ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְדָבָר בָּרוּר הוּא, כִּי הַגֶּשֶׁם הַפָּשׁוּט אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ הָרְחָקִים הַשְּׁלשָׁה, דְּהַיְנוּ: הָאֹרֶךְ וְהָרֹחַב וְהַגֹּבַהּ, וְיֵשׁ לוֹ שֵׁשׁ פֵּאוֹת, דְּהַיְנוּ: פְּאַת הַמַּעְלָה, וּפְאַת הַמַּטָּה, וּפְאַת הַיָּמִין, וּפְאַת הַשְּׂמֹאל, וּפְאַת הַפָּנִים, וּפְאַת הָאָחוֹר, וְהֵם שֵׁשׁ פֵּאוֹת. וּמִפְּנֵי כִּי אֵלּוּ פֵּאוֹת נוֹכְחִים זֶה לָזֶה, נֶחְשָׁב הָאֶמְצָעִי שֶׁאֵינוֹ פֵּאָה רַק עוֹמֵד בָּאֶמְצַע לְעִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהֵם נִקְרָאִים: שֵׁשׁ קְצָווֹת, עִם הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ מְכֻוָּן בָּאֶמְצַע. כִּי הָאֶמְצָעִי, מַה שֶּׁהוּא בָּאֶמְצַע, אֵין לוֹ בְּחִינוֹת שׁוּם צַד כְּלָל. וְדָבָר זֶה יֵשׁ לוֹ מַעֲלָה 1 נִבְדֶּלֶת מִן הַגֶּשֶׁם, כִּי כָּל גֶּשֶׁם יֵשׁ לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת צַד, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן הַגֶּשֶׁם הִתְפַּשְּׁטוּת הָרְחָקִים, וְהָאֶמְצָעִי שֶׁעוֹמֵד בָּאֶמְצַע מִתְיַחֵס לְדָבָר בִּלְתִּי גַשְׁמִי שֶׁאֵין לוֹ רֹחַק, וּלְכָךְ נִקְרָא: הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, מְקֻדָּשׁ מִן הַגַּשְׁמִי, וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ בָּזֶה. וְנֶחְשָׁב הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי מֻרְכָּב מֵאֵלּוּ שֵׁשׁ פֵּאוֹת, וְהָאֶמְצָעִי הֵם שִׁבְעָה דְבָרִים. וְכַאֲשֶׁר הַפָּשׁוּט קוֹדֵם לַמֻּרְכָּב, שֶׁדָּבָר זֶה יָדוּעַ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁהַפָּשׁוּט הוּא קוֹדֵם לַמֻּרְכָּב, אִם כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעָה דְבָרִים וְאֵינָם מִתְיַחֲסִים לָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי כְּלָל. שֶׁהֲרֵי הַגֶּשֶׁם הוּא שֶׁמֻּרְכָּב מֵאֵלּוּ הַפֵּאוֹת, אֲבָל הֵם דְּבָרִים בִּלְתִּי גַשְׁמִי, וְהֵם קוֹדְמִים לָעוֹלָם, וְהֵם מִתְיַחֲסִים לִפְשׁוּטִים יוֹתֵר בְּמַה שֶּׁאֵין בָּהֶם חִבּוּר הַפֵּאוֹת, רַק כָּל אֶחָד מִתְיַחֵס לְפֵאָה אַחַת פְּשׁוּטָה מִבְּלִי הַרְכָּבָה.
שבעה הדברים שנבראו קודם שנברא העולם הם הפשוטים הקודמים למורכבים
וְאִם תֹּאמַר: אֵיךְ יְצֻיַּר דָּבָר זֶה, שֶׁהֲרֵי כָּל פֵּאָה 2 בְּגֶשֶׁם? שֶׁזֶּה אֵין קַשְׁיָא, כִּי אֵין אָנוּ אוֹמְרִים רַק שֶׁהוּא מִתְיַחֵס בְּעִנְיָנוֹ אֶל פֵּאָה הַהִיא בִּלְבַד, רַק כֵּיוָן שֶׁהַגֶּשֶׁם מֻרְכָּב מִשֵּׁשׁ פֵּאוֹת וְהַשְּׁבִיעִי הָעוֹמֵד בָּאֶמְצַע, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַפָּשׁוּט קוֹדֵם לוֹ, וְהוּא פָּשׁוּט יוֹתֵר מִבְּלִי חִבּוּר כְּלָל. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הוּא מֻרְכָּב, וְכָל מֻרְכָּב אַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיִּמָּצֵא קוֹדֵם לוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁאֵין לוֹ הַרְכָּבָה זֹאת, שֶׁכָּל מֻרְכָּב יִמָּצֵא לְפָנָיו פָּשׁוּט, וְכָל אַחֲרוֹן יִמָּצֵא לְפָנָיו קוֹדֵם, עַל זֶה יֹאמַר כִּי אֵלּוּ שִׁבְעָה דְבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
