^ 1.בספר אגרא דפרקא לרבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, באות קכו הביא בשם רבי מנחם מנדלי מרימינוב דברים מבהילים בהשפעת איסורי הגזל וחוסר הגינות במסחר: 'על מה שהוא מן התימא שאנחנו רואין כמה פעמים, הילדים בקטנותם הולכים לבית רבם ומתמידים בלמוד תורתם, ומתפללים בכוונה ועונים איש"ר ואמן, ומיישרים אורחותם, ואח"כ כשמתגדלים מתהפכים ח"ו במדות גרועות ומבטלים התורה והתפלה וכיוצא, ומאין יתהווה זה. הרי התורה שלמדו בקטנותם, והוא הבל שאין בו חטא היה מהראוי שתעמוד למשען להם ויוסיפו אומץ בנפשותם, כי מצוה גוררת מצוה?
ואמר הוא ז"ל שהוא על שאבותיהם האכילו אותם ממון גזל שסיגלו ע"י מו"מ (משא ומתן) שאינו באמונה ונתפטמו באיסורים, ושב להם לבשר מבשרם, ועי"ז נולדים תאות ומדות גרועות'.

ובספר החינוך מצוה תכט במצות 'לא תביא תועבה אל ביתך' כתב: 'ומן הנכלל במצוה זו, שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו האל בצדק, ממון אחר שהוא של גזל או חמס, או מרבית או מכל דבר מכוער, שכל זה בכלל משמשי עבודה זרה הוא, שיצר לב האדם רע חומד אותו ומביאו אל הבית, והיצר הרע נקרא בשם עבודה זרה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה שבו נאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב בענין עבודה זרה, יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו וגו'. ובממונות כאלו שזכרנו ובמשמשי עבודה זרה על כולן נאמר והיית חרם כמוהו. כלומר שכל הנדבק עמו הוא חרם, שאין ברכת האל מצויה בו ואבד וכלה, וכענין שיאמרו זכרונם לברכה שפרוטה של רבית מכלה כמה אוצרות של ממון, שבא זה ומאבד את זה'.
^ 2.חיוב תשלום המס כבר נכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז סי מט ובשו"ת יחוה דעת ח"ה סי’ סד וכן פסק מספר פעמים הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
בסיס החיוב הינו מכח השו"ע בסי' קסג סעי' א: 'כופין בני העיר זה את זה, לעשות חומה, דלתים ובריח לעיר... הגה: וה"ה לכל צרכי העיר... כל הדרים בעיר חייבים ליתן לזה'. פרט לחיוב מכח דינא דמלכותא, כפי שפסק השולחן ערוך בסי' שסט. אומנם חיוב זה הינו בין מספק השרות (במקרה שלנו – התובע) ובין המדינה, ואין הדבר נוגע כלל למקבל השרות (במקרה שלנו – הנתבע).
^ 3.אומנם קיי"ל שאין אונאה בשכירות פועלים כמבואר בשו"ע שם סעי' לג וז"ל: 'השוכר את חבירו לעשות עמו, בין בקרקע בין במטלטלין, אין לו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם אונאה'. נחלקו רבותינו ביסוד דין זה האם משום שעבד הוקש לקרקע שאין בה אונאה, ואף עבד עברי בכלל וה"ה פועלים. או דילמא משום שבפרשה כתיב ממכר, ושכירות לאו ממכר היא. ונפק"מ בפועל קבלן דלא דמי לעבד מפני שאין זמנו משועבד, ומאידך אין לעבודתו שם ממכר.