ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְעוֹד דַּע כִּי זָכַר אַרְבַּע דְּבָרִים, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת שֶׁיֵּשׁ אֶל הַיְדִיעָה. וְזֶה כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא מַשִּׂיג בַּנִּמְצָאוֹת נִקְרָא זֶה: חָכְמָה, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהַהַשָּׂגָה הַזֹּאת 1 נִסְמֶכֶת אֶל הַגְּשָׁמִים שֶׁמֵּהֶם קוֹנֶה הַיְדִיעָה, אֵין זֹאת הַיְדִיעָה נְקִיָּה וּמֻפְשֶׁטֶת מִן הַחֹמֶר לְגַמְרֵי, בַּעֲבוּר שֶׁנִּסְמֶכֶת יְדִיעָה זֹאת אֶל הֶחֳמָרִים וְהֵם הַנִּמְצָאִים הַגַּשְׁמִיִּים. אֲבָל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הַשְּׁנִיּוֹת, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יִקְנֶה אוֹתָם מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, הֵם נְקִיִּים יוֹתֵר מִן הַחֹמֶר, שֶׁהֲרֵי בְּהַשָּׂגָתָם אֵינָם נִסְמָכִים אֶל הֶחֳמָרִים מִבַּחוּץ. וּמִכָּל מָקוֹם גַּם זֶה אֵינוֹ מֻפְשָׁט וּנְקִיָּה לְגַמְרֵי, בַּעֲבוּר שֶׁנִּסְמָכִים אֶל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁנִּקְנוּ מִן הַגְּשָׁמִים הַנִּמְצָאִים בַּחוּץ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ הָאָדָם לְעֵת הַזִּקְנָה, שֶׁאָז הַכֹּחוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת הֵם כָּלִים וְנִפְסָדִים, אָז יִתְחַדֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל לְהַשִּׂיג 2 דְּבָרִים בַּשְּׂכָלִים הַנִּפְרָדִים וּבַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה, דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵינָם נִסְמָכִים אֶל הַחֹמֶר כְּלָל. וְדָבָר זֶה מְיֻחָד דַּוְקָא בִּימֵי זִקְנָה, בַּעֲבוּר שֶׁכֹּחוֹת הַגַּשְׁמִיִּים כָּלִים וְנִפְסָדִים, אָז יִתְחַדֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל לְהַשִּׂיג דְּבָרִים הַשִּׂכְלִיִּים לְגַמְרֵי. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (פרק ד משנה כ): הַלּוֹמֵד מִן הַיְלָדִים לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ, אֲבָל הַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. פֵּרוּשׁ: כִּי חָכְמַת הַיְלָדִים נִטְבַּע בַּחֹמֶר, לְפִיכָךְ הוּא דּוֹמֶה לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת, שֶׁאֵין הַטַּעַם מִתְבַּשֵּׁל וְטַעַם הָעֲנָבִים עֲדַיִן מֻטְבָּע בְּחֹמֶר הָעֵנָב. וְכֵן כְּמוֹ מִי שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן חָדָשׁ, שֶׁעֲדַיִן הַיַּיִן מְעֹרָב בַּשְּׁמָרִים, כָּךְ חָכְמָתָם שֶׁל יְלָדִים, אֵין חָכְמָתָם נִבְדָּל מִן הַגּוּף אֲבָל מֻטְבָּע בַּגּוּף. אֲבָל הַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים, מִפְּנֵי שֶׁחָכְמָתָן נִבְדֶּלֶת, הוּא דּוֹמֶה לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל הָעֵנָב הַטַּעַם נִבְדָּל מִן הַגּוּף שֶׁל עֵנָב. וְכֵן הַיַּיִן הַיָּשָׁן כְּבָר נִבְדַּל מִן הַשְּׁמָרִים, וְהוּא נַעֲשָׂה צָלוּל וְזַךְ. כָּךְ חָכְמַת שֶׁל זְקֵנִים, מֻבְדָּל וְצָלוּל מִן עֲכִירוּת הַגּוּף. לְפִיכָךְ אָמְרוּ: אֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ זְקֵנִים, נֶגֶד הַשֵּׂכֶל בָּאָדָם בְּסוֹף יָמָיו. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים (שבת קנב, א): תַּלְמִיד חָכָם, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִין חָכְמָתוֹ נִתּוֹסֶפֶת וכו'.
