ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
ג. כָּל חֵטְא מַדְאִיב אֶת הַלֵּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹתֵר אֶת הָאַחְדוּת שֶׁבֵּין הָאִישִׁיּוּת הַפְּרָטִית עִם כָּל הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ, וּמִתְרַפֵּא הוּא רַק עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁזּוֹרֵחַ עָלָיו בָּהּ אוֹר הַשֶּׁפַע הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאִידֵאָלִיּוּת אֲשֶׁר לַהֲוָיַת הַמְּצִיאוּת•, וּבָזֶה חוֹזֶרֶת הַהַשְׁוָיָה הַכְּלָלִית וְהַהַתְאָמָה לְהַהֲוָיָה לְהוֹפִיעַ בְּתוֹכוֹ, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. אָמְנָם יְסוֹד הַצַּעַר אֵינֶנּוּ מֵעֶצֶם הַחֵטְא בִּלְבַדּוֹ כִּי אִם מִיסוֹדוֹ שֶׁל הַחֵטְא•* וּמִתֹּכֶן מַהֲלַךְ הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנַּעֲשָׂה הָפוּךְ מִסֵּדֶר הַיֵּשׁוּת•, הַזּוֹרַחַת בָּאוֹר הַיָּשָׁר הָאֱלֹהִי בְּכָל הַמָּצוּי הַמְאֻרְגָּן בְּאַחְדוּת וְכִוּוּן מְעֻלֶּה.
רעי העין
וּמִפְּנֵי זֶה•, אוֹתָם אֲשֶׁר נַפְשָׁם רָעָה מִיסוֹדָהּ, וְשֹׁרֶשׁ הַחֲטָאִים כֻּלָּם מֻנָּח בְּדֵעוֹתֵיהֶם, בִּשְׁאִיפָתָם וּתְכוּנַת לְבָבָם, הִנָּם רָעֵי–הָעַיִן אֲשֶׁר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִרְאֶה לָהֶם בְּצֶבַע כָּל כָּךְ שָׁחֹר* עַד אֵין תַּכְלִית. הֵם הֵם הַמִּתְרַעֲמִים עַל הָעוֹלָם וְעַל הַחַיִּים, בַּעֲלֵי עֲצִיבוּ דִּטְחוֹל•, אֲשֶׁר לַעֲגָם מִכָּל הַהֲוָיָה הוּא שְׂחוֹק הַכְּסִיל, אֲשֶׁר לֹא יֵדַע לְהָבִין כִּי "טוֹב ד' לַכֹּל".
מקור רוגז הרשעים
ד. מַה הוּא מְקוֹר הָרֻגְזָה שֶׁל רְשָׁעִים, מַהוּ הַקֶּצֶף עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מַה הוּא יְסוֹד הָעַצְבוּת הַמָּרָה, הָאוֹכֶלֶת אֶת הָרוּחַ וְאֶת הַבָּשָׂר, הַמְמַלֵּאת אֶרֶס אֶת הַחַיִּים, הַמְצוּיִם אֶצְלָם, מֵהֵיכָן מָקוֹר מֻשְׁחָת זֶה נִמְשָׁךְ? בְּבִטָּחוֹן פְּנִימִי בָּרוּר אָנוּ מְשִׁיבִים עַל זֶה: מִמְּקוֹר הָרִשְׁעָה כָּל זֶה נוֹבֵעַ, "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע". חָפְשִׁי הוּא הָרָצוֹן, וְלִהְיוֹת גִּבּוֹר וּבֶן חוֹרִין אֲמִתִּי בָּאוּ הַחַיִּים, וְהָרִשְׁעָה הַשְּׁרוּיָה בְּעֹמֶק הַנְּשָׁמָה•*, כְּשֶׁהָרָצוֹן אֵינֶנּוּ חָפֵץ לְעָזְבָהּ•, הֲרֵי הִיא סוֹתֶרֶת אֶת הַמִּשְׁקָל הַשָּׁוֶה• שֶׁל הַחַיִּים, אֶת