ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אָמַר לוֹ הִלֵּל לְשַׁמַּאי מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה . יְסוֹד הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בְּיִשְׂרָאֵל הוּא בְּעִקָּרוֹ בְּיַחַשׂ אֶל הַמִּקְדָּשׁ, כְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם בְּמוֹרֵה נְבוּכִים [פֶּרֶק מז] בַּשְּׁלִישִׁי, לְרוֹמֵם עֵרֶךְ הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַשְׁרִישׁ בַּלְּבָבוֹת שֶׁהוּא מֶרְכַּז חַיֵּי הַכְּלָל וְהַפְּרָט*. וְהִנֵּה הַחַיִּים נֶחְלָקִים בַּצַּד הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם לְשִׂמְחָה וּלְתַעֲנוּג. הָאֶמְצָעִי שֶׁל הַשִּׂמְחָה בְּרֹב* הוּא הַיַּיִן "וְיַיִן יְשַׂמַּח". אֶמְצָעִי הַתַּעֲנוּג הוּא הַשֶּׁמֶן, סִיכָה כִּשְׁתִיָּה* "כַּשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו", סִיכָה שֶׁל תַּעֲנוּג וּמוֹעִיל גַּם כֵּן לְעַדֵּן וּלְפַנֵּק הַרְגָּשַׁת הָעֹנֶג בְּיוֹתֵר. עַל כֵּן הוּא מִטַּכְסִיסֵי* בָּתֵּי מְלָכִים "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר", בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד. וְהִנֵּה לֹא כָּל הָעָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ עַד שֶׁתִּהְיֶה שִׂמְחָתָם וְעִנּוּגָם כֻּלּוֹ בִּכְלִי טָהוֹר, לֹא לְצַד הַנְּטִיָּה הַשְּׁפֵלָה הַחָמְרִית כִּי אִם לְצַד הַמַּעֲלָה וְהַקְּדֻשָּׁה הַמִּתְיַחֶסֶת לַמִּקְדָּשׁ וְלַקֹּדֶשׁ.
ההבדל בין השמחה והתענוג
וְהִנֵּה לְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים, רָאוּ חֲכָמֵינוּ הָאֱלֹהִיִּים זַ"ל לְהַשְׁרִישׁ יָפֶה בַּלְּבָבוֹת שֶׁהַשִּׂמְחָה רְאוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת רַק בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְכֵן הוּא הַטֶּבַע הַמּוּסָרִי שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ, שֶׁלֹּא יִשָּׂאֵהוּ לְבָבוֹ לָצֵאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים רַק לְשֵׁם שִׂמְחָה שֶׁל רֵיקוּת בְּעָלְמָא* כְּדֶרֶךְ שְׁאַר גּוֹיֵי הָאָרֶץ. אָמְנָם הַתַּעֲנוּג, דָּבָר זֶה לֹא אֶפְשָׁר הוּא לְרוֹמֵם אֶת רוּחַ הָעָם בְּמַעֲלָה כָּזֹאת, עַד שֶׁלֹּא יֹאבֶה גַּם כֵּן לְהִתְעַנֵּג בַּהֲלִיכוֹת חַיָּיו בְּמַאֲכָלוֹ וּבְמִשְׁתֵּהוּ כִּי אִם בִּמְקוֹם מִצְוָה וּקְדֻשָּׁה, וְזֹאת הִיא שְׁאֵלָה*, מַה בֵּין יְסוֹד הַשִּׂמְחָה לִיסוֹד הָעֹנֶג, שְׁנֵיהֶם הֵמָּה מִדַּרְכֵי הַחַיִּים הָאֱנוֹשִׁיִּים, מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה, הַמְעִידָה שֶׁיְּסוֹד מְצִיאוּת הַיַּיִן הַמְשַׂמֵּחַ רָאוּי לִהְיוֹת בְּטָהֳרָה וּלְתַכְלִית מְעֻלָּה. וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה, הַשֶּׁמֶן הַמְעַנֵּג, אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג הַצִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. וּמִזֶּה הָיָה מָקוֹם אָז בְּהַתְחָלַת הַהַדְרָכָה לָדוּן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין זֹאת מִדַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה לְהַכְבִּיד עַל הַחַיִּים הַהֲמוֹנִיִּים* יוֹתֵר מִכְּדֵי מַשָּׂאָם*, אוּלַי רָאוּי לְהַדְרִיךְ שֶׁגַּם הַבְּצִירָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, וְהַשִּׂמְחָה הַהֲמוֹנִית גַּם כֵּן לֹא תִּהְיֶה בִּכְלָלָהּ נֶגֶד רוּחַ יִשְׂרָאֵל וְתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה גַּם כְּשֶׁתֵּלֵךְ בְּדַרְכָּהּ הַטִּבְעִי, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ טֶבַע הָאָדָם הוּא לֶאֱהֹב שִׂמְחָה וּשְׁאוֹן עַלִּיזִים לְהַמְתִּיק חַיָּיו הָרֵיקִים כְּשֶׁהוּא אִישׁ הֲמוֹנִי אֲשֶׁר הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה לֹא יְשַׂמְּחוּ נַפְשׁוֹ.