____________________________
ודע עוד כי הוזכרו ארבע דברים כנגד ארבע מעלות של הידיעה. כאשר אדם יודע את הדברים הנמצאים, זו מעלת החכמה. אבל מכיון שידיעה זו 1 מבוססת על המציאות החומרית, אין החכמה הזו מסולקת מהחומר, כיון שהיא נשענת על הנמצאים הגשמיים. אבל המושכלות השניות, מפני שרכש ידיעה זו מהמושכלות הראשונות, הרי ידיעה זו כבר פחות שייכת אל עולם החומר, שכן השגתה אינה נשענת ישירות על החומר הגשמי. אבל גם ידיעות אלו אינן מסולקות לגמרי מקשר אל החומר, שכן הן נשענות על החכמה המבוססת על החומר. כאשר מגיע האדם לעת הזקנה, שאז כוחותיו הגשמיים הולכים וכלים, אז מתחדשת ידיעה בשכלו הנובעות מתוך עולם רוחני. דבר זה מיוחד דוקא לימי הזקנה, מפני שכאשר הכוחות הפיזיים חלשים, האדם רוחני יותר ובאפשרותו להשיג 2 השגות רוחניות. על זה אמרו במסכת אבות: הלומד מן הילדים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. אבל הלומד מן הזקנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן. פירוש: חכמת הילדים זו חכמה שעדיין מוטבעת בחומר, לכן הלומד מהם נדמה כאוכל ענבים קהות שעדיין לא התבשלו, וטעם הענבים עדיין מוטבע בחומר הענב, וכן לשותה יין חדש, שהיין עדיין מעורב בשמרים. אבל הלומד מהזקנים, כיון שחכמתם כבר אינה מוטבעת בחומר, דומה למי שאוכל ענבים בשלות, שטעם הענב כבר נבדל מגוף הענב, וכן לשותה יין ישן שכבר נבדל מהשמרים, והוא נעשה זך וצלול. כך חכמת הזקנים נבדלת מהחומריות. לכן אמרו: אפילו כולנו זקנים, כנגד שכל האדם בזקנתו. וכן אמרו חכמים: תלמיד חכם ככל שמזקין חכמה מתווספת בו.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
43 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ט'
44 - גבורות השם פרק נ"ב חלק י'
45 - גבורות השם פרק נ"ב חלק י"א
טען עוד
למדנו ביום הקודם שישנם ארבעה סוגים של ידיעות: החכמה – ידיעות שמקורן בהכרת המציאות. הבינה – הבנה של ידיעות חדשות באמצעות הידיעות שכבר היו לאדם. הניסיון – ידיעות שמבוססות על ניסיון החיים. והקבלה – ידיעות שמקורן בקבלה מאדם אחר, נאמן, ידיעות התורה שקיבלנו ממשה רבנו שליח ה'.
כעת מבאר המהר"ל שאלו ארבע מדרגות זו למעלה מזו. עולמנו הוא עולם גשמי, ואנו חיים בו, אוכלים, שותים וישנים. עם זאת אנו מנסים להתקדם למקום רוחני יותר, להתייחס לחומר בפרופורציה הנכונה. גם בכוח השכלי שיש בנו ישנה חלוקה לדרגות – שנקבעת על פי רמת קישורן עם החומר: הראשונה – החכמה , זוהי השגה שקשורה ישירות לדברים גשמיים, דהיינו, האדם פוגש את העולם החומרי, לומד אותו ומסיק מסקנות. השנייה – הבינה , היא למעלה ממנה. הבסיס לבינה הוא ידיעות קודמות, אלא שהיא בנויה על התבוננות של השכל. היא מתייחסת לחומר, אך אינה קשורה אליו ישירות, ולכן יש בה משהו גבוה, רוחני יותר.
