ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הַשּׁוֹשַׁנָּה* הִיא הַיָּפָה בַּפְּרָחִים הַמַּרְהֶבֶת עַיִן בְּמַרְאֶיהָ הַחִיצוֹנִי, הוֹד הַחָכְמָה וְהָעֹנֶג הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה* לְכָל הוֹגֶה בָּהּ מַה מַּזְהִיר הוּא וְנָעִים, אֲבָל לֹא הַזֹּהַר הַחִיצוֹנִי הוּא הָעִקָּר בַּקִּנְיָן כִּי אִם הַטּוֹב הַפְּנִימִי, הַשָּׂגַת הַתּוֹךְ וְהָאֱמֶת, שֶׁיּוֹתֵר הוּא נִמְשָׁל לְמוֹר, לַבֹּשֶׂם הַטּוֹב שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית* מִמֶּנּוּ, מִמַּה שֶּׁנִּמְשָׁל לַשּׁוֹשַׁנָּה הַמְעַנֶּגֶת רַק הַחוּשׁ הַחִיצוֹנִי. וְזוֹהִי חוֹבַת הַמַּתְחִיל, הַשּׁוֹנֶה, הַמִּתְלַמֵּד, לָדַעַת (שֶׁרַק) שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַגִּיעַ אֶל הַתּוֹךְ, אֶל הָעֹמֶק שֶׁבַּתּוֹרָה, וְשֶׁעֲבוּרָה צָרִיךְ הוּא לִהְיוֹת מְוַתֵּר הַרְבֵּה מִשִּׂמְחַת לְבָבוֹ וְעִנּוּגָיו הַטִּבְעִיִּים. וְלֹא יְדַמֶּה שֶׁיִּמְצָא תֵּכֶף אֶת הָעֹנֶג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ בַּתּוֹרָה, כִּי אִם יְקַבֵּל עָלָיו אֶת מְרִירָתָהּ בַּהַתְחָלָה, "מַר עוֹבֵר*", אָמְנָם עוֹבֵר וְלֹא מַתְמִיד הוּא הַמַּצָּב הַזֶּה, וְסוֹף סוֹף תָּבֹא חָכְמָה בְּלִבּוֹ לְשַׂמְּחוֹ וּלְעַדְּנוֹ*, וְיַרְגִּישׁ מִתְקָהּ וְעֶדְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. אֲבָל רַק בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יַחְפֹּץ לִקְרֹא לְדִבְרֵי תּוֹרָה זְמִירוֹת*, וּלְבַקֵּשׁ בָּהֶם בְּעִקָּרָם, גַּם בְּהַתְחָלַת לִמּוּדוֹ, אֶת הַצַּד הַמְעַנֵּג וְהַמְשַׁעֲשֵׁעַ, כְּאִלּוּ נוֹעֲדוּ הַדְּבָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָעוֹלָם מְשֻׁתָּת* עֲלֵיהֶם רַק לְשַׂמֵּחַ שִׂמְחָה יַלְדוּתִית לְכָל עַרְלֵי לֵב. רַק עַל יְדֵי הַיְגִיעָה וְחַיֵּי צַעַר שֶׁבַּהַתְחָלָה, יָבֹאוּ אַחַר כָּךְ לְדֶרֶךְ הָאוֹרָה הַמַּזְהֶרֶת וְסוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, וּמַנְעֶמֶת אֶת הַחַיִּים בְּכָל עֹנֶג, "מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל". אָמְנָם רַק הַשְּׂפָתַיִם הֵנָּה הַנּוֹטְפוֹת אֶת הַמַּר, כְּלוֹמַר הַצַּד הַפְּנִימִי שֶׁל הָאָדָם מִצַּד הַנֶּפֶשׁ הַחֲכָמָה וּנְטִיּוֹתֶיהָ, הַחָכְמָה עֲרֵבָה הִיא לַנֶּפֶשׁ. אָמְנָם הַצַּד הַחִיצוֹנִי, הַכֵּלִים הַחָמְרִיִּים וְהַהַמְשָׁכָה* הַטִּבְעִית אַחֲרֵי נְטִיּוֹתֵיהֶם, הֵם שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁבַּהַתְחָלָה יֻרְגְּשׁוּ הַמְּרִירוּת וְהָעֹל מֵהַלִּמּוּד וְהַשִּׁנּוּן, שֶׁצָּרִיךְ אָמְנָם לְקַבְּלוֹ בְּאַהֲבָה בַּעֲבוּר הַתּוֹצָאוֹת הַטּוֹבוֹת הַיּוֹצְאוֹת מֵהַסֵּבֶל לִקְנוֹת חָכְמָה וְדַעַת קְדוֹשִׁים. "טוֹב לִי כִּי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ".