(עֵין אַיָּה, שַׁבָּת א, פֶּרֶק א, פִּסְקָה עו)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
109 - לימוד שבועי באמונה א- ז תמוז תשע"ז
110 - שמחה ועצבות חלק ב'
111 - שמחה ועצבות חלק ג'
טען עוד
בְּרֹב – בדרך כלל. סִיכָה כִּשְׁתִיָּה – מושג הלכתי האומר שכיוון שסיכת שמן נבלעת בגוף – היא נחשבת כשתייה. מִטַּכְסִיסֵי – נימוסי. בְּעָלְמָא – סתמית. שְׁאֵלָה – השאלה הנ"ל של הלל לשמאי. הַחַיִּים הַהֲמוֹנִיִּים – חיי ההמון. יוֹתֵר מִכְּדֵי מַשָּׂאָם – יותר משיכול לסבול.
ביאורים
השמחה היא התפרצות של רגשות עזים, מעבר לרגשות החיים הרגילים, כגון: שמחת חג, שמחת חתונה וכדומה. התענוג, לעומת זאת, הוא שמחה מועטה יותר, מפני שהוא שמחה המתרחשת בתוך שגרת החיים הרגילים: אוכל טעים, ביגוד נאה וכדומה. דווקא היין מבטא את השמחה, משום שהוא משכר ומשנה לגמרי את מצב רוחו של האדם, ולכן דווקא אודותיו נאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" [תהלים קד, טו]. השמן, לעומתו, אמנם מהנה גם הוא לאדם – ולכן אמרו חז"ל ש"סיכה כשתיה" [יומא עו:] – מבטא שמחה נמוכה יותר, שהיא בתוך שגרת החיים הרגילה, ובעצם היא נקראת תענוג.
ישנם יחידי סגולה, בעלי דרגות גבוהות, שאצלם העונג והשמחה שייכים רק לקשר עם ה'. הם שמחים רק במצוות ובמעשים טובים. אך אנשים רגילים נוטים לשמוח גם מדברי חול רגילים ואנושיים. חז"ל לימדו אותנו להבחין בין "שמחה" שהיא יותר מגדר הרגיל, שאותה אנו משייכים רק לדברים שבקדושה, לבין "עונג", שאותו רוב האנשים מקיימים גם בדברי החול האנושיים.
לעומת ההדרכה הברורה לגבי השמחה, שתהיה דווקא בדברים רוחניים, באשר לתענוג לא מצינו הדגשה בהדרכה זו שיהיה מקושר אל דברי הקודש, כי דרגה זו אף קשה יותר להשגה. וכך אפשר לבאר את שאלת הלל: "מפני מה בוצרין בטהרה" – כלומר הכנת היין, שהוא מקור השמחה, "ואין מוסקין בטהרה?" – כלומר לקיטת השמן, שהוא מקור התענוג.
הרחבות
לב הכלל ולב היחיד
לְרוֹמֵם עֵרֶךְ הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַשְׁרִישׁ בַּלְּבָבוֹת שֶׁהוּא מֶרְכַּז חַיֵּי הַכְּלָל וְהַפְּרָט. הרב קוק מבאר שחז"ל חיזקו את מרכזיותו של המקדש בישראל באופן כללי אצל העם, ובאופן פרטי אצל כל אחד. אפשר להעמיק בנושא באמצעות עיון בביאור של הרב קוק לתפילה:
"' ואין לנו לא כהן בעבודתו, ולא לוי בדוכנו, ולא ישראל במעמדו '. כשהיה בית המקדש קיים, וקדושת האומה בכללה עומדת בכל תֹקף גילויה – אז, הופעת האורה של העבודה וסגולתה הופיעה על כללות הכהונה – 'כהנים בעבודתם', קדושת הרגש והשירה על כללות הלויים – 'לויים בדוכנם', קדושת קבלת השפעה רוחנית עליונה זו הופיעה על כללות האומה ע"י שלוחיה – 'ישראל במעמדם'. אבל בעונותינו, בחורבן הבית, ואורות הקדש נסתמה דרכם, אזי אין די שאין הקדושה הכללית בהמון מתגלה, אלא אפילו אלה יחידי -הסגולה שיש בהם דעה, שהם כאילו נבנה בית המקדש בימיהם [ברכות לג.], אינם יכולים כלל להוציא אל הפעל את הכוח הקדוש הגנוז בהם. כי חורבן הבית בפעל הלא מעכב הוא, שאין לנו אפילו כהן יחידי , מיוחד בקדושתו, בעבודתו, ולא לוי בדוכנו, ולא ישראל במעמדו" [עולת ראיה א, עמ' קסא].
הרב קוק מסביר שבזמן שבית המקדש היה קיים – כל אחד מסוגי הקדושה שלו בא לידי ביטוי באמצעות חלק אחר בעם: העבודה על ידי הכהנים, הרגש על ידי הלוויים והקדושה והשפע על ידי אנשי המעמד (– שליחי ישראל שהיו ליד הקרבת קרבן התמיד). אבל מאז שחרב בית המקדש, פסקה הקדושה בשני המישורים: גם הקדושה הכללית של כלל העם, וגם הקדושה שאצל הצדיקים הבודדים שיש בעם, שאינה יכולה להתבטא במלואה.
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
ענייני כשרות המצויים
למה הכל אסור בתשעה באב?!
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
למה ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
