ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה (דברים כו, ח). אֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים: בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ הַנְּטוּיָה, יֵשׁ לְפָרֵשׁ: כַּאֲשֶׁר הִכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם הָיָה זֶה בְּיָד חֲזָקָה, רָצָה לוֹמַר בְּכֹחַ גָּדוֹל. וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, שֶׁהָיָה זְרוֹעַ שֶׁלּוֹ נְטוּיָה עֲלֵיהֶם, כְּלוֹמַר שֶׁהַמַּכָּה נִמְשֶׁכֶת עֲלֵיהֶם זְמַן מָה, שֶׁכָּל מַכָּה הָיָה לָהּ הֶמְשֵׁךְ. וּבְאֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל: עַל יְדֵי הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה, וְגַם עַל יְדֵי הֶמְשֵׁךְ הַמַּכָּה. כִּי פַּרְעֹה בְּסוּר הַמַּכָּה מֵעָלָיו הָיָה שָׁב לַחֵטְא, וּלְפִיכָךְ לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אוֹתָם כִּי אִם עַל יְדֵי הַמַּכָּה וְהֶמְשֵׁךְ הַמַּכָּה, שֶׁאָז הָיָה נוֹתֵן לָהֶם רְשׁוּת לָלֶכֶת. וְאַף בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת, שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה בְּרֶגַע אֶחָד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, הָיָה לָהּ הֶמְשֵׁךְ הַמַּכָּה, וּבִשְׁבִיל הֶמְשֵׁךְ הַמַּכָּה יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל. וּבַמִּדְרָשׁ (תנחומא בא סימן ז): קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי (שמות יב, לא), אָמְרוּ לוֹ: וְכִי גַּנָּבִים אֲנַחְנוּ?! בַּבֹּקֶר אָנוּ יוֹצְאִים. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי כָּל מִצְרַיִם מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם, לג): כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. אָמְרוּ לוֹ: וּמְבַקֵּשׁ אַתָּה לְכַלּוֹת מֵעָלֶיךָ הַמַּכָּה, אֱמֹר: הֲרֵי אַתֶּם בִּרְשׁוּתְכֶם, הֲרֵי אַתֶּם עֲבָדִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחִיל פַּרְעֹה לוֹמַר: לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם עַבְדֵי פַרְעֹה, אֲבָל עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם עֲבָדִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי בִּשְׁבִיל שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה נִמְשֶׁכֶת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְכֵן כָּל מַכָּה וּמַכָּה הָיָה הֶמְשֵׁךְ לַמַּכָּה, וּבִשְׁנֵיהֶם הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. וְזֶהוּ: וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, שֶׁהָיָה זְרוֹעַ 1 נְטוּיָה עָלָיו, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּכֶּה אֶחָד וּזְרוֹעַ נְטוּיָה עָלָיו שֶׁיַּחֲזֹר, וְאִם לֹא יַחֲזֹר יַכֶּה אוֹתוֹ עוֹד.
