בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון141

הארי מבבל

לאחר שטבע בגיל שבע, החליט הילד יוסף חיים להקדיש את חייו ללימוד התורה >> ללא מינוי רשמי הוא הפך למורם ורבם של מרבית קהילות עדות המזרח, וללא רמקול שמעו את דרשותיו בשבתות עשרת אלפים איש >> ומה אתם יודעים על הקשר ההלכתי והקבלי בין ה'בן איש חי' ובין יהדות אירופה? לרגל יומא דהילולא

undefined

רבנים שונים

תשע"ז
6 דק' קריאה
לפני כמה שנים הזדמנתי להתפלל מנחה בבית הכנסת הירושלמי הידוע 'מוסאיוף', השוכן בלב שכונת הבוכרים. לאחר התפילה התקיימה דרשה באחד החדרים הסמוכים. בכל פעם שהרב הזכיר מימרה או פסק הלכה משמו של רבי יוסף חיים, ה'בן איש חי', ניתן היה להבחין במראה מרעיד לבבות. היהודים הקשישים שישבו על הספסלים המרופדים, קמו מעט ממקומם, בתנועה זעירה, כמעט בלתי מורגשת – כדין 'הידור' של מי שרואה את רבו מרחוק.
מעטות הן הדמויות מהדורות האחרונים שהותירו חותם כה משמעותי על כל בני דורם ואף גם אחרי מותם. ביום שישי הזה י"ג אלול חל יום ההילולא ה־107 של רבי יוסף חיים, שהיה רבה של גלות בבל בדורות האחרונים, ושמעו הלך בכל המדינות אף ליהודי אשכנז ולקהילות החסידיות.
מנהיגותו של רבי יוסף חיים לא התבטאה במשרה רשמית, אך הוא היה הכתובת לכל פנייה וידע להתאים את מנהיגותו לכל שכבות הציבור. מעמידה בראש קהל המקובלים, דרך פסיקה הלכתית ענפה לקהילות היהודיות בעירק ושכנותיה, ועד פנייה לבבית בגובה העיניים לילדים. יותר ממאה חיבורים תורניים חיבר רבי יוסף חיים, חלקם בשמות בדויים מטעמי צניעות. רובם כלל לא יצאו לאור ואף אבדו, אך אלו שהודפסו משקפים היטב את עומק ורוחב דמותו.
לצד פירושים מעמיקים על התנ"ך והתלמוד, כתב ספרי קבלה רבים בהם משתקפת שיטתו בה דגל להנגשת פנימיות התורה לכל מבקש השם. ספרי דרושים על התורה לצד מאות פיוטי נשמה. חיבורים למדניים בהלכה ובספרות שו"ת הלכתית הניצבים כריכה־אל־כריכה ליד עושר של ספרי מוסר ואגדה, סיפורים ומשלים. לצד ספרי 'תיקונים' קבליים ותפילות מעמיקות, ניצב 'קאנון אל נאס', ספר מיוחד לנשים המהווה את הגרסה הספרדית של 'צאינה וראינה' – ובו דברים פשוטים של תורה ומוסר בערבית־יהודית מדוברת, שכוללים לא מעט בדיחות עממיות.
בהיותו בגיל שבע התרחש המאורע המכונן בחייו. תוך כדי משחק נפל יוסף חיים לבור מים בחצר הבית וטבע. דודו שהשתלשל לבור בחבל הצליח לחלץ את הילד שנדר אז כי יקדיש את חייו לתורה. בגיל ארבע־עשרה התקבל לישיבה המרכזית בבגדד, 'בית זלכה' בראשות רבי עבדאללה סומך, והתשובה ההלכתית הראשונה שפרסמה את גדלותו התורנית, ומופיעה בפתח ספר השו"ת רב ברכות, נכתבה כאשר היה בן שש־עשרה בלבד.
חכמי ירושלים שיגרו לאביו, חכם אליהו חיים, שהיה רבה הראשי של בגדד, שאלה מורכבת בעניין אתרוגים שנפל בהם ספק. אחרי שרבי אליהו שיגר את פסיקתו בעניין, השיבו לו חכמי ירושלים במכתב מפתיע: "כבר לפני שבוע קיבלנו את תשובתו של בנך, יניק וחכים, שהקיף את כל שיטות הראשונים והאחרונים בעניין, והגיע לפסק זהה לתשובתך".
הקשר התורני של הבן איש חי עם גדולי דורו הגיע גם עד אירופה, וחלק גדול מפסיקתו ההלכתית שנטתה לחומרה אחר הקבלה, מקבילה פעמים לא מעטות דווקא לפסיקת הרמ"א ולעיתים מזכירה באופיה את אופי הפסיקה של הקהילות החסידיות באירופה. בפירושו על הש"ס הוא מביא את מחלוקת הגר"א והבעש"ט בעניין כוונת התפילה. בספרי ההלכה הוא מזכיר פעמים אין ספור את 'שולחן ערוך הרב' שחיבר האדמו"ר הזקן מחב"ד בתואר ה'הגאון רבי זלמן', ובספרי דרשות הוא מביא דברים מכתבי ה'בני יששכר', רבי צבי אלימלך מדינוב.
גם בכיוון ההפוך, זכה רבי יוסף חיים להערצה מרבני ומקובלי אירופה, כמו הרידב"ז ובעל ה'לשם', רבי שלמה אלישיב (סבו של הגרי"ש אלישיב), ובחסידות בעלזא אף ישנה מסורת המספרת כי האדמו"ר השלישי, רבי יששכר דב, לא רצה לכתוב על מצבת אביו "יחיד בדורו" באומרו כי כל זמן שחי הבן איש חי בבבל, לא ניתן לומר על מישהו אחר "יחיד בדורו".
הרב כדורי נזכר: "אני זוכר את הספסל עליו ישבתי"
בז' אלול תרי"ט נפטר חכם אליהו חיים, וביום השביעי ל'שבעה' עלה רבי יוסף חיים להספיד את אביו בפני אלפי יהודי בגדד. במעמד זה התגלה לראשונה כוחו הגדול בדרשה ובדיבור, ובו ביום החליטו חכמי בבל כי רבי יוסף חיים ימלא את מקום אביו בהנהגה. היה זה בי"ג אלול תרי"ט – חמישים שנה בדיוק לפני יום הסתלקותו.
במשך כחמישים שנה נשא הרב שני שיעורים קבועים בכל יום - לאחר תפילת ותיקין, שיעור ב'שולחן ערוך' ו'חוק לישראל' במשך כשעה וחצי, ולאחר תפילת מנחה - שיעור בן שעה בפרשת השבוע וענייני דיומא. חלק גדול מספריו מבוסס על השיעורים והדרשות שנשא.
בבית הכנסת הקטן של בגדד 'סלאת אל זע'ירי', שבו כאלף מקומות ישיבה, היתה מתקיימת בכל שבת דרשה שארכה כשלוש שעות בענייני הלכה ופרשת השבוע, שהיתה מתובלת במשלים, דברי אגדה ומוסר. כידוע, ספר 'בן איש חי' מכיל דרשות של שנתיים בלבד מתוך יובל השנים בהן כיהן רבי יוסף חיים ברבנות. בשבת תשובה, בשבת זכור, בשבת הגדול ובשבת שלפני חג השבועות, היו מתכנסים רבבות מיהודי בגדד ב'סלאת אל כבירי' - בית הכנסת הגדול בעיר שהכיל כעשרת אלפים מקומות ישיבה, והאזינו לדרשותיו של רבי יוסף חיים.
הדמות האחרונה בת דורנו שזכתה להסתופף בילדותה בצלו של הבן איש חי, היה רבי יצחק כדורי זצ"ל, זקן המקובלים שנפטר לפני שנים אחדות. הוא סיפר את זיכרונותיו מאחת הדרשות הגדולות. "זה היה מעמד גדול ובין השומעים שררה התרגשות רבה. תחושה של יום הכיפורים ליוותה את השומעים. לאחר תום הדרשה היתה הרגשה כאילו משיח עומד לבוא מיד. אני זוכר היכן ישבתי בבית הכנסת ואף את מספר הספסל", סיפר הרב כדורי. "כבר בהיותי ילד קטן נהגתי לשבת על מדרגות הבימה של בית הכנסת, עליה היה עומד הבן איש חי ודורש. הילדים היו נוגעים בשולי גלימתו ונושקים לה. מראה הבימה היה מעורר רטט. הבן איש חי היה עומד במרכז הבימה, וסביבו ישבו כ־80 מקובלים, כולם לובשי לבן בוהק. מי שראה מראה זה לא ישכחהו. והפלא הגדול, שקולו של הבן איש חי היה גבוה ביותר וכך שמעו אותו בבירור כל הנאספים, שלעתים מנו יותר מעשרת אלפים איש, ואף ברחוב הסמוך שמעו את הדרשה בבירור, כשבכל אותה עת שוררת במקום דממה מוחלטת ואף התינוקות אינם מייבבים".

