בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ארץ ישראל בהלכה ובאגדה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

הגבול המזרחי של ארץ ישראל 2 ( שיעור 13 בגבולות הארץ )

עבר הירדן המזרחי בהלכה

ההבדל בקדושה בין עברי הירדן השונים; המקומות בהם קיימת מצוות ביכורים; לכו"ע מצוות התלויות בארץ קיימות בשני עברי הירדן; יישוב הסתירה בין הגמרא בפסחים ולגמרא ביבמות.

undefined

הרה"ג חיים שטיינר

כג' חשוון תשס"ט
7 דק' קריאה 41 דק' צפיה
כפי שפירטנו בשיעורים הקודמים, מצוות כיבוש וישוב הארץ חלה על כל השטח מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, כולל כמובן את עבר הירדן המזרחי. בשיעור זה נפרט הבדלים מסוימים בפרטי מצוות בין שני עברי הירדן - כנזכר במקורות - בפסוקי התורה, בגמרא ובפוסקים.
לצערנו - נחתם "הסכם שלום" עם "ממלכת ירדן" לפני מספר שנים. היה זה ויתור רשמי ראשון על שטח מרכזי בארץ ישראל - בניגוד להלכה, ובניגוד לתפיסה הפוליטית מאז הצהרת בלפור - שאסור לוותר על השטח הזה, והוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל השלימה.

דף עזר 18
הספרי זוטא כותב [מקור 1]:
"ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והביכורים מה שאין מביאין כן מכל הארצות. ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשר לבית השכינה".
כלומר, על אף שקיימות מצוות כיבוש והתנחלות על שטח ארץ ישראל המזרחי, בניית משכן - אפשרית רק בחלק המערבי של הירדן.
והספרי (על ספר במדבר פרק כז, יב) ממחיש את ההבדל הזה [מקור 2]:
"ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה הר נבו" - זו נחלת בני ראובן ובני גד. בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמח ואמר דומה אני שהותר לי נדרי. התחיל שופך תחנונים לפני המקום. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו נכנס לשער והוא אחריו לחצר והוא אחריו לטרקלין והוא אחריו כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו בני מיכן ואילך אתה אסור. כך, בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר דומה אני שהתיר לי נדרי, התחיל שופך תחנונים לפני המקום".
כלומר, החלק המזרחי הוא הפלטרין והטרקלין. והחלק המערבי, הוא הקיטון.
ולמדנו בתורה (דברים א, פסוקים א,ד,ה) [מקור 3]:
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב... אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי. בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור...".
והסבירו חז"ל בספרי, מהו העיתוי של הנאום של משה [מקור 5]:
"אחרי הכתו את סיחון, משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר. אמרו לו חיילותיו: תן לנו גלוסקאות חמות. אמר להם: אני נותן. שוב אמרו לו חיילותיו: תן לנו גלוסקאות חמות. אמר להם הפרכוס שלו בשביל שהמלך כשר מאין לו רחיים מאין לו תנורים במדבר. כך אמר משה: אם מוכיח אני את ישראל תחילה עכשיו יאמרו עלי בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו. הוא לא עשה כן, אלא לאחר שהכניסם לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם אחר כך הוכיחם לכך נאמר: אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי".
אם כן, עבר הירדן הינו חלק של ארץ ישראל, אלא שהוא מובדל מהארץ בדרגת הקדושה. יש לציין, שגם בארץ ישראל המערבית יש הבדל בקדושה בין מקומות שונים - בין ערי הקודש לערים אחרות, או בין ירושלים לשאר הארץ, וכו'.