ביד חזקה להוציאם מעבדות, ובזרוע נטויה להוציאם ממלך משעבד
וְעוֹד דַּע כִּי רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם, וְרָאוּי הָיָה פַּרְעֹה לִהְיוֹת מֶלֶךְ מְשַׁעְבֵּד בְּיִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הָיָה עוֹמֵד נֶגֶד זֶה הָעַבְדוּת שֶׁרָאוּי לְיִשְׂרָאֵל וְהַמַּלְכוּת שֶׁל פַּרְעֹה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: עֲבָדִים הָיִינוּ, וְהוּא נֶגֶד הָעַבְדוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּכְנֶגֶד שֶׁהָיָה פַּרְעֹה מֶלֶךְ מְשַׁעְבֵּד בָּם אָמַר: לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם. וְעַל זֶה אָמַר: וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה, לְהָסִיר הָעַבְדוּת, כִּי נֶגֶד שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים וּמְשֻׁקָּעִין בָּעַבְדוּת הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָרִיךְ לְהוֹצִיא אוֹתָם בְּיָד חֲזָקָה. וּכְנֶגֶד שֶׁהָיָה פַּרְעֹה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם בְּכֹחַ זְרוֹעַ שֶׁלּוֹ, הָיָה מוֹצִיאָם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה. כִּי דֶּרֶךְ מִי שֶׁבָּא לִמְחוֹת בְּדָבָר נוֹטֶה יָדוֹ עָלָיו, וְזֶהוּ: בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה. מָשָׁל זֶה אֶבֶן שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בָּאָרֶץ וְאָדָם בַּעַל זְרוֹעַ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ לִיקַּח אוֹתוֹ מִשָּׁם, הַלּוֹקְחוֹ נוֹטֶה יָדוֹ עָלָיו בְּמַכּוֹת שֶׁלֹּא יְעַכֵּב. וְהַפֵּרוּשׁ הַזֶּה הוּא נָכוֹן כַּאֲשֶׁר תְּדַקְדֵּק בַּדָּבָר הַזֶּה. וְאֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים זְכָרָם בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים (דברים ד, לד): אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי וגו', וּבַפָּסוּק (שם, כ): וַיּוֹצִיא אֶתְכֶם מִכּוּר בַּרְזֶל, כַּאֲשֶׁר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בַּאֲרֻכָּה. עוֹד יֵשׁ בֵּאוּר, וּלְקַמָּן אֵצֶל: בְּיָד חֲזָקָה זוֹ הַדֶּבֶר, וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה זוֹ הַחֶרֶב, יִתְבָּאֵר עוֹד.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
35 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ב'
36 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ג'
37 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ד'
טען עוד
וְעוֹד דַּע, כִּי כָּל פֹּעַל שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּכֹחַ, כַּאֲשֶׁר הַפֹּעֵל בַּעַל כֹּחַ וְהוּא פּוֹעֵל בְּכֹחוֹ, וְזֶה כִּי אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ וּמַכֶּה בְּכֹחַ, הַכָּאָה הַזֹּאת הִיא הַכָּאָה גְּדוֹלָה. שֶׁהַמַּכֶּה הוּא בַּעַל כֹּחַ, וּמַכֶּה בְּכֹחַ. וְזֶה שֶׁאָמַר: בְּיָד חֲזָקָה, כִּי הַמַּכֶּה בְּמִצְרַיִם הָיָה בַּעַל כֹּחַ, כִּי יָדוֹ חֲזָקָה הִיא. וּכְנֶגֶד שֶׁהָיָה מַכֶּה בְּכֹחַ אָמַר: בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, שֶׁהָיָה זְרוֹעַ שֶׁלּוֹ נְטוּיָה לְהַכּוֹת בִּזְרוֹעַ. כִּי מַה שֶּׁהָיָה נוֹטֶה הַזְּרוֹעַ עֲלֵיהֶם, מוֹרֶה שֶׁהָיָה פּוֹעֵל בִּזְרוֹעַ וּבְכֹחַ הָיָה מוֹצִיאָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ד, לז): וַיּוֹצִיאֲךָ ה' בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל, פֵּרוּשׁ: כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אוֹתָם בְּפָנָיו, רָצָה לוֹמַר: בְּעַצְמוֹ הוֹצִיאָם לֹא עַל יְדֵי אַחֵר. שֶׁאִלּוּ הָיָה עַל יְדֵי אַחֵר, לֹא הָיָה זֶה בְּפָנָיו. וּמֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיאָם בְּעַצְמוֹ וְהוּא בַּעַל כֹּחַ, מִזֶּה נֵדַע כִּי לֹא הָיָה חָסֵר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בַּעַל כֹּחַ. וְגַם מִצַּד הַפְּעֻלָּה בְּעַצְמָהּ לֹא הָיָה חָסֵר, כִּי הָיָה הַהוֹצָאָה עַל יְדֵי כֹּחוֹ הַגָּדוֹל. וְזֶה שֶׁאָמַר: וּבְכֹחַ גָּדוֹל, הוּא זְרוֹעַ נְטוּיָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶה אֱמֶת גַּם כֵּן כַּאֲשֶׁר תְּדַקְדֵּק בְּפֵרוּשׁ זֶה.
