ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפילה
תפילה- בעל התניא חלק ג'
כיוון שהאדמו"ר הזקן הדריך (בניגוד לשיטות אחרות ביהדות) שכל התלהבות שאינה בנויה על התבוננות שכלית אינה אלא דמיון חולף, עם הדורות נוצר הרושם שכל התרגשות נפשית בתפילה היא דבר שלילי (אגב, הסוגיה שנעסוק בה היום נוגעת לסוגיה רחבה בקיום תורה ומצוות – מהו היחסה להנאה מעבודת ה '? האם זו בעיה או דווקא יתרון? האם עבודת ה' צריכה להיות דווקא מתוך התמסרות מוחלטת ללא תענוג עצמי או דווקא מתוך תענוג? באיזה מצב ההנאה מעבודת ה' כבר אינה טובה?).
אולם כדי להבין באמת את התפיסה הזו - שנוצרה בטעות, והאדמו"ר האמצעי בא לפרוך אותה - יש להבהיר כי שורשיה של תפיסה זו אינם נעוצים רק במשנתו של האדמו"ר הזקן אלא גם בתובנה אמיתית: כאשר אדם מתרגש ומתפעל מן הקשר עם השם יתברך בשעת התפילה, הדבר מסב לו עונג עמוק ונפלא שהוא לאין ערוך מכל תענוגי העולם הזה, והוא עלול להתמכר לחוויה במקום לעבודת השם. התחושה היא שכאשר אדם מתחיל ליהנות אזי הוא בסכנה להפוך את התפילה לחוויה אגואיסטית ככל התאוות, וכפי שכותב בהקדמה לקונטרס:
"(שיש חסידים שהפנימו את הצורך בעבודה שכלית אוביקטיבית ללא נגיעות רגשיות) וזהו אצלו עיקר החסידות והקבלה בנפשו בהפעלות (זאת אומרת תחושת התפעלות נפשית) וכל שכן בלב (זאת אומרת אם הוא מרגיש ממש התרגשות) איסור גמור אצלו, עד שישאל ויבקש עצה איך לפטור (להפטר) מהתפעלות שנעשה פתאום בלי בחירה כי (בעיני החסידים הנ"ל) זהו נקרא הרגשת עצמו (בלשון ימינו: תחושת תענוג אגואיסטית) שזהו מן העוונות החמורין המאבדים הנפש כדרכי הישנים"
האדמו"ר האמצעי יצא נגד ההתרחקות מההתפעלות, אך אנו גם רואים שהאדמו"ר האמצעי עצמו נותן ביקורת לתפילה והתבוננות מתוך רצון לחוות את העוצמה שבהתפעלות:
"ה(מדריגה) א': הגרוע שבכולם הוא שכל עיקר חפצו אינו רק להיות מתפעל לבד ויהיה לו מזה חיות שזהו בערך המדרגה הפחותה מכולם...
מדרגה הא׳ הנ״ל מה שאינו חפץ רק בהתפעלות בלתי התבוננות באלקים כלל זהו קרוב לאש זרה"
אך יחד עם זאת, ההתפעלות וההתחברות הנפשית היא יסוד גדול בעבודת השם בכלל ובתפילה בפרט על פי החסידות. יתירה מזו - אם אדם עובד את השם ללא התלהבות זה מעיד שהעבודה נעשית באופן חיצוני ובלי חיבור אמיתי לדברים.
ואם כן עולה בכל חריפותה השאלה כיצד אנו מייצרים חוויה חזקה ועוצמתית - כפי שאנו מאוד מעוניינים שתהיה התפילה, אך בלי להתמכר לחוויה ולהפוך אותה לאגואיזם רוחני:
"ויובן זה על דרך דוגמה ממה שאנו רואים התפעלות פתאומיות שאדם מתפעל בשמחה רבה בהגיע לו איזה בשורה טובה וכהאי גוונא (וכדומה), שבוודאי מורגשת התפעלות זאת בלבו עד שיעשה תנועות חזקות ממילא והיא הסיפוק בידו (מחיאת כפיים) כידוע, והוא בלתי בחירה ורצון כלל רק מאליו וממילא מספק (מוחא כף), והוא האות על היות שאינו מרגיש עצמו כלל אם מתפעל הגם שמורגשת בלבו אבל כאלו אינו יודע כלל מזה והיא להיות שההתפעלות היא אמיתית רק מצד עצם הדבר הטוב שנפשו קשורה בה"
זאת אומרת שההתלהבות וההתפעלות היא דבר חיובי ויסודי מאוד בחסידות, אך בתנאי שהוא שקוע בתוך ההתבוננות וההתלהבות באלוקות, ולא בעובדה שהוא נהנה או חווה. ניתן לסכם ולומר שהנאה בעבודת ה' היא בעצם ביטוי של החיבור הפנימי לה' ולמצוותיו, והיא מורה על כך שהאדם מחובר בכל נפשו ומאודו לדבר שאותו הוא עושה - שזהו דבר נפלא. אולם אם היא הופכת למטרה אז היא בעצם חיבור לעצמי ולתענוג אגואיסטי.
יש לציין לסיום הלימוד היום, שהדרגה שנדרשת על פי "קונטרס ההתפעלות" של נקיות גמורה מכל התמקדות בעונג עצמי גם כאשר זה עונג רוחני, היא דרגה גבוהה וקשה. אף על פי כן ראוי ללמוד את הדברים כדי לא להיגרר בטעות לעבודה עצמית במקום לעובדת השם.
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