"בית מרפא לחולאי הנפש"
בלבו של רבי יוסף חיים שררה אהבה עמוקה לארץ הקודש. למרות שבעיר בגדד פעלו בתי דפוס משובחים, וחרף הסכנה בטלטול כתבי היד במסע ממושך על גבי גמלים, החליט הרב להדפיס לראשונה כמעט את כל כתביו דווקא בדפוס פרומקין בירושלים, הן כדי להחזיק את ידי תושבי העיר והן כדי שהספרים יספגו את קדושת ירושלים בהדפסה ובדרכם הארוכה בחזרה אל בגדד.
בשנות השלושים לחייו ערך רבי יוסף חיים ביקור בן מספר שבועות בארץ הקודש, בהם ביקר את חכמי ישיבת המקובלים 'בית אל' שעימם היה קשור, ואצל המקובל רבי אליהו מאני בחברון, שעמו אף רכש קרקעות בסביבות העיר בשאיפה להקים יישוב יהודי במקום. במשך קרוב לשבוע שהה רבי יוסף חיים סמוך לציון בניהו בן יהוידע הסמוך לצפת, עליו אמר כי גילו לו מן השמים כי הוא משורש נשמתו. מאז, שזר רבי יוסף חיים את שמו של בן יהוידע, שר צבא דוד וראש הסנהדרין, בשמות של ספרים רבים שחיבר. כאשר השתטח על ציון רשב"י במהלך אותו מסע, יצר את הפיוט הקבלי על דמותו של התנא – 'ואמרתם כה לחי', שהפך למפורסם ביותר מתוך כמאתיים הפיוטים שחיבר, ושגור מאז בפי כל עדות ישראל.
רבי יוסף חיים היה מבין מקימיה של ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בשנת התר"ס, אשר חרבה במלחמת השחרור והוקמה מחדש עם שחרור ירושלים. הגביר יוסף אברהם שלום מכלכותא שבהודו, שהיה מקורבו ומעריצו, ביקש לתרום בית חולים עבור יהודי בגדד. "תתרום בית מדרש, שהוא בית המרפא לחולאי הנפשות, ותבנה אותו בירושלים מול בית קודש הקודשים", אמר לו הבן איש חי. ישיבה זו הפכה לערש התורני של היהדות הספרדית בארץ הקודש. תלמידיו הקרובים שימשו בה בראשות הישיבה, ולמדו בה דמויות כמו הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו.

