היום הגדול
מורי ורבי, ומורנו ורבנו ראש הישיבה שליט"א, שהקב"ה יאריך ימיו בבריאות ובכוחות להמשיך לשאת במשא הנפלא הזה של הנהגת הישיבה והנהגת הציבור הרחב כולו, כבוד כל הרבנים, כל אנשי הציבור שנמצאים אתנו והציבור היקר והקדוש, תלמידי הישיבה ותלמידי הישיבות.
לא היו ימים גדולים מאז קום המדינה ועד היום הזה כמו ימי מלחמת ששת הימים, ולא היה יום גדול לעולם היהודי כולו כמו היום שבו נכבשה העיר העתיקה ושמענו את ההכרזה 'הר הבית בידינו'. כל מי ששמע את ההכרזה, גם אנשים רחוקים שמעולם לא חשבו על הר הבית, באותה שעה כולם התעוררו, דמעות זלגו מהעיניים, ואחזה התרגשות עצומה בכל העולם היהודי. ודאי שלא היה יום כזה גדול בכל ימי המדינה, ואולי גם מאז חורבן הבית.
באותם ימים המדינה הפכה בבת אחת ממדינה קטנה וחלשה, למדינה גדולה וחזקה, למעצמה אזורית. כל העולם עמד משתאה אל מול הניצחון הגדול. במיוחד בלטה ההצלחה לנוכח החששות הכבדים שליוו את הימים שקדמו למלחמה. ממצב של פחד ודאגה מפני המלחמה הקשה העומדת לפרוץ, הגיעה לפתע ישועה גדולה, בלתי צפויה. באותה שעה הלבבות נפתחו ומעומקים חבויים פרצה השמחה של הלב היהודי הקשור להר הבית מקום בית מקדשנו. לא היו ניסים גלויים ממש במלחמה, אבל הצירוף של האירועים, ההצלחות המרובות המצורפות יחד הראו שיד ה' בדבר. כולם הרגישו שכך הדבר, יד ה' מובילה אותנו ומסייעת לנו בדרך הגאולה בצורה כל כך נפלאה. כל העולם כולו עמד משתאה מול הניצחון הגדול הזה של מלחמת ששת הימים.
מאז מלחמת ששת הימים, מאז ששבנו הביתה, אמנם לבית החרב עדיין, החל בישראל תהליך של תשובה. לפני קום המדינה היה זרם של מתרחקים בלבד, חלק ניכר מהנוער הדתי לזרמיו התרחק. מאז קום המדינה, היהדות הדתית החלה להתייצב וזרם ההתרחקות הלך ופחת, אבל עדיין לא התחיל מהפך, עדיין לא התעוררה התופעה של בעלי תשובה. לא התחיל תהליך של התקרבות רחוקים. הפגישה עם הר הבית והכותל המערבי עשתה מהפכה בלבבות. גם אצל רחוקים מאמונה, גם אצל כופרים, כביכול, הבזיק אור אמונה והתברר כי מתחת למעטה הכפירה החיצוני מסתתר לב יהודי מאמין. ומאז מלחמת ששת הימים, מאז כיבוש ירושלים והר הבית התהפך הגלגל, והחל תהליך של התקרבות והוא נמשך והולך ומתגבר, ולפגישה עם הכותל המערבי עם הר הבית יש חלק מרכזי בתהליך התשובה.
אולם, האור הגדול שהאיר באותה שעה נקלט ומילא את אלה שהכינו כלים לקבלו, הם הציבור הדתי שמאז הוא הולך ומתחזק. אך הרחוקים מאמונה, שלא היו להם כלים רוחניים לקבל את האור, הם ראו אותו לשעה בלבד. מאז יש שני תהליכים מנוגדים בתוך עם ישראל, החלק המאמין מתחזק באמונתו, גדל ומתרחב, ולעומתו החלק בעם שרחק מאמונה - מתרחק ומתדרדר. זו תקופה של בירורי דרך בעם ישראל, הדרכים מתחדדות ואנו מתקרבים לפרשת דרכים שבה אי אפשר עוד יהיה לפסוח על שתי הסעיפים, מתקרב יום בואו של אליהו הנביא התובע בירור, האומר: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים"? (מלכים א יח, כא), ומביא את העם להכריז: "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" (שם לט).
