ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אָמַר לוֹ אִם תַּקְנִיטֵנִי גּוֹזְרַנִי טֻמְאָה אַף עַל הַמְּסִיקָה. חִלּוּק גָּדוֹל יֵשׁ בֵּין שִׂמְחָה לְעֹנֶג. הַתַּעֲנוּג לֹא יִתְפַּשֵּׁט כִּי אִם עַל הַגּוּף מְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג כָּל אָדָם פְּרָטִי לְתַכְלִית* הַקְּדֻשָּׁה וְהַמַּעֲלָה. אָמְנָם הַשִּׂמְחָה הִיא יוֹצֵאת לִפְעֻלָּה דַּוְקָא בְּהָמוֹן, אוֹתָהּ רָאוּי לִשְׁמֹר שֶׁתִּהְיֶה בְּתַכְלִית הַטָּהֳרָה. וְאִם כָּל כָּךְ יִתְאַחֲדוּ* בְּעֵינֵי הַמִּסְתַּכְּלִים מֻשְּׂגֵי הַשִּׂמְחָה עִם מֻשְּׂגֵי הַתַּעֲנוּג, עַד שֶׁמִּצַּד הִתְפַּשְּׁטוּת הַדַּעַת שֶׁאֵין צֹרֶךְ וְחוֹבָה לְבַקֵּשׁ עַל הַתַּעֲנוּג תְּעוּדוֹת שֶׁל טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה, כֵּן יִהְיֶה גַּם כֵּן מֻשַּׂג הַשִּׂמְחָה, עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל כָּעַמִּים יִשְׂמַח בִּימֵי חֹל כִּימֵי מוֹעֵד עַל יַיִן וְשֵׁכָר וְשִׂחֵק מִשְׂחָקִים וְחוֹלְלִים, רָאוּי* בֶּאֱמֶת לִגְזֹר עַל הַמְּסִיקָה, לִגְדֹּר גָּדֵר גַּם בְּעִנְיְנֵי הָעֹנֶג שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכָל הַרְחָבָתוֹ, כִּי אִם לִתְעוּדָה שֶׁל טָהֳרָה הַמִּתְיַחֶסֶת לִקְדֻשָּׁה וּמְבִיאָה לְאַחֲרִית טוֹב. אָמְנָם בֶּאֱמֶת רְחוֹקִים הֵמָּה הַמֻּשָּׂגִים, וְיֵשׁ בְּיַד הַצִּבּוּר בִּכְלָל לְהִתְנַשֵּׂא לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת שֶׁלֹּא לִשְׂמֹחַ אֶל גִּיל כָּעַמִּים* בְּהָמוֹן וּפֻמְבִּי, כִּי אִם בְּטָהֳרָה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָזֶה תַּכְלִית נִשְׂגָּבָה, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה*, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּתַעֲנוּג, וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל שִׂמְחָה הוּא דְּאָסוּר תַּעֲנוּג שָׁרֵי. וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהִיא כֹּחַ נַפְשִׁי, כְּשֶׁתִּתְיַשֵּׁר בָּאָדָם יָפֶה שֶׁתִּהְיֶה רַק לְצַד הַמַּעֲלָה וְהַקְּדֻשָּׁה בְּטָהֳרָה, תְּרוֹמֵם אֶת הָאָדָם כֻּלּוֹ עַד שֶׁמֵּעַצְמוֹ יָבֹר* לוֹ דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת גַּם כָּל עִנּוּגָיו קֹדֶשׁ לַד', וְיִמְסֹק בְּטָהֳרָה* בְּנִדְבַת לִבּוֹ וְחֵשֶׁק נַפְשׁוֹ.
(עֵין אַיָּה, שַׁבָּת א, פֶּרֶק א, פִּסְקָה עז - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְתַכְלִית – לשלמות. יִתְאַחֲדוּ – ישתוו. רָאוּי – לכן ראוי. אֶל גִּיל כָּעַמִּים – על-פי הפסוק "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" [הושע ט, א]. יָבֹר – יבחר. וְיִמְסֹק בְּטָהֳרָה – יתענג בענייני קדושה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
111 - שמחה ועצבות חלק ב'
112 - שמחה ועצבות חלק ג'
113 - שמחה ועצבות חלק ד'
טען עוד
ביאורים
למדנו אתמול על ההבדל בין עונג לבין שמחה – באשר לשמחה לימדונו חז"ל לתעל אותה לדברים רוחניים, אך באשר לעונג, כלומר: השמחה הקטנה יותר, שבשגרת החיים, לא הדריכו חז"ל שיש צורך לתעל אותו.