69 - גבורות השם פרק ע' חלק ג'
70 - גבורות השם פרק ע' חלק ד'
71 - גבורות השם פרק ע' חלק ה'
טען עוד
ואם תשאל: איך יתכן שכל אחד מאותם שבעה דברים מתייחסים לאחד הצדדים, הרי כל צד הוא צד של 2 דבר גשמי, אם כן גם אותם שבעה דברים הם גשמיים? אין זו שאלה, כי אנו אומרים שעניינו של כל אחד מאותם דברים מתייחס לצד אחד. מכיון שבעולם הגשמי הכל מורכב מששה צדדים ונקודת אמצע, ומכיון שלא יתכן שיהיה דבר מורכב אם אין דבר פשוט שקדם לו שהוא מבלי חיבור והרכבה, הרי שבהכרח יש דבר פשוט שקדם לו, על זה נאמר כי אותם שבעה דברים נבראו לפני שנברא העולם.
ביאורים
אתמול למדנו שכל העולם הגשמי מורכב מ'גשם פשוט', והגשם הפשוט מורכב משלושת המֵמדים: אורך, רוחב וגובה. למעשה בכל דבר גשמי יש שישה צדדים: למעלה – למטה, ימינה – שמאלה, אחורה – קדימה. אמנם יש גם צד נוסף – האמצעי, הפנימי. צד זה אינו נוטה לשום צד, וכיוון שמהות המֵמדים היא שלכל מֵמד יש שני צדדים מנוגדים, לכן האמצע אינו נחשב מֵמד אלא דבר לעצמו. מכיוון שמהות הגשם היא שיש לו מֵמדים, האמצע, שאין לו שום מֵמד, בעצם מרומם מהגשם, ולכן הוא נקרא 'היכל הקודש', כלומר המקום הגשמי אשר מרומם ממדרגת הגשם.
ששת הצדדים והאמצע הם שבעת הרכיבים שמהם מורכב כל דבר גשמי, ולמעשה כל העולם הגשמי.
כפי שלמדנו אתמול, כל רכיב לעצמו אינו גשמי אלא יסוד רוחני שמתייחס לאחד מן הצדדים שבגשם. בימים הבאים יבוארו כל אחד משבעת הרכיבים הרוחניים, ולאיזה צד בעולם הגשמי הוא מתייחס.
הרחבות
התורה – דרך האמצע
כִּי הָאֶמְצָעִי, מַה שֶּׁהוּא בָּאֶמְצַע, אֵין לוֹ בְּחִינוֹת שׁוּם צַד כְּלָל. במקום אחר, מייחס המהר"ל משמעות של אמצע למספר שלוש: "ובשלשה יש בו היושר, כי כל שלשה יש בו אמצע, שהאמצע הוא היושר, והשנים הם הקצוות" [אור חדש עמ' קנח]. כתוב בגמרא: "דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי" [שבת פח.]. מתן תורה קשור בהרבה כיוונים למספר שלוש, ומסביר המהר"ל את משמעות הדברים על פי העיקרון שקבע ביחס למספר שלוש: "שבא לתת שבח אל הקב"ה על התורה שנתן לנו ה' יתברך... שהיא גזירת ה' יתברך שהוא היושר לגמרי. וזה שאמר בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי, שכל דבר המשולש הוא שיש בו היושר בעבור השלישי שהוא באמצע, אין נוטה מן היושר לא לימין ולא לשמאל... וקאמר בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי, שדברי התורה אינם יוצאים מן היושר" [תפארת ישראל, יא]. התורה כוללת את כל ההיבטים והצדדים של המציאות, ומכריעה ביניהם על פי המבט האלוהי הישר והמושלם. במובן זה התורה היא דרך האמצע, לא כממוצע בין הצדדים השונים, אלא ככוללת בשלמות את כל הגוונים שקיימים במציאות, ומסדרת אותם כפי התכנית האלוהית.
לעילוי נשמת אברהם בן יחזקאל וז'קלין תחי'

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

"בזאת התורה" - איזו תורה?

הפסוק המיוחד והמשונה בתורה

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

למה ללמוד גמרא?

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל

דיני קדימה בברכות

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

שימוש בתנור אחד לחלב ובשר

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
















