האזינו התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש דברים
האזינו

קטגוריה משנית

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

התורה חיים לעולם
משה רבנו ע"ה פתח את שירת האזינו ואמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי חז"ל מלמדים אותנו ומדגישים לנו שבראשית, ברא אלוקים את השמים! ורק אח"כ ברא את הארץ השמים זו הנשמה והארץ זה הגוף. כדברי חז"ל על הפסוק "יקרא אל השמים ממעל ואל הארץ לדין עמו" (תהילים נ,ד) האדם לא נברא בשביל העוה"ז אלא כדי לעשות את רצון הבורא יתעלה ויתברך שמו – כדי לעשות את רצון שמים.
בראשית ברא אלוקים את השמים והשמים מתקיימים ע"י לימוד התורה בעם ע"י קיום המצוות בארץ כי העוה"ז הוא עולם ההכנה לעולם הבא. ואדברה – אדברה זו התורה כולה, בבחינת וידבר ה' אל משה לאמור. אומר משה רבנו השמים אינם מתקיימים בלי תורה. אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. האזינו השמים – כל אדם ואדם מישראל צריך להתרומם ולהגיע למדרגת שמיים.
התורה היא נשמת העולם, התורה היא חיי העולם, ועליה אמר הכתוב "יערוף כמטר לקחי" ושאל רש"י אם התורה נמשלה למטר והמטר הוא חיי עולם – למה צריך טל מהו ענין הטל? והסביר רש"י: "שהכל שמחים בו לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין" יש אנשים שיודעים ומבינים ומכירים את מעלת התורה ויודעים שהמטר הוא טוב לעולם אבל יש אנשים שאינם מבינים את ערך התורה, יש אנשים שהם עצובים ברדת המטר ולמה? כי האדם דואג לפרנסתו האדם דואג לבור של יין ונדמה לו שהמטר מקלקל את היין, הוא חושב שהתורה מאבדת את פרנסתו, הוא לא יכול לשמור שבת הוא לא יכול להתפלל הוא לא מניח תפילין כי זה קשה לו. ואדרבה אין הדבר כן חלילה וחס התורה היא חיים לעולם אך מה בכ"ז עושים עם אותם האנשים שאינם מכירים את ערכה של תורה? תזל כטל אמרתי! צריך לקחת את כל היהודים הרחוקים מיהדות רחוקים מקדושה וטהרה ולקרב אותם בעבותות של אהבה לקרב אותם בדכי נועם. אהיה כטל לישראל כמו הטל שהכל שמחים בו שהוא לא מפריע שהוא לא מקלקל את היין. אותם יהודים הנידחים שלא טעמו את טעם התורה שכל דבריה נחמדים מזהב ומפז רב שחושבים שיש סתירה, יש ניגוד בין התורה לבין העולם צריך להראות להם את המאור שבתורה. ולאט לאט הם יטעמו את טעמה, והמאור שבתורה יקרבם להכרת הטוב האמיתי כי התורה היא חיות העולם היא נשמת העולם.
בימים אלו ימי ה"אורי וישעי" ימי הרחמים והימים האדירים והנוראים מימי כל השנה עם ישראל זקוק להרבה רחמי שמים, צריך שכל יהודי ויהודי יכיר את ערכה של התורה בשלמותה ולא נגרע ממנה אף לא קוצו של יו"ד וצריך שנכיר את ערכה וקדושתה של ארץ ישראל הארץ שהיא נשמת העולם, חיי העולם ואין תורה כתורת ארץ ישראל.
וכאן בארצנו הקדושה במקום קבורת אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, מקום קבורת אמותינו הקדושות שרה רבקה ולאה אנו אומרים: כתוב בתורה "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ" (דברים יא, כא) ה' נשבע לתת לאבות העולם את ישראל הם קבלו את הארץ וכשם שישני חברון לא ויתרו על קוצו של יו"ד אלא אדרבה קיימו כל המצוות, דאוריתא ודרבנן כך גם הם לא יותרו על רגב או על גרגר של ארץ ישראל. וכאשר באים אומות העולם ומבקשים לקחת את נחלת אבותינו אנו אומרים יבואו י"ג מידות של רחמים ויבטלו את מחשבתם הרעה לקחת י"ג אחוזים מארץ ישראל. אברהם אבינו הוא ראש החסד, ראש המאמינים, יצחק אבינו קיים רצון בוראו במסירות נפש, יעקב אבינו לא ישן בשביל לימוד התורה וידע מהו צער גידול בנים.
אבות העולם! עימדו לפני בורא העולם ואימרו לו – בניך רחומיך בשעת צרה! בניך רחומיך רוצים קדושה! רוצים טהרה! רוצים מטר, רוצים טל שיהיו הכל שמחים בדברי תורה "פקודי ה' ישרים משמחי לב"
ויהי רצון שהארץ תמלא דעה את ה' כמים לים מכסים.