הַיַּחַשׂ הַיָּשָׁר שֶׁיֵּשׁ לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם עִם כָּל הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ בִּכְלָלוּתָהּ וּבִפְרָטֻיּוֹתֶיהָ, וְהֵרוּס הַהַרְמוֹנְיָה - מַכְאוֹבִים רַבִּים הוּא מְסַבֵּב, וּכְשֶׁהוּא חוֹדֵר אֶל הָרוּחַ•, עֲצוּמִים יִסּוּרָיו שֶׁהֵם מִתְגַּלִּים בְּצוּרָה שֶׁל זְוָעָה, שֶׁל קִצָּפוֹן, שֶׁל חֻצְפָּא, שֶׁל קָלוֹן וְיֵאוּשׁ. וְלָזֹאת קוֹרְאִים הֵם הַצַּדִּיקִים אַנְשֵׁי הַטּוֹב וְהַחֶסֶד, אַנְשֵׁי הָאֹשֶׁר שֶׁל הַחַיִּים, אֶל הָרְשָׁעִים הָאֻמְלָלִים: בֹּאוּ וִחְיוּ, "שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ", הִתְעַדְּנוּ עַל טוּב ד' וּרְאוּ חַיִּים שֶׁל עֹנֶג וְשֶׁל אוֹרָהּ, שֶׁל שָׁלוֹם וְשֶׁל שַׁלְוַת הַשְׁקֵט, שֶׁל בִּטָּחוֹן וְשֶׁל כָּבוֹד, "כְּטַל מֵאֵת ד', כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב".
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
82 - אורות התשובה פרק ח' ג'-ד'
83 - אורות התשובה פרק ח' ה'-ז'
84 - אורות השובה פרק ח' ח'- י"ב
טען עוד
___________________________
הָאִידֵאָלִיּוּת אֲשֶׁר לַהֲוָיַת הַמְּצִיאוּת - המקור העליון של המציאות, שהוא תכלית ומגמת כל המציאות. מִיסוֹדוֹ שֶׁל הַחֵטְא - התפיסה שהביאה לחטא. הָפוּךְ מִסֵּדֶר הַיֵּשׁוּת - שונה ומנוגד לסדר המציאות האחדותית. וּמִפְּנֵי זֶה - משום שיסוד החטא מנותק מהמציאות ומנוגד לה. עֲצִיבוּ דִּטְחוֹל - עצבות המיוחסת, לפי ספר הזוהר, להשפעתו היתירה של הטחול בגוף האדם [הערת הרב צבי יהודה קוק]. בְּעֹמֶק הַנְּשָׁמָה - בעומק האישיות. כְּשֶׁהָרָצוֹן אֵינֶנּוּ חָפֵץ לְעָזְבָהּ - האדם איננו רוצה לעזוב את דרך הרשע. הַמִּשְׁקָל הַשָּׁוֶה - האיזון. וּכְשֶׁהוּא חוֹדֵר אֶל הָרוּחַ - כאשר הרשעות והרס ההרמוניה חודרים ומשפיעים על תפיסת העולם.
ביאורים
החטא גורם לאדם לתחושת ריחוק מהעולם ומעצמו ובכך מסב לו כאב והרגשת אפסיות. יש לכך שני הסברים, הראשון פסיכולוגי-חיצוני והשני אלוהי-פנימי. ההסבר הראשון הוא שאדם חוטא כדי למלא את צרכיו האישיים, הוא חושב על עצמו בלבד ואינו דואג כלל לזולתו. דפוס התנהגות כזה מוליד אישיות סגורה ומוליד ניתוק רגשי הגורם לכאב תמידי. ההסבר השני והוא העמוק יותר, שהכאב מגיע משום שהאדם עובר על רצון ה' במעשה החטא. כל הטוב שבעולם מתגלה בהתנהלות של ההשפעה האלוהית, וחטא גורם לנתק בחיבור הטבעי לבריאה אלוהית זו.
