ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אָמַר לוֹ הִלֵּל לְשַׁמַּאי מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה . יְסוֹד הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בְּיִשְׂרָאֵל הוּא בְּעִקָּרוֹ בְּיַחַשׂ אֶל הַמִּקְדָּשׁ, כְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם בְּמוֹרֵה נְבוּכִים [פֶּרֶק מז] בַּשְּׁלִישִׁי, לְרוֹמֵם עֵרֶךְ הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַשְׁרִישׁ בַּלְּבָבוֹת שֶׁהוּא מֶרְכַּז חַיֵּי הַכְּלָל וְהַפְּרָט*. וְהִנֵּה הַחַיִּים נֶחְלָקִים בַּצַּד הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם לְשִׂמְחָה וּלְתַעֲנוּג. הָאֶמְצָעִי שֶׁל הַשִּׂמְחָה בְּרֹב* הוּא הַיַּיִן "וְיַיִן יְשַׂמַּח". אֶמְצָעִי הַתַּעֲנוּג הוּא הַשֶּׁמֶן, סִיכָה כִּשְׁתִיָּה* "כַּשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו", סִיכָה שֶׁל תַּעֲנוּג וּמוֹעִיל גַּם כֵּן לְעַדֵּן וּלְפַנֵּק הַרְגָּשַׁת הָעֹנֶג בְּיוֹתֵר. עַל כֵּן הוּא מִטַּכְסִיסֵי* בָּתֵּי מְלָכִים "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר", בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד. וְהִנֵּה לֹא כָּל הָעָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ עַד שֶׁתִּהְיֶה שִׂמְחָתָם וְעִנּוּגָם כֻּלּוֹ בִּכְלִי טָהוֹר, לֹא לְצַד הַנְּטִיָּה הַשְּׁפֵלָה הַחָמְרִית כִּי אִם לְצַד הַמַּעֲלָה וְהַקְּדֻשָּׁה הַמִּתְיַחֶסֶת לַמִּקְדָּשׁ וְלַקֹּדֶשׁ.
ההבדל בין השמחה והתענוג
וְהִנֵּה לְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים, רָאוּ חֲכָמֵינוּ הָאֱלֹהִיִּים זַ"ל לְהַשְׁרִישׁ יָפֶה בַּלְּבָבוֹת שֶׁהַשִּׂמְחָה רְאוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת רַק בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְכֵן הוּא הַטֶּבַע הַמּוּסָרִי שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ, שֶׁלֹּא יִשָּׂאֵהוּ לְבָבוֹ לָצֵאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים רַק לְשֵׁם שִׂמְחָה שֶׁל רֵיקוּת בְּעָלְמָא* כְּדֶרֶךְ שְׁאַר גּוֹיֵי הָאָרֶץ. אָמְנָם הַתַּעֲנוּג, דָּבָר זֶה לֹא אֶפְשָׁר הוּא לְרוֹמֵם אֶת רוּחַ הָעָם בְּמַעֲלָה כָּזֹאת, עַד שֶׁלֹּא יֹאבֶה גַּם כֵּן לְהִתְעַנֵּג בַּהֲלִיכוֹת חַיָּיו בְּמַאֲכָלוֹ וּבְמִשְׁתֵּהוּ כִּי אִם בִּמְקוֹם מִצְוָה וּקְדֻשָּׁה, וְזֹאת הִיא שְׁאֵלָה*, מַה בֵּין יְסוֹד הַשִּׂמְחָה לִיסוֹד הָעֹנֶג, שְׁנֵיהֶם הֵמָּה מִדַּרְכֵי הַחַיִּים הָאֱנוֹשִׁיִּים, מִפְּנֵי מָה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה, הַמְעִידָה שֶׁיְּסוֹד מְצִיאוּת הַיַּיִן הַמְשַׂמֵּחַ רָאוּי לִהְיוֹת בְּטָהֳרָה וּלְתַכְלִית מְעֻלָּה. וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה, הַשֶּׁמֶן הַמְעַנֵּג, אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג הַצִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. וּמִזֶּה הָיָה מָקוֹם אָז בְּהַתְחָלַת הַהַדְרָכָה לָדוּן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין זֹאת מִדַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה לְהַכְבִּיד עַל הַחַיִּים הַהֲמוֹנִיִּים* יוֹתֵר מִכְּדֵי מַשָּׂאָם*, אוּלַי רָאוּי לְהַדְרִיךְ שֶׁגַּם הַבְּצִירָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, וְהַשִּׂמְחָה הַהֲמוֹנִית גַּם כֵּן לֹא תִּהְיֶה בִּכְלָלָהּ נֶגֶד רוּחַ יִשְׂרָאֵל וְתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה גַּם כְּשֶׁתֵּלֵךְ בְּדַרְכָּהּ הַטִּבְעִי, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ טֶבַע הָאָדָם הוּא לֶאֱהֹב שִׂמְחָה וּשְׁאוֹן עַלִּיזִים לְהַמְתִּיק חַיָּיו הָרֵיקִים כְּשֶׁהוּא אִישׁ הֲמוֹנִי אֲשֶׁר הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה לֹא יְשַׂמְּחוּ נַפְשׁוֹ.
