ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. (ז, כג)
חצי שיעור
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
24 - איסור האכילה ביום הכפורים
25 - "כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ"
26 - איסור טומאת מת לכהנים
טען עוד
מי שיש לו רק חצי שיעור מצה בליל פסח - האם מקיים מצוה כלשהיא באכילתו?
האיסור מקורו וטעמו. חצי שיעור של חֵלֶב - ששיעורו לעונשים הוא כזית - אסור באכילה. וכן שנינו בברייתא (תורת כהנים צו פרשתא יז; ברייתא יומא עד א): כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא ז כג) - אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, חצי שיעור הואיל ואינו בעונש, יכול שאינו באזהרה? תלמוד לומר: כָּל חֵלֶב - אפילו כל שהוא (רש"י שם). וכתב האשכול (הלכות חלב ודם) שבאיסור דם למדים איסור חצי שיעור מהכתוב: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ (ויקרא ז כו), ובאיסור נבילה מהכתוב: לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (דברים יד כא), ולמדים כל האיסורים מחלב דם ונבילה.
ונחלקו אמוראים באיסור חצי שיעור:
• רבי יוחנן אמר שאסור מן התורה, שכיון שחצי שיעור "חזי לאצטרופי", שאם יאכל עמו עוד חצי שיעור יצטרפו יחד לכשיעור, איסור הוא אוכל.
• ריש לקיש אמר, שמותר מן התורה, שלא אסרה תורה אלא אכילה, ואכילת חצי שיעור אינה נחשבת אכילה (יומא עד א), שאין אכילה אלא בכזית (משנה למלך חמץ פ"א ה"ז ולחם שמים יומא פ"ח מ"א), והלימוד מ"כל חלב" אינו אלא אסמכתא (שם עד א). ומודה ריש לקיש שאסור מדרבנן (שם עג ב).
הלכה כרבי יוחנן (רמב"ם שביתת עשור פ"ב ה"ג ומאכלות אסורות פ"ג ה"ו ועוד מקומות).
בטעם שלדעת ר' יוחנן צריך הן את הרבוי מ"כל חלב" והן את הסברא של "חזי לאצטרופי", ביארו התוספות (יומא שם ד"ה כיון) ותוספות הרא"ש (שם) שאיסור חצי שיעור אמנם נלמד מ"כל חלב", אלא שלולא הטעם שראוי להצטרף לא היינו מפרשים שהרבוי בא לאסור חצי שיעור, אלא לרבות דבר אחר. והריטב"א (יומא שם) והר"ן (על הרי"ף שבועות כב א) פירשו שר' יוחנן אמר את הטעם "חזי לאצטרופי" כדי לפרש טעם הכתוב, ולכן למדים כל האיסורים מחלב - ואין אומרים גזירת הכתוב היא בחלב בלבד (משנה למלך חמץ פ"א ה"ז בדעת הר"ן) או באיסורים שיש בהם כרת בלבד (תוס' יום הכפורים שם) - שכיון שלא אסר הכתוב חצי שיעור בחלב אלא לפי שחזי לאצטרופי, אף בכל האיסורים כן (ר"ן שם).
חצי שיעור שאינו חזי לאצטרופי, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:
(א) יש סוברים שאינו אסור מן התורה (ריב"ש סי' רפח; פמ"ג יו"ד סי' סה במשבצות זהב ס"ק ד,ועוד). כגון שנשבע שלא יאכל פירות מסויימים ונאכלו מקצתם ולא נשאר מהם אלא פחות מכשיעור, מותר לאכלם אף לסוברים שחצי שיעור בשבועה אסור מן התורה (שו"ת רבי עקיבא איגר סי' קנד; חידושי חתם סופר שבועות כב ב ובח א). וכן האוכל חצי שיעור בסוף יום הכפורים, או שעשה חצי שיעור מלאכת שבת בסוף היום, ואין שהות ביום כדי להשלים לכשיעור - אין איסורו מן התורה, לפי שאינו חזי לאצטרופי (צל"ח פסחים מז א; נודע ביהודה תנינא או"ח סי' נג; שו"ת חת"ס ח"ו סי' סה ובחידושיו פסחים כא ב; שו"ת רע"א שם, ועוד).
(ב) ויש סוברים שחצי שיעור אסור מן התורה אף כשאינו חזי לאצטרופי (אבני מילואים שו"ת סי' יד ד"ה עוד;חתם סופר סוגיות סי' מג). ולכן אף חצי שיעור ביום הכפורים בסוף היום אסור מן התורה (אב"מ שם), לפי שאין צריך חזי לאצטרופי כל עיקר, שאין דורשים טעם הכתוב ("טעמא-דקרא") (שדי חמד כללים מערכת ח סי' י).
(ג) ויש שכתבו שהדבר תלוי בגדר חזי לאצטרופי שאמרו - שאם הוא סיבת האיסור, כשאינו ראוי להצטרף מותר; אבל אם אינו אלא הוכחה שיש שם איסור אף בפחות מכשיעור, אין צריך שיהיה ראוי לצירוף בפועל (קובץ שמועות חולין אות מה).
(ד) ויש שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים שהובאה למעלה: לפי התוספות שסוברים שעיקר טעמו של ר' יוחנן הוא מן הלימוד "כל חלב", אף על פי שאינו חזי לאצטרופי, אסור; ולפי הר"ן הסובר שלר' יוחנן "חזי לאצטרופי" הוא טעם הכתוב, אינו אסור מן התורה אלא כשראוי להצטרף (ברית יעקב או"ח סי' ג).
במצוות עשה. מצוה שנאמר בה שיעור, ועשה פחות משיעורה, יש סוברים שלא עשה כלום (משנה למלך חמץ פ"א ה"ז; בני חיי תעה; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' יח; ס' יהושע סי' כד; חקרי לב או"ח סי' צ, רי"ט אלגזי בקהלת יעקב תוספות דרבנן אות קלז; ברוך טעם שער תערובת פ"ב דין ט, ועוד). לפיכך, אם אין לו אלא פחות מכשיעור, כגון שיש לו מצה פחות מכזית, אינו זקוק לאכלה (שבות יעקב שם; רי"ט אלגזי שם), שלא למדו מ"כל חלב" אלא חצי שיעור באיסורים, ולא חצי שיעור במצוה (ברוך טעם שם).
ויש שכתבו שמכל מקום מדרבנן מצוה לאכול, שלא תשתכח תורת המצוה (מחזיק ברכה סי' תעה לדעה זו).
ויש חולקים וסברים שכשם שחצי שיעור באיסורים אסור מן התורה, כך חצי שיעור במצוות יש בו קצת מצוה מן התורה (מחזיק ברכה שם וכ"כ בעין זוכר [להחיד"א] מערכת ה לח; רי"ט אלגזי הלכות בכורות פ"ה סוף אות פא; שו"ת בנין עולם או"ח סי' יט, ועוד). ואם אין לו אלא פחות מכשיעור, חייב מן התורה לאכלו (מחזיק ברכה שם ועין זוכר שם וריטב"א בכורות שם). לדעה זו יש אחרונים שכתבו שחצי שיעור ממצות עשה דוחה חצי שיעור ממצות לא תעשה (בנין עולם שם; חק"ל שם; כלי חמדה פקודי אות ד).
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
דיני פרשת זכור
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