הנתק הנפשי שיכול להיווצר לאדם בשל החטא נובע ממקום רע. לרוב התהליכים בעולם יש שורש טוב אך עקב סטייה מהדרך הם יכולים להתגלות בצורה רעה, אולם יש גם תהליכים שהשורש שלהם רקוב כי הנביעה שממנה הם ניזונים היא ממקור רע. השורש של הניתוק מהחיים נמצא בהסתכלות הפסימית על העולם, הרואה בכל דבר את הצד הרע והמכוער שלו, והיא זו שגורמת לאדם להסתכל על עצמו באופן שלילי. החטא גורם לאדם להתרחק מהקב"ה, והתרחקות זו גוררת איתה הסתכלות פסימית של האדם ביחס לעצמו וביחס לחברה סביבו. אדם שרואה שחורות בכל דבר אינו מאמין ביכולתו להתעלות וגם אינו בוטח בקב"ה. הוא אינו מקווה לעתיד טוב יותר ולכן גם אינו מנסה להשתנות. זו טעות הרסנית שהחטא יכול להטמיע באדם. אדם כזה יכול לפתח גם סוג של ציניות, או חיפוש אחר דברי צחוק שיבריחו אותו מהמחשבות הקודרות שהוא מצוי בהן. אך האמת היא שזו בריחה, החוטא מרגיש בתת מודע שהוא נמצא במצב רע, של ניתוק רגשי מעצמו ומהעולם, ולכן הוא מחפש דבר מה שיפיג את הכאב. אך זו אינה התמודדות עם הבעיה ולכן הוא לא יחוש שמחה אמיתית, אדם כזה שרוי בעצבות ובבדידות. התרופה לניתוק הרגשי היא התיקון שבא באמצעות תשובה אמיתית.
הרחבות
* יסוד החטא – המרידה בה'
מִיסוֹדוֹ שֶׁל הַחֵטְא. הרב פילבר מבאר – "מעשה החטא הוא עצם החטא, אך יסודו של החטא הוא אי הציות למלכו של עולם" [ביאורים ומקורות לאורות התשובה, פרק ח הערה 13].
* מהי עין רעה?
רָעֵי–הָעַיִן אֲשֶׁר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִרְאֶה לָהֶם בְּצֶבַע כָּל כָּךְ שָׁחֹר. המשנה באבות אומרת שאדם צריך לדבוק במידת העין הטובה ולהתרחק ממידת העין הרעה [אבות ב, ט]. ביאר הרמב"ם שעין טובה היא הסתפקות האדם במה שיש לו, ולעומת זאת העין הרעה היא "הקטנת הדברים", היינו, שכל מה שיש לו נראה "קטן" בעיניו, ומתוך כך הוא לא מסתפק במה שיש לו [פירוש המשניות שם]. כך גם אותם רעי עין שהרב קוק מדבר עליהם, הם אינם רואים את גודל הטוב האלוהי, אלא עסוקים רק בלקטר על החסרונות שבעולם.
* נשמת האדם טהורה
וְהָרִשְׁעָה הַשְּׁרוּיָה בְּעֹמֶק הַנְּשָׁמָה. לכאורה יש להקשות שכן אנו אומרים "נשמה שנתת בי טהורה היא" [תפילת "אלהי נשמה" בברכות השחר], אם כן כיצד הרב קוק אומר שיש רשעה בנשמה? ניתן לבאר שהרב קוק לא מדבר כאן על הנשמה האלוהית שבאדם שהיא אכן טהורה, אלא על כוח רשעה פנימי שיש באדם והוא היצר הרע (ועיין בספר ביאורים ומקורות לאורות התשובה של הרב פילבר, שמבאר באופן שונה).
שאלות לדיון
א. מהם הנזקים הבאים מאותה "עין רעה" על כל המציאות?
ב. מהי משמעות דברי הרב קוק שהעצבות "אוכלת את הרוח ואת הבשר"?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