____________________________
ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. נראה שיש כאן שני דברים שונים, האחד: יד חזקה, והשני: זרוע נטויה. היד החזקה משמעותה – בכח גדול, והזרוע הנטויה משמעותה – שהיתה זרועו נטויה עליהם למשך זמן, כלומר, שכל מכה היתה למשך זמן. בדברים אלו הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, בכך שכל מכה היתה מכה גדולה, ובכך שהיא נמשכה בזמן, מכיון שכאשר סרה המכה היה פרעה שב לחטאו, לכן לא היה אפשר להוציא את ישראל ממצרים כי אם בשני הדברים הללו, ואז נתן להם פרעה רשות לצאת. גם למכת בכורות שהיתה ברגע אחד בחצי הלילה היה המשך למכה, ומפני המשכה של המכה יצאו ישראל. מצאנו במדרש על הפסוק: קומו צאו מתוך עמי: אמרו לו: וכי גנבים אנחנו?! בבוקר אנחנו יוצאים. אמר להם: הרי כל מצרים מתים, שנאמר: כי אמרו כולנו מתים. אמרו לו: ומבקש אתה לכלות מעליך את המכה, אמור: הרי אתם ברשותכם, הרי אתם עבדים של הקב"ה. התחיל פרעה לומר: בעבר הייתם עבדי פרעה, אבל עכשיו אתם עבדים של הקב"ה. למדנו מכאן שמפני התמשכות המכה יצאו ישראל ממצרים. וכך בכל המכות כולן היה המשך זמן למכה, ובשני דברים אלו הוציאם הקב"ה ממצרים. וזה הביאור בזרוע נטויה: שהיתה זרועו נטויה עליהם, כמי שמכה את האחר וזרועו 1 מונפת עליו לחזור ולהכותו אם לא יחזור בו מדרכו.
עוד ניתן לפרש: כי ראויים היו ישראל להיות עבדים, וראוי היה פרעה להיות המושל עליהם. וכאשר רצה הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים היה צריך לבטל את העבדות הראויה לישראל ואת המלכות הראויה לפרעה. לכן נאמר: עבדים היינו, כנגד העבדות הראויה לישראל, לפרעה במצרים, כנגד מלכות פרעה. כנגד העבדות נאמר: ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה, כיון שהיו משועבדים ושקועים בעבדות, לכן היה צריך להוציאם ביד חזקה. וכנגד מלכות פרעה נאמר: ובזרוע נטויה, כי פרעה משל עליהם בכוחו, לכן הפעיל הקב"ה את זרועו הנטויה, כדרך מי שבא להפעיל כוחו על מי שבא כנגדו. משל לזה, אבן השקועה במים ואדם בעל זרוע לא מניח לאחר להוציאה, לכן הלוקח נוטה ידו עליו במכות כדי שלא יעכב. פירוש זה הוא פירוש אמיתי, כשתדקדק בדברים. שני דברים אלו הוזכרו בשני פסוקים: או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, ובפסוק: ויוציא אתכם מכור הברזל, כמו שהתבאר בפרק ג. יש עוד ביאור נוסף שיתבאר בפרק נו בביאור: ביד חזקה זו הדבר, ובזרוע נטויה זו החרב.
ועוד אפשר לפרש: שכל פעולה הנעשית בכח על ידי מי שכוחו גדול, יש לפעולתו ולמכתו עוצמה גדולה. זו משמעות ביד חזקה, כי המכה את מצרים הוא בעל כוח, כי ידו יד חזקה, והכאתו היתה בכוחו, ועל זה נאמר: ביד נטויה, שהיתה זרועו נטויה להכות בכוח, כי נטיית הזרוע מורה על הכאה בכוח. על זה נאמר: ויוציאך בפניו בכוחו הגדול, פירוש: ה' יתברך הוציא אותם בפניו, כלומר בעצמו ולא על ידי אחר. אם היתה ההוצאה על ידי אחר לא היה נאמר: בפניו. מכיון שהקב"ה הוציאם בעצמו והוא בעל כוח, נדע כי לא היה חסרון של הפועל בהוצאתם ממצרים, כי הפועל אינו חסר כח. וגם מצד הפעולה לא היה חסרון, כי ההוצאה נעשתה בכוחו הגדול. וזוהי הכוונה במה שנאמר: ובכח גדול, היא הזרוע הנטויה של הקב"ה. גם פירוש זה אמת כאשר תדקדק בפירוש זה.
