ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורה ומנהיגות
גבורה ומנהיגות- חלק ד'
"חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, גִּבּוֹר, הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ"
אתה קם מהספר נפעם; 'אין מצב שאני ממשיך עם זה, מהיום אני מתחיל לעבוד ולהשתנות', מבטיח לעצמך. תפילת נעילה בשיאה, והקולות מרקיעים שחקים; הלב טהור ומשתוקק למלא את רצון ה' ללא סייג, מעתה ועד עולם.
למרבה הפלא, למחרת, אולי אחרי יומיים או שבועיים, כמעט ואין זכר למאורע המיוחד. ברגע האמת, כשהקבלה לעתיד עומדת למבחן, 'זה כבר לא זה'. באמת היתה התרגשות גדולה, אבל ככל הנראה זה לא מספיק. כשמגיעים לקיום המעשי, וההתלהבות הראשונית מתפוגגת, מתחילה נסיגה. 'כן, אני יודע, הכל נכון, אבל עכשיו מאוד מתחשק לי, אז אני מרשה לעצמי קצת'. הרצון והשאיפה קיימים, מה שחסר כאן זו הגבורה. הגבורה היא החוליה המקשרת בין הרצון הפנימי לבין המעשה החיצוני. הגבורה מעניקה לרצון הרוחני העדין את העז והעצמה , כדי להניע את הגוף החומרי ליעד הרצוי. כדי לנצח במלחמה, לא מספיק לשרטט תכנית על הנייר, הלוחם צריך להיות מצוייד בנשק. לכן הפסוק אומר שמה שמאפיין את הגיבור, זה החרב שעל ירכו. רק בעזרתה הוא יוכל למגר את האויב. בלעדי הגבורה, הרצון מנותק מהמעשה, ואין לנו את היכולת ליישם אותו. הגבורה היא היסוד שעליה עומדת כל ההתעלות הרוחנית.
מוסר אביך, ג, א.
חובת התלמידים עמ' מט.
הלכה- ברכה לפני האכילה ולאחריה
שני סוגים של ברכות על האוכל ישנן – לפני האכילה ולאחריה. הברכה שלפני האוכל היא הברכה שמברכים לה' על ההנאה מהאוכל, והסברה מחייבת זאת, שאין לאדם ליטול דבר להנאתו מעולמו של הקב"ה בלא נטילת רשות ובלא הכרה בכך שהקב"ה ברא אותו. סברה זו פשוטה ומחייבת כל כך, עד שלא הוצרכה התורה לצוות על כך, כי נכון שיעשה זאת האדם מדעתו.
ראוי לאדם שמקבל מתנות מחברו להודות באופן ייחודי על כל מתנה. זה שמודה על הכול בנוסח סתמי, מראה שאינו מבחין במהות המתנה. באותו אופן ראוי לאדם לנהוג גם כלפי שמים. לפיכך תיקנו חכמים להודות בברכה מיוחדת על כל סוג וסוג של מאכל.
הברכה שלאחר האכילה יש בה חידוש, שכן אחר שכבר הודינו לה' בברכה שלפני האכילה, לכאורה אין עוד צורך להודות לה' לאחריה. על כן נצטווינו בתורה , שגם אחר שנאכל ונשבע, נודה לה' ונברך על כך, שנאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ ". (מתוך 'פניני הלכה' ברכות א, ד)
בלב הדברים- והוא רחום
"הי, לאן אתה רץ?"
כשהיה משה רבנו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו. נזדמנה לו ברֵכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיוון שהגיע משה אצלו אמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה". הרכיבהו על כתפו והיה מהלך, אמר הקב"ה: "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חיֵיךָ! אתה תרעה צאני ישראל!".
***
"עכשיו לא אתם. עכשיו הקטנים!"
דוד המלך, כשהיה רועה את צאן אביו, היה מונע הגדולים והיה מוציא הקטנים תחלה לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך היה מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים כדי שיהיו אוכלים עשב השדה.
ה' צדיק יבחן. ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה.
***
פעם, לפני זמן המחשב וההיי-טק, מנהיגים צמחו במקום רחוק מאור הזרקורים. שם בשדה, במדבר, עם הצאן. יעקב אבינו, יוסף הצדיק, משה רבנו ודוד מלכנו היו רועי צאן. דווקא התפקיד הזה בנה את האישיות שלהם כמנהיגים עתידיים. מה יש בו בצאן, שבנה את נפשם? הצאן הוא כמו ציבור גדול. יש בו כבשים שונות. חזקות וחלשות, זקנות וצעירות. החכמה של מנהיג היא לדאוג לכלל הצאן, אך גם להיות רגיש לצרכים ולמצוקות של כל אחת מהכבשים. לעתים מנהיג עסוק רק ברווחת הכלל, אך שוכח את הפרט ואת מצוקותיו. את האיש הפשוט שזקוק לעזרה. לרגישות הזאת קורא המדרש רחמים. זו תכונה מרכזית בנפשו של המנהיג. שימת לב לאנשים הקטנים. לצרכים הקטנים.
הקב"ה בחן את המנהיגים שלנו דווקא בצאן. אפשר לזלזל בצאן, לומר שאלו בסך הכול כבשים ללא רגשות, ומה זה משנה מי אוכל ראשון. ואף על פי כן המנהיגים הדגולים שלנו, משה ודוד, התייחסו אליהם ואל צרכיהם בכבוד.
לעתים גם העם עלול להראות כצאן. כעדר של אנשים ללא רגשות וצרכים. אדם שניהל את צאנו ברחמנות וברגישות ודאג לכל אחד ואחד מהם, חזקה עליו שגם כשינהיג בני אדם הם לא יהפכו ל'מספר', ללא שם ואישיות, אלא הוא יתייחס לכל אחד וישים לב לצרכיו.
תרגיל: תנו שתי עצות איך אנחנו יכולים לשים לב יותר למצוקות הקטנות של האנשים הסובבים אותנו.
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