(עֵין אַיָּה, שַׁבָּת א, פֶּרֶק ב, פִּסְקָה קא - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
הַשּׁוֹשַׁנָּה – זה המשך לביאור מאמר חז"ל על הפסוק "שפתותיו שושנים נטפות מור". מִמֶּנָּה – מן החכמה. שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית – הנאת הריח באדם נחשבת כהנאה רוחנית. עוֹבֵר – זמני, לא קבוע. זְמִירוֹת – חז"ל מסבירים שדוד המלך נענש על שקרא לדברי תורה "זמירות". מְשֻׁתָּת – מיוסד. וְהַהַמְשָׁכָה – ההימשכות.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
127 - חינוך חלק י"ד
128 - חינוך חלק ט"ו
129 - חינוך חלק ט"ז
טען עוד
ביאורים
אתמול הסברנו שכאשר אדם מתחיל ללמוד תורה, עליו לקבל את העול ולסבול את הקושי והעמל הנדרשים ללימוד תורה, ורק אחר כך הוא יגיע למצב שבו הוא מתענג מלימוד התורה. אך מדוע זה כך? למה בתחילה התורה קשה ומהווה עול, ורק לאחר מכן היא נהפכת לדבר משמח ומענג?
כאשר אנו ניגשים לתורה, אנו נתקלים תחילה ביופייה החיצוני. מכיוון שעדיין לא התעלינו והתרוממנו, עולמנו הפנימי נסתר עדיין מאתנו, ואיננו זוכים לראות את היופי הפנימי של התורה. המפגש עם היופי החיצוני של התורה דומה לראייה של פרח נחמד למראה, כפרח השושנה. ההסתכלות על הפרח נותנת למתבונן תחושה נעימה, אך יחד עם זאת עיקרו של המפגש עם הפרח לוקה בחסר. המפגש של המתבונן עם הפרח נעשה עם הצדדים החיצוניים בלבד, אבל לא עם החלקים הפנימיים, שאותם אפשר לפגוש באמצעות חוש הריח.
בשלב הראשון של לימוד התורה פוגש הלומד את הצדדים החיצוניים של התורה, ולכן הוא חש קושי וחוסר התאמה ללימוד, כיוון שמבחינה חיצונית האדם החומרי והגשמי אינו מתאים לתורה האלוהית-רוחנית. רק לאחר שלימוד התורה מגיע מתוך עמל ובירור, זוכה האדם להיפגש עם החלקים הפנימיים של התורה, וזוכה לחוש את נעימות התורה. כשאדם עמל בלימוד התורה, הוא צריך לעבור תהליך משמעותי של חיבור והקשבה לצדדים הרוחניים החבויים בתוכו. לשם כך מוטל על האדם לשים בצד את הצדדים החיצוניים-חומריים, ולפתוח את עצמו למקומות הגבוהים והפנימיים הקיימים בתוכו. בכך הוא יוצר בירור פנימי, ומגיע להבנה שהעולם הרוחני הוא יסוד החיים, ואילו העולם הגשמי נועד להחזיק אותו.
לאחר שיתרומם האדם ויגיע לאותם מקומות פנימיים חבויים, הוא יתחיל להרגיש את העונג האמִתי שבתורה. הוא ימצא את ההתאמה שתמלא ותחבר אותו אל היסודות הפנימיים והנצחיים, ומהם הוא יחוש את המילוי והעונג. לכן נמשלה התורה לשושנים נוטפות מור עובר: למעשה כבר במפגש הראשון עם התורה אנו נפגשים עם יופי כשל פרח השושנה, ועם הבושם שגנוז בתורה. אלא שכדי לחוש את הנעימות הזו, אנו צריכים לעבור דרך המרירות שקיימת בתחילת הדרך, מרירות שמגלה לנו את המתיקות של התורה.
הרחבות
מקומו של הכבוד בלימוד התורה
יְקַבֵּל עָלָיו אֶת מְרִירָתָהּ בַּהַתְחָלָה, "מַר עוֹבֵר"... וְסוֹף סוֹף תָּבֹא חָכְמָה בְּלִבּוֹ לְשַׂמְּחוֹ וּלְעַדְּנוֹ. הרב קוק כותב שיש ללמוד מתוך קבלת הקושי, ולא מתוך חיפוש התענוג. דווקא בצורה זו יזכה האדם, בסופו של דבר, להתענג מלימודו.
אמירה דומה אפשר למצוא בגמרא: "תניא: 'לאהבה את ה' אלוהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו' [דברים ל, כ] – שלא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה. אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא, שנאמר: 'קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך' [משלי ז, ג], ואומר: 'דרכיה דרכי נועם' [משלי ג], ואומר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר' [משלי ג, יח]" [נדרים סב, א]. כשהאדם לומד מתוך רצון ואהבה, ולא למען אינטרסים כמו כבוד או מעמד, הלימוד עולה בידו – ו"סוף הכבוד לבוא".
חשוב להדגיש שאין כוונת הגמרא שאם אדם מחפש כיצד לקבל כבוד – זו הדרך המומלצת לשם כך... כוונתה שלאחר שהאדם לומד תורה ושייך לעולמה – הוא נעשה שייך למדרגה גבוהה ונמצא במקום מרומם. כתוצאה טבעית למעלה זו, הכבוד ממילא מגיע אחר כך, שכן הסובבים רואים אדם במעלה מרוממת (אפשר להוכיח תהליך זה מהפסוקים שאותם ציטטה הגמרא: הלימוד – "קשרם..."; המעלה – "דרכיה..."; הכבוד – "עץ...").
לעילוי נשמת נפתלי הרצקא בן אלתר אברהם ז"ל
לעילוי נשמת עמנואל ברוך גז ז"ל בן רפאל פרג'י רובר גז ז"ל ואורה לוסי שתחי'
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
למה ללמוד גמרא?
חידוש כוחות העולם
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם מותר לפנות למקובלים?
מתי נכון לומר סליחות ?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
