בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה
שיחת מוצאי שבת לך לך תשע"ז

הקדושה שבטבע

התעוררות מלמטה מביאה התעוררות מלמעלה ◆ עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ◆ מעשה אבות סימן לבנים ◆ הגאולה העתידה תהיה ברצון ◆ הקדושה שבטבע.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

י"ב במרחשוון תשע"ז
11 דק' קריאה 36 דק' צפיה
התעוררות מלמטה מביאה התעוררות מלמעלה
קראנו השבת את פרשת לך לך. הפרשה פותחת: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א). קודם לכן נאמר שאברהם בעצמו פונה ללכת לארץ כנען: "...וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (בראשית יא, לא). אומר הזוהר (בראשית עז ע"ב): קודם צריך התערותא דלתתא (התעוררות מלמטה) וכאשר יש התערותא דלתתא יש התערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה). ההתחלה צריכה להיות מהאדם, ומכאן לומד הזוהר, שהבא להיטהר מסייעין בידו. לכן אמרו: "המזכירים את ה' אל דמי לכם" (ישעיהו סב, ו) "המזכירים את ה'", המעוררים מלמטה, "אל דמי לכם", תמשיכו להזכיר כל הזמן את ה' כדי שתהיה גם התעוררות מלמעלה.
חכמים אומרים במדרש בתחילת הפרשה (בראשית רבה לט, ?) שאברהם אבינו התחיל מעצמו לחפש את הקדוש ברוך הוא. אברהם הסתכל בעולם והתבונן מי ברא אותו:
אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה.
אמונת אברהם אבינו לא באה מתוך התגלות ה' אליו ומתוך כך הוא הכיר את ה', אלא אברהם מחפש, מתבונן על העולם ושואל את עצמו 'עולם כזה יפה ומלא חכמה מוכרח שיש מי שברא אותו, לא ייתכן שזה נעשה מעצמו', ומתוך כך התגלה אליו ריבונו של עולם. חז"ל גם אומרים (יומא כח ע"ב) שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, מאיפה אברהם ידע לשמור את כל התורה, אומרים חכמים: כליותיו לימדו אותו. יש שתי דעות בזה במדרש (בראשית רבה צה, ג):
ומהיכן למד אברהם את התורה, רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה, ומנין שכן הוא, שנאמר: "אף לילות יסרוני" וגו' (תהלים טז, ז). רבי לוי אמר: מעצמו למד תורה. ר' יונתן שר הבירה אמר: אפילו עירובי תבשילין היה אברהם יודע, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם וישמור משמרתי" וכו' (בראשית כו, ה).
אפילו דברים שהם רק "למשמרת" - תקנות חכמים, אברהם קיים, והכול מעצמו.
איך אברהם הגיע לזה - מתוך הטהרות נפשית, תיקון המידות, אהבת הבריות, הגיע לשמירה על כל המצוות של בין אדם לחברו, הרי "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יח, יט) זה כלל גדול בתורה, ממילא צריך לסייע במה שאפשר, ולא לפגוע בבריות, ואז יש קיום של כל המצוות של בין אדם לחברו. הוא לא מדבר לשון הרע או רכילות, הוא לא פוגע גופנית או נפשית, לא מוציא שם רע, מפני שהוא אוהב את הבריות.
וכן במצוות בין אדם למקום. מתוך שהוא מבין ומכיר שיש בורא לעולם, ושהוא נברא ושיש בתוכו אור אלוקי, הוא מרגיש בתוך תוכו את המקור של הבריאה, את הצד האלוקי שקיים גם בו, שהרי אם הוא חלק מהבריאה, זה אומר שיש בו נקודה פנימית עליונה, אלוקית, שממנה נברא.
הוא מגיע לכך שיש בו נשמה אלוקית, שיש כאן מקור עליון, ובהתאם לזה הוא הולך ומתקדם עד שהוא מגיע להבנת מצוות של בין אדם למקום. רמ"ח אברי האדם הם כנגד רמ"ח המצוות, הוי אומר שהמצוות הם בעצם השורש של האברים שמופיעים באדם. לכן האבות נקראו ישרים, עבודת ה' שלהם הייתה מתוך ישרות טבעית, הקדושה שבטבע.

