ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יְלַמֵּד לְעַצְמוֹ שֶׁתִּתְבָּרֵר לוֹ מַעֲלַת נִשְׁמַת הָאָדָם וּמַעֲלַת יִשְׂרָאֵל וּמַעֲלַת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת הָרְאוּיָה לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְבִנְיַן הַמִּקְדָּשׁ וּגְדֻלַּת יִשְׂרָאֵל וְהִתְרוֹמְמוּתָם בָּעוֹלָם, כִּמְעַט שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִטְעֹם טַעַם עֲבוֹדָה. ט
הצורך בידיעת מעלת הנפש
שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁחֲזַ"ל אָמְרוּ (סִפְרֵי פָּרָשַׁת עֵקֶב) עַל פָּסוּק "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם": "עֲבוֹדָה בַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה", אִם כֵּן הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ רָאוּי לַעֲבוֹדָה כִּי אִם כְּשֶׁיִּהְיֶה בְּמַצַּב דַּעַת יִרְאַת ד' כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ עִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה קְרוֹבִים אֶל לְבָבוֹ*. וְאִם לֹא יֵדַע מַעֲלַת נַפְשׁוֹ אֵיךְ יִתְפַּלֵּל בְּרָצוֹן שָׁלֵם וְהַרְגָּשַׁת חִסָּרוֹן שֶׁיְּחָנֵּהוּ* הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר, אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְכָל טוּב, מֶה חָסֵר לוֹ אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא יַשְׂכִּיל וְיָבִין, אִם כֵּן צָרִיךְ לִלְמֹד וּלְהַעֲמִיק עַד שֶׁיְּצֻיַּר לוֹ בְּבֵרוּר וִידִיעָה שְׁלֵמָה גֹּדֶל חֶסְרוֹנוֹ לְדֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל, יִצְמָא לָזֶה וְיִתְפַּלֵּל בְּאַהֲבָה מִקִּירוֹת לֵב שֶׁיְּחָנֵּהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּזֶה, וְד' הַטּוֹב לֹא יִמְנַע טוּבוֹ לַהֹלְכִים בְּתָמִים.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
95 - תפילה חלק ג'
96 - תפילה חלק ד'
97 - תפילה חלק ה'
טען עוד
וְאִם לֹא יֵדַע מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל אֵיךְ יִתְפַּלֵּל בְּלֵב שָׁלֵם עַל גְּאֻלָּתָם? שֶׁוַּדַּאי אֵין הַכַּוָּנָה הָרְצוּיָה בִּתְפִלַּת בִּרְכַּת גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל רַק עַל מַכְאוֹבֵי נַפְשׁוֹ שֶׁמַּרְגִּישׁ מִצַּד עַצְמוֹ מֵעֹל הַגָּלוּת, כִּי עִנְיַן הַבְּרָכָה מֵעִיד שֶׁהָרָצוֹן בָּהּ מִצַּד מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל וּקְדֻשָּׁתָם. וְאִם לֹא יַשְׂכִּיל מַעֲלַת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּסְגֻלָּתָהּ וּקְדֻשָּׁתָהּ אֵיךְ יִתְפַּלֵּל עַל בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, וְהַתְּפִלָּה הִיא דַּוְקָא מִקִּירוֹת הַלֵּב כְּשֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁהוּא חָסֵר בְּדָבָר.
הזהירות מהנאות הגוף
וְהִנֵּה הַתְּפִלָּה הִיא בְּדִיקָה גְּדוֹלָה לָאָדָם אִם הוּא מְטַהֵר נַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹן יוֹצְרוֹ יִתְבָּרַךְ וְאִם הוּא קָרוֹב לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹן קוֹנוֹ. עַל כֵּן מְאֹד חַיָּב הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר רְצוֹן עַצְמוֹ בַּהֲנָאוֹת הַגּוּף מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי יֻטְבַּע* בּוֹ טֶבַע הַחָמְרִי עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁהַדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים הַקְּדוֹשִׁים חֲסֵרִים לוֹ*, וְאִם כֵּן יְאַבֵּד תְּפִלָּתוֹ שֶׁהִיא כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָה, כִּי כֵּיוָן שֶׁמִּתְנַחֵם בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לֶאֱכֹל וּלְשָׂבְעָה וּכְאֵלֶּה הַהֲבָלִים לֹא יְצַיֵּר בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּשֶׁבַח "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" וְ"עַל כֵּן נְקַוֶּה", שֶׁיְּתֻקַּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי וְהָאֱלִילִים יִכָּרְתוּ וְהָרְשָׁעִים יִפְנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי מַה יַּזִּיקוּ הָאֱלִילִים לַאֲשֶׁר עֵינָיו וְלִבּוֹ לְמַלֹּאת כְּרֵסוֹ מַעֲדַנִּים, וּבִהְיוֹת צִיּוּרֵי הַתַּאֲוָה בִּלְבָבוֹ לֹא יַשְׂכִּיל וְלֹא יָבִין. עַל כֵּן יִתְחַזֵּק הָאָדָם וְיִתְחַכֵּם וְיִרְאֶה עֵצָה לְנַפְשׁוֹ, וּמֵאֱלֹהֵי הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים הֶחָפֵץ בִּשְׁלֵמוּתֵנוּ, שֶׁזֶּהוּ* כְּבוֹדוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, נְבַקֵּשׁ וְנִשְׁפֹּךְ שִׂיחֵנוּ יַדְרִיכֵנוּ בִּנְתִיבָתוֹ וְיָאֵר לָנוּ בְּאוֹרוֹ הַגָּדוֹל, שֶׁנֵּדַע וְנַשְׂכִּיל מָה הוּא יִתְבָּרַךְ דּוֹרֵשׁ מֵאִתָּנוּ וּמַהוּ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו.