הסיבה להבדל זה נובע מההבדל כלפי מה פועלת השמחה: היחיד או הכלל. התענוג הוא לאדם הפרטי עצמו. האדם הפרטי מקבל את התענוג והוא נשאר בקרבו פנימה – ולכן הוא משפיע רק על הפרט. אבל השמחה, שעניינה ומהותה הוא התפעלות הנפש מעבר לשגרה, כמו שביאר הרב קוק אתמול, מופיעה גם כלפי חוץ ומרוממת את כל הסביבה הקשורה לאדם ואיננה נשארת טמונה רק בלבו פנימה. ולכן נדרשת זהירות גדולה באשר לשמחה, משום שהיא משפיעה על ההמון, וזאת הסיבה שנדרשת טהרה גדולה יותר בקיומה, שלא כמו בתענוג.
עם זאת, "אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה". גם לפי שמאי הדין כעת הוא ששמחה של תענוג מותרת, אבל שמאי אומר שאם תתחזק בעולם שאלתו-בקשתו של הלל, להתיר גם שמחה של חולין, יהיה עלינו לנקוט דרך הפוכה, ולאסור גם את העונג של חולין. כי החשיבות הראשונה במעלה היא להגביל את השמחה בעם ישראל, שתהיה רק שמחה כזו שקשורה אל הקודש.
ומוסיף הרב קוק שכשזוכים לעלות בקודש ולשמוח רק למטרות עליונות של טהרה, בסופו של דבר גם את הנועם שבתענוג לוקחים רק למטרות גדולות, ומי שישמח בְּטהרה – סופו להביא גם את תענוגותיו לטהרה, ואת כל מעשיו יצליח לכוון לשם שמים.
הרחבות
טהרת השמחה
שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. הרב קוק מבאר מהי שמחה הנובעת ממקום כן ואמתי, ומהי מטרתה של השמחה. באורות הקודש מרחיב הרב קוק בנושא:
"...הקודש עצמו, העומד למעלה מהטבע, תובע הוא את הדקיון (=המשפט) של הטבע – הפשטות, הבריאות, הנורמליות שבחיים. בטבע, יש שנאת הקודש הרגיל, הצורר את הטבע, המשדד את מערכתו. הקודש הרגיל, המורגל מאז להתהלך עם הטבע בקרי – אוגר הוא את שארית כוחו להלחם עם הטבע. אבל לוחם הוא עם הטבע שלו עצמו, כושל הוא ונופל במלחמתו. הטבע המתנשא לתבוע את דקיונו (=משפטו), שניעור על ידי תביעת הקודש הגנוזה בקרבו – מתנשא עם כל שלילותיו, שונא הוא את הקודש, גם הטבע שלו, גם את הודו יפיו ובריאותו, פה נופל הטבע, ונכשל במלחמתו.
לווייתן ושור הבר, שניהם נופלים במלחמתם, ונעשה מבשרם סעודה יפה לצדיקים. מי שלא נשקע בהבלים, לא זנו עיניו אחרי קניגיאות (=מלחמת חיות זו בזו) של אומות העולם, המשחיתות את תפארת הנשמה, את הוד אצילותה וטהרת מדותיה, הרי הוא זוכה ומזכה לראות קניגיון מלבב זה , עומד הוא ממעל לשניהם..." [אורות הקודש ב, הקודש הכללי כג].
חז"ל נתנו משל על שור ולווייתן, שעתידים להילחם זה בזה ולהיהרג שניהם, ומבשרם תהיה סעודה לצדיקים. הרב קוק מסביר את המשל. השור והלווייתן מסמלים את הקודש ואת הטבע, שבהתנהלותם הרגילה מצֵרים ומפריעים זה לזה לבוא לידי ביטוי, ולכן הם נלחמים. אבל שניהם עתידים להיכשל וליפול, כיוון שהם בעצם נלחמים נגד עצמם – הם שני צדדים של אותה מטבע. שמחת הצדיקים – שנשמותיהם שייכות בצורה העמוקה ביותר לתורה – בסעודת השור והלוויתן לעתיד לבוא, תהיה שמחה אמִתית, הנובעת מכך ששמרו על טהרת מידותיהם – "היא תזכה לראות את הכוחות הבהמיים, שביבשה (=שור) ושבַּיָם (=לווייתן) מתאבקים, לוחמים בקצף, מתנפלים זה על זה, כל אחד חושב, 'אני אכבוש הכל'. אבל לא לדגי הים, ולא לבהמות הרים הנצחון – כי אם לקורא בשם ה', והקורא בשם ה' – הוא יִמלט, וימלט הכל".
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
אנחנו קודש למענך
מהי אמונה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה כבד לך?
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
