ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
וידוי:
בוודאי כולם רוצים להיות נקיים לפני ה' בוידוי ביום-הכפורים. ובוודאי ירצו להגיע ל"תשובה גמורה" כמבואר ברמב"ם (בהלכותיו פ"ב ה"א), בכל אחת מפרטיה:
ושם: איזו היא תשובה גמורה? לכאורה רק אם "והוא עומד באהבתו... ובכח גופו... ובמדינה שעבר בה... ופירש ולא עבר..."
ולכאורה יוצאים רק בשינוי כבפסוק: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" המובא בשבת ק"ז: בתור דבר שלא קורא אף פעם. באופן רגיל אין הדבר ניתן להשגה, בפרט שלא לכל הזהרות התורה ומצוותיה. לעומת זה, לייאוש ניתן, ח"ו.
ואמנם כתב גם גדר: "מהי התשובה" (שם ה"ב): " שיעזוב חטאו... ויגמור בליבו... וכן יתנחם על שעבר... ויעיד עליו יודע תעלומות..." וכן הביא גם רבינו יונה בשעריו (שער ראשון החל מאות י').
אך גדר הגבוה: עמידות ה"תשובה" ב"מבחן מעשי" כמו שאומרים, לכאורה לא מצאנו, לא בתורה במצוות וידוי (במדבר ה' פס' ז'), לא בספרי שם, לא ביומא (פו:) וגם לא במכילתא. (אשר עד כה המקור הקדום אשר מצאתי לה: ברמב"ם ב"עשין" עג') בילפותות לחיובו בכל ההזהרות.
והנה שגם רבינו יונה (שם אות מט') כתב גדר זה, ב"עיקר התשעה עשר" וקראו "עזיבת חטאו בהזדמן לו".
ואמנם תיאור זה מצאנו ל"בעל תשובה" [ מרב יהודה ביומא שם. ויש לשים לב שהשימוש במינוח הזה בזמננו אינו דווקא כבמאמרו של רב יהודה] .
אלא שיש לשאול אם גדר "בעל תשובה" בא לעכב "תשובה" אשר עושיה לא הגיעו לרמה זו.
ואמנם, גם רבינו יונה כתב זה על "בעל תשובה". אלא שכל שהוא בתהליך "תשובה" קורהו ר' יונה: "בעל תשובה" (כבר ב"עיקר חמישי", באות יז').
הרי שגם לדידו, "המבחן המעשי" הינו הגדר ל"תשובה".
אלא, שלא זו בלבד שלא מצאנו מקור לגדר כה מוודה זה ב"תשובה", גם שני הראשונים הנזכרים אשר כן יחסו גדר זה ל"תשובה" - החשיבוהו במקום הגבוה ביותר בה. הרמב"ם: כתבו כמושג "בפני עצמו" ולרבינו יונה: אינו מעכב:
הרמב"ם, אף שכתבו בתחילת הפרק בה"א, בכל אופן קרהו בשם מיוחד: "תשובה גמורה". ומשמע שגם "מהי התשובה" שבה"ב הינה מועלת.
רבינו יונה, אשר כתבו בין שאר עיקריו (שם), יחסו כ"תשובה אשר מגעת עד כיסא הכבוד". (ואף שבמאמר הגמרא שם פו'. לא משמע נגיעה לגדר זה דווקא, ייחסו הוא אליו.) גם כתב עליו: "...והנה הוא לפני השם במדרגה העליונה מן התשובה" (בהמשך שם).
ומאות יט' שם, משתמע שגם אינו מעכב.
הרי שגם לדידם, "תשובה" רגילה של "גמר בליבו" וכו' (לשון הרמב"ם הנזכר, יעוין גם הפירוט ברבינו יונה שם) יוצאים בה לוידוי יוה"כ.
והנה שגם רב יהודה עצמו, אשר ממנו לקחו הראשונים (הנ"ל) גדר זה, לא ייחס דוגמתו ל"תשובה" אשר דוברה בכל אותו דף בגמרא, אלא ייחסו למושג אשר חידש הוא שם: "בעל תשובה" (כנזכר). הרי שמשמע שלא בא במאמרו לפסול תשובתם של כל אילו אשר לא הגיעו לגדר זה.
גם בברייתא (פו':) "עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות…" לא אמרו דבר וחצי דבר בנוגע לעיכוב בתשובתו של מי ששנה בהן (שלא עמד ב"מבחן המעשי"). גם במאמר רב הונא: דהוי "ככלב ששב על קיאו" משמע שאין זה ביטול לאותה תשובה.
גם ממאמר הגמרא בתענית (טז'.) עולה כמסקנתין: "אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה…למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו… זרקו מידו… מיד עלתה לו טבילה". מאמר זה הבינו גבי גמירות דעת לעזוב החטא (הרמב"ם שם ה"ג ורבינו יונה שם אות יא'). הרי שתשובה שיש בה "גמירות הדעת" (כנזכר) מועלת מיד ולא נצרכת לשום "מבחן מעשי".
[ מפסוקי התורה והנ"ך לא מצאתי ראיות משמעותיות יותר.]
הרי שמשתמע שתשובה באופן של: "מהי התשובה" (הנזכרת) מועלת היא גם שלא נתבררה כעמידה ב"מבחן מעשי".
חובתה בוידוי בערב יוה"כ עם חשיכה (שם פז: ובר"מ שם ה"ז. ובפשטות: במעריב). ובכל התפילות - מדרבנן.