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי"
השמים והארץ הם בבחינת רוחניות וגשמיות כמו שכתב בעל 'אור החיים הקדוש'.
ומשה רבנו אומר לכל אדם ואדם שהוא צריך לחבר את הגשמיות עם הרוחניות. כמו שהתורה הקדושה פתחה ואמרה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ואחר כך אמרה "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים". יש המחברים שמים עם ארץ, ויש המחברים ארץ עם שמים, ושניהם טובים כי העיקר לחבר את הגשמיות והרוחניות. וכפי שכתב הטור על ברכת אשר יצר: "ומפליא לעשות" – "שקושר רוחני בגשמי", וכל זאת לעבודת הבורא יתעלה ויתברך שמו לעד.

"הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם"
ופירש שם רש"י: "עם נבל ששכחו את העשוי להם ולא חכם להבין את הנולדות שיש בידו להיטיב ולהרע." ותרגם יונתן בן עוזיאל: "האפשר דלשום מימרא דה' אתון גמלין דא עמא דהוון טפשין וקבילו אורייתא ולא חכימו." יש המתחכמים ופוגעים בה' ובתורתו מתוך "חכמה" שלהם והם חושבים שהם חכמים, משכילים לכם הם כופרים.
באה התורה ואומרת עם נבל – מי שכופר בה' ובתורתו ממאן לקיים מצוות הוא נבל ואל תחשוב שהוא חכם אלא באמת "לא חכם"!

ערב סוכות
ח. רחצה ותספורת - מצווה לרחוץ בחמין בערב החג.
ט. מצווה על האדם לטהר את עצמו לקראת חג הסוכות במקוה טהרה שאמרו חז"ל חייב אדם לטהר את עצמו ברגל \ראש השנה טז ב\. ויש להרבות בצדקה בערב סוכות. \בא"ח האזינו ט. כה"ח תרכה ס"ק טו\.
י. מי שלא הסתפר בערב ראש השנה - יסתפר בערב החג. והנוהגים להתגלח יעשו כן בערב החג.
יא. אכילה - ערב סוכות לאחר חצות היום לא יאכל פת יותר מ"כביצה" \כ54- גרם\ שלוש שעות זמניות לפני השקיעה כדי
.שיאכל בליל החג בתיאבון. ולדעת "בן איש חי" אין לאכול כבר מחצות היום ואילך, ובמקום צורך גדול יש לסמוך על הסברא הראשונה. \עיין בא"ח האזינו ג ועיין שו"ע תרלט סע' ג וכה"ח ס"ק ס משנ"ב ס"ק כז\.
יב. מותר לאכול פירות וירקות בערב סוכות - אך לא יאכל הרבה.
יג. טיפול בארבעת המינים - מצות ארבעת המינים שיהיו "שלכם" - ולכן יש מצווה מיוחדת לשלם על ארבעת המינים לפני כניסת החג שלא יהיו שאולים, ואם אין לו - יקבע עם המוכר שהתשלום יהיה כ"מלוה" לזמן קצר.
יד. יש לאגוד את ההדסים והערבות עם הלולב ב"קשר גמור" בערב חג דהיינו שני קשרים אחד על השני שיהיו כולם אגודה אחת משום "זה אלי ואנוהו". \שו"ע תרנא סע' א' ועיין למשנ"ב ס"ק ח שמקילין בתחיבת ההדסים והערבות לתוך "קושיקלך"\.
טו. יבדוק את הלולב לפני השקיעה שיהיה קשור להדסים ולערבות, כיוון שאסור לקשור את הלולב ביום־טוב, ואם שכח - מותר לקשור בקשר עניבה ועיין לקמן הלכות אגידת הלולב. \שו"ע תרנא סע' א\.
טז. תנאי בקישוטים - הקישוטים של הסוכה הם חלק מהסוכה שהיא קודש כל ימי החג. ולכן אם נפלו קישוטים ביום טוב הם אסורים בהנאה ומוקצים בחול המועד אסורים בהנאה. דבר זה עלול להיות תקלה לילדים ואפילו למבוגרים. על כן טוב לעשות תנאי לפני כניסת החג שמטרתו להבהיר שאנחנו לא "מקדישים" את הקישוטים אלה מרשים לעצמנו להשתמש בהם אם בסוכות. ואף על פי כן - אם נפלו לא ישתמשו בהם.
יז. נוסח התנאי: "אני שם את הקישוטים בסוכה אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". אפשר לומר בנוסח זה: "איני בודל מהם כל בין השמשות". ואף על פי שהתנה ישתדל לא להשתמש בהם. \שו"ע תרל"ח ב'\.
יח. תנאי זה חייב להיות לפני השקיעה בערב סוכות, כי ברגע כניסת החג חלה עליהם קדושת הסוכה ושוב לא יועיל בהם תנאי ויהיה מוקצה עד אחרי החג \רמ"א תרלח סע' ח\.
יט. מקום הנרות - לכתחילה יש להדליק נרות בסוכה, ויש להכין מקום שלא יכבו על ידי הרוח ולא יגרמו לשריפה. ועיין לעיל הלכות הדלקת נרות.

