בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אמונות ודעות
לחץ להקדשת שיעור זה
ט' ניסן התשע"ו

מאמר שביעי חלק א'

undefined

בשביל הנשמה

ט' ניסן התשע"ו
5 דק' קריאה
הַמַּאֲמָר הַשְּׁבִיעִי - בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְהוּא הַנִּכְבָּד שֶׁבְּמוֹעֲדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְעָדָם הַבּוֹרֵא בָּם בְּעֵת הַיְשׁוּעָה:

הדעות על תחיית המתים
422 אָמַר יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל, אָמַר הַמְחַבֵּר. יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה הָאֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַמְאַמֵּת דְּבָרָיו*, הַצַּדִּיק בְּמוֹעֲדוֹ. וְאַחֲרֵי כֵן אֹמַר, שֶׁמָּצָאתִי הֲמוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה יְחַיֶּה מֵתֵיהֶם בְּעֵת הַגְּאֻלָּה. וּמְצָאתִים שֶׁמְּפָרְשִׁים כָּל פָּרָשָׁה שֶׁיֵּשׁ בַּסְּפָרִים, שֶׁנִּרְאֶה מִמֶּנָּה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַיְשׁוּעָה, כִּפְשׁוּטָהּ, וְעוֹזְרִים זֶה בִּדְבָרִים מְקֻבָּלִים* כּוֹלְלִים פֵּרוּשֵׁי הַמִּין הַהוּא*. 423 וּמָצָאתִי אֲנָשִׁים מְעַטִּים מִן הָאֻמָּה, שֶׁאֵינָם מוֹדִים שֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּעֵת הַגְּאֻלָּה, וְאוֹמְרִים שֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּעֵת הַיְצִיאָה אֶל הָעוֹלָם הַבָּא, וְסוֹמְכִים בָּזֶה עַל שִׁבּוּשׁ חַלָּשׁ, קְצָתוֹ שְׁמַעְתִּיו מֵהֶם, קְצָתוֹ רְאִיתִיו לָהֶם בְּאֶפְשָׁר. 424 וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה חוֹבָה לְכָל צַדִּיק שֶׁיַּעֲלֶה בְּלִבּוֹ תְּחִלָּה הַדָּבָר הַנִּרְצֶה וְיִדְחֶה מֵעָלָיו הַדְּבָרִים הַהֲפוּכִים, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַכָּתוּב (משלי י, לב): שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן, וְעָלָיו עוֹד לְהוֹדִיעַ לָאֻמָּה וּלְהַקְרִיבוֹ לַהֲבָנָתָם, וְשֶׁיְּשִׁיבֶנָּה מִדִּבְרֵי הַפְּתָאיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עוֹד (שם כא): שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ. 425 הָיָה רָאוּי בַּעֲבוּר בַּקָּשָׁתִי הַצֶּדֶק, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגַּעְתִּי אֵלָיו, שֶׁאַשְׁגִּיחַ עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וְדִקְדּוּקוֹ הַשְׁגָּחָה רַבָּה, עַד שֶׁיַּעֲלֶה לִי תְּחִלָּה הַדָּבָר הַמְבֹאָר בְּתַכְלִית מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. וְאַחַר כֵּן אֶכְתְּבֵהוּ לְאֻמָּתֵנוּ לִהְיוֹת לָהּ מְיַשֵּׁר*, תֵּעָזֵר בּוֹ עַל עֲבוֹדַת אֶלֹהֵינוּ, וְעַל סֵבֶל מַה שֶּׁהוּא בּוֹ מִן הַגָּלוּת. וְנָהַגְתִּי בּוֹ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה בּוֹ הַבּוֹרֵא לְצַוּוֹת בְּסֵבֶל, בְּאָמְרוֹ (ישעיה לה, ג-ד): חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם וגו'. 426 וְכַאֲשֶׁר הִסְתַּכַּלְתִּי בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּאֵר לִי הֲיֵשׁ עַל מַה שֶּׁסּוֹבְרִים הֶהָמוֹן מִתְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַגְּאֻלָּה טַעֲנָה*, וְעִיַּנְתִּי בָּעִנְיָן וּמָצָאתִי, שֶׁהַמּוֹצָאִים* אֲשֶׁר יַעֲלוּ תְּחִלָּה בָּרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר יֵצְאוּ מֵהֶם מַשְׂכֵּי הַטַּעֲנָה* עַל זֶה, אַרְבָּעָה, אֵין לָהֶם חֲמִישִׁי. וְרָאִיתִי כָּל שִׁבּוּשׁ שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹ חָשַׁבְתִּי בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה טַעֲנָה עַל הָאֱמוּנָה הַזֹּאת, וְעָמַדְתִּי עַל שֶׁבֶר הַכֹּל* וּבִטּוּלוֹ וְהֶפְסֵדוֹ, וְאָז הִתְקַיְּמָה הָאֱמוּנָה הַזֹּאת בִּרְאָיוֹת, מִן הַשְּׁלֹשָׁה עִנְיָנִים אֲשֶׁר מֵהֶם יִמְשְׁכוּ הַמַּאֲמִינִים רְאָיוֹתָם.