(עֵין אַיָּה, שַׁבָּת א, פֶּרֶק א, פִּסְקָה עו)
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
109 - לימוד שבועי באמונה א- ז תמוז תשע"ז
110 - שמחה ועצבות חלק ב'
111 - שמחה ועצבות חלק ג'
טען עוד
בְּרֹב – בדרך כלל. סִיכָה כִּשְׁתִיָּה – מושג הלכתי האומר שכיוון שסיכת שמן נבלעת בגוף – היא נחשבת כשתייה. מִטַּכְסִיסֵי – נימוסי. בְּעָלְמָא – סתמית. שְׁאֵלָה – השאלה הנ"ל של הלל לשמאי. הַחַיִּים הַהֲמוֹנִיִּים – חיי ההמון. יוֹתֵר מִכְּדֵי מַשָּׂאָם – יותר משיכול לסבול.
ביאורים
השמחה היא התפרצות של רגשות עזים, מעבר לרגשות החיים הרגילים, כגון: שמחת חג, שמחת חתונה וכדומה. התענוג, לעומת זאת, הוא שמחה מועטה יותר, מפני שהוא שמחה המתרחשת בתוך שגרת החיים הרגילים: אוכל טעים, ביגוד נאה וכדומה. דווקא היין מבטא את השמחה, משום שהוא משכר ומשנה לגמרי את מצב רוחו של האדם, ולכן דווקא אודותיו נאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" [תהלים קד, טו]. השמן, לעומתו, אמנם מהנה גם הוא לאדם – ולכן אמרו חז"ל ש"סיכה כשתיה" [יומא עו:] – מבטא שמחה נמוכה יותר, שהיא בתוך שגרת החיים הרגילה, ובעצם היא נקראת תענוג.
ישנם יחידי סגולה, בעלי דרגות גבוהות, שאצלם העונג והשמחה שייכים רק לקשר עם ה'. הם שמחים רק במצוות ובמעשים טובים. אך אנשים רגילים נוטים לשמוח גם מדברי חול רגילים ואנושיים. חז"ל לימדו אותנו להבחין בין "שמחה" שהיא יותר מגדר הרגיל, שאותה אנו משייכים רק לדברים שבקדושה, לבין "עונג", שאותו רוב האנשים מקיימים גם בדברי החול האנושיים.
לעומת ההדרכה הברורה לגבי השמחה, שתהיה דווקא בדברים רוחניים, באשר לתענוג לא מצינו הדגשה בהדרכה זו שיהיה מקושר אל דברי הקודש, כי דרגה זו אף קשה יותר להשגה. וכך אפשר לבאר את שאלת הלל: "מפני מה בוצרין בטהרה" – כלומר הכנת היין, שהוא מקור השמחה, "ואין מוסקין בטהרה?" – כלומר לקיטת השמן, שהוא מקור התענוג.
הרחבות
לב הכלל ולב היחיד
לְרוֹמֵם עֵרֶךְ הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַשְׁרִישׁ בַּלְּבָבוֹת שֶׁהוּא מֶרְכַּז חַיֵּי הַכְּלָל וְהַפְּרָט. הרב קוק מבאר שחז"ל חיזקו את מרכזיותו של המקדש בישראל באופן כללי אצל העם, ובאופן פרטי אצל כל אחד. אפשר להעמיק בנושא באמצעות עיון בביאור של הרב קוק לתפילה:
"' ואין לנו לא כהן בעבודתו, ולא לוי בדוכנו, ולא ישראל במעמדו '. כשהיה בית המקדש קיים, וקדושת האומה בכללה עומדת בכל תֹקף גילויה – אז, הופעת האורה של העבודה וסגולתה הופיעה על כללות הכהונה – 'כהנים בעבודתם', קדושת הרגש והשירה על כללות הלויים – 'לויים בדוכנם', קדושת קבלת השפעה רוחנית עליונה זו הופיעה על כללות האומה ע"י שלוחיה – 'ישראל במעמדם'. אבל בעונותינו, בחורבן הבית, ואורות הקדש נסתמה דרכם, אזי אין די שאין הקדושה הכללית בהמון מתגלה, אלא אפילו אלה יחידי -הסגולה שיש בהם דעה, שהם כאילו נבנה בית המקדש בימיהם [ברכות לג.], אינם יכולים כלל להוציא אל הפעל את הכוח הקדוש הגנוז בהם. כי חורבן הבית בפעל הלא מעכב הוא, שאין לנו אפילו כהן יחידי , מיוחד בקדושתו, בעבודתו, ולא לוי בדוכנו, ולא ישראל במעמדו" [עולת ראיה א, עמ' קסא].
הרב קוק מסביר שבזמן שבית המקדש היה קיים – כל אחד מסוגי הקדושה שלו בא לידי ביטוי באמצעות חלק אחר בעם: העבודה על ידי הכהנים, הרגש על ידי הלוויים והקדושה והשפע על ידי אנשי המעמד (– שליחי ישראל שהיו ליד הקרבת קרבן התמיד). אבל מאז שחרב בית המקדש, פסקה הקדושה בשני המישורים: גם הקדושה הכללית של כלל העם, וגם הקדושה שאצל הצדיקים הבודדים שיש בעם, שאינה יכולה להתבטא במלואה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