מחקה את הרב

סיפר הרב זצ"ל: פעם הייתי באירוע וישב לידי בעל תשובה מפורסם, והוא אמר לי: אותך מכבדים בגלל ידיעותיך בתורה, ואותי מכבדים בשביל העבר שלי שהייתי שחקן וליצן ועשיתי מעשים שלא ייעשו. אותו בעל תשובה היה בעל כישרון וידע לחקות את כל סוגי הקולות וגם את הקול שלי והתנועות שלי. יום אחד באתי לתת שיעור באיזה מקום והוא עמד ולימד ודיבר בקול שלי ובתנועות שלי, וכשראה אותי הפסיק.
אמרתי לו: אם זה כדי למשוך את לב הקהל לתשובה וללימוד תורה – זה מותר. אבל אם זה סתם כדי לשעשע את האנשים – מי התיר לך?
"רק היום, בחיי"
סיפר הרב זצ"ל: כשלימדתי בישיבת "בית שמואל" שייסד חמי הרה"ג ר' נסים דוד עזרן זצ"ל, שהוקמה ברחוב אחד אחרי שוק "מחנה יהודה", לא הייתי עובר דרך השוק אלא מסביב דרך "אוהל משה", כי אמרתי אם אלך דרך השוק אני צריך לקנות עשר חולצות חדשות כל פעם.
למה? כי יש פוסקים שאומרים כי מי ששומע שם שמים לבטלה צריך לקרוע את בגדיו. היום יש אנשים ששבועה קלה בעיניהם, ויש שווקים שבהם נשבעים המוכרים בחייהם ובחיי בניהם על איכות הסחורה בשביל שלא להוריד את המחיר, והדבר חמור מאוד שנשבעים לשקר עבור כמה פרוטות.

קוגל
סיפר הרב זצ"ל: "לפני כמה שנים אמרתי באחד השיעורים: קוגל – ברכתו 'מזונות'. וידוע שהקוגל עשוי מאטריות ומבשלים אותם ואחר כך אופים בתנור, ואם אוכל שלוש חתיכות של קוגל נכנס לספק אם יברך ברכת המזון או 'על המחיה'.
ואחד השומעים הלך ואמר להרה"ג אלישיב שליט"א שהרב אליהו מחדש חידושים, שמי שאוכל ג' חתיכות מהקוגל נכנס לספק וכו', אמר לו הרה"ג אלישיב שליט"א, תגיד תודה רבה, אני במקומו הייתי אומר לך שזה לא ספק ברכת המזון אלא ודאי ברכת המזון".
והוסיף הרב ואמר דבר חשוב: "כשנמצא בבית הכנסת ויש קידוש וכדו' ומגישים קוגל, לא יאכל אלא מעט, כדי שלא ייכנס לספק בעניין הברכה האחרונה, וכן כדי שיישאר גם לאורחים האחרים, וכן כדי שיוכל לשוב לביתו ולאכול מהמאכלים שאשתו הכינה, שאם ישבע ממה שאוכל בקידוש בבית-הכנסת לא יוכל לאכול מה שהכינה אשתו, וכשהיא תגיש את המאכלים הוא ימצא בהם פגמים שהם חמים מדי או חריפים או הערות אחרות. ואיפה כבוד שבת ואיפה כבוד האישה שטרחה לבשל את כל התבשילים לשבת?".

