ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וּרְאָיָה בְּרוּרָה לָזֶה שֶׁלֶּחֶם הָעֹנִי מִצַּד עַצְמוֹ הוּא הַחֵרוּת וְהַגְּאֻלָּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם הַגְּאֻלָּה בְּעוֹדָם בְּמִצְרַיִם אָכְלוּ בַּלַּיְלָה הַזֶּה מַצּוֹת, כְּדִכְתִיב (במדבר ט, יא): עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלֻהוּ, שֶׁמִּזֶּה תִּלְמֹד וְתֵדַע כִּי לֶחֶם מִצַּד עַצְמוֹ הוּא רָאוּי לְחֵרוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין דְּבָרִים לִהְיוֹת נִמְשָׁכִין אַחַר הַחֵרוּת, 1 שֶׁעַל יָדוֹ יִזְכּוּ לִגְאֻלָּה. כִּי שְׁלשָׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּהַבְטָחַת אַבְרָהָם (בראשית טו, יג-יד): כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. הֲרֵי שְׁלשָׁה דְבָרִים: הָאֶחָד, שֶׁיִּהְיוּ מְשַׁעְבְּדִין אֶת יִשְׂרָאֵל. הַשֵּׁנִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחַ אוֹתָם לָדוּן אֶת מִצְרַיִם. הַשְּׁלִישִׁי, לִהְיוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם. לְכָךְ עָשׂוּ זֵכֶר בַּמָּרוֹר, עַל הַשִּׁעְבּוּד, וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם (שמות א, יד). וּכְנֶגֶד: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, וְזֶהוּ מַכּוֹת בְּכוֹרוֹת שֶׁהוּא גְּמַר מַכּוֹת מִצְרַיִם, וּרְמוּזָה הַמַּכָּה בְּמִלַּת: דָּן אָנֹכִי. הַדָּלֶ"ת מִן דָּן רֶמֶז דָּם, רֵאשִׁית הַמַּכּוֹת. הַנּוּ"ן מִן דָּן הוּא נֶגַע, וְהִיא שְׁקוּלָה נֶגֶד כָּל הַמַּכּוֹת. וְלָזֶה עָשׂוּ זֵכֶר בַּלַּיְלָה הַזֶּה פֶּסַח שֶׁאָכְלוּ, כִּי שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וַאֲכִילָתוֹ בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּהֲרֹג בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְיִפְסַח עַל בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל. וּבְמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת בֹּא (פרשה טו, יב): וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל (שמות יב, ו), אַתֶּם שׁוֹחֲטִים אֶת הַפְּסָחִים, וַאֲנִי שׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹרוֹת, כְּדִלְעֵיל. וְהַהוֹצָאָה, דִּכְתִיב: וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל, הָרֶמֶז עָלָיו הַמַּצָּה שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בַּלַּיְלָה, שֶׁהַמַּצָּה הִיא זֵכֶר לְחֵרוּת. וּלְפִיכָךְ צִוָּה לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים בַּלַּיְלָה הַזֶּה, כִּי אֵלּוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. כִּי מִצַּד שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם וְהָיוּ בְּעַבְדוּת גָּדוֹל רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ נִגְאָלִים, וּמִי שֶׁשִּׁעְבֵּד אוֹתָם רָאוּי לְעֹנֶשׁ. וְזֶהוּ: פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר שֶׁנֶּאֱכָלִים כְּאֶחָד. אָמְנָם לְקַמָּן אֵצֶל פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר יִתְבָּאֵר זֶה עוֹד בְּעִנְיָן אַחֵר. אָמְנָם עַל כָּל פָּנִים בְּלֵיל הַיְצִיאָה אָכְלוּ מַצָּה, מִפְּנֵי שֶׁעַל יָדָהּ יִקְנוּ הַחֵרוּת.
