ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אָמַר לוֹ אִם תַּקְנִיטֵנִי גּוֹזְרַנִי טֻמְאָה אַף עַל הַמְּסִיקָה. חִלּוּק גָּדוֹל יֵשׁ בֵּין שִׂמְחָה לְעֹנֶג. הַתַּעֲנוּג לֹא יִתְפַּשֵּׁט כִּי אִם עַל הַגּוּף מְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג כָּל אָדָם פְּרָטִי לְתַכְלִית* הַקְּדֻשָּׁה וְהַמַּעֲלָה. אָמְנָם הַשִּׂמְחָה הִיא יוֹצֵאת לִפְעֻלָּה דַּוְקָא בְּהָמוֹן, אוֹתָהּ רָאוּי לִשְׁמֹר שֶׁתִּהְיֶה בְּתַכְלִית הַטָּהֳרָה. וְאִם כָּל כָּךְ יִתְאַחֲדוּ* בְּעֵינֵי הַמִּסְתַּכְּלִים מֻשְּׂגֵי הַשִּׂמְחָה עִם מֻשְּׂגֵי הַתַּעֲנוּג, עַד שֶׁמִּצַּד הִתְפַּשְּׁטוּת הַדַּעַת שֶׁאֵין צֹרֶךְ וְחוֹבָה לְבַקֵּשׁ עַל הַתַּעֲנוּג תְּעוּדוֹת שֶׁל טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה, כֵּן יִהְיֶה גַּם כֵּן מֻשַּׂג הַשִּׂמְחָה, עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל כָּעַמִּים יִשְׂמַח בִּימֵי חֹל כִּימֵי מוֹעֵד עַל יַיִן וְשֵׁכָר וְשִׂחֵק מִשְׂחָקִים וְחוֹלְלִים, רָאוּי* בֶּאֱמֶת לִגְזֹר עַל הַמְּסִיקָה, לִגְדֹּר גָּדֵר גַּם בְּעִנְיְנֵי הָעֹנֶג שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכָל הַרְחָבָתוֹ, כִּי אִם לִתְעוּדָה שֶׁל טָהֳרָה הַמִּתְיַחֶסֶת לִקְדֻשָּׁה וּמְבִיאָה לְאַחֲרִית טוֹב. אָמְנָם בֶּאֱמֶת רְחוֹקִים הֵמָּה הַמֻּשָּׂגִים, וְיֵשׁ בְּיַד הַצִּבּוּר בִּכְלָל לְהִתְנַשֵּׂא לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת שֶׁלֹּא לִשְׂמֹחַ אֶל גִּיל כָּעַמִּים* בְּהָמוֹן וּפֻמְבִּי, כִּי אִם בְּטָהֳרָה בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָזֶה תַּכְלִית נִשְׂגָּבָה, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה*, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּתַעֲנוּג, וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל שִׂמְחָה הוּא דְּאָסוּר תַּעֲנוּג שָׁרֵי. וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהִיא כֹּחַ נַפְשִׁי, כְּשֶׁתִּתְיַשֵּׁר בָּאָדָם יָפֶה שֶׁתִּהְיֶה רַק לְצַד הַמַּעֲלָה וְהַקְּדֻשָּׁה בְּטָהֳרָה, תְּרוֹמֵם אֶת הָאָדָם כֻּלּוֹ עַד שֶׁמֵּעַצְמוֹ יָבֹר* לוֹ דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת גַּם כָּל עִנּוּגָיו קֹדֶשׁ לַד', וְיִמְסֹק בְּטָהֳרָה* בְּנִדְבַת לִבּוֹ וְחֵשֶׁק נַפְשׁוֹ.
(עֵין אַיָּה, שַׁבָּת א, פֶּרֶק א, פִּסְקָה עז - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְתַכְלִית – לשלמות. יִתְאַחֲדוּ – ישתוו. רָאוּי – לכן ראוי. אֶל גִּיל כָּעַמִּים – על-פי הפסוק "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" [הושע ט, א]. יָבֹר – יבחר. וְיִמְסֹק בְּטָהֳרָה – יתענג בענייני קדושה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
111 - שמחה ועצבות חלק ב'
112 - שמחה ועצבות חלק ג'
113 - שמחה ועצבות חלק ד'
טען עוד
ביאורים
למדנו אתמול על ההבדל בין עונג לבין שמחה – באשר לשמחה לימדונו חז"ל לתעל אותה לדברים רוחניים, אך באשר לעונג, כלומר: השמחה הקטנה יותר, שבשגרת החיים, לא הדריכו חז"ל שיש צורך לתעל אותו.