ובין שאינו בן-ברית
הסיפור הזה קרה בימי כהונתו של הרב זצ"ל כדיין בבית הדין בבאר-שבע. בתקופה ההיא היה הרב כבן שלושים. בית הדין הרבני נמצא בבאר-שבע בסמוך לבית הדין של המוסלמים, ובית-הדין שלהם היה משרת את כל האוכלסייה של הבדואים בנגב.
פעם היה סכסוך גדול מאד בין כמה שייח'ים בדואים לבין הבן של השייח' הגדול של הנגב. דרכם של הבדואים היא "נקמת דם". על אדם אחד שנהרג בטעות או בכוונה יכולים ליהרג אחר כך עשרות אנשים בנקמות דם הדדיות. והמשטרה לא ידעה איך לפתור את הרציחות ההדדיות שלהם.
הצדדים הובאו לבית-הדין השרעי, אבל לא הצליחו להסכים על שום שופט מוסלמי שישפוט ביניהם. כל אחד מהם היה קשור באופן זה או אחר לצדדים. ומי כמו השייח'ים הגדולים שיודעים כמה שוחד מסתובב ביניהם, וכמה פחד מנקמות הדם שלא יגיעו גם לבתיהם של השופטים.
הרב סיפר: "יום אחד בדרכי לבית-הדין ראיתי התקהלות גדולה סביב בית-הדין של המוסלמים. הסכסוך משך קהל רב של בדואים וההמולה הייתה רבה. אבל מה זה קשור אלי? בדרכי אני רואה לחם זרוק ברחוב, וכדרכי הרמתי אותו, נישקתי אותו והנחתיו במקום גבוה. לפתע אני שם לב שאיזה שייח' רץ אחרי ועמו שני שוטרים ישראלים. פנה אלי השייח' הגדול של הבדואים בשפה הערבית ואמר לי: 'אתה, אתה'.
אני עשיתי עצמי כמי שאינו מבין את השפה הערבית. אבל השייח' הזקן לא הרפה ממני. השוטרים שהיו עִמו הסבירו לי שהשייח' הזקן רוצה שאני אהיה השופט בסכסוך שבין החמולות של הבדואיים. הם אמרו לי שהשייח' ראה אותי מרים את הלחם מהרצפה, ומעשה זה השאיר עליו רושם גדול, ולכן הוא מעוניין שאני אשפוט בתיק של בנו. אמרתי להם שאני מקבל משכורת כדי לדון בעניינים שבבית-דין שלי ולא בסכסוכים של המוסלמים.
אבל קצין המשטרה בא לבית-הדין והתחנן לפני שאציל אותם. אני האדם היחידי שהשייח' הזקן מסכים עליו וגם הצדדים שממול. ואני יכול לעשות שלום בין שבטי הבדואיים הללו ולמנוע הרבה שפיכות דמים.
לא הייתה לי ברירה והסכמתי להיות בורר. גם חשבתי שיש בכך קצת כבוד שמים. באו שני הצדדים לפני ואני המשכתי לעשות את עצמי שאני לא מבין ערבית. וכך הם היו מדברים ביניהם ואני שומע. ואחר כך המתורגמן מסביר לי את הדברים. ומההבדל שבין הדברים למדתי מה באמת הסכסוך ומה הדרך לפתרון. ישבתי אִתם כמה שעות ובסוף עשיתי ביניהם סולחה, ושני הצדדים יצאו מרוצים. גם אני יצאתי מרוצה שהשבטים הללו שמתנהגים באכזריות אחד לשני יודעים לכבד תורה ולהבין ששם נמצא הצדק האמיתי.

