ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבועות
מדוע כשמת קודם הלווה אנו אומרים שאין אדם מוריש שבועה לבניו? רש"י (ד"ה נתחייב) מסביר שהיורשים אינם יכולים לגבות בשבועה לפי שאינם יודעים בבירור שלא נפרע אביהם ולכן אינם יכולים להישבע שלא נפרע כפי שהיה צריך להישבע אביהם. אין כוונתו שלעולם לא ניתן להסתפק בשבועת יורשים "שלא פקדנו אבא" שהרי גם לרב ושמואל סומכים על שבועה זו במקרה שהמלווה מת קודם, אלא שכאן הואיל ואביהם כבר התחייב בשבועה, שוב היא לא פוקעת ולא ניתן להסתפק בשבועת היורשים תחתיה.
כך גם הרמב"ם (מלווה ולווה יז, ג) הסביר את נימוק בגמרא, וזו לשונו: "ואין אדם מוריש שבועה לבניו שאינן יכולין להשבע שלא נפרע אביהם כלום".
הרמב"ן (ד"ה הא דתנן במילים "וכן אמרו") והריטב"א (ד"ה מתני') מביאים את דברי ר"י אלברגילוני שכתב שאם מת קודם המלווה ואחר כך הלווה שאז בני המלווה גובים בשבועה שלא פקדם אבא, ואחר כך מתו גם הבנים, בני הבנים אינם יכולים לגבות בשבועה שלא פקדום. הרמב"ן והרא"ה חלקו עליו, והסביר הרמב"ן דחייתו שבמקרה זה גם הבנים וגם בני הבנים בתכסיס אחד מהם, כלומר שניהם נשבעים באותו הנוסח "שלא פקדם אביהם", ואין לדמות למקרה של רב ושמואל ששם האב נשבע שבועת ברי שלא נפרע והיתומים רק שבועת שמא שלא פקדם אביהם אולם אינם יכולים להישבע בברי שלא נפרע אביהם.
משמע שר"י אלברגלוני הבין שהסברא אינה העדר יכולתם להישבע כמו אביהם. מה היא סברתו? בעל התרומות (שער יד חלק ב סעיף ג) מסביר שהוא ביאר את הטעם שאין אדם מוריש שבועה לבניו משום שכל ממון שאין אדם יכול לגבות אלא בשבועה אינו זוכה בו עד שישבע, ואם מת לפני שנשבע אינו יכול להורישו, ודבריו הובאו בסמ"ע (קח ס"ק לג).
הגר"א (קח ס"ק מד) מוסיף ביאור בדברי בעל התרומות ומסביר שהטעם שאינו יכול להוריש ממון שאינו זוכה בו עד שישבע הוא שממון זה נחשב לדבר שאין בו ממש בידיו.
הברכת אברהם מביא יסוד לדברים מדברי ההגהות מרדכי (סוף בבא בתרא) שנפסקו ברמ"א (רעו, ו): "אין היורשין יורשין דברים שאין בהם ממש". יסוד זה מצאנו גם בדברי הרא"ש בבבא בתרא (פרק ד סימן ז) הכותב שכמו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה לחבירו האוויר, ולכן מי שהיה כותלו סמוך לחצר חבירו והקנה לו בעל החצר שיוציא זיזים מכותלו לאוויר חצרו לא עשה ולא כלום, שאין האוויר נתפס בקניין. אולם בדברי ההגהות מרדכי מחודש שיסוד זה נכון לא רק במכר אלא אפילו בירושה.
נפקא מינה נוספת תהא בין השיטות, אם בני הבנים היו ליד סבם ויודעים שלא היה פירעון, שאז לפי רש"י וסייעתו יוכלו להישבע וליטול כי הם יכולים להישבע שבועת ברי כמו סבם, ואילו לפי ר"י אלברגלוני כלל לא זכו בזכות הגבייה. בברכת אברהם מביא נפקא מינה דומה נוספת, מה הדין אם בני הלווה יודעים שהחוב לא נפרע, האם מחוייבים לשלם או לא.
הרמב"ן כותב שמלקוחות היורשים כן גובים כי אפשר עקרונית לגבות גם מהלווה ללא שבועה. הברכת אברהם מקשה על כך שפסיקה זו תובן דווקא לפי שיטת ר"י אלברגלוני שממון הנזקק לשבועה אין שמו ממון גמור ואינו עובר בירושה, ואם כן כאן שיש דרך להשיגו גם ללא שבועה כן נחשב לממון גמור, אך לפי סברת הרמב"ן שאינם יכולים להישבע את שבועת אביהם גם כאן שייכת הסברא, שהרי בגבייה מלקוחות גם אביהם היה חייב להישבע, והשבועה שהיה מחוייב בה היא שבועת ברי, והיתומים אינם יכולים להישבע בברי. ועיין שם בתירוצו. ולכאורה יש להשיב על קושייתו, שכאן הואיל ועדיין יש אפשרות לגבייה ללא שבועה, לא חל על האב חיוב השבועה ובמקרה כזה אנו מסתפקים גם בשבועת "שלא פקדנו" מהיתומים, כפי שרואים במקרה שהמלווה מת לפני הלווה, שאז מסתפקים בשבועת "שלא פקדנו" מהיתומים בגלל שבחיי אביהם עדיין לא חל חיוב שבועה. יתכן שזו גם כוונת הברכת אברהם בתירוצו.
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך יוצרים את השבת ?
מה מברכים על פיצה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