הדרגה השלישית היא חכמת הזקנים . מעלתו של הזקן היא בזה שאט אט עם השנים, בשל השינויים הפיזיים של היחלשות הגוף והתמעטות הכוחות הגופניים, מתגברים בו הצד הרוחני והכוחות השכליים. עם הזמן, הגוף תופס פחות מקום בחיים, האדם מתפעל פחות מהישגים גופניים, ויש מקום לצדדים הרוחניים להתפתח.
המהר"ל מביא כסיוע לכך את דברי חז"ל, שהלומד מן הילדים דומה לשותה יין מהגת, ואילו הלומד מהזקנים דומה לשותה יין ישן. היין מהגת הוא יין חדש שזה עתה סיימו לבצרו. הוא עוד מעורב בפסולת הענבים. אין אנו אומרים שלימודו אינו שווה כל ערך. יש ללימודו ערך, אך זהו לימוד חכמה שאינו טהור דיו. עוד יש בה מן הסיגים, שהוא דרך לימודם של הילדים. הילדים חסרים את היכולת להבין דברים מופשטים, ולימודם נשען רובו ככולו על דוגמאות מעולם החומר. ככול שהאדם גדל, הוא מצליח לקלוט יותר מושגים מופשטים. חכמתו פחות תלויה ומעורבת בעולם הזה, ולכן היא דומה ליין ישן, שכבר נבדל מהשמרים (בתהליך היישון השמרים שוקעים אט אט מטה, ולמעלה מתקבל יין משובח ונקי משמרים).
אם-כן, 'כולנו זקנים' – זוהי מדרגה נוספת: חכמתו של האדם בסוף ימיו.
הרחבות
היחס בין הגוף לשכל
כָּךְ חָכְמַת שֶׁל זְקֵנִים, מֻבְדָּל וְצָלוּל מִן עֲכִירוּת הַגּוּף. בדומה לדברי המהר"ל, הרואה את הגוף כסותר את החכמה ומתנגד לה, התבטא גם הרמב"ם : "תלמידי חכמים שבזמן זקנתם ושיבתם וחולשת גופם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות". במקום אחר התבטא הרמב"ם בשפה חריפה יותר: "עם השגת המושכלות – חובה לנטוש את ההגזמה בתענוגות הגופניות, כי במושכל ראשון ישיג שהרס הנפש בבנין הגוף, ובנין הגוף בהרס הנפש. לפי שאם היה האדם רודף אחר התאוות ומעדיף את החושניות ושעבד שכלו לתאוותו ונעשה כבהמות וכיענים שאין בדמיונם אלא האכילה והשתייה... הרי אז לא יוכר בו הכוח האלהי, כלומר השכל" [הקדמה לפירוש המשנה].
את ההדרכה הזו הגביל החת"ם סופר לזמן הגלות בלבד: "כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן... היינו בחוץ לארץ". אבל בארץ ישראל – "העבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים... וכאִלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה – הכי נמי (=כך גם) לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצווה" [סוכה לו.].
גם ביחס לנבואה, השורה רק בארץ ישראל (מועד קטן כה.), בולטת נקודה זו, שהרי "אין השכינה שורה אלא על חכם גִבּוֹר ועשיר ובעל קומה " [שבת צב.]. גבורה ועושר קשורים לענייני הגוף והחומר, ולא רק שאינם מפריעים לנבואה, אלא הם תנאים הכרחיים לה.
להצלחת נוי נאוה בת עופר חננאל הי"ו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שבועות מעין עולם הבא!
פריחת הגאולה!
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שיא השיאים בפסח!
איך עושים קידוש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
