ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
פרי שעלול להתקלקל אם חותכים אותו לפני שבת, או אדם שמתארח בשבת אצל חבר החשוד על המעשרות - האם יש דרך שיוכל להפריש תרומות ומעשרות בשבת?
מצות הפרשת תרומות ומעשרות. מצות עשה להפריש ראשית מגידולי ארץ ישראל לכהן, והוא הנקרא תרומה גדולה, שנאמר: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וגו' תִּתֶּן לּוֹ (דברים יח ד. רמב"ם תרומות פ"ב ה"א).
ואחר שהפריש תרומה גדולה, מצות עשה להפריש אחד מעשרה מהנשאר ללוי, והוא הנקרא מעשר ראשון, שנאמר: כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה (במדבר יח כד. רמב"ם מעשר פ"א ה"א; טור ושולחן ערוך יורה דעה שלא יט).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
28 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- פרשת במדבר
29 - הפרשת תרומות ומעשרות
30 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית מטות מסעי
טען עוד
ובשנה שאין מעשר שני נוהג, מפריש אחר מעשר ראשון מעשר אחר לעניים, והוא הנקרא מעשר עני, שנאמר: מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ, וּבָא הַלֵּוִי וגו' וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ (דברים יד כח-כט).
ומעשר ראשון שלקח הלוי, מצות עשה להפריש ממנו אחד מעשרה לכהן, והוא הנקרא תרומת מעשר, שנאמר: וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר וגו' וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר (במדבר יח כו. רמב"ם תרומות פ"ג הי"ב; טוש"ע שם כ).
הפרשת תרומה ומעשרות - כתבו רש"י (גיטין מז ב ד"ה מדאורייתא) ורבי אברהם בן הרמב"ם (ברכת אברהם סי' יד) בדעת הרמב"ם (שבת פכ"ד ה"י) והמגן אברהם (סי' ח ס"ק ב) שאינה מצוה חיובית המוטלת עליו. לכן, אין אדם חייב לעשר פירותיו אלא אם כן אוכלם, או מוכרם שנהנה מהם; אבל אם ירצה להניח פירותיו טבולים כל הימים ויאכל מפירות אחרים, הרשות בידו, ואינו מבטל מצוה. והרי זו כמצות שחיטה, שאם אינו רוצה לאכול בשר אין כאן מצוה לשחוט (עי' מג"א שם וחי' חתם סופר גיטין שם בדעת רש"י).
אבל דעת הט"ז (יו"ד סי' א ס"ק יז), בעל תורת הארץ (קונטרס אחרון לפ"ג אות ו בדעת התוס' גיטין ל ב ד"נ אין) והבאר משה (יו"ד סי' א) שמצות הפרשת תרומות ומעשרות חובה היא אפילו אם אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין, והרי זו מצוה כשאר המצוות (ועי' אמרי בינה דיני תרומות ומעשרות סי' ג).
בשבת ויום טוב. אין מגביהים - מפרישים - תרומות ומעשרות בשבת ויום טוב (משנה ביצה לו ב; רמב"ם שבת פכ"ג ה"ט והי"ד ויום טוב פ"ד הכ"ו; טוש"ע אורח חיים שלט ד ותקכד א). שאף על פי שהיא מצוה, גזרו עליה משום שבות (משנה שם וגמרא לז א), מפני שנראה כמתקן בשבת דבר שלא היה מתוקן (רמב"ם שבת שם). ועוד, מפני שזה דומה למקדיש הפירות שהפריש, ואין מקדישים בשבת מפני שהוא דומה למקח וממכר (רמב"ם שם הי"ד; מאירי שבת קמח ב; מחזור ויטרי עמ' 144).
הקונה יין - בערב שבת, ושכח להפריש תרומות ומעשרות (תוספתא דמאי פ"ח) - אומר: שני לוגים שאני עתיד להפריש, הרי הם תרומה; ועשרה - מעשר ראשון; ותשעה - מעשר שני; ושותה מיד (דמאי פ"ז מ"ד ותספתא שם). שכשיפריש, חלים המעשרות למפרע מעכשיו מדין ברירה, לסוברים יש ברירה.
מותר לומר בערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא תרומה, ולמחר בשבת הוא מפריש. שכן שנינו: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו, והוא בבית המדרש או בשדה - וירא שמא תחשך, ואינו יכול לעשר בשבת (פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש, ורמב"ם מעשר פ"ט ה"ח) – אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה; ועשר - מעשר ראשון; ותשע - מעשר שני, ומחולל על המעות (דמאי פ"ז מ"ד).
וכן הדין במי שמוזמן לאכול אצל חברו והוא אינו מאמינו על המעשרות, שעושה כמו בדמאי (דמאי שם מ"א).
ואף בטבל ודאי הדברים אמורים - שמתנה בערב שבת על מה שיפריש למחר, בשבת, ותנאי זה מועיל להתיר אחר כך ההפרשה בשבת. אלא שבדמאי מועיל אפילו על מה שביד חברו. ובטבל ודאי אינו מועיל אלא על מה שברשותו (ירושלמי דמאי פ"ז ה"א). וכן פסקו ראשונים להלכה (רמב"ם מעשר פ"ט ה"ז וכן כתבו בתוס' סוכה כג ב ד"ה שני ובר"ש פ"ד מ"ד).
וכתב הרמב"ם (בפירוש המשניות דמאי פ"ז מ"ה) שלסוברים יש ברירה, יכול הוא להפריש התרומה בשבת לאחר אכילתו, ותחול התרומה למפרע. אבל לסוברים אין ברירה - והלכה כמותם בטבל של תורה -אין לו תקנה, אלא אם כן הוציא אלו המתנות קודם אכילתו. וזה מותר בשבת, בגלל התנאי שהקדים מערב שבת. והסביר החזון איש (דמאי סי' ט ס"ק י-יג) שחלות התנאי של ברירה היא מערב שבת, ואין צריך בשבת אלא לייחד שזהו שהתנה עליו. אבל תנאי להתיר הפרשה בשבת - אין אמירתו מערב שבת מועילה כלום לענין חלות התרומה והמעשר, ולא באה אלא לסלק האיסור של הפרשה בשבת, ועשיית התרומה היא בשבת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