עבר הירדן בגמרא

א. הבאת ביכורים מעבר הירדן
המשנה במסכת ביכורים (א, י) אומרת [מקור 6]:
"ואלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג משבעת המינים מפירות שבהרים מתמרות שבעמקים ומזיתי שמן מעבר הירדן. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין ביכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש".
בירושלמי על ביכורים מובאת ברייתא נוספת, המסבירה את דברי רבי יוסי הגלילי באופן אחר [מקור 7-8]:
"רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש, רבי יונה, רבי זעירה בשם רבי חנינה: ששה עשר מיל חיזור חיזור לציפורין הן הן ארץ זבת חלב ודבש אמר רבי יונה מאן דמקדר אילין שגרונייה דבישן מינהון. מאן דמקדר הדא בקעת גינוסר מינהון. מתיבין לרבי יונה והא כתיב ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש. אמר לון אשר בה זבת חלב ודבש. תני אשר נתתה לי לא שנטלתי לי מעצמי מה ביניהון אמר רבי אבין חצי שבט מנשה ביניהון. מאן דאמר אשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן. מאן דאמר ארץ זבת חלב ודבש אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש".
רואים בירושלמי נפקא מינה לגבי הגולן: למי שמנמק את אי הבאת הביכורים מעבר הירדן בגלל שאינה ארץ זבת חלב ודבש, גם מנחלת מנשה (רמת הגולן), לא יביאו ביכורים. למי שמנמק זאת בגלל שנטלתי לי בעצמי, כלומר שהיוזמה של ההתיישבות בעבר הירדן הייתה של ראובן וגד - מהשטח שלהם לא יובאו ביכורים.אבל, משטחו של מנשה, היינו רמת הגולן - יובאו ביכורים, כי היוזמה של התיישבות שם לא הייתה של מנשה.
וכפי שמסביר הנצי"ב ששבט מנשה היו תלמידי חכמים גדולים, וכדי שראובן וגד לא יתנתקו ממערב הארץ, חילק משה רבנו את שבט מנשה לשניים, ושתל תלמידי חכמים ממנשה בעבר הירדן, כדי להגביר את הקשר לגדה המערבית. ולכן, משבט מנשה יובאו ביכורים, כי בפרשת ביכורים נאמר: "אשר נתת לי". ואכן, גם למנשה, נתת לי, ולא נטלתי מעצמי.
הרמב"ם בפרוש המשניות שם, מסביר את דעת תנא קמא שהלכה כמותו [מקור 9]:
"ועבר הירדן, אף על פי שאינה זבת חלב ודבש, ה' יתברך נתנה לנו ואיפשר לנו לומר אשר נתת לי. ואין הלכה כרבי יוסי הגלילי".
ואם כן, גם מנחלת 2 השבטים - ראובן וגד, צריך להביא ביכורים, אלא שלדעתו אין ביכורים אלו אלא מדרבנן. וכך כותב הרמב"ם בהלכות ביכורים [מקור 10]:
"מצות עשה להביא ביכורים למקדש, ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך. ומביאין ביכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא, שהקונה בסוריא כקונה בירושלים [אבל עמון ומואב ובבל] אף על פי שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם אין מביאין מהן ביכורים ואם הביא ביכורים מחוץ לארץ אינן ביכורים".
ואילו, לדעת ה"משנה ראשונה" שם, עבר הירדן חייבת בביכורים מן התורה [מקור 12]:
"רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין וכו' - לעניין תרומות ומעשרות וכל המצוות התלויות בארץ, לכולי עלמא מעבר הירדן היא כארץ ישראל ממש, שהרי נתחלקה גם כן לשבטים ע"י משה מפי ה'. ולא פליג רבי יוסי אלא בביכורים, דכתיב בה זבת חלב ודבש, ומשמע, דלתנא קמא עבר הירדן חייבת בביכורים מדאורייתא".
על כל פנים, כמו שכותב כאן בעל ה"משנה ראשונה", המחלוקת היא רק על הבאת הביכורים, אך לכולי עלמא, עבר הירדן הוא חלק מהארץ.