המודה בבריאת יש מאין מודה בתחיית המתים
427 וְהַמּוֹצָאִים הָאַרְבָּעָה אֲשֶׁר חָקַרְתִּי עֲלֵיהֶם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ עַל הָאֱמוּנָה הַזֹּאת בָּהֶם תְּשׁוּבָה*, הֵם מוֹצָא הַטֶּבַע, וְהַשֵּׂכֶל, וְהַכָּתוּב וְהַקַּבָּלָה*. וְהַחִלּוֹתִי מִן הַטֶּבַע, מִפְּנֵי שֶׁקְּדִימָתוֹ קְדִימָה עַצְמִית. וְאָמַרְתִּי אוּלַי יִתְחַיֵּב הִמָּנַע הַהוֹדָאָה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים מִפְּנֵי הִמָּנַע הַטֶּבַע לַעֲשׂוֹת זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין כְּמוֹ שֶׁגְּדֵלִים בַּעֲלֵי חַיִּים בַּטֶּבַע וְשָׁבִים קְצָתָם בַּטֶּבַע, יִחְיוּ גַּם כֵּן אַחֲרֵי הַמָּוֶת בַּטֶּבַע. 428 כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת הַנֶּחְשֶׁבֶת, מְצָאתִיהָ שֶׁאֵין נִתְלִים בָּהּ כִּי אִם הָאוֹמְרִים בַּקַּדְמוּת אוֹ בַּשְּׁנַיִם*, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִתָּכֵן אֶצְלָם שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ הַמִּנְהָגִים הַנְּהוּגִים* הַנּוֹדָעִים. אֲבָל הַמְיֻחָדִים, שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַבּוֹרֵא מְשַׁנֶּה מִנְהֲגֵי הַטֶּבַע וִישִׂימֵם בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִמָּנַע מֵהוֹדוֹת בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים מִצַּד הַטֶּבַע, שֶׁכֻּלָּם מוֹדִים שֶׁשָּׁלַח אֲלֵיהֶם נְבִיאָיו וּבְיָדָם אוֹתוֹת מְלֵאוֹת, וְגָדוֹל מִזֶּה בִּרְאוֹתוֹ הַיְסוֹדוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא מִדָּבָר*. 