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו
אברהם אבינו הגיע למדרגה שלו בעמל רב. "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם" (אבות ה, ג) הוא עולה ממדרגה למדרגה, הוא הולך למסעיו, כל ניסיון זו מדרגה אחרת, ניסיונות קשים מאוד. הניסיון הראשון: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א). לעזוב את העבר, את המשפחה, את המקום, את הדרך, ללכת למקום חדש שהוא לא יודע היכן הוא. הקב"ה נותן לו כיוון כללי ולא אומר לו לאיזו ארץ בדיוק עליו ללכת, אלא "אל הארץ אשר אראך", זה היה הניסיון הראשון, ניסיון קשה. והקב"ה מבטיח לו שאם הוא יבוא אל הארץ הזו, הקב"ה יטיב איתו ויברך אותו ויגדל את שמו.
מגיע אברהם לארץ ישראל ולבית אל, ואז "ויהי רעב בארץ" (שם י). מה עם כל ההבטחות? מה עם כל המאמץ לבוא אל הארץ שה' אמר לו והוויתורים שאברהם היה צריך לוותר בשביל זה? פתאום יש רעב בארץ ואברהם צריך לעזוב את הארץ. זה ניסיון גדול. אחר כך ניסיון שלישי ששרה נלקחת לבית פרעה. אלו ניסיונות קשים ואברהם עומד בכולם.
הזוהר (בראשית פא ע"ב) מפרש את הפסוק: "ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה" (שם יא) נאמר כאשר אברהם התקרב למצרים. זה מזכיר את הלשון "ופרעה הקריב" (שמות יד, י) הקריב זה לשון הפעיל, את מי פרעה הקריב, הוא הקריב את ישראל לאביהם שבשמים, כלומר הפחד מפני פרעה כאשר הוא רודף אחרי ישראל היה גדול כל כך, עד שזה עורר אותם לזעוק אל ה'.
גם כאן הזוהר דורש את המילה "הקריב" באופן כזה. אברהם אבינו רואה שהוא נאלץ לרדת למצרים, אז הוא מתבונן 'אני אפגוש את השקפות העולם של המצריים, את כל הקלקולים, את התאוות והיצרים וצריך לדעת להתמודד איתם' אז הוא הקריב את ליבו לאביו שבשמים מראש, כדי שהוא יוכל להתמודד עם כל הניסיונות שהוא עומד להתנסות בהם בבואו למצרים. אברהם אבינו מתמודד עם מלחמת ארבעת המלכים והחמישה, עם המצב שאין לו ילדים, הוא ערירי, והוא כבר מבוגר ועדיין אין קיום להבטחה שה' הבטיח לו, ואז הוא מגיע לניסיון העשירי - העקידה. ניסיונות על גבי ניסיונות ועמד בכולם. זה עשה את אברהם אבינו ליסוד האומה כולה.

מעשה אבות סימן לבנים
חז"ל אומרים: 'מעשה אבות סימן לבנים' (תנחומא לך לך ,ט). אחד מהמעשים שמהם לומדים זאת חז"ל הוא מהירידה של אברהם אבינו למצרים ושם שרה נלקחת לבית פרעה והקב"ה מכה את פרעה בנגעים גדולים. ואחר שנים ודורות הדבר הזה חוזר אצל בני יעקב שיורדים למצרים והקב"ה עושה אותות ומופתים ומכה את מצרים. הזוהר אומר (בראשית פב ע"א בתרגום הרב):
אוי להם לרשעים שלא יודעים ולא משגיחים במעשה ה', שלא יודעים שהכול מה' שהוא "מגיד מראשית אחרית" (ישעיהו מו, י) והוא צופה ועושה מעשים בתחילה בשביל לעשותם אחר כך שוב. בא וראה, אילו לא נלקחה שרה לפרעה לא היה פרעה מוכה, ומה שהוא לקה, גרם למכות אחר כך במצרים שעשה ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים.
הזוהר מסביר לנו שמעשה אבות סימן לבנים זה לא סימן חיצוני, כמו נניח שאם רוצים לציין על בקבוק שהוא של יין אז כותבים ומדביקים עליו מבחוץ פתק. זה סימן חיצוני. הפתק לא הופך את היין ליין, זה רק סימון שיש בפנים יין. לפעמים יכניסו לבקבוק משהו אחר ואז הסימון שוב לא יהיה נכון. מעשה אבות סימן לבנים לפי הסבר הזוהר, זה הגורם למעשה הבנים.