אוצרות במרתף המודיעין העיראקי
דרישת שלום עדכנית מאוצרות הבן איש חי התגלתה לפני כעשור במרתפי המודיעין העיראקי, עם כיבוש המדינה והפלת משטר סדאם חוסיין על ידי צבא ארצות הברית. במקום נמצאו כאלפיים ושבע מאות ספרים במצב ירוד ביותר וגם עשרות אלפי מסמכים שנשדדו מהקהילה היהודית. לאחר בדיקה מקצועית והשוואה לכתבי יד אחרים, זוהו חלקם כדפים בכתב ידו של הבן איש חי. הדפים הכתובים באותיות עבריות בשפה הערבית (כדוגמת האידיש והלאדינו), מכילים יותר ממאתיים עמודים, חלקם מהווים טיוטות של ספרים שכבר פורסמו וחלקם כוללים ככל הנראה דרשות לא מוכרות על פרשת השבוע. ספרי תורה אחרים מבגדד שנמכרו על ידי סוחרי עתיקות ערבים, עשו את דרכם לארץ הקודש והגיעו לבתי כנסת שונים של כוחות הביטחון.
הרב שמואל אליהו מספר כי אביו זצ"ל ששמע על הגעת הספרים העתיקים מעירק, אמר כי בבית הכנסת הגדול בבגדד היה ספר תורה שנכתב על ידי הבן איש חי בעצמו, וכי חתימתו מופיעה בגב העמודה האחרונה של הספר. "אחרי הרבה חיפושים גילינו שהספר מצא את דרכו באופן פלאי דווקא לבית הכנסת של 'המוסד'. עוזר שר הדתות תיאם ביקור מיוחד עבור הרב מרדכי אליהו זצ"ל בבית הכנסת שבבסיס המוסד. כשהרב פתח את הספר, וגילה את החתימה של ה"בן איש חי" שנמצאת מאחורי הקלף, הוא פרש הצדה והחל לבכות, וכל הנוכחים במעמד, כולל ראש המוסד עצמו, מחו את דמעותיהם".
הרב זאביק הראל, מישיבת תורת החיים, הפיק לפני מספר שנים סרט מיוחד על הבן איש חי. "בדור של 'כוכבים נולדים' היה לי חלום לייצר סדרת סרטים על דמויות מופלאות בעולם היהודי. כמי שלא התוודע לתורתו העמוקה עד גיל מבוגר, רציתי להחזיר במעט את הדמות שלו להרבה יהודים שלא הכירו אותו כלל, כמוני, וגם למען אותם דורות של יהדות המזרח שאבותיהם גדלו על מורשתו אך שכחו אותו", הוא סיפר.
"כשהתחלתי לעבוד על הסרט הבנתי שפספסתי בכמה שנים, כי כבר לא נשארו בין החיים תלמידים שלו או כאלו ששמעו אותו בעצמם. במשך זמן רב הסתובבתי עם תלמידי התלמידים, כדי לפגוש בסמטאות ירושלים כל מיני יהודים עירקים זקנים שזוכרים את האווירה מבגדד. חיבור של תורה כל כך עמוקה עם פשטות של הליכות וחיים. לשמוע סיפורים כאלו ממוכרים ב'מחנה יהודה' יצר אצלי אווירה חזקה מאוד של חיבור שמיים וארץ", הוא מתרגש. "עד היום, שנים לאחר הסתלקותו, ממשיכה תורתו להוסיף חיים".



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il