ב. שמיטה, ביעור מעשרות ומצות יישוב הארץ
דף עזר 19
הגמרא בפסחים, דף נב: אומרת [מקור 1]:
"תנן התם: שלש ארצות לביעור: יהודה, ועבר הירדן, וגליל. ושלש ארצות בכל אחת ואחת. ולמה אמרו שלש ארצות לביעור - שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה. מנא הני מילי? אמר רב חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי בר חנינא: אמר קרא (ויקרא כה) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך. כל זמן שחיה אוכלת מן השדה - האכל לבהמה שבבית. כלה לחיה אשר בשדה - כלה לבהמתך מן הבית. וגמירי דאין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל, ואין חיה שבגליל גדילה על פירות שביהודה".
ורש"י מפרש [מקור 2]:
"שלש ארצות - בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין ביעור, שאין זו סומכת על זו משכלו בה. ואף על פי שלא כלו בחבירתה".
כלומר, בשנת השמיטה, כשכלה סוג מסוים מהשדה, צריך לבערו מן הבית. אבל, המצווה לא חלה על כל שטח ארץ ישראל בשווה, אלא ארץ ישראל מחולקת לשלושה חלקים: יהודה, עבר הירדן והגליל, וכאשר כלה סוג מסוים מאחד מהחלקים - יש מצוות ביעור, לכלות מהבית באותו שטח של ארץ ישראל. אבל, בודאי, שכל השטחים הללו הם ארץ ישראל!
רואים, ששמיטה נוהגת גם בעבר הירדן!
התוספות במסכת יבמות טז. ד"ה עמון, מקשים סתירה בין הגמרא בפסחים לגמרא ביבמות:
הגמרא במסכת יבמות, דף טז, עמוד א, אומרת [מקור 4]:
"עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית - דאמר מר: הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית".
ורש"י מפרש [מקור 5]:
"עמון ומואב - ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת ארץ ישראל ועכשיו בבית שני בטלה קדושתה וזורעין בשביעית ותקנו להן מעשר ראשון ומעשר עני בשביעית כדמפרש לקמן מפני פרנסת עניים שבארץ ישראל שאין להם מה לאכול בשביעית לפי שבטל לקט שכחה ופיאה והולכים שם ונוטלים לקט שכחה ופיאה ומעשר עני".
אם כן שמיטה לא נוהגת בעבר הירדן!

רבינו תם מיישב את הסתירה בשני אופנים [ראה מקור 10]:
1. עבר הירדן מתחלקת לשני סוגי שטחים:
א. ארץ סיחון ועוג המקורית. ב. ארץ נוספת שכבש סיחון מעמון ומואב. עולי מצרים, היינו בני ישראל בפיקודו של משה רבינו - כבשו את שני השטחים הללו, וקדשו אותם.
אחר כך, בטלה הקדושה, וכאשר עלו עולי בבל הם קדשו מחדש רק את ארץ סיחון ועוג המקורית ושם נוהגת גם השמיטה - וזו הגמרא בפסחים.
הגמרא ביבמות עוסקת בשטח הנוסף שכבש סיחון, ושטח זה לא התקדש על ידי עולי בבל כדי שיוכלו העניים לבוא לשם ולקבל מעשר עני.
2. עוד אפשרות על פי רבינו תם:
עבר הירדן מתחלקת ל - 3 חלקים: א. ארץ סיחון ועוג המקורית ב. ארץ נוספת שכבש סיחון מעמון ומואב. ג. חבל ארץ של עמון ומואב, אותו לא כבש סיחון מעולם, גם עולי מצרים לא כבשו ולא קדשו את החלק הזה, וכן לא עולי בבל.

הגמרא בפסחים עוסקת בחלק הראשון, היינו בארץ סיחון ועוג המקורית ושם נוהגת השמיטה - כנ"ל. הגמרא ביבמות - עוסקת בשני החלקים האחרים, וכונתה לומר, שאם בחלק ב', היינו בחלק שהתקדש על ידי עולי מצרים ובכל זאת נמנעו עולי בבל מלקדשו, ושמיטה לא נוהגת שם, ואפשרו לעניים לקבל מעשר עני. קל וחומר בחלק ג', שלא נכבש מעולם אפילו לא על ידי סיחון - גם שם לא נוהגת שביעית ויש לתת שם מעשר עני.
למדנו, ששטחים נרחבים בעבר הירדן המזרחי נכבשו על ידי עולי בבל ונוהגים בהם מצוות התלויות בארץ, אע"פ שבחלקים נרחבים בחלק המערבי של הירדן, כגון בערבה הדרומית - לא נוהגים מצוות התלויות בארץ!

