בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • מבוא למשנת הראי"ה
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
תלונת גדולי הדורות
...כְּבוֹד מַעֲלָתָם יוֹדְעִים, הִנְנִי תָּמִיד מַכְרִיז כִּי עָלֵינוּ לָשִׂים לֵב עַל כָּל הַתְּלוּנָה שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, שֶׁצָּעֲקוּ עַל הָעֲזִיבָה שֶׁל הַמָּאוֹר הַפְּנִימִי* שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמִּמֶּנּוּ נֵדַע אֶת ד'* וּבוֹ צְרוֹר הַחַיִּים* צָרוּר בְּמִלּוּאוֹ וְטוּבוֹ. הַקֻּבְלָנָא* אָמְנָם נֶחְלְקָה לְשָׁלֹשׁ צְעָקוֹת:
א. עַל דְּבַר לִמּוּד הַקַּבָּלָה וְחָכְמַת הָאֱמֶת.
ב. עַל דְּבַר לִמּוּד הַמּוּסָר וְחָכְמַת הַמִּדּוֹת.
ג. עַל דְּבַר לִמּוּד הַהִגָּיוֹן וְהַחָכְמָה הַשִּׂכְלִית.

הניגוד בין הדעות
בֵּין כָּל אֶחָד מֵהַמַּכְרִיזִים הַלָּלוּ נִמְצָא נְטִיּוֹת שׁוֹנוֹת, וְלִפְעָמִים אֶחָד קוֹרֵא תִּגָּר* עַל הַמִּקְצוֹעַ שֶׁל זוּלָתוֹ. וְעַד קָרוֹב לְיָמֵינוּ הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה* שֶׁכָּל מִי שֶׁנְּדָבוֹ לִבּוֹ לָתוּר בַּחָכְמָה בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, בָּרַר לוֹ מִקְצוֹעַ אֶחָד: אוֹ קַבָּלָה אוֹ מוּסָר אוֹ חָכְמָה. וְהַחִלּוּק הַזֶּה גָּרַם שֶׁבִּרְבוֹת הַזְּמַן הַתַּלְמִידִים הַמְקַבְּלִים בְּיִחוּד אֶת הַשְׁפָּעָתָם מִפִּי סְפָרִים וְלֹא מִפִּי סוֹפְרִים, הָלְכוּ וְנִתְקַטְּנוּ הַרְבֵּה מֵרַבּוֹתֵיהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתָּם*, וּמָצָא כָּל אֶחָד בַּמִּקְצוֹעַ שֶׁלּוֹ נִגּוּד לְהַמִּקְצוֹעַ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְהַנִּגּוּדִים בְּעַצְמָם הָיוּ כְּמִין תְּנָאִים מֻכְרָחִים לְהַשְׁלָמַת הַשִּׁטָּה הַבִּלְתִּי מְשֻׁכְלֶלֶת כָּרָאוּי, עַד שֶׁבְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן נִתְקַבְּלוּ עַל הַדַּעַת רַק הַנִּגּוּדִים, וּבִלְבָבוֹת רַבִּים נִשְׁאֲרוּ הַטְּעָנוֹת הַשּׁוֹלְלוֹת שֶׁל כָּל הַצְּדָדִים, עַד שֶׁ"הַקַּבָּלָה" נֶעֶזְבָה מִפְּנֵי הַטְּעָנוֹת שֶׁבַּעֲלֵי הַמּוּסָר וְהַמֶּחְקָר אוֹמְרִים שֶׁהַמִּקְצוֹעַ שֶׁלָּהֶם הוּא הָעִקָּר שֶׁהַכֹּל מֻשְׁרָשׁ בּוֹ, וּמִמֵּילָא אֵין לָלֶכֶת בִּגְדוֹלוֹת וְנִסְתָּרוֹת. "הַמּוּסָר" נֶעֱזַב מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלֵי הַקַּבָּלָה אוֹמְרִים שֶׁעִקַּר הַכֹּל הִיא הַיְדִיעָה וְהַכַּוָּנָה שֶׁל הַנִּסְתָּר, וְכָל מַה שֶּׁזּוּלַת זֶה הוּא רַק עֲרַאי וְטָפֵל. וְ"הַחָכְמָה הַשִּׂכְלִית" נֶעֱזֶבֶת מִפְּנֵי שֶׁשְּׁתֵּי הַכִּתּוֹת אוֹמְרוֹת שֶׁרַק בָּהֶן, אוֹ בְּאַחַת מֵהֵן, תְּלוּיָה כָּל הַיְשׁוּעָה הַפְּרָטִית וְהַכְּלָלִית. אִם כֵּן רַק מַעֲמָסָה וַחֲשַׁשׁ הֶזֵּק הוּא לָלֶכֶת בַּ"חָכְמָה הַשִּׂכְלִית" וּלְעַיֵּן בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁנִּבְנוּ עַל פִּיהָ.
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מַאֲמָרֵי מוּסָר, הַדְרָכָה (בְּלִמּוּד) לְבֵית הַוַּעַד, עמ' 293)
______________________
הַמָּאוֹר הַפְּנִימִי – לימוד אגדה ופנימיות התורה. צְרוֹר הַחַיִּים – אוצר החיים. הַקֻּבְלָנָא – התלונה והתוכחה. קוֹרֵא תִּגָּר – מערער, משיג. הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה – הדרך הרגילה. לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתָּם – להבין דעת רבותיהם כראוי.


