הנה אנו נמצאים בימים שבין יום הכיפורים לסוכות, ימים אלה עמוסים מאוד בהכנות לחג - וארבעת המינים - אנו מתכוננים לחג שבו נאמר במשנה שנידונים בו על המים:

הגענו לחג הסוכות - שבו נידונים על המים, ונראה שבחג הזה, היו בו הרבה עניינים שקשורים למים. עצם 'ניסוך המים', החגיגה הגדולה שהייתה מרשימה מאוד בזמן המקדש, שאיבת המים מן השילוח בקיתונות של זהב. הריקודים והשמחה באו להבליט את העם החי בארץ ומתברך בגשמים. ואנו יודעים שכהן הגדול עם יציאתו היה מתפלל תפילה קצרה בבית החיצון, ולא היה מאריך בתפילתו. ומה הוא התפלל:
כלומר הבקשה הראשונית לאחר יציאתו מקודש הקודשים שהעם יתברך בשנה גשומה כדי שהעם יוכל להתקיים על אדמתו. הנענועים שאנו מנענעים את הלולב הם גם כן לעצור רוחות וטללים מזיקים. לא די בכך שירדו גשמים, הם צריכים לרדת במנות המתאימות לא בסערות, ולא בסופות העלולים לעקור ולהרוס את הכול.

אנו כולנו תלויים בגשמים, והתלות מורגשת, בצורה אילמת בהרבה מעשים שעושים בחג. הנענועים שבלולב - ארבעת המינים הללו גדלים על מים - בזמן בית המקדש - שמחת בית השואבה, ובסוף החג מתחילים להתפלל על הגשם.

והייתי רוצה להזכיר בית אחד מתפילת הגשם שבו מוזכר המעבר מיום הכיפורים לחג הסוכות
הכהן, האחראי על בית המקדש טובל חמש טבילות
אם כן התפילה והבקשה היא שנזכה לברכת השנה, ברוך ה' בשנה שעברה (תשנ"ב) היו לנו גשמים שמילאו ואם גם עדיין לא מספיק, בכל אופן נתנו לנו קיום בכבוד.

אנחנו בפתח השנה החדשה, נתפלל ונצפה לגשמים בעיתם, לברכת האדמה, ולהצלחת כל היושבים בארץ ישראל .