המצה נאכלת בחיפזון המורה על הגאולה
וְהָרַמְבָּ"ן תֵּרֵץ: כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ הוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁיִּהְיוּ יוֹצְאִים בְּחִפָּזוֹן וְלֹא יִתְחַמֵּץ הָעִסָּה, לְכָךְ צִוָּה קֹדֶם שֶׁיָּצְאוּ עַל מִצְוַת מַצָּה. אֲבָל עִקַּר הַפֵּרוּשׁ: כִּי מִצְוַת מַצָּה הִיא בְּעַצְמָהּ זֵכֶר לְחֵרוּת, וּלְפִיכָךְ אָכְלוּ מַצָּה בַּלַּיְלָה קֹדֶם שֶׁיָּצְאוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיאָם בְּחִפָּזוֹן שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ מִן הַטַּעַם אֲשֶׁר נִתְבָּאֵר, וְהִיא חָכְמָה נִפְלָאָה. וְעוֹד יִתְבָּאֵר לְךָ דָּבָר זֶה בְּמַאֲמַר מַצָּה זוֹ. וְכֵן רָאוּי לִהְיוֹת עוֹשֶׂה כָּל עִנְיַן הַמַּצָּה כְּדֶרֶךְ הֶעָנִי.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
32 - לימוד שבועי באמונה יא-יז תמוז תשע"ו
33 - גבורות השם פרק נ"א חלק ד'
34 - גבורות השם פרק נ"ב חלק א'
טען עוד
הרמב"ן הסביר את ציווי אכילת המצה עוד בהיותם במצרים באופן אחר. הוא מבאר שנצטוו לאכול מצה בלילה על שם העתיד, כי גלוי וידוע לפני הבורא שיצאו בחפזון ולא תתחמץ העיסה, לכן ציווה על אכילת מצות כבר בלילה שלפני יציאתם ממצרים. אבל עיקר הפירוש הוא כמו שאמרנו, שהמצה עצמה זכר לחירות, לכן אכלו מצות קודם ליציאתם. הקב"ה הוציאם בחפזון ולא יכלו להתמהמה ולכן לא הספיק בצקם להחמיץ מהטעם שבארנו למעלה, והיא חכמה נפלאה, ועוד יתבאר דבר זה בביאור מצה זו. וכך ראוי לעשות כל עניני המצה כדרך העני.
ביאורים
בימים הקודמים למדנו שבשונה מהמרור, המצה היא זכר לגאולה ולא לשעבוד. היא מסמלת את העצמיות ואת הפשטות. גם החיפזון מבטא עניינים אלו. החיפזון מביא למפגש עם העצמיות, בלי תוספות. וכן לגבי הפשטות – הפשטות העליונה פועלת בחיפזון, באופן פשוט ומיידי, בלי סיבוכים ותהליכים.
על פי דברים אלו מתבררת תמיהה שעליה התעכבו מפרשים רבים. הרי מצד אחד בפסוקים מבואר כי המצה היא זכר ללחץ של המצריים על בני ישראל לצאת ממצרים, כשבידם אין אוכל מוכן: "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" [דברים טז, ג]. היינו, שהמצוות הן זכר למה שקרה לעם ישראל אחרי מכת בכורות: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹֽרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָֽכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹֽא עָשׂוּ לָהֶֽם" [שמות יב, לט]. ואולם מצד שני, אנו מוצאים במפורש בפסוקים כי כבר בא' בניסן, שבועיים לפני היציאה ממצרים, הצטוו עם ישראל לאכול מצות עם קרבן הפסח, בתחילת הלילה, הרבה לפני מכת בכורות והלחץ שבעקבותיה: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים... וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ... שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ ..." [שמות יב, ב-טו]. קשה אם-כן: מדוע הפסוק תולה את המצה בלחץ שהגיע אלינו אחרי מכת בכורות?
לפי מה שלמדנו נוכל להבין את עומק הנימוק של החיפזון: לא לחינם עם ישראל לא הספיקו להכין חמץ. הם היו באמצע הגאולה ממצרים, ומצות וחיפזון מתאימים באופן מהותי לזמן של גאולה. המצה שייכת לגאולתיות (ולכן גם קדם ציוויה מראש), כמו שהחיפזון מתאים למפגש גאולי עם העצמיות שלנו ועם הפשטות העליונה.
הרחבות
כל זמן מאיר בתכונתו
כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ הוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁיִּהְיוּ יוֹצְאִים בְּחִפָּזוֹן וְלֹא יִתְחַמֵּץ הָעִסָּה, לְכָךְ צִוָּה קֹדֶם שֶׁיָּצְאוּ עַל מִצְוַת מַצָּה. את העובדה שאכילת מצה יכולה להיות גם על שם העתיד, ולא רק כזכר למה שהיה בעבר, אנו מוצאים לא רק בסמוך ליציאת מצרים אלא עוד בזמן האבות. התורה מספרת על כך שלוט אירח את המלאכים ואפה להם מצות: "וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" [בראשית יט, ג]. רש"י במקום מפרש: "ומצות אפה – פסח היה ".
הרמח"ל בספרו דרך השם כותב: "יש עוד עניינים-פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי עניינו. ושורש כולם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר אור מעין האור הראשון " [חלק רביעי פרק ז]. גם לרעה אנו מוצאים ימים 'מסוגלים', למשל תשעה באב ושבעה עשר בתמוז כמובא במסכת תענית: "בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר" [דף כו.]. אפשר לדמות את העולם למציאות שעולה בספירלה, כך שבכל מעגל שהיא משלימה היא ניצבת מבחינת מֵמד הגובה במקום אחר, אך מבחינת מֵמד האורך והרוחב היא נמצאת בדיוק באותו המקום. כך, בכל שנה המציאות מתקדמת ועולה מבחינה רוחנית, אך מעגל השנה מאיר את אותן הארות מיוחדות בכל שנה.
לעילוי נשמת משה בן שמחה בניטח ז"ל
למה תמיד יש מחלוקת?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד אמונה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך מכינים תה בשבת?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
