"דע לך כי התשובה היא לאדם, מצד כי האדם נברא בהתחלתו בלא חטא, וכאשר הוא שב אל הש"י, אז האדם חוזר אל התחלתו. ומפני זה ראויה התשובה להביא רפואה לעולם כי הרפואה גם כן שהוא שב להיות כבתחלה. וכאשר בני אדם עושים תשובה וחוזרים אל התחלתם, העולם ג"כ חוזר אל התחלתו לתקן כל קלקול שהוא בעולם...ואמר - כתיב "שובו בנים שובבים" דמשמע מעיקרא, כלומר, דמיד שהוא שב יש לו רפואה דכך כתיב "שובו בנים שובבים", וכתיב "ארפא משובותם" שצריכים רפואה. ומתרץ: הא על ידי אהבה, כי מי ששב אל הש"י מאהבה, בודאי תיכף ומיד ששב יש לו רפואה, כי מצד האהבה יש כאן תשובה גמורה, ואם שב מצד היראה אין כאן תשובה גמורה וצריך רפואה מן הש"י".

"שכאשר האדם עושה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה, הפגם והחורבן נרשם ח"ו תיכף למעלה בשרשו.... הוא מקים ומגביר כחות וחיילי הטומאה והקליפות.... ומשם ממשיך גם על עצמו רוח הטומאה שמלפפתו בעת עשיית העון .... והוא בחייו בגיהנם ממש המקיפו בעת עשיית החטא....אמנם מרובה מדה טובה וכו' בהפרש ויתרון רב, כי הצחצחות ותוספת קדושה שנתוספו ממעשיו הטובים, הם נצחיים וקיימים לעולם ונפשו מתעדן בהם תענוג נצחי".