ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
מַתְאִים הוּא אָמְנָם הַחִנּוּךְ הַפְּרָטִי אֶל הַכְּלָלִי, וְחַיָּב הוּא לְהַתְאִים לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁצּוּרַת הַחִנּוּךְ* כְּשֶׁהִיא מַכֶּרֶת אֶת הַיַּלְדוּת רַק לְמַעֲבָר בְּעָלְמָא*, לְזַיֵּן עַל יָדָהּ אֶת הָאִישׁ הֶעָתִיד בִּכְלֵי קְרָב לְמִלְחֶמֶת קִיּוּמוֹ, שֶׁזֶּהוּ יְסוֹד הַחִנּוּךְ הַכְּלָלִי שֶׁל אוֹתָם הָעַמִּים, שֶׁחַרְבָּם הִיא גַּאֲוָתָם הַפְּנִימִית, וְאֵין בְּאוֹצָרָם הָעַצְמִי - בָּרוּחַ הַלְּאֻמִּי הַטִּבְעִי שֶׁלָּהֶם - מְחָאָה קַיֶּמֶת עַל זֶה הַמֻּשָּׂג הַמַּתְאִים מְאֹד לְבִרְכָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו, עַל כֵּן הַתְּקוּפוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרֵי הַיַּלְדוּת, הִנָּן נְכוֹנוֹת לְהָרֵס אֶת הַיַּלְדוּת, וְלִבְנוֹת עַל חֻרְבָּנָהּ תְּקוּפוֹת יוֹתֵר חֲזָקוֹת מִמֶּנָּה, וְיוֹתֵר מֻצְלָחוֹת לְכֹחַ יָדַיִם וְחֵיל הָאֶגְרוֹף. וְכָךְ הֵם הוֹלְכִים וּמִתְפַּתְּחִים: נוֹצְצִים וְנוֹבְלִים, תְּקוּפָה בּוֹלַעַת תְּקוּפָה, עַם עַם, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹסִיפוּ שָׁרְשֵׁי הֶעָבָר לְהֵעָקֵר, הִנָּם יוֹתֵר קְרוֹבִים אֶל הַמַּטָּרָה. יַלְדוּתָם הַלְּאֻמִּית מוּנַחַת לָהֶם כְּאֶבֶן מַעֲמָסָה, וְהֵם מְסַתְּתִים* אוֹתָהּ קִמְעָה קִמְעָה, וְכָל הַמּוֹסִיף לִמְחֹק זֵכֶר הֶעָבָר הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. לֹא כְּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב*. גַּם לָנוּ הָיְתָה יַלְדוּת, אֲבָל יַלְדוּתֵנוּ, כַּמָּה נָאָה הִיא, כַּמָּה קְדוֹשָׁה הִיא, וְכַמָּה מֻכְשָׁרִים אָנוּ לְהִתְכַּלֵּל בָּהּ עֲדֵי עַד. "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ד' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר", "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי", "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ד'". יַלְדוּת לְאֻמִּית כָּזֹאת שֶׁגַּם לְעֵת זִקְנָה וְשֵׂיבָה תִּהְיֶה צוֹלַחַת* לְהִתְפָּאֵר בָּהּ וּלְהִתְרוֹמֵם עַל יָדָהּ וַעֲבוּרָה, אֵינָהּ נִמְצֵאת בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל, וְעֶרְכֵּנוּ זֶה*, צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּמָּנַע מֵאִתָּנוּ יְדִיעָתוֹ הַבְּרוּרָה וְהַמּוּחָשִׁית. הַכָּרַת עֶרְכֵּנוּ זֶה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר בּוֹ נִפְלִינוּ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשֶׁעַל כֵּן הַתּוֹלָדָה* שֶׁלָּנוּ הִיא לְגַמְרֵי אַחֶרֶת, אַחֶרֶת מִתּוֹלְדוֹת כָּל עַם וָעַם, צְרִיכָה שֶׁתֵּחָקֵק עַל לֵב דּוֹרוֹתֵינוּ, לְמַעַן תִּהְיֶה לָנוּ מָקוֹר נִפְתַּח* לִגְבוּרָה וּלְתִפְאֶרֶת, עַל פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁאֲנַחְנוּ זְקוּקִים לָהּ, וּמָה אֻמְלָל הוּא הָעָם אֲשֶׁר יְחֻנַּךְ בְּחִנּוּךְ שֶׁל זִיּוּף הַתּוֹלָדָה שֶׁלּוֹ. חֶסְרוֹן יְדִיעָה אוֹ טָעוּת שֶׁל שִׁנּוּי פְּרָטִים וְעֶרְכֵי תְּקוּפוֹת בְּסִדְרֵי הַהִסְטוֹרְיָה שֶׁבְּכָל אֻמָּה, הֵם גַּם יֵחָשְׁבוּ לְמַכְשֵׁלָה לֹא מֻעָטָה בְּפִתּוּחַ חִנּוּכָהּ, אֲבָל עַל כָּל אֵלֶּה עוֹלֶה הַמִּכְשׁוֹל שֶׁל טָעוּת יְסוֹדִית בְּכָל הָרוּחַ שֶׁל עֶצֶם הַתּוֹלָדָה בִּיסוֹד הַחַיִּים שֶׁלָּהּ. טָעוּת כָּזֹאת נוֹטֶלֶת אֶת חַיֵּי הָאֻמָּה מִן הָעוֹלָם, בִּיחוּסָהּ הַהִסְטוֹרִי, מְטַמְטֵם אֶת לִבָּהּ וּמְעַוֵּר אֶת עֵינֶיהָ בִּיחוּסָהּ לְהַכָּרַת עַצְמָהּ, שֶׁהִיא הַקּוֹדֶמֶת שֶׁבַּהַכָּרוֹת לְצָרְכֵי חַיֶּיהָ, קִיּוּמָהּ בְּתוֹר אֻמָּה, וְהִתְפַּתְּחוּתָהּ. "מִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז סֵפֶר יוֹחֲסִין תָּשַׁשׁ כֹּחָם שֶׁל חֲכָמִים וְכָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם", וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁיַּטְבִּיעַ כָּל כָּךְ אֶת הָרוּחַ הַהִסְטוֹרִי בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ בְּאֹפֶן בָּטוּחַ בְּלֵב הָאֻמָּה, כְּחִנּוּךְ יְסוֹדִי עַל פִּי תְּכוּנָתָהּ שֶׁל הָאֻמָּה. זֶה הוּא כֹּחַ הָעֹז הַמְקַיֵּם אֶת חַיֵּי הַצִּבּוּר, הַנּוֹתֵן כֹּחַ גַּם לְעֵדוֹת פְּרָטִיּוֹת לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּכֹחַ לְאֻמִּי אֵיתָן וְרַעֲנָן.
(מַאַמְרֵי הָרְאִיָּה, דְּרָשָׁה בְּעֵת חֲנֻכַּת בֵּית הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בִּרְחוֹבוֹת ת"ו - הֶמְשֵׁךְ)
____________________
לְמַעֲבָר בְּעָלְמָא – לתקופת מעבר לקראת הבגרות, שהיא העיקרית. מְסַתְּתִים – מפוררים את האבן. חֵלֶק יַעֲקֹב – התפתחותם של ישראל. צוֹלַחַת – מוצלחת. וְעֶרְכֵּנוּ זֶה – מעלתנו. הַתּוֹלָדָה – ההיסטוריה. מָקוֹר נִפְתַּח – מקור השפעה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
159 - חינוך חלק י'
160 - חינוך חלק י"א
טען עוד
ביאורים
אתמול דיברנו על הגדרת הילדות – האם היא אמצעי לעתיד או שהיא ערך העומד בפני עצמו. היום, לוקח הרב קוק את העיקרון – היחס לתקופת הילדות – ומראה איך הוא מתבטא ביחס להיסטוריה שלנו, ביחס לילדות העמים .
בכל שאר העמים העבר הוא זמן 'פרמיטיבי' – בלא מוסר ובלא הצלחה חומרית. מטרתם היא כל הזמן לשכלל את חייהם לעומת העבר השפל. העבר נחשב פרמיטיבי וירוד, לעומת ההווה הנאור והמתקדם. כשאנו מתבוננים בהיסטוריה של העמים, אנו רואים שהתפתחות העולם הייתה בצורה כזו שכל אימפריה שקמה קידמה את העולם ושכללה אותו, וזה בא רק יחד עם מחיקת האימפריה שקדמה לה. אומות העולם נקראות כך על שהן 'עוברות מהעולם'. אכן, אצלם טוב למחוק את העבר ככל האפשר. להתקדם תרבותית וטכנולוגית, ולהשתחרר מתפיסות תרבותיות וחינוכויות פרימטיביות.