"כי לי הארץ"
בזמן האחרון, במבצע "פנים אל פנים" (לאחר ההכרזה על תכנית עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון) התגלה הכוח הגנוז בציבור שלנו, והתגלה גם שהלבבות של עם ישראל פתוחים. אני חושב שהגענו לשלב חדש בדרך התשובה ובדרך הגאולה: מעתה עלינו לעשות מהפכה, ליישר את ההגה של המדינה ולהחזיר את המהלך לדרך הישרה. ההגה של המדינה נמצא בנטייה שמאלה, הוא ירד מהדרך לדרך מסוכנת ואנחנו צריכים לתקן את הסטייה. התחלנו כבר בצורה די מוצלחת. אנחנו צריכים להמשיך בפגישות של "פנים אל פנים", לחבור לציבור המסורתי הנאמן לתורה ולארץ - ומלמטה למעלה, לפעול מהציבור אל ההנהגה. לפעול על האוחזים בהגה לעזוב את חלום השלום שאינו בר השגה. על שלום כזה נאמר שכל הבורח מן השלום - השלום רודף אחריו, וכל הרודף אחר השלום עם הרוצחים השפלים, השלום בורח ממנו. העיסוק האובססיבי בשלום עם אירגוני המרצחים קורע את העם. צריך להזיז את הנושא הזה מסדר היום ולהוציא אותו ממרכז הדיונים. צריך להתרכז באחדות העם בארץ ובאחדות העם כולו, להרים את הדגל שאנחנו המדינה של העם היהודי כולו, לתת אזרחות לכל יהודי בעולם, ולהפוך למדינה של שנים עשר מיליון יהודים בעלת זהות יהודית. מדינה של שנים עשר מיליון יהודים צריכה להיות גדולה והיא לא יכולה להסתפק בשטח קטן, גם מה שיש היום לא מספיק והיא צריכה לקבל את כל מה שהקב"ה הבטיח לנו. מי יודע אם לא בגלל שלא כולנו נמצאים כאן קיימים כל הקשיים, הקב"ה אומר שמכיוון שלא באו כולם לא מגיעה לנו ארץ רחבת ידיים על כל גבולותיה.
צריך לעשות שינוי כיוון. המדינה היא מדינת העם היהודי, של כל העם היהודי כולו. לעם היהודי שייכת כל הארץ, אנחנו לא ניסוג משום שעל ולא ניטוש שום מאחז מארץ חיינו, וגם אם יכריחו אותנו בכוח לרדת מאיזה מאחז ויכפו את שוטרינו ואת חיילינו המסכנים לעשות את הדבר המוטעה הזה ובעל כרחם להיאבק בנו - זה לא יעזור, אנחנו נחזור ונחזור ונחזור ונחזור, עד אשר יוחלט: כל ארץ ישראל לעם ישראל. "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ" (ויקרא כה, כג). אומר הרמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות, לא תעשה רכז) שהכוונה היא שהארץ לא תימסר לגויים.
מגדולת היום הזה, יום ירושלים, מגדולת המקום הקדוש אליו שבנו ביום הזה - הר הבית מקום מקדשנו, הננו שואבים את העוצמה להמשיך בעוז להאיר את אור התורה והאמונה. ממקום הקודש הננו שואבים את הביטחון. יש לנו על מי להישען - על אבינו שבשמים. חזק ונתחזק, "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" (ירמיהו יז, ז), ובה' נעשה חיל.
מורי ורבי, ומורנו ורבנו ראש הישיבה שליט"א, שהקב"ה יאריך ימיו בבריאות ובכוחות להמשיך לשאת במשא הנפלא הזה של הנהגת הישיבה והנהגת הציבור הרחב כולו, כבוד כל הרבנים, כל אנשי הציבור שנמצאים אתנו והציבור היקר והקדוש, תלמידי הישיבה ותלמידי הישיבות.
לא היו ימים גדולים מאז קום המדינה ועד היום הזה כמו ימי מלחמת ששת הימים, ולא היה יום גדול לעולם היהודי כולו כמו היום שבו נכבשה העיר העתיקה ושמענו את ההכרזה 'הר הבית בידינו'. כל מי ששמע את ההכרזה, גם אנשים רחוקים שמעולם לא חשבו על הר הבית, באותה שעה כולם התעוררו, דמעות זלגו מהעיניים, ואחזה התרגשות עצומה בכל העולם היהודי. ודאי שלא היה יום כזה גדול בכל ימי המדינה, ואולי גם מאז חורבן הבית.
באותם ימים המדינה הפכה בבת אחת ממדינה קטנה וחלשה, למדינה גדולה וחזקה, למעצמה אזורית. כל העולם עמד משתאה אל מול הניצחון הגדול. במיוחד בלטה ההצלחה לנוכח החששות הכבדים שליוו את הימים שקדמו למלחמה. ממצב של פחד ודאגה מפני המלחמה הקשה העומדת לפרוץ, הגיעה לפתע ישועה גדולה, בלתי צפויה. באותה שעה הלבבות נפתחו ומעומקים חבויים פרצה השמחה של הלב היהודי הקשור להר הבית מקום בית מקדשנו. לא היו ניסים גלויים ממש במלחמה, אבל הצירוף של האירועים, ההצלחות המרובות המצורפות יחד הראו שיד ה' בדבר. כולם הרגישו שכך הדבר, יד ה' מובילה אותנו ומסייעת לנו בדרך הגאולה בצורה כל כך נפלאה. כל העולם כולו עמד משתאה מול הניצחון הגדול הזה של מלחמת ששת הימים.