הסכך – ספר הלכות חגים
כג. חומר הסכך - הסכך צריך שיהיה מדברים שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה. \שו"ע תרכט סע' א\.
כד. הטוב ביותר להניח סכך של ענפי אילנות או קנים, ויקפיד שהקנים והענפים לא יהיו קשורים יחד. \שו"ע תרכט סע' א\.
כה. כמות - צריך להניח סכך עד שתהא "צלתה מרובה מחמתה", שאם היה "חמתה מרובה מצלתה" פסולה מן התורה. ואם בסכך למעלה שניהם שווים גם כן פסולה, כיוון שעל הקרקע חמתה מרובה. לכן צריכין ליזהר להניח הרבה סכך, שאפילו לאחר שיתייבש, תהא צלתה מרובה.
כו. צריכין ליזהר שלא יהא במקום אחד אוויר ג' טפחים. \תרלב סע' ב\ ולכתחילה צריך שיהא אוויר קצת בין הסכך כדי שייראו הכוכבים. \תרלא סע' ג\ אמנם אם שם הרבה סכך עד שנהיתה הסוכה מעובה כמין בית, בשעת הדחק כשרה. \שו"ע תרסא סע' ג, כה"ח שם ס"ק י יב\.
כז. להניח אחרי הדפנות - יש להניח את הסכך אחרי שעושים דפנות כיוון שעיקר הסוכה הוא הסכך, ואם הניח סכך קודם לדפנות, יש מתירים ויש אוסרים. לכן יגביה כל ענף מן הסכך ויחזור ויניחנו לשם סוכה וזה יעשה בערב חג או בחול המועד, אבל לא ביום־טוב.
כח. אם נזכר ביום טוב ששם את הסכך קודם הדפנות - יש אומרים שיאכל אצל שכנו, ויש אומרים שמותר לאכול בסוכתו, אך לא יברך "לישב בסוכה". \. ולדעת בא"ח האזינו ב, פסול אף בדיעבד אם לא הגביה, ויש שמתירים בשעת הדחק\.
כט. אם סכך ע"ג דפנות כראוי ואחר כך נפלו הדפנות חוזר ומעמידם ואין צריך להגביה הסכך. \ר"פ ח"א או"ח סי' ל"ד, כה"ח תרלא ס"ק יח\.
ל. לכתחילה ראוי להחמיר שלא קטן ולא גוי יניחו סכך על הסוכה. \שדי חמד מערכת סוכה סי' ב ס"ק ג\.
לא. סכך פסול - אין לסכך בסכך שריחו רע, ולא בעלים שנושרים או מתייבשים מהר. \שו"ע תרכט סע' יד\.
לב. אין לסכך בשברי רהיטים, אפילו מעץ, כגון רגלי כסא או מדפי ארון או שולחן, כיוון שהם באו מכלי המקבל טומאה. וכל שכן שאין לסכך בכלים ממש. \שו"ע שם סע' ב\.
לג. סכך פסול שאינו רחב ג' טפחים \24 ס"מ\ והוא בטל בסוכה ברוב, מותר לישון תחתיו. \עיין שו"ע תרלב סע' א\.
לד. יש להניח את קישוטי הסוכה שתלויים בסכך, תוך ד' טפחים \32 ס"מ\ לסכך, אך מנורה וכדו' שיש בה סכנה ירחיקנה מהסכך ולא יאכל ולא יישן תחתיה \עיין שו"ע תרכז סע' ד והחונים עליו. בא"ח האזינו ב\.
לה. יזהר שלא לבנות סוכתו מתחת לחבלי תליית כביסה, שמא יתלו בהם כביסה ותפסל סוכתו. ואם אין ברירה אחרת יעשה, ומכל מקום בשעה שאוכל או ישן לא ישב מתחתם אם יש עליהם כביסה, ולאחר שתוסר הכביסה חוזרת הסוכה לכשרותה, אבל בחבלים לבד אין איסור. \אחרונים, עיין רש"י סוכה דף ט', מ"ב תרכ"ו ס"ק י"ז. מג"א תרכ"ו ס"ק ו', ט"ז שם ס"ק ג'\.
לו. סכך גזול - לא יקטוף ענפים לסכך מבלי לקבל רשות מבעל הבית, אף על פי שמשער בדעתו שבעל הבית ירשה לו. \שו"ע, רמ"א תרלז סע' ג\.
לז. קרקע של גוי בארץ ישראל היא בחזקת קרקע שנגזלה מיהודי שאינו ידוע לנו. לכן יימנע כל יהודי לקצוץ עצים בעצמו מקרקע גוי, כיוון שאז הקוטף גוזל את בעל הקרקע האמיתי. אמנם אם הגוי קצץ ענפים משדהו ומכר לישראל, מותר להשתמש בהם. \עיין רמ"א שם והחונים עליו\.
