ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר, לְכוּ, זִבְחוּ לֵא־לֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן. כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱ־לֹהֵינוּ. הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם – וְלֹא יִסְקְלֻנוּ? דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְזָבַחְנוּ לַה' אֱ־לֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.
לא רק פה, אלא לכל אורך הדרך, משה יוצר את הרושם שכל שהוא מבקש בשביל עמו הוא רשות לצאת למסע בן שלושה ימים ולזבוח לאלוקים – וכמשתמע, לחזור לאחר מכן. הנה משה ואהרן בהופעתם הראשונה לפני פרעה:
וַיֹּאמְרוּ, אֱ־לֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ. נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱ־לֹהֵינוּ, פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
שוב אותם שלושה ימים וזבח. זה הרושם שמשה ואהרן יוצרים עד הסוף ממש. אכן, כאשר בני ישראל עוזבים את מצרים שוררים בארמון פרעה תדהמה ובלבול:
וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?
קרוב אליך (649)
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל
297 - טעות טעות, אבל אמת!
298 - חופש ואמת
299 - איך אתה עם הצדיק?
טען עוד
המפרשים מציעים שלל הסברים. שד"ל אומר שבלתי אפשרי היה למשה לומר אמת לעריץ כפרעה. בעל 'הכתב והקבלה', רבי יעקב מֶקְלֶנְבּוּרְג, אומר שמבחינה טכנית משה לא שיקר. הוא אכן התכוון שהעם יקבל רשות לצאת לזבוח לה', ולא אמר במפורש שבני ישראל לא ישובו. אברבנאל מסביר שה' אמר למשה לבקש בקשה פעוטה כדי להראות את שרירות לבו של פרעה כלפי עבדיו: מי שמסרב לתת לעבדיו אפילו הפוגה קלה מעמלם, לזבוח לאלוקיהם, הוא ודאי רודן אכזר. הרב אלחנן סמט, בן זמננו, מצטט בספרו פרשן אלמוני האומר שבמלחמה כמו במלחמה: פרעה היה אויבם של בני ישראל, ובמלחמה מותר להונות ולעתים אפילו הכרחי.
אלא שאם נסב מבטנו לאחור, אל חומש בראשית, נגלה שדפוס תקשורת זה לא נולד אצל משה ופרעה. לכתו של יעקב מעם לבן מתוארת כך: "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא". לבן שהדביק אותו מחה באוזניו: "מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב? לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי?".
יעקב נאלץ להסתפק במחצית־האמת גם בהמשך מסעו זה, כאשר עשו הציע לו שייסעו ביחד: "אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי. וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה". אין כאן שקר ממש, אבל זהו תירוץ דיפלומטי.
ועוד: כשבני יעקב ניסו להציל את דינה משכם שאנס וחטף אותה, הם דיברו אל שכם ואביו "בְּמִרְמָה". הם ניאותו, כביכול, להזמנת אנשי שכם שיעקב ובניו יגורו בקרבם, ורק ביקשו שתושבי שכם יימולו.
על שלושה אלו נוספים שלושה שקדמו להם: שלושת המקרים שאברהם ויצחק, שעזבו את הארץ בגלל רעב, ביקשו מנשותיהם להציג את עצמן כאחיותיהם, כדי שלא תיחטפנה לארמונו של השליט המקומי.
ששת האירועים הללו אינם יכולים להיות מקרים, או צירוף מקרים, בעלילה המקראית הגדולה. יש להם מכנה משותף: הם מתרחשים בחוץ לארץ, או במגע עם גויים בעלי שררה בארץ. במקומות ההם, בימים ההם, אמירת האמת הייתה מסוכנת. היא הייתה עלולה לגרום לאובדן החיים או החופש. בני ישראל היו אנשים נטולי כוח בעידן של כוח. הם היו משפחה קטנה, ולבסוף אומה קטנה, בעידן של אימפריות. כדי לשרוד הם נדרשו לטכס תחבולות. בדרך כלל הם לא שיקרו ממש, אלא יצרו רושם כוזב. לא כך יש לנהוג במצב אידיאלי. אבל זהו אילוץ של משפחה או עם שאינם ריבונים בארצם, שאין להם מרחב מוגן משלהם. בנסיבות בלתי־אפשריות צריך לפעמים לכזב כדי להתקיים.
רע לחיות בשקר, ואסור לכפות על אדם חיים כאלה. האמת היא חותמו של הקדוש ברוך הוא, והיא היסוד לאמון בין בני אדם. אבל בשעה שעמך משועבד ובניו היילודים נרצחים, כל האמצעים כשרים להצלתו. מפגשו הראשון של משה עם פרעה כבר הרע את מצבם של בני ישראל, שנדרשו מאותו יום לייצר אותה מכסת לבנים בתבן שמעתה יקוששו בעצמם; משה ידע שאיננו יכול להסתכן בהרעה נוספת.
התורה איננה מצדיקה כאן מרמה. להפך: היא מוקיעה מערכת שלטונית שאמירת האמת בה היא סכנת חיים; תופעה הקיימת גם כיום בחברות רודניות וטוטליטריות רבות. היהדות – דת של ויכוח, של בירור ושל "מחלוקת לשם שמיים" – מעמידה את היושר האינטלקטואלי והמוסרי בראש סולם ערכיה: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה". הנביא מלאכי מגדיר מי מדבר בשם ה': מי ש"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן". תפילת העמידה שלנו נחתמת בתחינה "אלוקיי, נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה".
בששת הסיפורים הנזכרים בספר בראשית, ובשביעי שבספר שמות, מבקשת התורה להעמידנו על הקשר בין חופש לבין אמת. כאשר יש חופש, תיתכן אמת. באין חופש, כאשר חיים בצל האימה מפני בעלי הזרוע, האמת נעדרת. חברה שבניה נאלצים שלא להיות ישרים לגמרי כדי לשרוד או כדי ששעבודם לא יוחמר איננה החברה שה' רוצה שניצור.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
למה ללמוד גמרא?
איך מותר להכין קפה בשבת?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