(מוּסַר אָבִיךָ, מֵעֵין הַקְדָּמָה, ג)
______________________
שֶׁיְּחָנֵּהוּ – שייתן לו. יֻטְבַּע – ייקבע בו. שֶׁזֶּהוּ – שלמותו היא כבוד ה'.
ביאורים
עבודת ה' בשלמותה חייבת לנבוע מתוך העמקה והבנה. כדי להמחיש זאת, מסביר הרב קוק את עבודת התפילה כשמה – 'עבודה', כלומר דורשת מאתנו לעבוד ולהתאמץ. התפילה בנוסח שקבעו אנשי כנסת הגדולה מורכבת מבקשות, שצריכות לבוא מקירות לבו של המתפלל. המטרה היא, אם-כן, בלב וברצון, אך בלא לימוד והבנה במהות הדברים שאנו מבקשים, סביר להניח שלא ממש נזדהה עם הדברים שאנו מבקשים, וממילא – תהיה התפילה ריקה ובלי משמעות. לכן על עובד ה' מוטלת חובת לימוד, שיביא להבנה, שתוליד הזדהות ורצון בנושאי התפילה – מהי חשיבותה של ארץ ישראל שעליה אנו מתפללים? מהי מעלת נפש האדם, שאנו רוצים שה' ימלא אותה בחכמה ודעת? מדוע אנו מצפים לבניין בית המקדש? ועוד ועוד. לכן מסביר הרב קוק שהתפילה היא 'בדיקה גדולה', כי היא הזדמנות לבחון עד כמה אנו מחוברים ומזדהים עם הערכים שעליהם אנו מתפללים ומבקשים מכוח תקנת אנשי כנסת הגדולה: האם אנו מבקשים את הדברים שבנוסח התפילה בזעקה מקירות הלב? בשולי הדברים מדגיש הרב קוק שכדי להזדהות עם ערכים עליונים ורוחניים, יש גם להיזהר מלהימשך אחרי הנאות העולם הזה. ההתעסקות בהנאות גשמיות, כגון מאכלים טעימים וכדומה, גורמת לאדם לשקוע בהן ולהסתפק בהנאות אלה, במקום להתרומם ולהשתוקק להשלמת החסרונות המהותיים באמת.
הרחבות
הלימוד לפני התפילה ולא בשעת התפילה
אִם-כֵּן הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ רָאוּי לַעֲבוֹדָה כִּי אִם כְּשֶׁיִּהְיֶה בְּמַצַּב דַּעַת יִרְאַת ד' כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּהְיוּ עִנְיְנֵי הַתְּפִלָּה קְרוֹבִים אֶל לְבָבוֹ. כדי לקרב את ענייני התפילה אל לבו, על האדם ללמוד ולרכוש ידיעות רוחניות, שהן העומדות בבסיס התפילה. במקום אחר מבהיר הרב, כי לימוד והבנת ענייני התפילה אינם נעשים בשעת התפילה עצמה, אלא רק כהכנה והקדמה לה: "התורה תתן לאדם תמיד השגות שכליות הנובעות חדשות בכל עת ואמיתיות קיימות לעד ממקור האמיתי שהיא חיי עולם. התפילה לא תעסוק לא בהודעת ידיעות חדשות והעשרת השכל באמיתיותן כי אם להשתמש בחלקן של הידיעות הידיעות וקבועות ולהעמיק בכוח ההרגש את הרושם של הידיעות המוסריות על כוחות הנפש" [עין אי"ה שבת א, ו]. תפקיד התורה והלימוד הוא לברר את המושכלות האלוהיות, את האמת התורנית. על גבי זה – תפקיד התפילה הוא 'להוריד' את אותן תובנות מהשכל אל הנפש והרגש.
זהירות מרצון חומרי
כִּי יֻטְבַּע בּוֹ טֶבַע הַחָמְרִי עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁהַדְּבָרִים הָאֲמִתִּיִּים הַקְּדוֹשִׁים חֲסֵרִים לוֹ. עיקרון זה, שמשיכה לדברים חומריים מעכבת ומפריעה לתפילה, מתבטא גם באיסור לאכול לפני התפילה, כפי שמבאר הרב קוק : "ההרגשות הראשונות שבהתחלת כל יום פועלות הן באדם לכונן על פיהן את כיוון הנהגותיו ותהלוכותיו בחיים. אבל כאשר קודם לתפילה כבר יקדם על דמו עול התאווה החומרית של האכילה, הרי הוטבע בו מקודם הרצון הבהמי.... אלא תשתדלו שיהיו ראשית הרגשות נעלות ומכוונות לתכלית השלמות האמיתית ותמשיכו עליו, על הכוח המוטבע בו, בקומכם בבוקר, בהיות עדיין פנוי באותו יום ממשא ציור חדש, את רצון התפילה והשפעתו, הבאה בהרגשת הנפש, שהיא דבקות האדם עם בוראו ואז חזקתו שילך בה כל היום" [עולת ראיה א, עמ' רנח].
לעילוי נשמת מרן הגאון הרב מרדכי אליהו בן מזל זצוק"ל
לעילוי נשמת שאשא שרה בת ר' נתן נטע ורבקה ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