אם כן, בכל מקורות הקודש (מדרשים, ש"ס וכו') - אנחנו לומדים שעבר הירדן המזרחי - היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל!

עבר הירדן בהצהרת בלפור
בהצהרת בלפור לא מצויינים במפורש גבולות הארץ, אך לפי הפרוטוקולים מאז, ברור שהכוונה הייתה לגבולות התנ"ך. לאחר הצהרת בלפור, היה בעבר הירדן מנהיג שרצה להיות מלך. הוא נלחם בבריטים (עם 500 בדויים סך הכל), והם לא ידעו איך להסתדר איתו. הבריטים הציעו לויצמן לוותר על חבל ארץ זה לתקופה מוגבלת, כדי להשיג שקט אצל חבורת הבדויים ומנהיגם.

על השתלשלות העניינים מספר ויליאם זיף, אחד ממזכירי הממשלה הבריטית (לקוח מתוך יומן שכתב בעניין ויתור הסוכנות על עבר הירדן):
"ויצמן קרא בחפזון לישיבה את חבריו, אשר רובם ראו בהתנהגותו של צ'רצ'יל "בלוף". הדרך היחידה לבצוע חוקי של השינוי המוצע במעמד היהודי בארץ ישראל היתה בהסכמת המנהיגות היהודית. אך ויצמן שדל ודבר אל ליבם, עד שחבריו הסכימו לבסוף, וחתמו על פסק דין מוות לתנועתם מתוך הכנעה מופלאת ביותר.
אין כל ספק שחלק גדול ביותר של הסכמה ציונית לצעד זה הסתמך על לויאליות (נאמנות) מופרזת לאינטרסים של ידידתם ותומכתם בריטניה. הגידו להם שזוהי תחבולה זמנית כדי להוציא את המושלים הבריטיים ממצוקה בלבאנט. אילו עמדו איתן על עמדתם, היתה כל המזימה מתבטלת. הצרפתים עוד רצו בארץ ישראל, וזכותה היחידה של בריטניה בארץ ישראל נמצאה בפיקוחם של היהודים.
אולם לא היה כל ויכוח בעניין עבר הירדן. אין להטיל ספק בעובדה שעבר הירדן נכלל בתחומים שעליהם דובר בהצהרה (הצהרת באלפור) בזמן המלחמה. זוהי נקודת ההשקפה של הממשלה לגבי מעמדו המדיני של עבר הירדן וטיב יחסנו לארץ זו".
(מתוך הודעה רשמית של לורד ארנולד, סגן המזכיר למושבות, מיום 27.5.24).

אם כן, כל היצירה של ממלכת ירדן, היא יצירה מזויפת, שנוצרה בגלל חולשתם של המנהיגים הציוניים שהיו אז נאמנים לבריטניה. מתוך היומן רואים שהבריטים בעצמם מלגלגים על הויתור הטפשי הזה! לצערנו, רבין המשיך את הויתור הזה - וחתם על הסכם שלום עם ירדן.
אבל הקונגרס הציוני ה- 13 (בשנת 1923), נתן ביטוי לעובדת היות עבר הירדן חלק מהארץ :
"מתוך הכרה שארץ ישראל המזרחית והמערבית הינן באמת ובפועל חטיבה אחת בבחינה היסטורית, גיאוגרפית וכלכלית, נותן הקונגרס ביטוי לצפייתו, שעתידו של עבר הירדן ייקבע בהתאם לדרישות הלגיטימיות של עם ישראל".

ובעזרת ה', בקרוב, נממש את זכותנו ונשוב ונכבוש את הארץ עד נהר פרת.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il