יש חקירה האם סימן זו סיבה או שסימן אינו סיבה. רואים את זה בהלכה הרבה פעמים. הרבה פעמים צריך לברר האם כלל מסוים הוא סימן או סיבה. בארבעת המינים התורה אומרת (ויקרא כג, מ): "ערבי נחל". האם דווקא ערבי נחל כשרות ואילו ערבות מההרים לא תהיינה כשרות, כלומר האם "ערבי נחל" זה סימן או סיבה, התשובה היא שזה סימן - מה שגדל בנחל טוב ואם גדל בהרים זה גם טוב, נחל זו לא סיבה. לעומת זאת בהדסים כתוב (שם): "ענף עץ עבות" זה סימן או סיבה, זה צריך להיות עבות (-משולש) או שזה צריך להיות מין עץ כזה שהוא עבות וגם אם לא יהיה משולש זה גם טוב. פה רואים שזו סיבה, צריך להיות דווקא משולש, העבות הוא המכשיר. "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שמות כג, יט) זה סימן, לא שרק גדי בחלב אימו אסור, אלא כל בשר בחלב אסור.
מעשה אבות סימן לבנים יוצר את התוצאות, מה שקרה אצל האבות שהם השורש יהיה אחר כך בבנים. מה שיש בגרעין יהיה אחר כך בכל העץ. אם הגרעין הוא טוב ובריא אז העץ שיצא ממנו גם יהיה בריא וחזק. כל הענפים וכל הפירות מתפתחים ויוצאים מהגרעין הפנימי, כך מעשה אבות סימן לבנים.

הגאולה העתידה תהיה ברצון
מכאן אנחנו צריכים ללמוד לעתיד לבוא. הקב"ה זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. הגאולה העתידה שאנחנו נמצאים בתוכה באה על ידי התערותא דלתתא. וכך גם הנביא אומר. המהר"ל (נצח ישראל, פרק מו) מרחיב את הדיבור על כך. הוא מביא את דברי הושע הנביא: "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אלוקיהם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (הושע ג, ה). "יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" התשובה תתחיל מישראל, ישראל יבקשו את הקב"ה, ירצו לחזור אל ה', זו המעלה של הגאולה העתידה. "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי" (שם ב, יח) הגאולה הראשונה הייתה כביכול בכוח, הקב"ה התגלה באותות ובמופתים, אי אפשר היה לסרב, אי אפשר היה שלא לשמוע בקול ה', חז"ל אומרים (שבת פח ע"ב) שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית, אפשר להסביר שהכפייה הייתה דרך התגלות ה' באותות ובמפותים ולא היה אפשר שלא לעשות את רצונו של הקב"ה, זה לא בא מישראל, זה בא מלמעלה, זה בא ממקום עליון אבל זה חיצוני להם וכיוון שכך לא היה דיבוק מוחלט. ישראל לא נקשרו בתוך תוכם לריבונו של עולם אלא רק הושפעו ממנו, הקב"ה בעל בהם, שלט עליהם וניהל אותם. זו דביקות גדולה ועצומה, אבל יש מדרגה יותר גדולה, שישראל יתעוררו מעצמם והאמונה תבוא מתוך מקום עמוק ופנימי שלהם לבקש את ה'.
זה מה שאומר הפסוק בירמיהו (פרק לא, ל-לא): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה; לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה", כלומר הברית הראשונה הופרה מפני שאני בעלתי בהם, כרתי איתם ברית בעל כרחם. אומנם במקום אחר המהר"ל מסביר שיש צד שדווקא בעל כרחם זה טוב כי זה מוחלט, זה לא יכול להשתנות, אבל זה רק מצד אחד, כי חסרה השלמות מצד ישראל שישתוקקו לריבונו של עולם מעצמם, מתוך בירור פנימי, שכל הנפש וכל הרצון הפנימי מחפש את הקב"ה, מבקש את קרבת ה'. קדושה שבאה מתוך תוכם של ישראל.

הקדושה שבטבע
המהר"ל ממשיך ואומר שעל הגאולה העתידה נאמר: "לא בחיפזון תצאו" (ישעיהו נב, יב). לא כמו שנאמר בגאולת מצרים: "ואכלתם אותו בחיפזון" (שמות יב, יא), אלא: "וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'" (ישעיהו שם). כלומר התהליך יהיה מבוסס ופנימי, לא בחיפזון שזה אולי חיצוני ושטחי. כאשר הדברים באים מאת ה' אז הכול נעשה במהירות, אבל כאשר האדם צריך להוציא את הכוחות שלו מהכוח אל הפועל זה לוקח זמן, זה תהליך של התבשלות, של הכרה עמוקה שהולכת ומתבררת לאט עד שהיא מתגלית.
הרב מדבר על הרעיון הזה הרבה פעמים, הרעיון של הקדושה שבטבע. הרב במבט העמוק הזה, של הסתכלות על המציאות כפי שהיא מתרחשת, בא ואומר לנו שכל המהלך הרוחני שעם ישראל נמצא בו, החפץ לחזור לארץ ישראל, החפץ להתקבץ ביחד, לחזור לעצמו, להיות עם עצמאי שלא תלוי באחרים, ועם זאת אין קריאה בשם ה' אלא רק תחייה לאומית - כל זה קדושה שבטבע.
הקדושה שבטבע היא קדושה נסתרת, היא בתוך הטבע. יש שאיפות רגילות ובריאות, להיות בן חורין, לא להיות תלוי באחרים, זו שאיפה בריאה וטבעית שכל בן אדם רוצה בה. גם ציבור חפץ להיות עצמאי, ובייחוד ציבור מיוחד בעל אופי מיוחד ותכונות מיוחדות כמו האומה הישראלית. העם מבקש לחיות את חייו הטבעיים ולא להיות מפוזר ומשועבד לאחרים. זו קדושה שבטבע, כמו הטבע כולו שהוא קדוש אלא שהקדושה נסתרת. לא רואים את ריבונו של עולם בטבע אך הוא נמצא שם בעומק, כי אין דבר שלא מתקיים שלא על ידי הקב"ה. ההתעוררות הראשונה תהיה התעוררות טבעית, היא תהיה קדושה, לא רואים אותה אבל אחר כך היא תתגלה, ויתגלה למפרע שבעצם הכול היה קדושה גלויה, אך כרגע היא נסתרת. מי יכול לראות את הקדושה עכשיו?! מי שיש לו עיניים עמוקות, שמסתכל בעיניים גדולות של אמונה ויודע לחדור לפני ולפנים דרך כל המסכים, הוא יכול לראות את הקדושה שבטבע. את זה הרב מגלה לנו. אומר הרב:
הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא בעצמו להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע הגס, עם הקודש הלוחם בטבע (אורות התחיה, פרק ל).
הרב רואה את הקודש שבטבע פורץ את גדריו והוא קורא לזה בשם: 'הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כוחו לאלקיו הולך ומתגלה', הרב אומר שהוא רואה את הקודש שבטבע שהוא הולך להתאחד עם הקודש שלמעלה, כרגע הוא לא מאוחד, רואים רק דברים טבעיים, ששואפים לחופש, לחרות, לעצמאות, לחזור לארץ. ממשיך הרב:
בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזכוך החיים, אליהו בא לבשר שלום, ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש.
כלומר זה בעצם זרם של קדושה אלא שהוא עדיין נסתר, ולא רק שהוא נסתר אלא לפעמים הוא נראה הפוך, כי נושאי השאיפות של הציונות והשיבה לארץ כאילו פנו עורף לקדושה, אבל הרב אומר שהם עצמם לא יודעים מתוך מה הם פועלים ומה הם רוצים. במקום אחר אומר הרב:
כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודווקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית. (אורות התחיה, פרק מו)
נשמת האדם היא יותר גבוהה מהמלאכים אלא שהיא ירדה לעולם הזה המוגבל, והיא מוסתרת בתוך בני האדם עם המוגבלות שיש להם, כך לימדו אותנו חז"ל, ודווקא משם היא תעלה את העולם כולו למדרגה גבוהה, עוד יותר גבוהה מזו של המלאכים. ממשיך הרב:
כן הקודש שבחול, שירד עד לידי החולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה. ואין קץ ותכלית לתיקוני העולם שיבואו מכל הטוב הבא לעולם בדרך חול שיגלה ויראה הודו והדרו לעת המאושרה, אשר "לא יהיה אור יקרות וקפאון" (זכריה יד, ו)- "והיה לעת ערב יהיה אור" (שם ז).
יש קודש שלא יכול להצטמצם ולרדת לתוך החול, צריך בשביל זה זכּות של קדושה שהיא כל כך רוחנית עד שהיא יכולה לחדור לכל ואין שום דבר שחוסם אותה. ואין סוף לתיקוני העולם שיבואו על ידי הקודש הזה, שאומנם הוא בא בדרך של חול אבל אחר כך יתברר שכולו קודש. כאשר יאיר האור יתברר שכל הטבע כולו קדוש, כל המציאות היא מציאות אלוקית וזה יעלה את העולם למדרגה עליונה. בתוך החול טמונה קדושה. ממשיך הרב:
לפני אורו של משיח שיגלה במהרה בימינו, יתעורר כח הקודש שבחול, שיעורר בראשית התעוררותו את החול.
בתחילה החול יתעורר, הטבעיות, השאיפות הגשמיות. אבל הקודש הפנימי שבתוך החול הוא זה שדוחף את כל המהלך הזה. זו שיטתו של הרב. הרב אומר בפרק ח (שם):
כל מה העולם מתבסם יותר, ורוח האדם מתפתח בקרבו, מתעוררת יותר התביעה לחיות על פי הרוח הטבעי שבקרבו, בקול יותר חזק תביעה זו יש בה הרבה מן האמת והצדק, ושלמי הדעת צריכים לזככה ולהעמידה על מכונה. האדם הולך ומוצא את אלקים בקרבו, בנטיותיו הנכונות; ואפילו באותן הנראות בראש שהן משגות מן הדרך הטובה המוסכמת מצד ההשקפה הרגילה.
רוצים לחיות חיים טבעיים, התביעה הזו גדלה עם התפתחות העולם. יש בריאות פנימית שאדם שואף להיות טבעי, להיות הוא עצמו, לא להיות מושפע מבחוץ ולא תלוי באחרים. להוציא את הכוחות הטבעיים שלו שבתוכו, מן הכוח האל הפועל. זו תביעה שהולכת ומתבררת ככל שהעולם הולך ומתבסם. ומה יש באדם לפני ולפנים - יש בו טבע קדוש, הטבע האלוקי שבו.
עניינה של הגאולה העתידה, כמו שראינו בדברי המהר"ל ובדברי הרב, היא שישראל יתקרבו לריבונו של עולם בתחילה בדרך טבעית, נסתרת. וזה יביא את ההתחברות הכי גדולה והכי עמוקה אל הקב"ה והיא תבוא מתוכם, מתוך הניצוץ האלוקי שבקרבם, הוא שיפרוץ ידחוף אותם בהתחלה באופן נסתר, ואחר כך המגמה הפנימית הזו תתגלה עד שיתברר למפרע שכל הנטייה והמשיכה לחרות, לעצמאות, לקיבוץ גלויות ובניין האומה הלאומי, הכול היה מתוך קדושה. והקדושה הזו תהיה קדושה מאוד, לא היה משהו כזה לפני כן, לא שאנחנו נחזור למצב הקודם כאשר יצאנו ממצרים, אלא אנחנו נגיע למצב שבו "תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי" (ישעיהו ב, יח), זה יהיה חיבור משני הצדדים, לא רק הקב"ה מושך אותנו אחריו אלא אנחנו בעצמנו פונים אל ה' ומבקשים אותו, וכמובן שזה הדדי גם הוא פונה אלינו. זה בעצם 'אחרית כראשית' זה 'מעשה אבות סימן לבנים' זה המעשה שהיה אצל אברהם אבינו, אברהם אבינו עבד את הקב"ה מתוכו, עבודת ה' בטבעיות. אלו היו האבות שלנו וגם זה עניינו של העתיד לבוא. מה שהיה אצל האבות צריך להופיע בעתיד אצל הבנים "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" (ברכת אבות). ואליהו משיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, הוא מחבר את הקדושה שבטבע ואת הקדושה שמעל הטבע. את הקדושה האלוקית הגלויה עם הקדושה הפנימית שבטבע, שבטבע ישראל.
הדברים מתחברים עם ראשית דברינו שאברהם אבינו התעורר התעוררות מלמטה ומתוך כך באה התעוררות מלמעלה. וזה עניינו של הדור הזה, לפתח את הבריאות הזו, את אהבת ה' שלא מתוך כפיה, שלא מתוך השפעת הסביבה, שלא מתוך פחד. אלא מתוך בקשה פנימית, שבאמת הלב בעצמו מבקש את ריבונו של עולם. זה המשך למה שהזכרנו בשבת תשובה שאדם צריך לשוב אל ה' שבקרבו, לשוב אל עצמו, ומתוך שהוא ישוב אל עצמו ישוב אל אלוקים.
זה הכיוון שהדור מחפש וזה הכיוון שבו אנחנו צריכים להיות דוגמה לדור כולו, בעזרת ה'.
֎ ֎ ֎
לקבל השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת bogrim@yeshiva.org.il , או למספר 0547881227
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il