ביאורים
יציאת מצרים נעשתה "ביד חזקה ובזרוע נטויה", שני הביטויים השגורים על לשוננו כל אימת שאנו עוסקים ביציאת מצרים. מה המשמעות שלהם? ובייחוד מה מוסיף הביטוי 'זרוע נטויה' על ' ה'יד החזקה'?
אנו נוטים לייחס לעוצמת המכות את הכח ששבר לבסוף את פרעה. פרעה חוטף מכה אחר מכה אחר מכה מכל כיוון אפשרי ולכן נשבר ומשלח את עם ישראל. הפסוק מדגיש דבר נוסף – משך המכה. לא רק עוצמת המכה, אלא אף הימשכותה החלישה את פרעה. כך נראה גם במדרש שמביא המהר"ל. מהמדרש עולה שפרעה הוציא את עם ישראל כי חשב שהמשך המכה הוא מותם של כל המצריים, ולא רק הבכורות.
המשך המכה חשוב ומהותי לתהליך היציאה של עם ישראל (או השבירה של פרעה) ואנו מבינים את השפעתה מפרעה בעצמו: אחר כל מכה שמסתיימת פרעה חוזר לסורו. רק בזמן המכה הוא נתקף הרהורי תשובה, אך לאחריה – לא נשאר דבר. הימשכות המכה מטרתה לשדר שהמכה אינה חד פעמית. היא אינה רגע ברצף הזמן ותו לא. עניין זה ביטוי הגיע לשיאו במכת בכורות. הקושי בהמשך המכה היה לאורך כל הדרך, אמנם במכות הראשונות יכל עוד פרעה לסבול הן את המכה והן את הימשכותה. במכה האחרונה לא יכל פרעה לסבול עוד, אם המשך המכה אומר שכולם מתים – עדיף לתת לבני ישראל ללכת.
המהר"ל מביא הסבר נוסף: שני הביטויים מבטאים שביציאת מצרים היה צורך בשתי פעולות שונות ביחס לשתי בעיות שונות. ראשית, היה צורך במעשה חזק להוציא את בני ישראל מעבדותם, ושנית, היה צורך לשבור את השעבוד של המלך, פרעה, כדי שלא יעכב ויפריע. היד החזקה מבטאת את הדרך בה הקב"ה הוציא את עם ישראל מעבדותו, והזרוע הנטויה אלו המכות שמנעו מפרעה להפריע.
הסבר שלישי ל"יד חזקה וזרוע נטויה" הוא שהתורה רוצה לומר לנו שגאולת מצריים היתה בעוצמה מיוחדת. לעוצמה זו דרושים שני אלמנטים: כוחו של פועל הגאולה המכה במשעבדים, ועצמת הכוח שבו הוא משתמש למכה זו. כיוון שאנו יודעים שהקב"ה הוא פועל הגאולה, הרי ששני האלמנטים קיימים – הקב"ה הוא בעל כוח עצום, וכן המכה שהנחית על מצריים היתה בכוח גדול.
הרחבות
תפקיד העבדות במצרים
רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם. העבדות במצרים בנתה את האופי של עם ישראל, כמו שהסביר הרב קוק : "תכונת ההכנעה וההשתעבדות למי שראוי להשתעבד, להיות עבד ד' באמת, להיות יכולים לבטל הרצון העצמי והנטיה העצמית בשביל קבלת עול מלכות שמים , שישראל מצטיינים בה, ושהביאו בזה, ועתידים להביא, טובה רבה להם ולעולם – גם זה ההכשר נקנה ע"י קנין העבדות והרגל השיעבוד" [עולת ראי"ה הגדה של פסח עמוד כא].
להצלחת חוה בת מוריה הי"ו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