אמונת ה'
מאחר דנקטינן ש"וידוי" על כל המצוות אתי (כהמכילתא הנזכרת), הרי שגם "אמונת ה'" לכאורה בכלל ה"וידוי דיוה"כ" (כהרמב"ם שם ורבינו יונה שער רביעי אות יז).
אכן, בסהמ"צ ("עשין" א') כתב "שצונו בהאמנת האלקות...
כמו"כ בפ"א דעות ה"א "... לידע שיש שם מצוי ראשון...".
אלא, שבח"ב במורה פל"ג כתב:
לתרגום רבי יהודה אלחריזי: שמציאות ה' וייחודו לא יושגו אלא בכוון השכל האנושי.
לתרגום רבי שמואל אבן תיבון: שיושגו אילו בעיון האנושי ולא נודעו בנבואה בלבד עליהם אמרה התורה: אתה הראת לדעת...
הרי שלהתרגומים משמע שנקט הרמב"ם שאמונת ה' צריכה לבא, כמו שאומרים: מ"מחקר אישי". ומשמע שזה כפי שעשה הוא, כגדלותו.
אבל בניסיונות חיפוש אלוקים גם חכמים יגיעו בדרך כלל להסתפק, במיוחד לאור הכתוב בתורה, אשר לרב לא יעלה בקנה אחד עם המדעים ומאמיניהם:" הקהילות המדעיות". וזה נוגע הן אם יתוודעו הם לספירת הזמן ע"י איזוטופים רדיוגניים, הן אם יתוודו לדרוויניזם ולנאו דרוויניזם, הן אם התוודעו למבנה האורגניזם תאיו ופקודותיו, והן אם יתוודעו לעובדות של החיים אשר הוכחדו על פני כדור-הארץ, אשר החליפום מינים חדשים.
קשה לי לראות היאך יתיישרו להם כל אילו עם התורה.
ספרות כנענית וכתיבתם של שבטי המאיה ודאי שלא יוסיפו לחזק אמונתם.
עד אשר יגיעו למצא שאלוקים הוכרח כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, אף לשיטותיהם שהקוסמוס החל להיווצר כפלסמה - מסתבר שיוה"כ הזה כבר יהיה כבר מאחורינו ומי יודע כמה ימי כיפורים יעברו עוד עד אשר יחזרו, ואם בכלל, ממסעם הרחוק בכל החכמות, לאמונת ישראל, רח"ל ?
אלא, שעיקרון זה של ידיעת ה' דווקא בחקירה שכלית - לא מצאנו, גם אם שמעו ישראל את שני הדיברים הראשונים מה' ממש, כדבריו במורה (שם).
והנה, שבתורה שבכתב, לא נמצא אפילו ציווי אחד לאמונה בה' יתברך.
ואכן הרס"ג במניין מצווותיו לא מנה מצוה כזו. מצוות "עשה" הראשונה שמנה: יראתו (מתמורה ד'.).
גם הבה"ג לא הביא מצוה זו. הביא את יראת ה' ואהבתו. (בחלק מההוצאות: "בעשין" כג', כד' ובחלק מהן כז', כח'). הרי שלמוני המצוות הנזכרים אין בכלל מצוה כזו. לדידם ודאי שאין צורך לחקרו.
ואל תאמרו שגם לדידם של אלו נשארנו באותה בעיה, עם יראתו יתברך ואהבתו. שכן אין במשמעם אופן שלם כב"אמונה".
מוני המצוות אשר כן מנו את מצוות "אמונת ה'" כ"עשה", באו ממאמר רבי שמלאי: (מכות כג':). והוא מאשר חישב הוא את " אנכי ה'" כ"עשה" בתרי"ג האזהרות. ומשם השיגו ש"אנכי ה'" - מצוה לקבל ולהאמין בזה.
אכן הסמ"ג פירש מצוה זו כאמונה שה' הוא שהוציאנו ממצרים. ככתוב שם.
והסמ"ק פירשה כחיוב ידיעת ה' מבריאתו את השמים ואת הארץ.
הרי שגם הנוקטים "אנכי ה'" כ"עשה", הסתפקו באמונה מתוך הכתוב בתורה, ולא מצאו לנכון לחפש אמונה בחקירות השכל.
נמצא שהרוצה לקיים את אמונת ה' מבריאת שמי'ים וארץ (כהסמ"ק):
די לו שיתחקה אחר מדעני התפתחות הקוסמוס כדי להווכח שגם הם הגיעו למסקנה שיש אלוקים בורא לחומר.
ומי שרוצה לקיים את אמונתו מ"יציאת מצרים" (כהסמ"ג):
הייתי ממליץ לו להשיג מספריו של פרופ' עמנואל ויליקובסקי אשר רובם ככולם אוספים של מירב הראיות וההוכחות ליציאת מצרים במציאות. ואף שהסבריו אינן ככל הניסים הכתובים בתורה - אבל מכפירה בסיפור התורה נמצא שהוציאנו. למסקנות מסודרות בין פשטי המקראות והתושבע"פ לבין מסקנות החוקרים הכופרים יהי' זמן של שנים רבות וטובות בעזהשי"ת גם אחר יוה"כ הבא עלינו לטובה.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
"וספרתם לכם ממחרת השבת" על איזו שבת מדובר?
פסח שני
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