429 וְיִהְיֶה בֵּאוּר הַמַּאֲמָר הַזֶּה, שֶׁמִּי שֶׁמַּרְחִיק תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַיְשׁוּעָה מִפְּנֵי שֶׁהַטֶּבַע לֹא יַעֲשֶׂה זֶה, יִתְחַיֵּב לְהַרְחִיק לְעֻמָּתוֹ הֲפוֹךְ הַמַּטֶּה תַּנִּין, וְהַמַּיִם דָּם, וַעֲמוֹד מֵי הַיָּם וְהִקָּפְאָם, וְעִכּוּב הַתְּנוּעָה הַגְּדוֹלָה הַמִּזְרָחִית עַד שֶׁאָרַךְ בָּהּ עֲמִידַת הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ, וּשְׁאָר הָאוֹתוֹת הַבְּהִירוֹת אֲשֶׁר זָכְרוּ הַסְּפָרִים שֶׁהַבּוֹרֵא עֲשָׂאָם עַל יְדֵי נְבִיאָיו, עַד שֶׁיְּכַחֵשׁ הָאוֹמֵר זֶה בְּכָל הַנִּסִּים. וְיִתְחַיֵּב עוֹד לְהַרְחִיק בְּרִיאַת דָּבָר לֹא מִדָּבָר*, עַד שֶׁיִּכְפֹּר בַּבּוֹרֵא וְיֵצֵא מִכְּלַל הַמַּאֲמִינִים. וּתְחִיַּת הַמֵּתִים אֵצֶל הָעִיּוּן הַשָּׁלֵם, יוֹתֵר קַל וְיוֹתֵר קָרוֹב מִבְּרִיאַת דָּבָר לֹא מִדָּבָר. 430 וּכְבָר הִתְבָּאֵר כִּי מִי שֶׁיּוֹדֶה שֶׁהַבּוֹרֵא הִתְחִיל הַנִּמְצָאוֹת לֹא מִדָּבָר, וְאִמֵּץ נְבִיאָיו בְּאוֹתוֹת מְלֵאוֹת, לֹא יוּכַל לְהַרְחִיק תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְלֹא לְהִתָּלוֹת לִטְעֹן בַּטֶּבַע, כָּל שֶׁכֵּן עִם הוֹדָאָתוֹ שֶׁהָאִשָּׁה הַשּׁוּנַמִּית הֶחֱיָה הַבּוֹרֵא בְּנָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאֵין סָפֵק בָּזֶה אֵצֶל עַמֵּנוּ.
___________________________
הַמְאַמֵּת דְּבָרָיו – המקיים הבטחתו. מְקֻבָּלִים – מדברי חז"ל. הַמִּין הַהוּא – עניין תחיית המתים. מְיַשֵּׁר – מדריך לדרך ישרה. טַעֲנָה – קושייה, דחייה. הַמּוֹצָאִים – התחומים שמהם אפשר להביא ראיות לעניין. הַטַּעֲנָה – הדחייה לאמונה בתחיית המתים. שֶׁבֶר הַכֹּל וכו' – כל הטענות נמצאו מוטעות. תְּשׁוּבָה – קושייה, דחייה. וְהַכָּתוּב וְהַקַּבָּלָה – תורה שבכתב ותורה שבעל פה. בַּשְּׁנַיִם – שניות באלוהות. הַמִּנְהָגִים הַנְּהוּגִים – חוקי הטבע. הַיְסוֹדוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא מִדָּבָר – העולם נברא יש מאין. דָּבָר לֹא מִדָּבָר – יש מאין.