הסיבה להבדל זה נובע מההבדל כלפי מה פועלת השמחה: היחיד או הכלל. התענוג הוא לאדם הפרטי עצמו. האדם הפרטי מקבל את התענוג והוא נשאר בקרבו פנימה – ולכן הוא משפיע רק על הפרט. אבל השמחה, שעניינה ומהותה הוא התפעלות הנפש מעבר לשגרה, כמו שביאר הרב קוק אתמול, מופיעה גם כלפי חוץ ומרוממת את כל הסביבה הקשורה לאדם ואיננה נשארת טמונה רק בלבו פנימה. ולכן נדרשת זהירות גדולה באשר לשמחה, משום שהיא משפיעה על ההמון, וזאת הסיבה שנדרשת טהרה גדולה יותר בקיומה, שלא כמו בתענוג.
עם זאת, "אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה". גם לפי שמאי הדין כעת הוא ששמחה של תענוג מותרת, אבל שמאי אומר שאם תתחזק בעולם שאלתו-בקשתו של הלל, להתיר גם שמחה של חולין, יהיה עלינו לנקוט דרך הפוכה, ולאסור גם את העונג של חולין. כי החשיבות הראשונה במעלה היא להגביל את השמחה בעם ישראל, שתהיה רק שמחה כזו שקשורה אל הקודש.
ומוסיף הרב קוק שכשזוכים לעלות בקודש ולשמוח רק למטרות עליונות של טהרה, בסופו של דבר גם את הנועם שבתענוג לוקחים רק למטרות גדולות, ומי שישמח בְּטהרה – סופו להביא גם את תענוגותיו לטהרה, ואת כל מעשיו יצליח לכוון לשם שמים.
הרחבות
טהרת השמחה
שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. הרב קוק מבאר מהי שמחה הנובעת ממקום כן ואמתי, ומהי מטרתה של השמחה. באורות הקודש מרחיב הרב קוק בנושא:
"...הקודש עצמו, העומד למעלה מהטבע, תובע הוא את הדקיון (=המשפט) של הטבע – הפשטות, הבריאות, הנורמליות שבחיים. בטבע, יש שנאת הקודש הרגיל, הצורר את הטבע, המשדד את מערכתו. הקודש הרגיל, המורגל מאז להתהלך עם הטבע בקרי – אוגר הוא את שארית כוחו להלחם עם הטבע. אבל לוחם הוא עם הטבע שלו עצמו, כושל הוא ונופל במלחמתו. הטבע המתנשא לתבוע את דקיונו (=משפטו), שניעור על ידי תביעת הקודש הגנוזה בקרבו – מתנשא עם כל שלילותיו, שונא הוא את הקודש, גם הטבע שלו, גם את הודו יפיו ובריאותו, פה נופל הטבע, ונכשל במלחמתו.
לווייתן ושור הבר, שניהם נופלים במלחמתם, ונעשה מבשרם סעודה יפה לצדיקים. מי שלא נשקע בהבלים, לא זנו עיניו אחרי קניגיאות (=מלחמת חיות זו בזו) של אומות העולם, המשחיתות את תפארת הנשמה, את הוד אצילותה וטהרת מדותיה, הרי הוא זוכה ומזכה לראות קניגיון מלבב זה , עומד הוא ממעל לשניהם..." [אורות הקודש ב, הקודש הכללי כג].
חז"ל נתנו משל על שור ולווייתן, שעתידים להילחם זה בזה ולהיהרג שניהם, ומבשרם תהיה סעודה לצדיקים. הרב קוק מסביר את המשל. השור והלווייתן מסמלים את הקודש ואת הטבע, שבהתנהלותם הרגילה מצֵרים ומפריעים זה לזה לבוא לידי ביטוי, ולכן הם נלחמים. אבל שניהם עתידים להיכשל וליפול, כיוון שהם בעצם נלחמים נגד עצמם – הם שני צדדים של אותה מטבע. שמחת הצדיקים – שנשמותיהם שייכות בצורה העמוקה ביותר לתורה – בסעודת השור והלוויתן לעתיד לבוא, תהיה שמחה אמִתית, הנובעת מכך ששמרו על טהרת מידותיהם – "היא תזכה לראות את הכוחות הבהמיים, שביבשה (=שור) ושבַּיָם (=לווייתן) מתאבקים, לוחמים בקצף, מתנפלים זה על זה, כל אחד חושב, 'אני אכבוש הכל'. אבל לא לדגי הים, ולא לבהמות הרים הנצחון – כי אם לקורא בשם ה', והקורא בשם ה' – הוא יִמלט, וימלט הכל".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
