ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורה ומנהיגות
"טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִֽיר" (משלי)
בקריאה ראשונית של הפסוק, נשמע שיש לנו כאן שתי קבוצות: 'ארך אפים' ו'מושל ברוחו', כלומר אנשים בעלי גבורה נפשית. ולעומתם, 'גבור' ו'לוכד עיר', כלומר אנשים בעלי גבורה גופנית. כולם כאן ניצבים בפני מבחן, והם עומדים בו בהצלחה. בא שלמה המלך ואומר לנו, 'דעו לכם, שהגבורה הנפשית נעלה וחשובה יותר מאשר הגבורה הגופנית'.
אבל אפשר גם להסביר את הפסוק אחרת. יכול להיות אדם סבלן ונוח לבריות. אך בסוף יכול להתברר, שהטיפוס הזה הוא כל כך 'ארך אפים' בגלל שאין לו ביטחון עצמי, והוא בעצם סובל מעודף רגשי נחיתות. אם תאמר 'מה זה משנה', יאמר לך שלמה המלך שזה משנה מאוד. אין ערך גדול לאדם שהוא בעל מידות טובות כי הוא חסר עמוד שדרה, ולכן קל לו לחייך ולהיות נחמד לכולם. החכמה היא כשצריך לעמוד בנסיון. כשיש לך עמדה מוצקה משלך, ואתה לא מתפרץ בזעם על מי שחולק עליך. במקום שיש קושי, שם יש גבורה. 'טוב ארך אפים - מגיבור', הסבלנות טובה כשהיא נובעת מתוך גבורה, ולא מתוך חולשה ורפיסות. ריבונו של עולם לא רוצה אנשים חסרי אופי. הוא רוצה גיבורים.
משלי טז, לב
פירוש ברטנורא על מסכת אבות, פרק ד, משנה א.
הלכה- מהי משמעות המילה 'ברכה'?
משמעות לשון ' ברכה ' – תוספת וריבוי. כמו שנאמר: "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ", והכוונה יוסיף וירבה את לחמך. וכן נאמר: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ...", והכוונה שירבה ויוסיף על פרי בטנך ואדמתך.
אם כן מה זאת אומרת שאנו מברכים את ה' , הלא הוא שלם ואין סופי, ומה אפשר להוסיף ולהרבות בו? אלא שהכוונה לריבוי גילוי שכינתו בעולם, שעל ידי שאנו נהנים מעולמו ויודעים שהכול ממנו, ואומרים זאת, מתווסף גילוי שכינתו בעולם . אם כן באמירת הברכה איננו מתפללים עליו כביכול, אלא מציינים עובדה, שבזה שאנו יודעים שהכול בא ממנו, מתרבה גילויו בעולם.
מתוך כך שבכל ברכה וברכה יש גילוי שכינה נוסף בעולם, מתווספים על ידי כך חיים לעולם, שכן חיי העולם וכל אשר בו תלויים בקשר של העולם אל הבורא, מקור החיים. הרי שבכל ברכה שאנו מברכים נוצר צינור של שפע, שדרכו יורדים טללי ברכה וחיים אל העולם. (מתוך 'פניני הלכה' ברכות א, ג)
דברים שבלב- עניו גדול
"יש קפה גם בשבילי?" תוך כדי שאני מכין קפה במוצב הוא נכנס. אני ואודי בלענו את הרוק. היו לו הרבה פלאפלים על הכתף, ואנחנו סך הכול חפַּשׁי"ם [חיילים פשוטים].
הוא הציג את עצמו ואמר שקוראים לו דרור, ושהוא עומד להיות המח"ט הבא של גזרת חברון. "באתי ללמוד את השטח", אמר וחיוך קטן בזווית פיו.
"אולי תדבר עם המח"ט הנוכחי", אודי אמר, ואני התפלאתי איך יש לו אומץ להוציא מילה מהפה. "ברור", הוא חייך, "אבל אני רוצה לדבר גם אתכם. אני רוצה לשמוע מה דעתכם. המקום הזה, למשל, שאתם נמצאים בו, זו תצפית טובה?"
לא האמנו שזה קורה לנו. פעם ראשונה מאז שהתגייסנו שמישהו שואל אותנו מה דעתנו על מה שקורה כאן. למה שלמישהו יהיה אכפת מה אנחנו חושבים על התצפית ב'סמטת סוף העולם'?!
***
את השילוב המנצח בין גדלות וענווה אנו למדים מריבונו של עולם."בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו . כתוב בתורה: כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵ-ל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא' וכתוב אחר כך: 'עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה'". התורה מספרת שהקב"ה הוא גדול ועצום, ועם זאת הוא דואג לאנשים הכי פשוטים והכי נזקקים. המהר"ל מחדד את הדבר. לא רק שגדלות וענווה אינם סותרים, אלא ש אין גדלות בלי ענווה! הקב"ה כל כך גדול, ולכן הוא שם לב לכול. לדברים הכי גדולים וגם לפרטים הכי קטנים. למצוקות שלנו ולבקשות הכי פשוטות שלנו.
מנהיג גדול בעם ישראל חייב להיות בעל ענווה . בלי ענווה האדם עסוק בעצמו. חושב איך הוא יתקדם, ואיך הוא ייראה. הוא נמנע מלהתייעץ עם אנשים שקטנים ממנו. הוא אינו מודה בטעויות שעשה, בגלל עודף גאווה. הוא אטום לשינויים. לעומת זאת אדם עניו מבין שהוא רק שליח. שכל הכוחות שלו הם מאת ריבונו של עולם. אין לו נגיעה אישית שמסנוורת אותו. הוא נלחם על האמת ורוצה להשיג את המקסימום שהוא יכול. לשם כך הוא יכול ללכת לחיילים הפשוטים ולהתייעץ אתם בלי להרגיש שזה דבר חריג. זו גדלות.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.