ביאורים
421 מאמר שביעי – תחיית המתים
תחיית המתים תתקיים בעולם הזה
422 בקרב המאמינים בעם ישראל בתחיית המתים ניתן להבחין בכמה קבוצות, יש המאמינים שהקב"ה יחיה את המתים בזמן הגאולה לאחר ביאת המשיח. הם מפרשים כל פרשה שמופיעה בה תחיית המתים כפשוטה, דהיינו, הקב"ה יקים את המתים לתחייה, בניגוד לדעה המסבירה את הפסוקים הללו בתור משל לעושר או לניצחון במלחמות.
423 קבוצה אחרת אינה מאמינה שתחיית המתים תתממש בעולם הזה. לדעתם הבורא ית' יחיה את המתים לעולם הבא. חלק מראיותיהם שיובאו להלן נאמרו על ידם, וחלקן לא נאמרו על ידם, אך אלו טענות שיכולות לסייע להם, ובמאמר זה נשיב על הראיות.
424 אחת מחובות הצדיק היא בירור האמת ודחיית השקר, כמו שנאמר (משלי י, לב): "שפתי צדיק ידעון רצון ופי רשעים תהפוכות". לאחר שנתבררה לו האמת, חובתו להודיע אותה לעם ישראל, לקרבה להבנתם ולהשיב על קושיות המתכחשים לה, כמו שנאמר (שם כא): "שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר לב ימותו".
425 רס"ג, בענוותנותו, מעיד על עצמו, שעל אף רצונו להגיע אל הצִדקות, עדיין לא הגיע אליה, ומכל מקום חלה עליו החובה לברר את הדברים ולכותבם בספר, כדי להורות לעם ישראל את האמת. אם יצליח בכך, הספר יעזור לישראל להתמודד עם הדעות השקריות ועם השהייה הארוכה בגלות, כמו שנאמר (ישעיה לה, ג-ד): "חזקו ידים רפות וברכיים כושלות אמצו, אמרו לנמהרי לב חזקו אל תראו הנה אלהיכם...".
426 כדי לבדוק את אמיתות הדעה הרווחת בישראל, שתחיית המתים תהיה בעולם הזה בזמן הגאולה, נבחן אותה בארבעה אופנים, ובכך נקיף את כל הטענות שניתן לטעון כנגד אמונה זו. בעזרת ה', נראה שאין שום טענה כנגד אמונה זו, ושיש לה, שלוש ראיות..
427 ארבעת האופנים בהם נבחן את האמונה שתחיית המתים תהיה בעולם הזה בזמן הגאולה, הם: הטבע, השכל, הכתוב והקבלה. הבחינה הראשונה - הטבע. אנו מתחילים לבחון מתוך התבוננות בטבע העולם, משום שהוא הבסיסי ביותר.
יש טוענים שלא מצאנו תחיית המתים בטבע, כי בטבע כל הדברים גדלים עד שיא מסוים ולאחר מכן מגיעים לסיומם, ולא מצאנו שדבר שסיים את מעגל הקיום חוזר להתקיים, ומשום כך רצו לומר, שאנשים שמתו לא יקומו לתחייה.
428 הטוענים טענה זו מאמינים שהעולם קדמון או שהוא נברא על ידי שני בוראים, ולכן הם סוברים, שלא יכול להיות שום שינוי בטבע. לדעתם, מה שהיה הוא שיהיה וכך ימשיך להיות. אבל עם ישראל, המאמינים שה' ברא את הטבע וסידר אותו על פי רצונו, מאמינים שבכוחו לשנות אותו, ולכן אין מניעה שיחיה את המתים, אף שזה בניגוד לטבע שבפנינו היום.
429 מי שאינו מאמין שתחיית המתים תהיה בעולם הזה בגלל הטענה שלא ראינו כעין זה בטבע, לא יוכל להאמין גם בהפיכת המטה לתנין, המים לדם, קריעת ים סוף עמידת השמש בימי יהושע ובכל הניסים שבספרי הנביאים, עד שלבסוף יכחיש את בריאת העולם יש מאין, וממילא יכפור גם במציאות הבורא.
430 אם כן מבואר שהמאמין שה' ברא את העולם יש מאין ושהוא שלח ביד הנביאים אותות המשנים את הטבע, לא יטען שתחיית המתים איננה הגיונית מפני שהיא נגד הטבע, שהרי תחיית המתים היא נס פשוט יותר מבריאת העולם. ועוד, המאמין בניסים הכתובים בספרי הנביאים יודע שכבר הייתה תחיית המתים בעבר, שהרי אלישע הנביא החיה את בנה של האישה השונמית (מלכים ב פרק ד), ואף מת שנגע בעצמותיו קם לתחיה (שם פרק יג וראה גם ביחס לאליהו במלכים א יז, יז ובמפרשים שם, האם הילד מת ממש או חלה והיה קרוב למות) אם כן, זו מציאות שהתרחשה כבר.

לעילוי נשמת שמחה בת נבתי ע"ה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il