטבעות. הַקְּיָאפָה – חכמת הפרצוף או קריאה בכף היד.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
58 - מאמר רביעי חלק י"א
59 - מאמר חמישי חלק א
60 - מאמר חמישי חלק ב'
טען עוד
ביאורים
319 המאמר החמישי – בזכויות ובחובות
כל מעשי האדם שמורים אצל הקב"ה, והוא מביא את האדם למשפט עליהם, כמו שנאמר (ירמיה לב, יט): "גדול העצה ורב העלילה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו, וכפרי מעלליו", וכן נאמר באיוב (לד, כא): "כי עיניו על דרכי איש, וכל צעדיו יראה". המעשים הללו נרשמים ונחקקים באדם, כאשר הוא עושה מצוות, נשמתו מזדככת, וכאשר הוא עושה עבירות, נשמתו נעכרת, וכן נאמר בתורה (ויקרא ה', א' ועוד): "ונשא עוונו", "ונשא חטאו" (ויקרא כד, טו), "ואל עוונם ישאו נפשו" (הושע ד, ח), "הנפש ההיא עוונה בה" (במדבר טו, לא).
320 ואף שבני האדם אינם רואים את ההשפעה של העבירות והמצוות על נפש האדם, אצל הקב"ה הדבר גלוי, כמו שאמר ירמיה הנביא (ירמיה יז, י): "אני ה' בוחן לב חוקר כליות, ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו". לאחר שקבלנו זאת מפי הנביאים, ניתן לאמת זאת גם על ידי חקירה שכלית.
321 כדי להבין מדוע אין האדם מבחין בהשפעת המצוות והעבירות על הנפש, יש להתבונן בטבע בני האדם. רוב האנשים אינם מסוגלים לראות דברים דקים ועדינים בתחומים בהם אינם מבינים, ואילו מומחה באותו נושא, אודות לניסיונו וכשרונו בתחום, מבחין בהם. למשל, רוב האנשים אינם יכולים להבדיל בין מטבע מזויף למטבע אמיתי, ואילו מומחה מגלה את זיוף הכסף. וכן ברפואה, אנשים פשוטים לא מבחינים בין מחלות שונות, ואילו רופא מומחה שלמד שנים רבות יוכל לאבחן באיזו מחלה האדם חלה. כך גם באבנים יקרות, המומחה מבדיל בין אבן יקרה לבין סתם אבן נוצצת, ובערכן של האבנים השונות. הכלל הוא: ככל שהדבר עדין יותר, צריך מומחיות גדולה יותר על מנת לבחון אותו.
322 עכשיו נבין, כי בני האדם אינם יכולים לראות את הזכּוּת של המצוות והעכירות של העבירות, כי זה דבר עדין ודק, שאין חושי האדם קולטים, רק הקב"ה, יוצר האדם, אשר ציווה על המצוות ואסר את העבירות, יכול לראות את ההשפעה שלהן על האדם.
323 נפש האדם רוחנית מאד, היא זכּה יותר מהגלגלים, שהם החומר הזך ביותר בעולם (עיין הקדמה – גלגלים), לכן אין אנו יכולים להבחין בהשפעת המצוות והעבירות ובשינויים שהם מחוללים, בדבר זה יכול להבחין רק מי שברא את הנפש. הנפש כה זכּה ועדינה, עד שנמשלה לשמים (איוב כה, ה): "וכוכבים לא זכו בעיניו", "ושמים לא זכו בעיניו" (איוב טו, טו).
לב הדברים
'הַכְּלָל כָּל מְלָאכָה דַּקָּה, הַרְבֵּה מִמּוּמֶיהָ יֵעָלְמוּ מִן הַפְּתָאיִם וְיֵרָאוּ לַחֲכָמִים'
בכלל מהותי זה ישנן שתי נקודות: הראשונה – בעניינים הדקים קשה להבחין. אם לא למדת מלאכה או נושא מסוים, לא תמיד תוכל לשים לב להבדלים הקיימים בין פרטיה. אך יש להדגיש עוד נקודה בדברי רס"ג – מה ש'נעלם' בדרך כלל אלה ה'מומים'. כלומר, נטייתנו היא לעגל פינות ולא לדקדק. אדם הסובל מקוצר ראייה ואינו יודע זאת, אינו נזהר בכל צעד, אלא להיפך. הוא הולך בחופשיות, בבית וברחוב, ואינו מבין שכל עת עלול הוא להיתקל ולהיפצע. היעדר ההבנה במלאכה או בעניין מסוים אינו גורם לנו בדרך כלל להישמר ולחשוב פעמיים אלא להיפך, אנו חושבים ובטוחים שהמציאות היא אכן כמו שאנו תופסים אותה. הפתי שאינו בקי בהבדל בין המטבע האמִתי למזויף – בטוח כי שניהם אמִתיים. כמו כן אין הוא יודע להבחין כי האבן שלפניו אינה אבן חן אמִתית אלא חיקוי מוצלח. כך הדין במעשים הנוגעים לנפשנו אנו. אין אנו מבינים כמה משפיע כל מעשה ממעשינו על הנפש. אומנם לו היה המצב גורם שנחשוש וניזהר בכל מעשה – בסופו של דבר יצאנו ברווח. אך אין זה כך – חוסר ידיעה והבנה רק גורם לנו לעשות מעשים שמשפיעים בצורה שלילית על הנפש, מעשים שמעכירים ומכתימים אותה. מתוך ידיעת קוצר ראייתנו זו, מלמד אותנו הקב"ה מהם המעשים הפוגמים בנפש, ועלינו להיות קשובים לגילוי דעתו של הקב"ה ולנהוג במצוותיו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