בעם ישראל הדבר שונה. העבר שלנו, תקופת הילדות של האומה, הוא התקופה המרוממת והנפלאה ביותר שלנו – תקופת האבות, מתן תורה והתנ"ך. התפתחותו של עם ישראל בנויה בצורה כזו שאנו כל הזמן חוזרים אל העבר ויונקים ממנו – אנו חוזרים אל התורה שניתנה בסיני, אל נבואות הנביאים ואל דרכי האבות. העבר הוא התקופה המפוארת ביותר שלנו, וכל מה שאנו עושים בחיינו זה לגלות את מה שהיה טמון בעבר – בתוך החיים. כפי שלמדנו אתמול, שהילדות הפרטית היא התקופה הקדושה ביותר, כך גם בעם ישראל – ילדות האומה היא הקדושה ביותר, והמטרה במהלך הדורות היא ליישם את האורות הגדולים שקיבלנו בראשית דרכנו.
כאשר אנו באים לחנך את ילדינו, היחס לילדות האישית והיחס לילדות הלאומית מתחברים: את ילדינו אנו מחברים לילדות של האומה, לתורה ולסיפורי האבות. מי שמחנך את ילדי ישראל בצורה אחרת, מלמדם שהתורה היא פרמיטיבית וגדולי האומה מהעבר היו סתם תאבי בצע או תאוותנים רדודים, לא רק שמעוות את ההיסטוריה, אלא גם מונע מהילד את את הדבר היקר ביותר: דרך הקישור לילדות האומה, למתן תורה ולדברי הנביאים, אנו זוכים להכיר מי אנו באמת. אנו מבינים שהקודש והטוהר הם יסודות חיינו, ומקבלים כוח להתגבר על כל הקשיים. הכרת העבר המפואר של עם ישראל היא יסודית ביותר בדרך החינוך, והיא הבסיס ליצירת רוח קדושה בילדי ישראל.
הרחבות
מהו חינוך
צּוּרַת הַחִנּוּךְ. במקום אחר מבאר הרב קוק מהו חינוך: "ההִכָּנס בענין מחודש מתמיד יאמר בלשון הקודש חינוך, 'חנוך לנער' [משלי כב, ו]... אמנם ערך החינוך הוא, שמשפיע על יתר השנים של הגדלות, שהרי אין ידוע לנו עד כמה יפעל החינוך ומה יהיה משפט הנער ומעשהו. אמנם כל הרגל טוב מועיל ופועל עליו להכשירו יותר לדרכים טובים, ונמצא שהחינוך הוא כוח פועל על יתר הזמנים ולא מקבל מהם פעולה" [מאורות הראי"ה חנוכה ח]. השורש ח.נ.כ. משותף הן לחניכה של דבר חדש (כמו חנוכת הבית, למשל) והן לחינוך. המשותף לשניהם הוא ששניהם מעידים על הוצאת דבר חדש מהכוח לפועל. בחנוכת דבר חדש, כמו בית, מתקיימת הוצאת הבית ממחשבה לבניין, ובחינוך – מתקיימת הוצאת כוחותיו הגנוזים של התלמיד לפועל. אין אנו יודעים בתחילת דרכו של הנער איך יגדל ואיך יתפתח. תפקידנו להעניק לתלמיד הרגלים טובים וישרים, לטעת בנער מידות נכונות, ולתת לו כלים להמשיך ולהתפתח בדרך ישרה וטובה. בצורה כזו החינוך משפיע לא רק על ההווה של הנער, אלא גם על עתידו – באמצעות אותו בניין אשר נבנה בו בצעירותו. שכן היסודות הטובים שהונחו בו ממשיכים להנחות אותו (כמו שכותב הרב: "פועל על יתר הזמנים").
לעילוי נשמת נחום בן שרה ז"ל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה המשמעות הנחת תפילין?
אנחנו בצד של החזקים!
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
