^ 1.חסינות חברי כנסת זכויותיהם וחובותיהם תשי"א - 1951, בתוספת עדכונים והשלמות עד 1.9.91. בענין זה עיין: פרופ' אמנון רובינשטין, המשפט הקונסטיטוציוני במדינת ישראל, עמ' 424-418, 667-666.
^ 2.. המהרש"א, בחדו"א כותב, שהעבד היה הורדוס, והמלך רצה להצילו. על הקשר בין ינאי ור' שמעון בן שטח עי' מרגליות הים, סנהדרין יט, א אות כ.
^ 3.אותו סיפור מופיע בתנחומא שופטים ז, במעט שינויים: מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי, ועמד לפני ר' שמעון בן שטח. אמר לו: דין יש לי אצל המלך. אמר רבי שמעון בן שטח להם, לאותם דיינים שדנין עמו: אם משגר אני בשביל המלך אתם מוכיחים אותו? אמרו לו: הן. שגר בשבילו. בא, ונתנו את כסאו וישב בצד שמעון. אמר לו שמעון בן שטח: עמוד על רגליך, ותן את הדין. אמר לו: וכי דנין את המלך? פנה לימינו, כבשו הדיינים את פניהם בקרקע; לשמאלו, כבשו את פניהם בקרקע. בא המלאך וחבטן עד שיצאה נשמתן. מיד נזדעזע המלך. מיד אמר לו שמעון בן שטח: עמוד על רגליך, ותן את הדין; שלא לפני אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'". מיד עמד על רגליו, ונתן את הדין. בתנחומא נאמר אפוא שהמלך עצמו היה הנידון, ובסופו של דבר אכן נידון.
^ 4.בפירוש קרבן העדה בירושלמי שם כותב שלפי רבי גם דוד היה דן ודנו אותו, ולפי דברי המאן דאמר האחר דוד היה עושה רק צדקה וחסד אך לא עושה משפט ממש, וממילא גם לא שופטים אותו. לפירוש זה נראה שרבי חולק בכלל על דברי המשנה, ולפיו כל מלך, גם מישראל, היה דן ודנים אותו.
^ 5.חידושי הרד"ל שם כתב שדברי המדרש הללו הם על פי הירושלמי.
^ 6.ביסודותיה של סוגיה זו ובבאורי המקראות הקשורים לענין עסקו הרב ד"ר אלתר הילביץ, "מעמד המלך בסנהדרין לפי שיטת התלמודים והרמב"ם", ספר היובל לגרי"ד סולוביצ'יק, ח"א עמ' תקיג-תקלד. חקרי זמנים ח"ג עמ' רעז-רחצ; הרב יצחק ידידיה פרנקל, "מעמד חכמי ישראל וראשי השלטון בפני כס המשפט", תושבע"פ, ט"ז עמ' נה-ס; שמואל אטלס, "המלך לא דן ולא דנים אותו", נתיבים במשפט העברי עמ' 205-156; הרב עמית קולא, "האיסור לדון את המלך" ביכורים ג', עמ' 73-61; הרב יובל שרלו, "סמכות השיפוט של המלך" מגדים א', עמ' 80-61; הרב יוסף גליקסברג, שם-עולם, בהוצאת ישיבת קרית ארבע עמ' 404-402; הרב ידידיה ברנסדופר, הר המלך ה' עמ' שעא-שעג; הרב יועזר אריאל, מלילות ב', הוצאת מכון לרבנים קרית ארבע, עמ' 66-57.
^ 7.ר' עובדיה מברטנורא אף הוא פוסק כחכמים, אבל מטעם אחר - עי' בפירושו להוריות פ"ב מ"ה, וכן בפהמ"ש לרמב"ם שם. ועיי"ש בתוס' יו"ט שדן בדברי כס"מ. הרב דוד אלכסנדר מלינובסקי, מלכות בית דוד סימן כה; הרב יהודה הרצל הנקין, שו"ת בני בנים א' עמ' קעו-קפז.
^ 8.אמנם עי' בפירוש אבן עזרא לויקרא ד, כב, שנשיא בפסוק מובנו נשיא שבט או נשיא בית אב. ועיין קרן אורה הוריות יא, ב ד"ה יכול; מלאכת שלמה על המשנה הוריות פ"ג מ"ג; הרב נריה גוטל, ברורים בהלכות הראי"ה, "סמכויות מנהיגי ישראל" עמ' 119-113, ובעיקר בהע' 7.
^ 9.המקרה של ינאי אינו המקרה היחיד שבו נתגלתה אי כניעתם של מלכי ישראל לדברי תורה. ראה במאמר: "משום שלום מלכות", דוגמאות נוספות המלמדות יחס חז"ל לאורחות חייהם של מלכי ישראל.
^ 10.רמב"ם הל' כלי המקדש ד, כ-כב והל' סנהדרין יז, ח-ט, על פי הירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א והוריות פ"ג ה"א. וע"ע בשו"ת אבני נזר או"ח שצא סעיפים ד,ו; הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק יב, סי' סד ד"ה והנה גבי, וד"ה ואם כן.
^ 11.רמב"ם הל' תלמוד תורה ז, א וכסף משנה שם. וע"ע שו"ת אבני נזר יו"ד שיב, טו.
^ 12.וכן בשמות רבה ט. וראה: פרופ' משה זילברג, כך דרכו של תלמוד, עמ' 5, 68.
^ 13.שו"ת בית מרדכי סי' פג, בצומת התורה והמדינה ח"א עמ' 110-106.
^ 14.מעין זה השיג הרב חיים דוד הלוי, דבר המשפט, הל' סנהדרין עמ' 77-75.
^ 15.בדין ישבו הרב י"ש אלישיב, הרב בצלאל ז'ולטי והרב מרדכי אליהו. ראה: פרופ' אליאב שוחטמן, שורת הדין, עמ' 151.