מאז מלחמת ששת הימים, מאז ששבנו הביתה, אמנם לבית החרב עדיין, החל בישראל תהליך של תשובה. לפני קום המדינה היה זרם של מתרחקים בלבד, חלק ניכר מהנוער הדתי לזרמיו התרחק. מאז קום המדינה, היהדות הדתית החלה להתייצב וזרם ההתרחקות הלך ופחת, אבל עדיין לא התחיל מהפך, עדיין לא התעוררה התופעה של בעלי תשובה. לא התחיל תהליך של התקרבות רחוקים. הפגישה עם הר הבית והכותל המערבי עשתה מהפכה בלבבות. גם אצל רחוקים מאמונה, גם אצל כופרים, כביכול, הבזיק אור אמונה והתברר כי מתחת למעטה הכפירה החיצוני מסתתר לב יהודי מאמין. ומאז מלחמת ששת הימים, מאז כיבוש ירושלים והר הבית התהפך הגלגל, והחל תהליך של התקרבות והוא נמשך והולך ומתגבר, ולפגישה עם הכותל המערבי עם הר הבית יש חלק מרכזי בתהליך התשובה.
אולם, האור הגדול שהאיר באותה שעה נקלט ומילא את אלה שהכינו כלים לקבלו, הם הציבור הדתי שמאז הוא הולך ומתחזק. אך הרחוקים מאמונה, שלא היו להם כלים רוחניים לקבל את האור, הם ראו אותו לשעה בלבד. מאז יש שני תהליכים מנוגדים בתוך עם ישראל, החלק המאמין מתחזק באמונתו, גדל ומתרחב, ולעומתו החלק בעם שרחק מאמונה - מתרחק ומתדרדר. זו תקופה של בירורי דרך בעם ישראל, הדרכים מתחדדות ואנו מתקרבים לפרשת דרכים שבה אי אפשר עוד יהיה לפסוח על שתי הסעיפים, מתקרב יום בואו של אליהו הנביא התובע בירור, האומר: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים"? (מלכים א יח, כא), ומביא את העם להכריז: "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" (שם לט).
"כי לי הארץ"
בזמן האחרון, במבצע "פנים אל פנים" (לאחר ההכרזה על תכנית עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון) התגלה הכוח הגנוז בציבור שלנו, והתגלה גם שהלבבות של עם ישראל פתוחים. אני חושב שהגענו לשלב חדש בדרך התשובה ובדרך הגאולה: מעתה עלינו לעשות מהפכה, ליישר את ההגה של המדינה ולהחזיר את המהלך לדרך הישרה. ההגה של המדינה נמצא בנטייה שמאלה, הוא ירד מהדרך לדרך מסוכנת ואנחנו צריכים לתקן את הסטייה. התחלנו כבר בצורה די מוצלחת. אנחנו צריכים להמשיך בפגישות של "פנים אל פנים", לחבור לציבור המסורתי הנאמן לתורה ולארץ - ומלמטה למעלה, לפעול מהציבור אל ההנהגה. לפעול על האוחזים בהגה לעזוב את חלום השלום שאינו בר השגה. על שלום כזה נאמר שכל הבורח מן השלום - השלום רודף אחריו, וכל הרודף אחר השלום עם הרוצחים השפלים, השלום בורח ממנו. העיסוק האובססיבי בשלום עם אירגוני המרצחים קורע את העם. צריך להזיז את הנושא הזה מסדר היום ולהוציא אותו ממרכז הדיונים. צריך להתרכז באחדות העם בארץ ובאחדות העם כולו, להרים את הדגל שאנחנו המדינה של העם היהודי כולו, לתת אזרחות לכל יהודי בעולם, ולהפוך למדינה של שנים עשר מיליון יהודים בעלת זהות יהודית. מדינה של שנים עשר מיליון יהודים צריכה להיות גדולה והיא לא יכולה להסתפק בשטח קטן, גם מה שיש היום לא מספיק והיא צריכה לקבל את כל מה שהקב"ה הבטיח לנו. מי יודע אם לא בגלל שלא כולנו נמצאים כאן קיימים כל הקשיים, הקב"ה אומר שמכיוון שלא באו כולם לא מגיעה לנו ארץ רחבת ידיים על כל גבולותיה.
צריך לעשות שינוי כיוון. המדינה היא מדינת העם היהודי, של כל העם היהודי כולו. לעם היהודי שייכת כל הארץ, אנחנו לא ניסוג משום שעל ולא ניטוש שום מאחז מארץ חיינו, וגם אם יכריחו אותנו בכוח לרדת מאיזה מאחז ויכפו את שוטרינו ואת חיילינו המסכנים לעשות את הדבר המוטעה הזה ובעל כרחם להיאבק בנו - זה לא יעזור, אנחנו נחזור ונחזור ונחזור ונחזור, עד אשר יוחלט: כל ארץ ישראל לעם ישראל. "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ" (ויקרא כה, כג). אומר הרמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות, לא תעשה רכז) שהכוונה היא שהארץ לא תימסר לגויים.
מגדולת היום הזה, יום ירושלים, מגדולת המקום הקדוש אליו שבנו ביום הזה - הר הבית מקום מקדשנו, הננו שואבים את העוצמה להמשיך בעוז להאיר את אור התורה והאמונה. ממקום הקודש הננו שואבים את הביטחון. יש לנו על מי להישען - על אבינו שבשמים. חזק ונתחזק, "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" (ירמיהו יז, ז), ובה' נעשה חיל.
