ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משפחה חברה ומדינה נושאים שונים

'חוק צהר' – גם לתחום הכשרות

מערך הכשרות של הרבנות נמצא במשבר שיכול להיפתר באחת משתי דרכים – פתיחת אזורי הכשרות כפי שנעשה בתחום הנישואין, או הפיכת הרבנות לרגולטור לגופי כשרות פרטיים.
הרב דוד סתואדר תשע"ז
לחץ להקדשת שיעור זה
אתחיל מהסוף. חרף כל הפרסומים, ארגון רבני צהר לא החליט על הקמת מערך כשרות נפרד מזה של הרבנות הראשית.
בחודשים האחרונים הארגון שוקל ובודק היתכנות של הקמת מערך כזה על פי חוק, אם הדבר יתאפשר. מערך הכשרות יתבסס על רגולציות של הרבנות הראשית ועל פי מידת התועלת והנזק לעולם הכשרות בישראל.
מערכת הכשרות של הרבנות הראשית בישראל נמצאת במשבר כבר שנים רבות, ולא מדובר בבעיות נקודתיות שוליות. אם הרב הראשי אומר בכנס כי יש ערים שבהן לדעתו אסור לאכול והוא מנוע מלפרט זאת, הרי שמדובר במציאות קשה ביותר.
רבים מהצרכנים אינם סומכים על הכשרי הרבנות, מרבית רבני הערים אינם אוכלים מהכשרות שעליה הם מופקדים (בכנסי רבנים מבצעים הכשרת כלים במטבחים הנתונים לכשרות הרבנות, משל היו מאכילים שם נבילות וטריפות), ורבים מבעלי העסקים מבקשים כשרויות נוספות כדי להרחיב את מעגל לקוחותיהם שאינו מסתפק בכשרות הרבנות. מאידך, רבות הן התלונות על משגיחים שלא מגיעים, או דורשים דרישות שלא כדין ולא לפי ההלכה שחלקן אינן נוגעות לכשרות. העובדה שאנשי 'כושרות' ממליצים לתלמידי ישיבות לשכור משגיחים נוספים לחתונות, ולא להסתמך על הכשרי הרבנות, מעידה על מידת האמון שיש להם במערכת הקיימת.
ברור לנו שלא מדובר בנורמה מקובלת, ושרבים מהמשגיחים עושים עבודתם נאמנה ובשכר נמוך, אולם גם לא מדובר במקרה אחד או שנים. המערכת צריכה שינוי רציני. נקודת המוצא שלנו היא שמטרתה של מערכת כשרות היא אחת: להרבות כשרות בישראל, דהיינו שיותר יהודים יאכלו כשר. כבודם של הרבנות והרבנים חשוב, אך כשרות המאכל וריבוי האוכלים אוכל כשר - חשובים יותר. בנוסף לכך אני מאמין כי קנאת סופרים תרבה חוכמה. במקום שבו אין תחרות אין רצון להתייעל. מונופול מוליד ביורוקרטיה מיותרת שמהווה קרקע לשחיתות. זה לא קשור לכשרות או לנישואין, זה כלל יסוד במבנה החברתי.
כדי להגיע למציאות של מערכת כשרות אמינה ותקינה אנו מציעים שתי חלופות. ההצעה הראשונה היא לפתוח את אזורי הכשרות, ממש כמו באזורי רישום לנישואין. פתיחת אזורי הרישום לנישואין שנעשתה בעקבות "חוק צהר" הביאה לשיפור מדהים. רבנויות רבות שהבינו שהזוגות יכולים מעתה לבחור איפה להירשם, ייעלו את השירות והיחס. זה עבד בנישואין וזה יכול לעבוד גם בכשרות.

לנהל דיון ענייני
יש שתוהים מה הקשר בין ההלכה למושג מונופול, שמגיע מעולם העסקים. התשובה היא שאם אכן היה מדובר בהלכה בלבד אזי אין קשר - הרב מתבקש להביע את דעתו בענייני הלכה ולא בעניינים הנוגעים להעסקת עובדים והתקשרות עם ספקים. אבל כשהוא מנסה לכוף על בעלי המסעדה להזמין מקניין מסוים שאליו הוא מקושר זה הופך לעניין עסקי, ובכך המונופול הופך להיות מאוד רלוונטי.
כאשר רב יודע שאם המשגיחים שלו לא יעבדו כראוי בעל העסק יוכל לפנות לרב אחר, זה ידרבן אותו לעבוד טוב יותר. מצד שני קיים חשש שרבנים יפחיתו את הדרישות כדי לקבל עוד בעלי עסקים, ולכן נדרשת מערכת פיקוח משמעותית של הרבנות הראשית, שתוודא כי אכן הכללים נאכפים כראוי.
מנקודה זו מגיעה הצעתנו השנייה, שהיא מהותית יותר. אנחנו מציעים שהרבנות הראשית והרבנים המקומיים יהיו הרגולטורים של הכשרות, ולא מעסיקי המשגיחים. ייפתחו תאגידי כשרות שיהיו מחויבים לשקיפות על רמת הכשרות, איכות המוצרים וכדומה.
כאשר באים לבחון תוכנית כשרות כזו או אחרת, יש לבחון אותה לפי מידת התרומה שלה לכשרות בישראל, ולא לפי הפגיעה, אם בכלל, במעמדו של רב כזה או אחר. אני מתקשה לתפוס איך אלה שלא נוגעים באוכל עם הכשר של הרבנות, עושים מעשה זמרי ושואלים על כבודה של הרבנות. איני יודע כיצד להתייחס לאישי ציבור שעולים להר הבית נגד החלטות כל הרבנים הראשיים לדורותיהם ובלי להניד עפעף, אך כשזה נוגע לכשרות האוכל של מדינת ישראל הם נעשים חרדים לכבודה של הרבנות. אני חושב שיש מקום שבו צריך להיות גבול לציניות. אפשר ורצוי לקיים דיון האם רעיונות אלו ישימים ומועילים או לא, אבל מפליא לראות כיצד כל אלה שהבליגו, או נתנו יד, למחדלי הכשרות, תוקפים את אלה שמבקשים לתקן.
חזון הכשרות אינו פוגע במעמד הרבנות אלא מחזק אותה. רבנים לא נבחרו כדי להעסיק עובדים או כדי לנהל חברות. הם נבחרו כדי להורות את דרך ההלכה. האם לשם כך הרב צריך להעסיק עובדים ולהגיע להתנגשויות מתמידות עם ראשי המועצות הדתיות? הצעתנו הקוראת להפרטת המערכת תוך הפיכת הרבנים לרגולטורים תחזיר אותם למעמדם החשוב וההיסטורי - מורי הלכה והדרכה במגוון רחב של תחומים, כולל כשרות.
היום במדינת ישראל אין חקיקה או מדיניות ברורה המסדירות את מעמד הרבנות כרגולטור משמעותי, ולכן לא די בבניית חזון ותוכנית, אלא אנו נדרשים לשקול בכובד ראש מהי הדרך הראויה הקיימת בפנינו לעזור לעם ישראל לאכול אוכל כשר. אני מאמין שבמהלך הדרך נמצא עוד שותפים, כי האתגר הזה הוא של כולנו.

מתוך העיתון בשבע.
עוד בנושא נושאים שונים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il