ביאורים
לימוד פנימיות התורה נזנח במהלך דורות רבים. אך רק המפגש עם המאור הפנימי של התורה יגרום לדעת את ה' ולהתחבר אליו באמת. לכן כל גדולי הדורות זעקו על כך שלא לומדים אמונה. אם נשים לב, לימודי אמונה מתחלקים לשלושה סוגים:
א. קבלה – החלק שמבוסס על ספר הזוהר, וכולל את כל הספרים שנכתבו על מנת לפרש אותו או כדי להמשיך את דרכו, כמו ספרי הרמ"ק, האר"י ועוד. חלק זה עוסק בהבנת מהות בריאת העולם ובהבנת הקשר בין העולמות העליונים לעולם שלנו.
ב. מוסר – חלק זה, שראשיתו בדברי המוסר של התלמוד והמשכו בספרי מוסר כמו 'חובות הלבבות', 'מסילת ישרים' ועוד, עניינו הוא תיקון האדם ומידותיו. הוא לא עוסק במה שמתרחש למעלה בשמים, אלא במה שמתרחש באדם. ספרים אלו עסוקים בבירור מתמיד על תפקיד האדם ועל צמצום הפער בין התכלית למימושה. הלימוד בספרי המוסר התעצם עם הופעתו של רבי ישראל מסלנט, שהקים תנועה שלמה של לימוד מוסר הכוללת ישיבות רבות, ושל לימוד ספרי מוסר בהתפעלות ובהתרגשות רבה.
ג. ההיגיון – אפשר לכנות חלק זה בשם פילוסופיה יהודית. חכמי ישראל רבים, בעיקר בימי הביניים, עסקו בשאלות פילוסופיות רבות, כמו הוכחות על מציאות ה', הוכחות לכך שהתורה מן השמים, ועל אמִתותה של התורה שבעל פה. לשם כך השתמשו רבות בחוכמת ההיגיון ובלוגיקה כדי להוכיח את טענותיהם. רס"ג ב'אמונות ודעות' הלך בדרך זו, גם הרמב"ם ב'מורה נבוכים', וכן רבים.
אך לצערנו נוצר מצב שכל גדול בישראל שחיבר ספר וזעק על מיעוט לימוד האמונה, הובן שהוא רוצה שילמדו דווקא את הסגנון של הלימוד שלו. אם כתב ספר בענייני מוסר, למשל – זעק על החוסר בלימוד מוסר. בחלק מהמקרים אף שללו גדולי ישראל את הלימוד בחלקי האמונה האחרים. כמו, למשל, התנגדותו הידועה של רבי נחמן מברסלב, שחיבר ספר עמוק בענייני עבודת ה' ואמונה, ללימוד ספרי ההיגיון, ובראשם 'מורה נבוכים'. כל גישה סברה שהיא המענה הבלעדי לשבר של האומה שזנחה את דבר ה', והזניחה את הלימוד בספרים האחרים.

הרחבות
 הדרך לדעת את ה'
הַמָּאוֹר הַפְּנִימִי שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמִּמֶּנּוּ נֵדַע אֶת ד'. כיצד אפשר לדעת את ה', הרי כל מציאותו נשגבה מאיתנו?! הרב קוק כותב שדרך לימוד התורה אפשר להגיע 'לידיעת ה''. המקור לדבריו הוא בגמרא ובזוהר. הגמרא דורשת על הפסוק "אנכי ה' אלהיך" [שמות כ, ב] שהמילה אנכי היא בראשי תיבות: "אנא נפשי כתבית יהבית" [שבת קה, א]. רש"י פירש את המילה 'נפשי' – 'בעצמי'. אם-כן, משמעות הגמרא היא שהקב"ה בעצמו כתב ונתן את התורה.
פירוש נוסף מגלה רובד עמוק יותר בכוונת הגמרא: בספר דגל מחנה אפרים (רבי משה אפרים, נכדו של הבעש"ט) ביאר שצריך להבין את הגמרא כפשט המילים, אני את נפשי כתבתי ונתתי, "כביכול נפשו של הקדוש ברוך הוא הוא ממש בתורה" [פירוש על פרשת כי תשא]. פירוש זה נשמע רעיון רוחני מופשט ואינו מובן. אולם יש שפירשו שהכוונה ברעיון זה היא שמידותיו של הקב"ה, רצונו, גדולתו וכבודו ניכרים מתוך התורה. וכן כתב בעל התורה תמימה : "מהות הקדוש ברוך הוא כביכול, דהיינו רצונו וכבודו וגדולתו וענותנותו, נראים ונכרים מתורתו... רצונו לומר תכונת נפשי... נתתי לדעת ולהכיר מתוך כתבי, דהיינו מתורתי" [שמות כ, הערה ג; רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן תורה קעג; שו"ת בניין עולם, הקדמה מבן המחבר].
הקב"ה נתן לנו תורה שמדריכה את חיינו. מתוך לימוד התורה אפשר להיפגש עם רצון ה' וללמוד כיצד ראוי שנחיה את חיינו, וכן לראות את גדלותו, רחמיו וחסדיו. זו הדרך לדעת את ה'
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il