לח. אסור לסכך בסכך שנקצץ מאילנות השייכים לעיריה, לקק"ל, למנהל מקרקעי ישראל \עיין למשנ"ב תרלז ס"ק א\ או לשטח של מושב וכד'. אם סיכך בהם ונזכר בליל סוכות שלא קיבל רשות, יחליט בדעתו לשלם לבעלי העצים את מחיר הסכך, ואז יהיה מותר לו לשבת בסוכה, ואעפ"כ יש אומרים שלא יברך "לישב בסוכה". אולם אם שילם לבעל העצים, אפילו שילם אחרי שלקח בלי רשות - יכול לישב בסוכה ולברך עליה. ואפילו לא שילם, אלא הסכים עם בעל העצים שישלם לו אחרי סוכות - יכול לשבת בסוכה ולברך עליה. \עיין כה"ח שם ס"ק כט, ל, לא. מ"ב שם ס"ק טו, טז\.
לט. סכך לנצח - יש כמה סוגים, חלקם פסולים ממש, וחלקם כשרים בדיעבד \שמא הקרש היה "כלי" המקבל טומאה, והחוטים המחזיקים פסולים, ועוד יש לחוש ל"גזירת תקרה"\ ולכן אין ראוי לסכך ב"סכך לנצח", אלא בענפי אילנות. וכתב הרמב"ם \הל' סוכה פ"ה ה"ד\ שגזרו חז"ל שלא לסכך באניצי פשתן "מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע" והוא הדין כאן. בדיעבד אם מתארח אצל אנשים אחרים שסיככו ב"סכך לנצח", יכול לאכול אצלם ולהסתמך על המקילים. \עיין שו"ע תרכט סע' ב, ו, יד ונו"כ\.
מ. יש שנהגו שלא לסכך ב"פלפונים" שהם קרשים דקים ומשופים, אלא רק בעצים לא משופים, ויש שנהגו לסכך בהם ובלבד שלא יהיו מארון או מארגז שפורק. \אחרונים\.
מא. המניח קרשים כשרים על הסוכה, יקפיד שלא יהיה רווח אוויר בין קרש לקרש על פני כל אורך הסוכה. ואם יש רווח אוויר שכזה - יניח ענפים או קרש לרוחב הסוכה כדי שלא יהיה רווח אוויר מקצה לקצה של הסוכה, אך אין זה מעכב.
מב. פרגולה - אם הפרגולה חמתה מרובה מצלתה, דהיינו שיש ריוח בין עץ לעץ כמלוא עץ או יותר, אף על פי שמחוברת לקרקע במסמרים יניח ביניהם סכך ירוק רגיל ותיהיה כשרה.
מג. אם יש ריוח בין עץ לעץ פחות ממלוא עץ - יסיר עץ אחד מבין שני עצים ויסכך ביניהם.

לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. תמר בת אורנית מרדכי חי בן ברכה יהודית . ידדיה בן טובה . יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס .תמר בת עירית .
לרפואת מלכה רג'ינה חיה בת שמחה רות בת אורנית
שבת שלום

האזינו

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

58 דק'
הקרקע והפירות
הלוואה ופרוזבול בשילהי שביעית
ויקהל
מצוות שמירת השבת
מתוך 'קול צופייך' גיליון 396
אדר תשס"ז
עשרת ימי תשובה
תפילות עשרת ימי תשובה
תשס"ג
הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה
תשס"ב

האזינו

1:01
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפ"ו – התשובה חקוקה בתוכנו
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ו
האזינו
'השירה - התורה'
גליון 892
הרב יוחנן פריד | תשרי תשע"ח
האזינו
שירה האומה ואלקיה לפרשת האזינו
הרב דוד דב לבנון | תשפ"ג
האזינו
שירת התורה
הרב דוד דב לבנון | שבת שובה תש"ס

האזינו

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב שמואל אליהו
הרב מרדכי גרינברג
הרב דוד חי הכהן
הרב שמעון קליין
הרב אליהו ברין
הרב מרדכי הוכמן
הרה"ג חיים שטיינר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו