ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
מפורים, לעומת זאת, עושים הרבה יותר רעש. יש כמה מצוות ביום ההוא, וכשאומרים "שהחיינו" על מקרא מגילה צריך לכוון גם על הסעודה וגם על משלוח המנות, שגם הם ממצוות החג. בחנוכה, לעומת זאת, יש דבר שאין גם בפורים, ושהוא יוצא דופן גם מחגים אחרים, וזה - שלמרות שהימים האלה לא כתובים בתנ״ך, אומרים בהם בכל זאת הלל שלם. אין לנו דבר דומה. זה מוכיח שמההתחלה חגגו את החג הזה בתור חג גדול. יכול להיות שבזמן החשמונאים זה היה אפילו חג עוד יותר גדול.
ועל מה בדיוק?
את זה כל ילד בגן יודע: המכבים נלחמו ביוונים, כבשו את ירושלים, טיהרו את בית המקדש, וכשבאו להדליק את המנורה היה נס בשמן, והוא דלק שמונה ימים. השאלה היא - שאלה שמוכרת חמש מאות שנה, אפילו ה'בית יוסף' כבר שאל אותה – הרי השמן הטהור שמצאו שם בכל זאת הספיק ליום אחד, אז בעצם ביום הראשון לא קרה שום נס. אם כן, למה יש שמונה ימים של חג? היה צריך לציין רק שבעה ימים, מהיום השני והלאה. יש רשימה ארוכה של תירוצים, החל מכך שחילקו את השמן לכמויות קטנות, ועד לכך שעצם העובדה שמצאו את פך השמן, זה בעצמו היה נס. אבל יש קושיה גדולה בתוך העניין הזה, שהיא הרבה יותר חמורה: בעניין הזה יש הלכה ברורה שכאשר הקהל טמא, או כאשר הכהנים טמאים, עושים את הכל בטומאה במקדש. את כל הקרבנות עושים בטומאה, וזה מותר לפי ההלכה. אז מה בער להם כל כך לחפש פך שמן טהור? אם אין טהור, עושים את הכל בטומאה. אחר כך יעשו שמן חדש, ו'שלום על ישראל'.
תשובה אחת היא, שכל העניין היה לחנוך את בית המקדש כדי שתהיה בו עבודה בטהרה. בית המקדש לא הפסיק לעבוד בימי היוונים, הוא הרי לא נחרב ואף אחד לא נעל את השער. היה שם אפילו מישהו שקראו לו כהן גדול, והיה שם סדר מסוים. אלא מה, הכל היה הפקר. לאנשים שישבו שם לא היה אכפת משום דבר, והייתה שם גם עבודה זרה, והכל הלך ככה ביחד.
החשמונאים לא הסכימו לזה, הם החליטו למסור את הנפש על העניין. היו לא מעט יהודים שהתייוונו, אבל היו כאלה ששמרו אמונים למסורת, והיו גם לא מעט שהחליטו שהולכים עם העניין הזה עד הסוף. יש כמה סיפורים על אנשים שהיו רשעים גמורים, ובשעת מבחן קרה להם משהו. כמו שאדמו"ר הזקן כותב בתניא, כשאדם מישראל מגיע לאיזושהי נקודה שבה הוא עומד בפני בחירה, אז שם הוא גם ימסור את נפשו.
קרוב אליך (659)
הרב יצחק גינזבורג
287 - אני ממש באורות!!! איך ממשיכים את צמאה?!
288 - חג בגלל שאכפת
289 - הסופר הכותב את חיינו
טען עוד
למחרת הייתי בעוד הרצאה, זה היה בהיאחזות נח״ל ליד אילת. באתי ליום שלם של הרצאות. כיוון ששם זה מקום שבאמת אין הרבה 'אקשן', כמו שאומרים, באו המון אנשים מכל היישובים מסביב, מכל מיני קיבוצים, היה קהל גדול - פשוט, אני חושב, מחמת שעמום! מה יש להם לעשות בלילה? אז הם באו, ואני דיברתי. אז הייתי יותר צעיר; אם עכשיו אנשים טוענים שאני מעליב אותם, אז יכולתי לעשות את זה הרבה יותר טוב, וגם לא היה אכפת לי. ודיברתי ככה, מכל הלב. היה חייל אחד מסכן, סמל דת שישב שם, והם הוציאו לו את הנשמה, צחקו ממנו, ביזו אותו, אבל חוץ ממנו לא היה שם שום אדם דתי. דיברתי אל הקהל ונתתי להם על הראש בכל מיני מישורים. כנראה מאוד הצלחתי, כי הם התחילו לכעוס, ולכעוס, ולכעוס. ממש ראיתי איך שהם רותחים. ואז קם מישהו וצעק אלי : "אתה אומר שאנחנו לא יהודים יותר! תראה, אני חילוני, אבא שלי היה חילוני, גם הסבא שלי היה חילוני. אבל אם היו מביאים אותי עכשיו לעבור לדת אחרת, הייתי מת – ולא עובר". זה היופי בדבר: קודם כל, הוא דיבר כל כך בזעם, עד ששמעו אותו בכל האולם הגדול. אבל מעבר לזה, זה היה יפה; בלילה הקודם נשארתי בשאלה, ובלילה שאחרי זה מישהו ענה לי. הוא בוודאי לא ידע שיש שאלה כזו, אבל זה היה מאוד מאוד סמוך לשאלה ההיא, וקיבלתי תשובה ממישהו המסיח לפי תומו.
כתבתי על זה פעם, בספר זיכרון לחייל שנהרג - שצריכים להגדיר את זה ככה: אצל כל יהודי יש נקודה שהוא מרגיש שהיא הנקודה שממנה אי אפשר לחזור . לפעמים אצל בן אדם זו עבירה, שבעיניו אי אפשר לחזור ממנה. לפעמים אצל בן אדם זה אפילו לא המרת דת: הוא עושה את זה, אבל הוא עדיין לא חושב שהוא לגמרי יצא. אבל גם לאיש כזה יש נקודה ששמה הוא מרגיש שהוא יצא לגמרי, ואז הוא יעצור - עד מסירות נפש. לחיים!
יש בחנוכה צד אחר, פנימי יותר. אנחנו חוגגים על מלחמה יוצאת דופן, מלחמה על עיקרון, על הבעיה של טהרה. זה לא היה רק עניין טכני: כל הבעיה הייתה, איזו מין יהדות תישאר. אני לא מכיר שום דוגמה אחרת לפני זה של מלחמה אידיאולוגית. היו מלחמות - מלחמות כיבוש, מלחמות על רכוש, מלחמות כאלה ומלחמות אחרות. אבל שתהיה מלחמה מסביב לאידיאה? זה היה דבר חדש. לא היה דבר כזה, אצל עובדי עבודה זרה זה לא קורה. בשום מקום בעולם לא עשו מהומות על זה, מפני שאנטיוכוס אמנם היה רשע, אבל הוא היה בעיקר פוליטיקאי. זה שהוא נכנס לכל העניין הזה לא היה מפני שהוא רצה דווקא להציק לישראל . אנחנו מכירים שונאי ישראל שעשו את זה בדורות הבאים בכוונה תחילה, אבל אנטיוכוס רצה לאחד את המדינה. המדינה שלו הייתה מורכבת מכל מיני עמים, כל מיני שפות וכמה מיני תרבויות. הוא הבין שזה לא ילך כי המדינה שלו תתפורר, וצריך לעשות מעשה – לאחד את כולם. הוא אמר את זה לעמים אחרים וכולם הסכימו, אצלם זה הלך חלק פחות או יותר. רק היהודים עשו לו בעיות.
לכן השאלה האם להשתמש בשמן טמא או בשמן טהור, נעשתה גם עניין לא רק מבחינה טכנית, אלא מבחינה סמלית. כל העניין היה להילחם על טהרת ישראל. וכשזה לא הולך, אז העמידה על כך שיהיה שמן טהור שייכת למהות החג לא רק מצד הנוסטלגיה, כדי לחזור למה שהיה קודם במקדש ולהחזיר עטרה ליושנה, אלא בעצם המהות שלו, זהו חג שעומד על הנקודה הזו! חג שחוגגים לא בגלל שיצאנו או נגאלנו או ניצלנו, אלא בגלל שאכפת לנו מהקשר שלנו עם ה' . לכן היה כל כך אכפת לחשמונאים לחפש ולמצוא שמן טהור, שאפשר יהיה להשתמש בו למקדש - דבר לא כל כך פשוט אז, בתוך העיר ירושלים. העיר בסופו של דבר לא הייתה בשלטון החשמונאים, העיר הייתה כמו שהייתה.
זה היה מרד רק על הנקודה הזו, על הנקודה הדתית. החשיבות של חנוכה לא הייתה בניצחון; ניצחונות היו והלכו, ולא את כולם זוכרים. אבל כאן היה משהו אחר, ומהצד הזה אי אפשר לבטל את חנוכה. זה בסיס בשביל המשך הדורות. והדבר הזה - הוא נשאר ונשמר עד היום. זה אולי לא היה שינוי במהות של היהדות, אבל היה פה שינוי בגישה, ועל זה בהחלט ראוי לתקן שמונה ימים של הלל גמור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
